למודי ד' י

די"ל דמשמע לי' מדאביי דקאמר אי לאו דקאמר וכו' המשחרר עבדו וכו' דלעיקר איסורא קאי ואפי' בזוכה עצמו כנ"ל

ומוהריב"ל ז"ל ח"ד סי' ד' הק' מסוגיא זו דהשולח אמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' על מי שרוצ' להתיר שבועתו שנשבע שלא לשחק בקוביא שמתיירא שיתקפנו יצרו ויעבור דכיון דקוביא עבירה אין ב"ד מתירין לעבור דאין אומרים לאלו שיזדקקו לעבירה קלה כדי שלא יעשה עבירה גדולה והק' הרב ז"ל מההיא אמתא ותי' דהר"ן כ' דלאו עשה גמור הוא ע"ש ומדברי הרשב"א בפ' השולח נר' להדיא דעשה גמור הוא עש"ב ומה שתירץ עוד שם אינו מבורר. גם הראי' שהביא משופר ולולב לא מכרעא כלל וע' עוד מה שתי' הרב פרח מטה אהרן ז"ל ח"א סי' מ"ד ע"ש ויש להתיישב בדבריו והנר' אצלי דלא כ"כ הרשב"א ז"ל אלא דוקא דלא איתחזק איסור' אלא שמתיר' כו' ומש"ה אין ס' מוציא מידי ודאי משא"כ ההיא אמתא ומ"מ ואין צריכין לזה. ואני תמה עליהם איך לא ראו תוס' שם דפ' השולח אמתני' דמי שחציו עבד וכו' שכתבו דההיא אמתא כיון שרבים נכשלין חשיב כמצוה דרבים וכ"כ בפ"ק דשבת ובעירובין וכ"כ הרשב"א ז"ל עצמו בחי' שזכרנו לעיל ומתוך דבריהם אתה למד דלא ס"ל כחילוק מהריב"ל ז"ל ואין להאריך

ודע דמהך דדם חטאת דמשני רבא אין עשה דוח' ל"ת שבמקדש אין מקום לקו' התוס' דעירובין וראיתי להרב הנז' ז"ל דהביא דברי מהר"י קולין ז"ל שכ' בשם התו' תירוץ זה בלשון ועי"ל. ואין להק' לפ"ז דרב אשי דפליג התם אדרבא ומשני יקדש עשה הוא א"כ תק"ל אכתי ההיא דהנתנין וכו' כמו שהק' התו' דליתא דלרב אשי יתרץ כתי' א' דפשיעה וכו' והתי' הב' כתבוהו כמי שאמרו דלדידי' א"צ לזה ובזה ניחא מה שהק' הרב הנז' לתי' זה למק' דהתם דלא ס"ד ההיא דיקדש עד דאמר' רבא. בפשיטות טפי תק"ל אמתני' דהניתנין וכו' דליתי עשה וכו' והעלה בצ"ע דאין זה ממה שיקשה רמ"ה הקדימו התוס' תירוץ דפשיע' למקש' ולרב אשי והדר כתבו ובזה יש נמי לומר כמ"ש שם רבא דבזה א"ש נמי הא וא"צ לחילוק דפשיע' תדע דאל"כ מה באו התוס' לחדש כיון דזה מבואר מהש"ס דדם חטאת ומעיקרא קושיא ליתא אלא הוא הדבר אשר דברתי. ועי"ל דודאי רב אשי לא פליג אדרבא דהא מייתי מקרא ומתניתא למלתיה אלא דאפי' בלא"ה יקדש עשה הוא ופשוט וכ"כ הוא ז"ל ע"ש. וענ"ל דמהא דיליף רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דהיינו מקרא דכתיב גבי פסח ב' כדתניא בכיצד צולין דף פ"ה ע"א ע"ש הא איכא תנא דפליג עליה בפ' מי שהי' טמא דצ"ה ע"א ע"ש הסוגיא והשתא שפיר אצטריך רב אשי לומר טעמא דיקדש עשה הוא לרבנן התם ע"ש ויש לי תימא דמנ"ל האי כללא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אי משום יתורא דקרא דכתי' גבי פסח ב' כמו שהביאו התוס' שם מההיא דכיצד צולין הא איכא למימר לעבור עליו בב' לאוין ותרווייהו בין ביש בו מוח בין אין בו והשתא אין עשה דוחה תרי לאוי אבל הא אין להק' דמאי פריך וליתי עשה ולידחי ל"ת הא הו"ל תרי לאוי דהא אף אי לא כתיב אלא חד לאו הוה שמעי' מניה מ"מ אף בשיש בו מוח אלא דאפ"ה לשוברו ודאי מותר מצד הדחיה דאתי עשה ודחי ל"ת וכדתניא להדיא בברייתא בפ' כיצד צולין דליתא דע"כ לא אמרו כן אלא אי לא הוה כתיב אלא חד לאו אמנם בתר דכתיב לאו אחרינא ודאי לגלויי אלאו קמא דבשאין בו מוח הוא דמיירי והב' בשיש בו איברא מ"מ אני אומר דלעולם תרוייהו בשיש בו מוח נמי מיירי ולעבור עליו בבי לאוין ונהי דכל דאיכ' למימר ולשנויי משנינן כדאי' בפ' כ"ש דכ"ד ע"א מ"מ להוציא דין מחודש אין נקרא איכא לשנויי ע' בפ"ב דיבמות דכ"ב ע"ב ולא כתבו התוס' ר"פ איזהו נשך ד"ה למה וכו' ע"ש אלא היכא דסמיכי אהדדי אמנם הכא אדרבא מש"ה חילקן הכתוב חד בפסח א' ואידך בב' להיות נאה יותר וצריך תלמוד

וז"ל הרב דינא דחיי ז"ל לאוין צ"ז ד"ה הא תנא דבי ר"י וכו' וא"ת לר"ע למ"ל תרי קראי בלא תנאף לחודיה סגי אי משום לאוי יתירי למה שינה זה מזה והיה לו לכתוב בשניהם לא תנאף וכו' ע"ש ולכאורה לא ראה דבריהם דר"פ איזהו נשך הנז' אלא הוא הדבר אשר דברתי. ואיברא שראיתי בס' נאות יעקב בקונט' מענה לשון שתמה על דבריהם אלו ממ"ש התו' בס"פ כ"ש ד"ה אם נימא קרא וכו' ע"ש וע"כ נר' לומר דלא כ"כ אלא בלאוין דלגבי לאוין קפיד רחמנא אשמו' מוחלקין בעלמ' דנ"מ לענין התראה הילכך התם נמי ניחא ליה למינקט לשון משונה להיותו נאה יותר כאלו הם ב' שמות אבל בעלמ' אדרב' לשון אחד עדיף טפי וזה ברור בלשונם שכתבו שם כיון שהוצרך ב' לאוין וכו' דלכאורה אינו ענין לתירוצם והול"ל כיון שלא הוצרך אלא לב' לאוין אלא הוא הדבר ומעתה מתרצתא נמי קושיין ודברי הרב דינא דחיי תמוהים ומיהו הא אין להק' אדפריך בפ' הלוקין דף ח"י ע"ב מאותה תאכלו ע"ש דהתם גירסא אחר יש ע"ש בחי' הריטב"א ז"ל וע' בפ"ג דזבחים דל"ד ע"א ע"ש

אלא מיהו דברי רש"י ז"ל שם [פ' המוצא אהאי דהנתנין] שפי' טעמא דר"א משום עשה דדחי ל"ת ע"ש דדבריו הם תמוהים [ולפמ"ש שם לפנים לעיל דף ב' ע"ב ד"ה אברא וכו' דלקושטא עשה דוחה ל"ת שבמקדש א"ש דברי רש"י] ועיין במהרש"א ז"ל בתו' שם דכתב שקושייתם היא לר"י ע"ש וליתא אלא שקושייתם לכ"ע דאמאי איפליגו כלל בהא ואמאי אצטריכו להני טעמי בפשיטות ליתי עשה וכו' וכ"נ מדברי הריטב"א ז"ל בחי' שם ע"ש

עוד הק' הרב הנז' מפ' אלו עוברין דף מ"ד דפריך לכתוב רחמנא בנזיר ולא לכתוב בחטאת והלא אי לא הוה כתיב יקדש בחטאת הו"א דאתי עשה ודחי ל"ת כסברת רב אשי גופי' דאמר יקדש עשה הוא והוא תירץ דרב אשי לא פליג אדרבא אלא דר"ל דבלא"ה ניחא מהבריי' דיקדש עשה הוא ומ"מ קאמר התם דלא לכתוב רחמנא בחטאת וברייתא מייתבא השתא כדרבא ע"ש ולענ"ד לא האירו דבריו דאכתי ק' דמאי פריך התם לא לכתוב בחטאת וכו' ואימא דאצטריך לעשה ועכ"ל דהתם ה"ק דליכתביה לעשה במקום אחר והיינו בעיקר אכילתו גבי לא תאכל ולא גבי נגיעה דלישתמע מניה האי דינא דהיתר מצטרף לאיסור והשתא לק"מ

אך תמה אני מסוגיא זו דמפקינן דאין עשה דוח' ל"ת שבמקדש ומייתי לה מועצם לא תשברו בו דבפ' תמיד נשחט דנ"ט ע"א קאמר דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמ' ע"ש והלא במקדש ליתא להאי כללא ונהי דבעלמא עשה דיש בו כרת דוחה עשה אחר בהקדש מיהא לא דחי דכי היכי דלענין לאו דקי"ל דאינו נדחה מעשה במקדש דחמיר הוא כמ"ש מהר"י קולון ז"ל הביאו הרב הנז' ע"ש ה"נ לענין העשה דבעלמ' נדח' מעשה דכרת אבל לא במקדש ולזה י"ל דכרת מיהא חמור אף לדחות עשה דמקדש ע"ש בתוס' ד"ה אתי עשה וה"נ צ"ל לדבריהם דעירובין דהא עשה דהשלמה בפשיע' הוא ממה ששכח ולא הביא כפרתו כמ"ש רש"י ז"ל שם וע' תוס' דפ"ק דבתרא דף י"ג ע"א ד"ה כופין וכו' אבל התוס' דפ"ק דשבת דף ד' ע"א ובפ' בכל מערבין ובפ' השולח כתבו דמחוסר כפורים לא פשע ע"ש וע' להרב שער אפרים ז"ל בתשו' סי' ס"ח ע"ש

וראיתי בתשב"ץ ז"ל ח"ג סס"י ל"ז שתפס במושלם כתי' הא' דתוס' דשבת ועירובין כו' בפשיטות גבי חולה בשבת דמאכילין אותו נבלה ולא שחוטה משים דאין אומרים לאדם חטא וכו' ע"ש ודבריו תמוהים שהרי התוס' הכריחו שם מהך עשה דהשלמה דדוקא היכא דפשע הוא דאין אומרים וכו' ע"ש וצ"ע ולפמ"ש לעיל בשם הרא"ם לחלק בין מצוה להצלה מן העבירה א"ש דברי הרב אלא דמ"מ מנ"ל לרב חילוק זה שלא הוזכר בדברי הראשונים ז"ל וכבר כתבנו שדברי הרא"ם ז"ל הללו