למודי ד' ח

עשה וכו' ומאי חזית דאזלת בתר הפסול ניתי עשה דאכילת קדשים ונדחי ל"ת דפיסול והיתרא גבר דאיסור מצט' להיתר אכן ההיא דמתן ד' יכול להתקיים העשה בלא דחיית לאו ובכן מתרצת' ה"א קושית הרב החינוך ז"ל. והרג הנז' תירץ וכלל דבריו דלא כתבו התו' אלא דוקא התם דלאו דבל תוסיף מעיקר' חל קודם תערובתן על דמים דמתנה א' הילכך כי נתערבו וחל מהשת' העשה דמתן ד' לא אתי עשה דאחר ודחי ל"ת דקודם כל היכא דבא בפשיעה אמנם ההיא דהתם דמיירי לענין חצי זית פסול שנגע בבשר דקודם שנגע הי' כשר ואין כאן לאו ומכיון דלא חל הלאו קודם העשה אלא שבאו כאחת א"ש עשה ודחי ל"ת עכת"ד ע"ש ובאמת שדבריו סותרים זא"ז ומרפסן איגר' שא"כ מה מקים יש למ"ש קודם לזה לתרץ קושית החינוך ז"ל עפ"י דבריהם אלו דההיא דנדר לא דמיא אלא לההיא דדם חטאת שהעשה והלאו באין כאחת ע"י פשיעה ולא עוד אלא שחזר לחזק במעוזו ולתומכו ממה שהק' הרב מש"ל ז"ל על מ"ש הרשב"א ז"ל שהנודרת הנאה מיבמה בחיי בעל' אע"ג דאינ' עולה ליבום דבר תורה דקיימא עליה בלאו ועשה אינו עולה לחליצה וכו' והק' הוא ז"ל וכיון שישנו בשאלה כדאי' ביבמו' אתי עשה ודחי ל"ת. ודע דאמתני' גופה דתנן בפ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה כופין אותו שיחלוץ ל"ק ליה מידי דא"ה תיבעי אנדר דעלמ' דקי"ל דחל על דבר מצוה ואמאי לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דשאלה וע"כ דלא מן השם הוא שאינו דוחה עשה דמצות ל"ת ועשה דנדר אלא מאיזה טעם שקים להו הכי וכמ"ש בנדרים די"ו משום דכתי' לה' ע"ש אבל לדברי הרשב"א ז"ל שכ' משום דקיימא עליה בלאו ועשה ק"ל שפיר וזהו עצמו שהקשה הרב פ' דרכים על דברי הרב החינוך ז"ל. וראיתי במרדכי ז"ל פ"ג דשבועות שכתב משם ס' המקצועות בנודר להתענו' כל ב' וה' ולא נזכר בעת נדרו חוץ מי"ט הו"ל שמחת י"ט מ"ע ומצות הנדר ל"ת וכו' יבוא העשה וידחה הלאו עכ"ד והדבר ק' דבנדר עשה ול"ת הוא ויש לפרש שכיון דישנו בשאלה קיל היא וחשוב כמאן דלית ביה אלא ל"ת וע"ש מה שדחה ראבי"ה מהא דנדרים חלים על דבר מצוה ע"ש ולפ"ז א"ש מ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשו' סי' תרנ"ה שמי שנשבע בפי' שלא ייבם חלה עליו השבועה כיון דאפשר לחלוץ והויא כההיא דר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם וכו' פ"ש ולכאורה ק' מ"ז הא בלא"ה איכא עשה ול"ת דשבועה והשתא ניח' שכיון דאיתיה בשאלה אתי עשה דיבום ודחי להו וכדס"ל להרדב"ז ז"ל דידיה הכי שם ע"ש אבל דברי הרשב"א ז"ל הללו קשים והרב הנז' ז"ל כתב בזה דברים דחוקים והוא השיב לקושיא זו דבנדר ע"י פשיעה הוא בא עש"ב והוא סותר הקודם גם לדבריו הי' לנו לומר כן נמי גבו נזיר דלא ליתי עשה ולידחי ל"ת ועשה אף דישנו בשאלה שבא ע"י פשיעה אשר ממנה הקשה המש"ל ז"ל ושו"ר להרשב"א בתשוב' סי' שמ"ג נדפס מח' שנשאל על קושיא הרב פ' דרכים והשיב ע"ש

וראיתי להרב הנז' בפ"ז מה' יבום וחליצה דין י"א שתמה בל' הרשב"א ז"ל הלז דטעמא דנודרת היינו משום דרבי רחמנא יבמתו לחייבי לאוין ועשין לחליצה דהלא אלמנה מן הנישואין דאיסורא מחמת עצמה חולצת וכו' ע"ש שהעלה בצ"ע ובאמת שאלה היא ומה שאפשר ליישב הוא דס"ל להרשב"א ז"ל דמדלא איכפל תנא לאשמועי' הא מילתא בהדי איסור מצוה וכו' ש"מ דטעמ' אחרינ' אית ליה והו"ל לש"ס לפרושי טעמ' אמתני' דפ' ב"ש דה"ט דרבייה קרא ודומיא דטעמא דגזרה ביאה א' דאע"ג דמפ' לה בפ' כיצד הדר מפ' לה בפ' הבע"י הגם שיש לדחות. ועוד נ"ל ליישב מה שהק' מוהר"ש שפמי ז"ל לפי מ"ש התו' שם דמאי דפריך ליתי עשה וכו' היינו לומר דנגמר מינה ע"ש והשתא אי היינו טעמא משום שבא בפשיעה הא ודאי לא צריך קרא לאשמעי' הא דמילתא דפשיטא הוא וסברא היא אלא ודאי דאתיא לגלויי לעלפא וא"כ לא נילף מכלאים בציצית ומשני דהכא אשמעי' קרא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והיינו נפי לללמ היכא דאינו בא בפשיעה

איברא דיש לתמוה בסוגיא דזבחים שם מאי מייתי ראיה רבא מועצם וכו' דניתי עשה וכו' והיינו נמי דנגמר מינה וכ"כ התו' שם ע"ש וכיון דכן אימא דהוו להו ב' כתובי' והנר' אצלי דכיון דפסח ק"ק הוא וחטאת קדשי קדשים הוא אי כתיב בחטאת לא אתי פסח מניה שכן קדשי קדשים ושאר חומרי אמנם אי איכא למידק ליכתוב בפסח ויליף חטאת מניה בק"ו ומעתה אין כאן דין ב' כתובי' דאיכא למימר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא והשתא א"ש נמי מאי דק"ל מנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש נימא דהוו ב' כתובים ולפי האמור ניחא. ואפשר לפ' עוד דלפי סגנון הקושיא דפריך נגמר מינה היינו דמשני דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והיינו דאי מהא לא אריא דאיכ' למידחי דמקדש שאני ולאו לקושט' דמלת' איתי' ומה"ט מסתמא לא ילפי' אלא מכלאים בציצית דלימוד ברור הוא איברא לפי האמת אה"נ דאתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש ובכן נתב' מה שלא תירצו התו' מה"ט בעירובין וכמבואר ועיין מה שאכתוב בסמוך בס"ד ולפ"ז א"ש מ"ש התו' ר"פ אותו ואת בנו ד"ה מנין וכו' וז"ל ואין לומ' דאצט' שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עשה דפסח ודחי לאו דאו"ב ולהכי אצט' דלא דחי דהא במחוסר זמן איכא לאו ועשה וכו' ע"ש ויש לדקדק בדבריהם דהיכי ס"ד למימר הכי דאכתי ק' דנגמר מינה לקושטא דמילתא דלא אתי עשה ודחי ל"ת וכמ"ש התו' בפ' אלו נערות שזכרנו לעיל ותו דהיכי ס"ד דאתי עשה וכו' והא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ולזה י"ל דס"ל להתו' ז"ל דטעמו של דבר הוא משום דהלאו דמקדש חמיר אבל לאו דאותו ואת בנו דשייך בעלמא לא ודלא כמ"ש מהר"י קולון ז"ל בשם תו' שבידו ע"ש ולפי האמור א"ש

ומוהר"ם גאלנטי ז"ל כתב שם וז"ל ולעיקר קושית התו' נ"ל שאינה קושיא דלעולם לא אמרי דאתי עשה ודחי ל"ת אלא בדבר עצמו שחוטא מקיים עשה שבו כגון מילה בצרעת וכו' אך הכא העשה בדם השלמים שנתנו במתן ד' הוא ואני חושש על בל תוסיף לגבי מתן העולה שאינו אלא מתן א' נמצא שהם ב' גופים מחולקי' וכו' ודיו לבא מ"ה וכו' דמילה בצרעת וכו' ע"ש ולכאורה יש לתמוה ע"ז מההיא דדם חטאת דבשנגע ובלע הוי העש' בכשר והל"ת בפסול דומיא ממש לדמים שנתערבו. ונר' דהתם הוי תערובו' כוסו' בכוסו' כדאתמר עלה בגמרא דזבחים משא"כ הכא דבלעי בהדדי ולפי מה שכתבנו נמי א"ש דשאני התם דלא נעשה בהיתר ובאיסור אלא אחר תערובתן וחד איסורא או היתרא לתרוייהו. אלא שאני תמה עליו מדאמרי' התם גבי ועצם לא תשברו בו דליתי עשה ולידחי ל"ת וכו' והא התם גופין מחולקי' דהעשה בבשר והל"ת בעצם אלא ודאי דליתא ואין לנו אלא דברי המורים ז"ל

וליישב קושית הרב מש"ל ז"ל שזכרנו נ"ל ע"פ מ"ש התוס' בפ' השולח דף מ"א ע"א ד"ה לישא שפחה וכו' וז"ל וא"ת וליתי עשה וכו' וי"ל וכו' ועוד דבדידה ליכא עשה וכו' עכ"ל וה"נ בדידה ליכא עשה דיבום אמנם ראיתי בס' אור יקרות שכתב על דבריהם אלו וז"ל הק' הרב בני חיי מההיא דאלו נערות דפריך וליתי עשה ולדחי ל"ת ע"ש ולא דמי דהתם לא מתקיים העשה אלא בזאת האשה דוקא עכ"ל ולפ"ז ליתא לדכתיבנא והאמת דאין זה מחוור לי וכיון דטעמא היא משום דאיהי קעברה אל"ת בלא קיום העשה דבדידה ליכא עשה מ"ל באשה זו דוקא מ"ל באשה אחרת ואין לנו בזה אלא מ"ש התו' ישנים בפ' אלו נערו' שם וז"ל אי אמרה לא בעינא וכו' הק' הר"ר עזרא אמאי אצטר' קרא בפ"ק דיבמו' דאין עשה דכיבוד דוחה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעינא מי איתי' לעשה