למודי ד' פד

דקאמר אביי וכ"נ מדברי הרא"ם ז"ל דאל"כ מאי ק"ל באיסור אכילה לימא דמש"ה אצט' דאי הוה נ"ל מל"ת כ"ת הו"א דוקא דרך הנאתו אלא ודאי כדאמרן ומדהוצרך לכתוב בישול בגופיה לאשמעי' דדרך בישול אסרה תורה ואפשר דה"נ כונת הריטב"א ז"ל אלא שלשונו רחוק קצת ויש לישבו אבל אין להביא ראיה מדאמרן בפ' כל הבשר דף קט"ו ע"א מדגלי רחמנא בדין כלאי הכרם פן תקדש וכו' ואי ל"ת כ"ת דוקא כדרך הנאתו משמע אכתי אימא דאצט' פן תקדש לחייבו אפילו שלא כדרך הנאתו די"ל דבלא"ה פריך שפיר כמ"ש התוס' שם ע"ש. מיהו מדברי התו' דפ' כ"ש ד"ה הכל מודים וכו' מוכח כדאמרן דאי לא מה הק' דל"ק ה"מ בבב"ח הא למאן דנ"ל מל"ת כ"ת הוי דוקא כדרך אכילה וע"כ ודאי כדכתיבנא או אפשר דתרוייהו משתמעי מגיה וכ"נ מדברי הרב החינוך ז"ל סי' קי"ג ע"ש. שוב מצאתי להרב דינא דחיי לאוין קמ"א ריש הלכות א"מ שנתעורר בזה לדעת רבינו ז"ל ותי' דנ"ל מתרי קראי דאכילה ודהנאה דאכילה אפקיה לשלא כדרך הנאתו והנאה מדהול"ל לא תהנה וכתב לא תבשל ש"מ דרך בישול ע"ש ולענ"ד אחר המחילה לא דק דאי הוה כתיב לא תהנה הוה לקי דלאו מפורש הוא וצ"ע

לימוד עא הא דאמרי' בפ' כ"ש דכ"ד כל היכא דאיכא למדרש דרשי' ולא מוקמי' בלאוי יתירי לכאורה דדוקא בלאוין אבל בלאו ועשה לא אמרי' הכי וא"כ תקשי לן הא דאיתא בפ"ב דמגילה דף ח"י ע"א ת"ר זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה ע"ש ומאי אריא אימא דאצטריך זכור לעבור עליו בעשה בהדי ל"ת וכפי שמנא' הרמב"ם ז"ל בס' המצות מ"ע קפ"ט ומל"ת נ"ט ע"ש וקושיא זו היא לדהרח"א ז"ל בס' עץ חיים בס' בשלח. ומ"ש שם וב' בפה הוא דבר ק' ואפשר שט"ס הוא וצ"ל בלב ולפ"ז כונתו במה שתי' שם הוא כך דהיל"ל לא תשכח מלזוכרו להורות דלשון זכירה הוא כלשון שכחה דפשיטא לן דהוי שכחת הלב ומדנקט ל"ת סתמא שמעי' דסתם שכחה הוא דהוי בלב אבל זכור אינו בלא תשכח אלא שהוא בפה הגם שלשון תירוצו אינו מדוקדק לפ"ז וממ"ש התו' בפ' אותו ואת בנו דף פ"א ע"א ד"ה הנח וכו' וז"ל ולית לן למי' דאתא קרא דירצה שיש בו עשה עם הלאו דכל היכא דאיכא למדרש לא מוקמי' ליה בלאוי יתירי ואית לן לאוקמי הלאו בשאר פסולין וכו' עכ"ל אין משם ראיה כלל דהתם ה"פ כיון שהלאו נכללו בו כל הפסולין א"כ כי אפקיה רחמנא למחוסר זמן לאיסור אחרינא בעשה ש"מ שניתק מהלאו לעשה ואין לנו לרבותו אז בכלל הלאו ועיין בתוס' דפ' אלו דברים דס"ז ע"א ד"ה הכתוב וכו' ע"ש ובתו' דזבחים דף קי"ד ע"ב וכ"נ מסוגי' דפ"ה דמנחות דנ"ג ע"א דפריך התם ואימא לאוקמי גברא בלאו ואיפסולי לא מיפסל ע"ש הסוגי'. ובהתוכחי בזה עם הרב המו' כמהר"ר יוסף אזולאי הי"ו שליח עה"ק חברון תובב"א ההו' אמ' דכונת הש"ס דקאמר כשהוא אומר לא תשכח ה"ק דהול"ל הלאו בלשון העשה ולכתוב השמר לזכור ומדשינה לכתוב לא תשכח ללמדך דזכור אינו בלב אלא בפה. והשיבותיו בזה דאימ' משום דהו"א השמר דעשה עשה הניח' לר' יוחנן בפ' הקומץ רבה אלא לר"ל מאי איכא למימר עיין תוס' דפ' יה"ך דף פ"א ד"ה השמר וכו'. ולי אפשר ליישב דה"ק דאי זכור בלב לא הו"ל להפסיק בין העשה לל"ת והול"ל זכור אל תשכח כי היכי דכתיב בפ' עקב זכור אל תשכח את אשר הקצפת וכו' ומדאפקינהו למימרא דלאו כי הדדי נינהו וה"ק כשהוא אומר לא תשכח במקום שאמרו מורה דאין זה שכח' הלב. מיהו אכתי ק' מסוגי' בפ' החולץ דף מ"ח ע"ב דתני' התם וינפש בן אמתך והגר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר תושב ע"כ ומאי קושי' דמגרך אשר בשעריך הרי זה לאו דאצט' וינפש וכו' והגר לעשה. שוב הראני חד צורבא מרבנן בת"כ ריש פ' בחקותי סימן ג' דה"נ דריש גבי זכור אל תשכח את אשר הקצפת וכו' וע"ש שוב נדפס ס' ראש דוד להרב הנז' נר"ו שם ראיתי לו בפ' תצוה שהאריך בזה וע"ש ומה שנר' לומר בזה דלא אמרי' לעבור עליו בעשה ול"ת אלא היכא דאיכא תוספת וחילוק בין העשה ללאו דאיכא מלקות בלאו בדיני אדם ואיסור עשה ביד"ש כי ההי' דמנחות וה"נ פריך הש"ס בפ' אלו דברים דס"ח ע"א ע"ש אבל הכא דלא לקי דאין בו מעשה וכן נמי ההי' דגר צדק דליכא התם מלקות משום דל"ת מלאכה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דאין לנו לומר בכה"ג לעבור עליו בעשה וכו' והגם דכתב הרא"ם ז"ל בפ' שמיני בפ' מבשרם לא תאכלו דאיסור עשה לחוד ואיסור ל"ת לחוד ע"ש היינו דוקא להביא לו איסור לאו מק"ו אבל לומר דאתי קרא להכי אין סברא כל היכא דאיכא למדרש. ויש כדמות ראיה לזה מתוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה לעבור וכו' ע"ש ובהכי א"ש מה שהק' הרא"ם ז"ל ריש פ' שופטים ד"ה ושפטו וכו' ע"ש דהתם נמי לאו בר מלקו' הוא שניתן לתשלומין וא"ש לפ"ז הא דפ"ב דמכות די"ב ע"א דפריך ות"ל דאין עושין שדה מגרש וכו' וע"ש ובסוף ערכין נ"ל מלא ימכר ללאו ומאי פריך אימא לעבור בעשה ול"ת ונפ"ז ניחא דאהך לאו לא לקי עליה דאינו מפורש והרמב"ם לא מנאו בפי"ט דסנהדרין ע"ש ועיין בהרב החינוך שם וצ"ע ועיין בחולין דף ק"מ ע"א דקאמר לעולם בשחיטה דמצורע ולעבור עליו בעשה ול"ת ע"ש ועיין בהרמב"ם ז"ל ר"פ כ"ג מהלכות סנהדרין ע"ש

ומה שהק' עוד מהרח"א ז"ל שם דאיך ס"ד דזכור בלב והתנן מזכירין יציאת מצרים דכתיב למען תזכור דהוי בפה ע"ש מ"ש לע"ד אין משם ראיה דאימ' דתקנת חכמים הוא להזכיר בפה דלא ליתו למפשע [וראיתי לה' מהרי"ך כ"כ לישב מה שלא מנאה רבי במנין המצות והביאו בס' מרכבת המשנה לה' מהר"א ז"ל בתחי' ה' ק"ש ע"ש. אך מ"ש שם דהסמ"ק שמנאה לא נמצא לו ראיה דכ"מ דיש זכירה סתם הוי בלב לבד ממקום שיש הכרח ע"ש. לפי מ"ש לפנים בתי' הב' א"ש. ברם מ"ש לפנים שדברי הפר"ח הם גמ' ערוכה ע"ש עתה ראיתי כי טעות הוא בידי דמדפריך שם ממאי דהאי זכירה וכו' אזכירה דיהושע קאי דהי' גופה זכירת עמלק היא וכן הוא מבואר מדברי הפר"ח שכך הוא מבין ע"ש ופשוט הוא. אך מ"ש שם הפר"ח וכן קי"ל, כר"ח דהרהור לאו כדבור ע"ש לע"ד אינו ענין לזה דה"מ במידי דבעי דבור אבל אם נאמר דמצותו כך היא בלב דרחמנא לבא בעי מה יוכיח הא דרב חסדא. וראיתי להרב החינוך סי' שכ"ו שהקשה למה לא חייבו ספירה בפה לזב וזבה ותי' שהכל ע"פ קבלתם וכן מצינו בתורה בלשון זכירה בעמלק ובמרים וכן זכירה ביצי"מ וביצי"מ באה הקבלה להיותה בפה וכמ"ש אמת ויציב דאוריי' ושאר זכירות די בלב עש"ב. ונר' מדבריו דזכירת, עמלק נמי די בלב ויש לתמוה דבסימן תקנ"ז כתב בפי' שהיה בפה. ותו דבת"כ ר"פ בחקותי דריש לזכירת מרים שהוא בפה וכן דורש שם זכור את אשר הקצפת וזכירה דשבת ע"ש. ותו ק' לדעתו דזכירה דיצי"מ בפה דאורייתא למה לא מנאה למצו' בפ"ע וצ"ע]. ועי"ל דל"ק דילפי' מההיא דעמלק ואע"ג דאיכא קראי טובא בת"כ שזכרנו י"ל דכולהו צריכי ועיין להרב פר"ח: ז"ל בא"ח סימן ס"ז שכתב בדרך את"ל דגלי קרא מכח היתור דכל זכירה הויא בפה ע"ש והם גמ' ערוכה דמגילה שזכרנו דאה' דפריך התם ממאי דהאי זכירה קריאה היא דילמא עיון בעלמא מייתי הא דתני' זכור וכו' ע"ש אלא דק"ק דלא לישתמיט תלמודא מלמימ' צריכותא הלזו ונר' דאין בכה"ג ב' כתובים דכולהו אצטריכו לגופייהו למצות הלב וזה פשוט

לימוד עב כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח דרוצח הכוהו י' בני אדם וכו' פטורים וכתב עלה מרן ז"ל וז"ל ואע"ג דאמרי' התם תני תנא קמיה דר"ש וכו' וסתמא כריב"ב