למודי ד' פו

כדכתיבנא וס"ל לי"מ דאשה פסולה למילה מדאצט' אותו בפ"ק דקדושין דף כ"ט ע"א ע"ש בתו'. א"נ דש"ס דהכא פריך למ"ד מילה אינה אלא ביום והוי ז"ג וע"כ אצט' אותו לפוסל' ועיין במוהרימ"ט ז"ל בתוס' שם ועיין תוס' שם דף ל"ו ע"א ד"ה הקבלות וכו' ע"ש א"נ סוגין כרב דאמר בפ' אין מעמידין דף כ"ז ע"א דאשה פסולה למול ע"ש

וראיתי למוהרח"א ז"ל בס' מ"ק סוף הל' ע"ז שנתעורר בקושיא זו לדבריהם דהחובל מההיא דחגיג' דכתיבנא. עוד הק' ממנה לדברי מרן ז"ל שכ' דכיון דעבדי' איתנהו בזקן ליתנהו בג"ש דלה לה ע"ש וכ"נ מדברי הרב החינוך סי' רנ"ג ע"ש ועוד הק' משם לדברי הר"ן ז"ל פ"ב דגיטין ע"ש ותירץ וז"ל ויראה דבמצות ל"ת דנשים חייבות כמו פאה ומיעטן קרא דאין להם זקן לא עבדינן ג"ש לעבדים דיש להם זקן דאין לך בו אלא חידושו וכן במ"ע דעדות דההיא מ"ע שאין הז"ג ובעלמא נשים חייבות ומיעטנהו קרא לנשום לא עבדינן ג"ש לעבדים דיש טעם לחלק גם בגיטי נשים וכו' מה שאין כן ראי' דהויא מ"ע שהז"ג דנשים ועבדים פטורים עכ"ד וכן מתבאר מתשו' הרשב"ץ ז"ל ח"א סימן קס"ט ע"א ובאמת לא יתיישב זה בדברי הרמב"ם ז"ל דטעמא טעים משום דאין להם זקן. ונ"ל ליישב דעת רבינו ז"ל ע"פ מ"ש התוס' ז"ל פ' שבועות ב' בתרא דף כ"ב ע"ב ד"ה ואב"א וכו' ע"ש וכן נראה שזה דעת מרן ז"ל ועיין בלח"מ ז"ל שלא ראה דבריהם אלו ע"ש ועיין בהרב ע"י ז"ל שם בגמ' דאישתמיט מניה נמי דבריהם שזכרנו ע"ש. והנה מה שהק' למרן ז"ל לענ"ד לק"מ דשאני הקפה דהזקן הוא עצמו גורם החיוב משא"כ בזכורך דאין הזכרות גורם הפיטור דלאו משום דאין האשה בזכרות הוא שהיא פטור' אלא דזכורך לסימנא בעלמא נקטינן כי היכי דנשמע מיעוטא בנשים ומהשתא ל"ק ג"כ מה שהק' להר"ן ז"ל. ואחר ימים מצאתי להרב בתי כהונ' ח"ב דף ל' שכ"כ ע"ש וניחא נמי מה שהק' מסוגיא זו למ"ש מרן הב"י א"ח סימן תרפ"ט גבי עבדים ע"ש דלפי דברי הרב נמי א"ש ועיין במ"ש שם לדברי התו' שהוא דחוק ואינו במשמע דבריהם ועיין תוס' דפ' ט"י דף ק"ג ע"א ד"ה עולה וכו' ע"ש אמנם עיקר חילוקו של הרב הנז' נכון הוא ליישב ג"כ דעת הי"מ שכתבנו והוא שהתוס' כתבו בפ"ק דקדושין דף כ"ט ע"א ד"ה אותו דאיכא פלוגתא במילה אי הויא מ"ע שהז"ג ע"ש והשתא איכא למימר דהתם בהחובל פריך מה לאשה וכו' למ"ד לאו מ"ע שהז"ג היא ומש"ה אף שאשה אינה מצווה עבד מיהא מצווה ולא מיפטר מלה לה דאין לך בו אלא חידושו ומיהו לדידן דלא ס"ל כי"מ אמרינן שפיר דמש"ה לא פריך הך פרכא משום דבעי למנקט פרכא למ"ד מ"ע שהז"ג היא ולפי האמת מייתי לה מגזלן. ואפשר שזהו שכתב ר"מ ז"ל שהביא תוס' הרא"ש ז"ל שכתבנו. אלא מיהו ק' לחילוק הרב ז"ל קו' התוס' דפ' הישן שזכרנו הלא מראש דהא לא דמיא אלא לראיה וצ"ע. ואפשר דמפ' לה כדכתיבנא מעיקרא וכן דייק לשונם שהזכירו ההיא דמ"ע שהז"ג ודו"ק וכ"נ דעת הלבוש בא"ח סימן תר"ס ע"ש:

אבל מדברי הרב קרית ס' ספ"ו מה' חו"מ שכתב דעבדים חייבים במצה מלה לה נר' שחולק ע"ז דהו"ל למימר מהקישא גופיה. ויש שהק' לחילוקו של הרב ז"ל דהרי הרמב"ם בפ"ב מה' ק"פ דין ד' פסק דעבדים עושים פסח לעצמן וכ' שם מרן ז"ל מג"ש דלה לה ע"ש והא התם דמ"ע שהז"ג הוא אלא שחי' תורה בנשים כדאי' בפ' מי שהי' דף צ"א ע"ב ע"ש וא"כ אין לך בו אלא חידושו. וליתא דהתם מ"ע דכרת הואי והשוה הכ' אשה לאיש וכו' ודאצט' רבוייא התם היינו לחייבם מצד מ"ע שבה שאם עברו גם במ"ע עברו א"נ משום דאיכא למעוטינהו מדכתיב איש כדאיתא התם ע"ש והכי איתא במכילתא פ' בא במכסת נפשות למה נאמר לפי שנאמר איש וכו' אשה וכו' מנין ת"ל וכו' ע"ש ואפי' למ"ש הרשב"ץ ז"ל בתשו' ח"א סימן ג' ע"ש מ"מ ל"ק דלא כ"כ אלא להחמיר אבל להקל לא ויליף מאשה להחמיר ועיין במוהרימ"ט ז"ל בחי' לקדושין דף ל"ה ע"א בתו' ד"ה משום וכו' ע"ש

אמנם אי קשיא על דבריהם ז"ל שהרי הם עצמם כתבו בר"פ הערל ד"ה הנז' וז"ל והלא עבד כנעני גופא חייב בפסח ולמ"ד נשים בראשון רשות מ"מ שרי וכו' ע"ש והלא למ"ד נשים רשות עבד מיהא חייב דלגורעו לא ילפי' ולומר דהתו' דהתם ס"ל דדוקא לפוסלו כדכתיבנא וההיא דסוכה משום דאין דנין ג"ש מהלכה זה ודאי הו"ל לפ'. וירא' דס"ל כמ"ש בפ' ט"י שם ע"ש ועיין בספר בתי כהונה ח"ב ע"ש

ודע דהא דילפי' לה לה מאשה ה"מ לענין מצות אבל למידי אחרינא לא ועיין בתוס' דפ' ט"י וניחא מה שהק' הרב ג"ה סי' ס"ג. וראה זה מצאתי בחי' הריטב"א ז"ל פ"ק דקדושין וז"ל דלא אשכחן בשום דוכתא דעבדינן ג"ש דלה לה אלא גבי גט דכתיב ביה לה לה וכו' ע"ש ונר' שהוא מכוון למאי דאמרן וברור. עי"ל דלא ילפי' אלא בלא ראשי אברים כמו אשה מ"ה אצט' לג"ש דשילוח. עי"ל דה"מ במידי דתלי בגופה של אשה וכן בעבד משא"כ בגט דלא כנ"ל

לימוד עה נשאלתי באותה שאמרו בפ' כל קרבנות צבור דף פ"ו ע"א בדין הוא שיטענו כל המנחות שמן זית זך מק"ו ממנורה ע"ש והרי סופו להקל הוא שאם לא מצא זך יהא יושב ובטל וכדאמרו ליה רבנן לר"י בפ' לולב הגזול ובפ' כ"ש דף ז"ך ע"ש. ונ"ל לפמ"ש מהר"ם בן חביב בפ' לולב הגזול לפמ"ש הרב קרבן אהרן ז"ל אהא דקתני בת"כ והכתוב אומר ישבו בסוכות דטענה אחרת הוא והק' הוא ז"ל א"כ מנ"ל לרבנן גבי חמץ כללא דכל דין וכו' הא מדאצט' קרא דישבו בסוכות ש"מ דק"ו מעליא הוא ותירץ דמני' ילפי רבנן ע"ש. והמעיין בדברי הרב יבין שמועה כלל ע"ט יראה דזהו דעתו ג"כ ע"ש דלא כמו שהבין הרב ז"ל ע"ש ואיברא ממ"ש התו' פ' כ"ש דף ז"ך ע"ב אין נרא' כן ע"ש. ול"נ דאינה טענה אחרת ולא גרסי' ישבו בסוכו' אלא בסוכו' תשבו כגי' הש"ס דידן וכל האזרח ישבו בסוכות אתא לכדרשי' פ' הישן דף ז"ך ע"ב ע"ש והשתא א"ש דמש"ה גלי קרא כתית למאור לומר דלא דיינינן האי ק"ו משום דכל דין וכו' ומניה ילפינן לעלמא. ושו"ר בס' ידי אליהו בליקוטיו שהביא משם גדול אחר קושיא זאת וע"ש מה שתי' הוא ז"ל. וראיתי לו שם שהביא דברי התו' דפ"ק דזבחים דף י"ד ע"ב ד"ה בן עזאי וכו' ע"ש ופי' כונתם דלא אמרי' כל דין וכו' אלא דוקא שע"י הקולא שנמשך ממנו יבוטל עיקר המצו' לגמרי כמו לא מצא עצים וכו' ע"ש וליתא דבת"כ ר"פ תזריע גבי יולדת מת קתני כל דין שאתה דן וכו' ואינו מתבטל הדין לגמרי ע"ש אלא ה"פ דדוקא אם משך קולא גמורה מאותו הדין אבל התם הרי לעולם היא פסולה ואפי' שיוצאה מידי פגול מאי הוי וזה פשוט

לימוד עו כתבו התו' ברפ"ק דשבועות דף ג' ע"א ד"ה ועל הזקן וכו'. ואין להביא ראיה מדאמר ביבמות דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה וכו' דאי שרי לרב אדא אמאי דחי הא אפשר לקיים שניהם ע"י קטן או נכרי ויש לדחות דאצט' קרא היכא דאין שם וכו' ע"ש. וצ"ע מדאמרי' בפ' כיצד צולין דף פ"ג ע"ב וליתי עשה ולידחי ל"ת ומשני אמר קרא וכו' רב אשי אמר וכו' שבתון עשה וכו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש ומאי קושיא הא אפשר לקיים שניהם ע"י גוי. ואין לומר דפריך אמתני' דקתני ישרפו בי"ו דמשמע אפי' דאיכא גוי דא"ה מאי קאמר אמר קרא וכו' ואכתי ביש גוי למה לא יתקיים העשה ע"י. דא"ל אה"נ ומתני' באין שם גוי וכי אצטריך קרא ה"נ באין שם דהא לא לישתמיט בשום דוכתא דלא לאשמעי' הא ועיין בתוס' פ"ק דקדושין דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה ע"ש גם אין לומר דאשמעי' קרא דמצותו בכך ולא משום