למודי ד' פז

איסור י"ט דליתא דמדברי התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולה נר' להדיא משום דחיה נגעו בה ע"ש ותו לרב אשי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה היכא דיש גוי לישרוף ע"י ולא לישתמיט מלומר דהיכא דיש גוי מקיים ביה מצות שריפ' בי"ט. ואפשר לי לו' דמצות שריפ' ניתוק ותיקון הלאו הוא ואקרקפתא דמאן דעבר אמימרא דרחמנא תלי וכיון דכן לא מקיים מצות שריפ' ע"י אחר אפי' מדין שליח דומיא דציצית ותפילין ותו דאין שליחות לגוי ולא דמי לתגלחת מצורע דבדידי' תלה רחמנא שיהא מגולח ולפ"ז לא ק' מה שהק' הרב שע"ה ז"ל פ"א דחמץ דין ג' לדברי הרב דבר שמואל ז"ל יעוין שם. אבל קשה מדתניא התם דפ"ה ע"א ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל בעצם שיש בו מוח וכו' יבא עשה וידחה לא תעשה כשהוא אומר וכו', ע"ש וה"נ אפשר לקיים ע"י גוי ואין לומר דבאין גוי קאמר ואצט' קרא להכי. קשה נמי דלא לישתמיט בשום דוכתא מלמימר הכי ותו דלא כתבו כן התוס' אלא בגילוח דמלאכ' ואומן בעי וכבר ראיתי להרב שע"ה ז"ל פי"ב מה' ע"ז שהק' לדבריהם ממילא משם הרב כמהר"י אשכנזי ומה שתירץ שם לא יגהה מזור לקושיין ע"ש וצ"ע: ולפי מ"ש אפשר ליישב דמילה נמי שאני דאיכא עשה לאב שימול בנו ואם מל קטן או גוי לא מקיים בכך עשה דידיה אע"פ שקיים מיהא עשה דמילה מ"מ מצותו לא נתקיימ' דכתיב כאשר צוה אותו אלהים. ואין להק' לתירוץ הרב שם ממ"ש התוס' בפ' האשה דף פ"ח דבמקום מצות חינוך ספינן ליה איסורא דשאני הכא דמוכחא מילתא דלא לשם חינוך הוא מל כיון דל"מ עביד גדול וזה פשוט וכ"נ מדברי הרב מג"א סי' רס"ט ושמ"ג ע"ש. וע'ין מה שהקשה הרב הנז' לתוספות פ"ק דקדושין ממתני' דפרק אין צדין בפי"ט רפהמו"ק ע"ש ולפי מ"ש י"ל דמתני' בשאין החלה של אשה

עוד תמהתי על דבריהם ואכתי למה יקיפנו ישראל ויעבור המקיף בשביל הניקף כיון דאפשר ע"י גוי ועיין בסמ"ג הל' עכו"ם וראיתי בביאורי רש"ל לסמ"ג שם שהק' כעין זה ומה שתי' בשם י"מ א"ש לקושיין. אמנם לתי' שם עדיין ק' מה שהקשינו. עוד תמהני במ"ש התו' ויש לדחות וכו' מדא מרי' בפ"ג מינין דף מ"א ע"א דאס"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קעביד מדלא כתיב תער כדר"ל דאמר כל מקום וכו' ע"ש והשתא לפ"ז אכתי נימא דזקנו להתיר תער היכא דאין שם מלקט ורהיטני. ושו"ר לתוס' הרא"ש ז"ל לשבועות דאוקמה להאי ראי' מסוגיא זו ושמח לבי. שו"ר שהתוס' ז"ל סמכו עצמם אסוגיא דפר"א דמילה דף קל"ג ע"א דקאמר ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת וכו' דליכא אחר יע"ש וס"ל לתוס' דודאי דוחק גדול הוא לומר דקרא מיירי בדליכא אותו דבר אלא היכא דליכא לשנויי מיהו מ"מ מישתעי קרא בהכי והתם בפ"ג מינין דלא דחי הכי משום דסמוך אקושיא אחריתי דאקש' התם מעיקרא ע"ש ובהדי תרוייהו אין לדחוק אותו הדוחק כנ"ל וצ"ע: [אמת אגיד כי מאחר עלות סוגיא זו דמוקי בדליכא אחר הן נסתר מ"ש שם ליישב קו' הרב כמהר"י אשכנזי והרי הוא כמבואר. ברם צריך לי רב בש"ס גופי' שם דלא קאמר דאתי עשה דכאשר צוה אותו ודחי ל"ת דבהרת דלהאי עשה א"א לקיים שניהם דלאב אפילו אומרים לו לא תכוין מתכוין קרינן ביה דאי לא אכתי ק' למ"ל קרא נימא ליה לאב לא תכוין וצ"ע

וראיתי להרב נחפה בכסף בתשו' בא"ח סימן ה' מ"ש לישב מה שהק' שם בשם מהר"י הכהן בדרכו הג' עש"ב. ולע"ד ליתא דא"ה מאי פריך שם בגמ' ללישנא בתרא ואביי לית ליה האי ס' ע"ש ואימא דלא ניחא ליה לאוקמה כרבא מדקתני ואם עברה]

לימוד עז כתבו התו' בפ' נערה דף מ"ט ע"ב אכפייה רבא וז"ל וי"ל אכפייה בדברים ע"ש וכן תירצו בשם ר"ת בפ"ק דב"ב ובפ' כל הבשר ע"ש ולכאור' יש לתמוה דהא קאמר התם אבל אמיד כפינן והתם ודאי כפיית מעשה הואי דאי בדברים אפי' לא אמיד כפינן וכדאמר התם ניחא לך דמתזני מן צדקה וא"כ מאי ראיה מייתי מדרבא. שוב מצאתי להר"ן ז"ל בהלכות שהק' כן ע"ש וראיתי בש"מ שם שתירץ דהא דקאמר ניחא לך וכו' לאו כפיית דברים הואי אלא פיוס ופתוי דברים בעלמא ע"ש ומיהו אכתי אין זה מעלה ארוכה לתי' הב' שכתבו שם שקצבו ביניהם וכו' ע"ש וא"כ מאי מייתי מניה התם שאני דקצבו ולכן יש ליישב דודאי פרנסת בניו עדיפא מצדק' דעלמא לאחרים וכמבואר שם מפירש"י והשתא מייתי בהדרגות כי היכי דהתם בצדקה איכא כפיית דברים ה"נ בבניו כפייה גמור' אית' דכפייה גמור' בבניו הוי כמו כפיית דברים בצדקה דעלמא וה"ק בגמ' כי הא דרבא וכו' בכפיית דברים ור"ל ההיא דלא אמיד בצדקת בניו הוי כמו אמיד בצדקה דעלמא דכפיי' דדברים הואי ומינה באמיד לבניו לא תסגי לי' בהא דכפיי' גמור' בעי וה"נ י"ל לתי' ב' דמייתי בהדרגות ועיין בס' רצוף אהבה בזה אמנם ק' אצלי דבפ"ק דב"ב אמרי' שממשכנין על הצדק' ואפי' בע"ש וה"מ דאמיד כי הא דרבא אכפייה וכו' אבל לא אמיד לא ע"ש וא"כ היאך מצינו למימר דאכפייה בדברים והא עלה קאמר התם אהא דממשכנין לצדק' כי הא דרבא וכו' וההיא דממשכנין כפייה גמור' היא ומהתם גופי' ק' קושית התוס' מעיקרא ואפ' דר"ת נמי מוד' דהיכא דקצבו ביניהם וכו' דכופין כדתניא התם בפ"ק דב"ב והבואוה התוס' בפ' נערה דמסיעין על קיצתן ע"ש אלא דדחיקא ליה לשנויי הכי לעיקר קושיין דבקבלו עליהן מיירי הא דרבא דסתמא קאמר והשתא לק"מ מההיא דממשכנין דהתם ודאי בקופה של צדקה שקבצו מיירי דאהך ברייתא דקתני מסיעין על קיצתן מייתי הך דממשכנין וכו' ע"ש וצ"ל לפ"ז דהא דקאמר התם כי הא דרבא וכו' בהדרגות נמי מייתי דכי היכי דבקצבו איכא כפייה גמור' בלא קצבו מיהא איכא כפיית דברים אמנם עדיין ק' דא"כ מאי דוחקי' לר"ת מלפ' דרבא בקצבו מיירי אי משום דסתמא קאמר הא אדרב' מדמדמה התם ההיא דממשכנין לדרבא משמע דבקצבו מיירי דומיא אהדדי וגם משמע נמי דכפייה גמור' הואי דומיא אהדדי וה"נ סתם כפייה הוי הכי וצ"ע. ולתירוצם הב' ק"ק דא"כ מאי פריך התם בפ"ק דב"ב מדכתיב ופקדתי על כל לוחציו ע"ש ומאי קושיא קרא מיירי בסתם צדקה שלא קצבו וי"ל דעדיפה משני דלוחציו משמע דלא אמיד ועי"ל דפריך לרב דאמר דאפי' על גבאי צדק' דמשמע גבאין שגובין מה שקצבו דמייחדי שוב מצאתי למהרש"א ז"ל שם שנתעורר בזה ע"ש

וראיתי למהרש"א ז"ל בס' ג"ה כלל שי"ז שהק' לדבריהם דמאי ק"ל הלא בפ"ק דר"ה תניא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך בפיך זו צדקה ע"ש מה שתי' כי ברור הוא ואפריון נמטיה למרן מלכא שנתכוון לדעת הריטב"א ז"ל הובא בש"מ בפ' נערה ע"ש שכן כת' ועיין בחי' הריטב"א ז"ל בפרק י' יוחסין דף ע"ו ד"ה הא דממשכנין וכו' שאינו מסכים לדבריו בפ' נערה כפי הנראה ע"ש אמנם עדיין ק' מאי קושי' דהא דאכפייה רבא מיירי בשנדר וכי הא דרבא דקא' היינו דמדמה מלתא למלת' דבצדקת בניו דלא נדר הוי כמו נדר בסתם צדק' דה"נ צ"ל לדבריהם וכדכתיבנ' וי"ל דלא מסתבר להו כלל למימר דרבה בר נתן גברא רבא כמותו לא רצה ליתן מה שנדר עד דכפייה אמנם כשלא נדר א"ש דלא רצה ליתן סך זה. ומ"ש הרב הנז' לצדד דועשית לא קאי אבפיך ע"ש לא ניתן ליאמר כלל דלמאי כתביה הלא כבר כתיב בה כמה לאוין וכמה עשין בפ' ראה וההכרח שהביא מהש"ס אינו הכרח דהש"ס פריך דהשת' למ"ל יקריב אותו ודכוות' טובא בגמ'. ועי"ל דאם כן הול"ל צדקה מקמי נדרים ונדבות וע"ש בתוס' ד"ה חד דאמר