למודי ד' פב

הנאה לא קתני ושוב תמה הרב דלמה לא ילקה ומ"ש מחורש בכבש עם כלב וכיוצא בהם אע"פ שלא נכתב בתורה אלא שור וחמור הרי הוא לוקה מן התורה ואח"כ הביא מדברי התוס' דפ' כ"ש ממה שהק' לר"א יהא נהנ' מחמץ בכרת ותרצו דכי כל אוכל. לא ילפינן מלא תאכלו ע"ש ומשמע דהיכא דכתיב לא תאכלו הנהנ' בו לוקה עכת"ד ודלא כמהר"י כולי ז"ל בס' מש"ל דף ק"ט ע"ד שהשוה דעת הרמב"ם ודעת התוס' ז"ל לכוונה אחת כמו שנרא' מדבריו שם ע"ש דליתא. ודע דמה שהק' שם לדברי הפר"ח ז"ל ממ"ש הוא סי' תמ"ג דאין לוקין על ההנא' דהוי כדין חצי שיעור עש"ב. ליתא דה"נ הוי כמו ריבוייא דח"ש דנהי דאכילה מין ממיני הנאה כמ"ש רבינו ז"ל בספר המצות מ"מ מדאפקי' בלשון אכילה א"כ אינה מפורשת להדיא כמו אכילה עצמה וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל שאין לוקין על ההנא' וא"כ הו"ל כדין ח"ש דאכילה משמע כזית אלא דרבי כל לאיסורא וה"נ הכא אכילה משמע דוקא אלא דילפינן מנבלה א"נ מאותו לאיסורא וזה פשוט

והנה מה שהביא מהא דמבשל גיד אע"ג דבאוכל לכאור' ליכא מלקות בהנאה מ"מ ס"ל להרב דכיון דבהנאה גופה איכא לאו לקי נמי אף בהדי לאו דאכילה. אמנם ק' דילמא הא מני איסי היא דנ"ל איסור הנאה מק"ו ואין עמ"ה וכבר ראיתי להרב הנז' שהק' לזה ולפי מ"ש בראשונה לדעת הרא"ם ז"ל דאיסי נמי נ"ל עיקר איסורא מלא תאכל כ"ת א"ש. איברא שכבר כתבנו בדעתו הפך מזה גם מה שהביא לדמיון מחורש וכו' לענ"ד לא מכרעת דשאני התם דחילוק גופות הם אמנם המעשה אחד הוא וקרא לאו כי רוכלא דליחשוב וליזיל אמנם בנ"ד שאין מעשה ההנא' ומעשה האכילה ענין א' אם איתא הו"ל לבאר דנהי דמנבלה ילפינן מ"מ מלקות מנלן ואין עמ"ה ומה גם שהאכילה יותר מתפעלת מההנאה

וראיתו למוהרח"א ז"ל בספר מ"ק הל' חו"מ אמה שהביא הרא"ם מדברי התוס' דלוקין על ההנאה שכתב וז"ל וליתא דכי היכי דליכא כרת ליכא מלקות גם ההיא דמבשל גיד ליתא דמאמר שלוקה על האכיל' איך ילקה ב"פ על הנאה ובכלל אכילה היא וכ"ת לפי דיש לאו מיוחד איהו ס"ל דכשיש ב' לאוין בע"א אינו לוקה אלא א' עכ"ד מ"ש דכי היכי דליכא כרת ליכא מלקות לא הבנתו מהן דנהי דמכי כל אוכל לא משמע מלקות דבלא"ה לא כתיב ביה אלא כרת מ"מ מלא תאכל חמץ ולא יאכל חמץ נלקי מיהא אהנאה וכ"כ התוס' להדיא בפרק העור והרוטב דף ק"ך ע"א ד"ה אלא וכו' ע"ש ועוד דגם שנודה לו בחמץ מ"מ בשאר איסורין מיהא דכתיב בהו אכילה הנאה נמי איתא למלקות לבר מכל אוכל וכן דייקי דברי הרא"ם שכתב דמשמע דהיכא דכתיב לא תאכלו וכו' ע"ש גם מ"ש איהו ס"ל דכשיש ב' לאוין בע"א אינו לוקה אלא א' לא ידענא מ"ק דדוקא בע"א אכן בנ"ד דבהנא' ליכא לאו דאכיל' אין זה קרי ע"א והא לא דמיא אלא לבל יראה ובל ימצא דאי הוה בל יראה כמשמעו דדוקא לעין מיקרי ב' עניינים וכדמוכח מדברי הרא"ם הביאו הרב כ"מ ז"ל רפ"א מהל' חו"מ דין ג' וע"ש במ"ש מרן ז"ל ומזה ג"כ יש לתמוה על הרב מש"ל ז"ל דף ב' ע"ש

וראיתי להרב מש"ל ז"ל שהק' לדעת התו' ז"ל דס"ל דלוקין על ההנא' מדאמרינן בפ' כל הבשר דף קי"ג ע"ב המבשל חלב בחלב אינו לוקה משום אוכל בשר בחלב דאין איסור חל על איסור ואמאי נימא מגו דאתוסף ביה איסור הנאה דבב"ח חייל נמי איסורא בב"ח וה"נ אמרינן בפ' אמרו לו דיש אוכל אכילה אחת וכו' ולרבי' דס"ל דאין לוקין על ההנא' הא ניחא דלא אמרינן איסור מוסיף בהנא' אלא היכא דאיכא מלקות כגון במוקדשין אמנם לדברי התו' הא ק' מה יענו לסוגיא הלזו ע"ש שהעל' בצ"ע וה"נ איתא בפ' ג"ה דף ק"א גבי אוכל ג"ה של עולה וכו' ע"ש ומשם ק' אף לדעת הרמב"ם ז"ל. שבתי וראה דהתו' אזלי לשיטתם שכתבו בפ' ג"ה שם ד"ה איסור כולל וכו' דאיסור חמור בעלמא הוא ואינו מדין מוסיף ומש"ה כי פריך בפ' כל הבשר לשמואל מדידי' לא בעי למימר דשאני התם דמשום נוסף הוא באיסור הנאה וה"נ התם בדרבי אמי וכו' לא בעי למימר דמאן דס"ל לוקה באכיל' קאמר ומשום איסור בעלמא דאין זה איסור מוסיף אכן רבינו ז"ל לשיטתו שפסק בפי"ד מה' מ"א להך מתני' דכריתות ובההיא דחלב בחלב פסק שם בפ"ט דאינו לוקה ע"ש וע"כ שטעמו כמ"ש הרב מש"ל ז"ל דהאי מלקות והאי לאו מלקות וכן ראיתי להרב לח"מ ז"ל שם בפ"ט שכ"כ ע"ש. אמנם ראיתי לרבינו ז"ל בפי' המשניות אהך מתני' דיש אוכל אכילה א' שנתעורר בקושיא זו וכתב וז"ל והתשו' ע"ז שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו שכל אסור באכילה אסור בהנא' עד שיפרוט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתוב אוסר הנאתו רק ב' העניינים יחד הם איסור בב"ח ולפיכך כשאנו אומרים אין איסור חל על איסור לא יחול איסור בב"ח על איסור נבל' וכו' ולא תהי' הקושיא במקומה עומדת ויהיה כמו חלבי קדשים בשוה אלא אם אמרנו עליו שהוא אסור בהנא' כמו שאנו אומרים בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום בב"ח אז הי' ראוי להק' ואין הדבר כן וכו' עכ"ד ודברי רבינו ז"ל אינן אלא מן המתמיהים חדא במ"ש דבב"ח נאסר בהנא' מפני שאסרו הכתוב לאכילה וכו' והרי זה הפך מ"ש הוא ז"ל בס' המצות מל"ת קפ"ז דמדכתיב לא תבשל יתיר' נ"ל איסור הנא' ע"ש והיינו כרבי ישמעאל בפ' כל הבשר ע"ש וכפי הנרא' שרבינו פוסק שם כרב אשי דנ"ל מלא תאכל כ"ת ואיסור הנאה מדרבי אבהו וכו' ועוד דעדיין לא זכינו לאור תירוצו דמ"ש מוקדשין מבב"ח דמוקדשין נמי אין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתוב אחר שאוסר הנאתו ואפשר ליישב דברי רבינו דה"פ דבשלמא בב"ח שהשה המור' על האכילה. הוא השם עצמו המורה על ההנא' והיינו מלא תבשל יתירה (ופר"י) ומאחר שהוציא שניהם בלשון בישול א"כ אין שם ההנא' מוסף על האכילה ולהורות דאתרוייהו קפיד קרא שלא יהנה בשום ענין ממנו אמנם בקדשים שההנא' אינו מסוג האכילה שהרי כהנים דהותרו באכילת קדשים אסורים בהנאתו למכרו או ליתנו וא"כ איסור הנאה איסור אחר הוא וע"ש שכל אסור באכיל' אסור בהנאה עד שיפרוט לך וכו' ר"ל דכשם דבעלמא דמפקינן איסור הנאה מאכילה כדר"א משום דאכילה מין ממיני הנאה הוא כמ"ש רבינו בס' המצות ה"נ הכא דתרוייהו נפקי בלשון בישול וא"נ יש לפ' כפשטי' ופסק כרב אשי וממ"ש בס' המצות ל"ק דאפ' דחזר בו מהכא להתם ולפ"ז עכ"ל דרבינו בס' המצות יתרץ הקושיא כמ"ש הלח"מ ז"ל אמנם מדברי מרן כ"מ ז"ל רפ"א מה' טומאת מת ירא' דרבינו ז"ל פסק כרב אשי ע"ש

וראיתי להרב הנז' שהביא ראי' דאף לדעת התו' דלוקין על החנאה אם אכל אינו חייב משום נהנה מהא דגרסינן בפ' ג"ה דף ק"א אר"י א"ר האוכל ג"ה של נבלה ר"מ מחייב וחכמים פוטרים ומודים חכמים לר"מ באוכל ג"ה של נבילה ושור הנסקל שחייב ב' ואם איתא לוקה ג' משום הנאה ע"ש ולענ"ד לא מכרעת דמשום הנא' פשיטא דחייב דהא משום אכיל' דנבילה גופה לא לקי אלא משום איסור הנאה דאתוסף ביה אתי למימר אלא דבהא מודו דאיסור נבילה חייל מיהא אאיסור גיד אע"כ דבעלמא אין איסור חל איסור. אמנם יש לתמוה לדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שזכרנו מהא סוגיא דקאמר באוכל חלב של שור הנסקל שחייב ב' מגו דאתוסף איסור הנאה ובשור הנסקל איסור הנאה מלא יאכל נ"ל ואפשר דהתם מפ' כמ"ש התו' שם דאיסור חמור בעלמא קאמר אמנם הא דכריתות דהש"ס קאמר להדיא מגו דאתוסף וכו' ע"כ דאיסור מוסיף ממש הוא מש"ה הוצרך רבינו לחלק בהכי וההיא דהתם איסור