למודי ד' פא

התוס' רי"ד שזכרנו לעיל בסמוך ואין לומר שכונת תוס' רי"ד להק' לחזקיה דא"כ מה תי' שם עוד וז"ל אי גם הטמאים טעונין כיסוי לשתוק קרא מניה ולכתוב חיה ועוף סתם והו"א אפילו טמאים עכ"ד. דעדיין ק' למ"ל דכתיב יאכל בצירי וא"ש אדרבא לכתוב יאכל למעוטי נהנה מאי דהוה מרבינן מסברא אלא ודאי הדבר ברור דלר"א הוא דק"ל דאלו לחזקיה לק"מ וכמ"ש הרב שע"ה פ"ה מה' מ"א לדברי התוס' דאשר יאכל דכיסוי לא סגי דלאו בציר"י ע"ש וברור. ומעתה נמצאו דברי התוס' דמרוב' תמוהים דמה טעם לאכיל' אתקוש ולא להנא' כיון דק"ל כר"א ואפ' דהתוס' דהתם ס"ל כמ"ש בחי' הרשב"א ז"ל לב"ק דמ"א שם וז"ל וי"ל דשאני לא תאכל לא תאכלו דבאזהרה אבל כי כל אוכל לא אמרינן ע"ש ומטעם זה הסכים הוא ז"ל בחי' לפ' האיש מקדש דיבור שזכרנו לדברי התו' דמרוב' ע"ש א"נ אפשר דס"ל לתוס' דמרובה דלשון תורה הוא דיליף מנבילה ולא לשון ד"ק ועיין בתוס' דפ"ק דע"ז דף י"ב ע"ב ע"ש

וראיתי להרב פר"ח ז"ל רפ"ז מה' ע"ז שתמה על דברי התו' דמרובה מדר"א ועיין בספר שע"ה ז"ל הל' אישות שם מה שתמה עליו. ולענ"ד יש לו להפר"ח ז"ל על מה לסמוך וכאמור וכ"נ מדברי הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים סימן קי"ג וז"ל ולאו דוקא אוכל נפש התיר הכתוב אלא כל הנאה וכו' והטעם דכתיב אשר יאכל ואמרי' בפ' כ"ש בין לחזקיה בין לר"א כ"מ שנא' יאכל בין איסור אכיל' בין איסור הנאה במשמע עכ"ד אמנם יש לתמוה על אותה סברא שהביא הרשב"א ז"ל בחי' לפ' האיש מקדש דנ"ח דההוא קרא דזבחי מתים אסמכתא הוא ע"ש ואמאי לא נ"ל מלא תאכל כ"ת וצ"ע

ומה שהק' הרב ז"ל שם לדבריהם דמרובה מסוגיא דפ' כ"ש עש"ב. י"ל דה"ק אימא כמים וכו' ונימא השתא דאסור והוי כמו בא ללמד ונמצא למד מהכא גופה אמנם לפי האמת דדחי התם נמי ניסוך איקרי וכו' הדרן למלתן דלאכיל' אתקיש וכו' ובהכי א"ש מה שהק' ג"כ מהא לדעת הרמב"ן ז"ל בספר המצות ע"ש. ועוד נראה דיין נסך אינו מסוג דתקרובת ע"ז וכ"כ התוס' להדיא בפ' אין מעמידין דף כ"ט ע"ב ע"ש ואם אמרו התוספות דמרובה דתקרובת ע"ז מותרת בהנאה לא יאמרו כן ביין נסך ואפשר דמאיזה מקום פסיקא ליה לש"ס דיין נסך אסור בהנאה ומש"ה קאמר ואימא כמים הנשפכין לע"ז. אלא מיהו אי קשיא הא קשיא מש"ס דפ' אין מעמידין אשר שם דקאמר להדיא דיין נסך אסור בהנא' מדאתקש למת ע"ש וכבר ראיתי למהר"י כולי ז"ל שעמד בזה ע"ש

וראיתי בירושלמי ר"פ כ"ש שאחר שאמרו ר' אבהו בשם ר"א כ"מ שנאמר לא תאכל לא תאכלו את תופס איסור הנאה כאיסור אכילה אמרו שם רבי אבהו בשם ר' יוחנן העוש' אספלנית משור הנסקל וחמץ בפסח אינו לוקה שאין ל"ת שבו מחוור מכלאי הכרם אר"ח פן תקדש פן תוקד אש מתניתא פליג' על רבי יוחנן ממשמע שנאמר סקול יסקל וכו' מת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם שהוא אסור באכיל' כך הוא אסור בהנאה מה עבד לה ר"י פתר לה כשקדמו הבעלים ושחטוהו משנגמר דינו ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו הכא תימר הכין והכא תימר הכין א"ל חדא בשם ר"א וחדא בשם רבי יוחנן ע"ש ויש לתמוה דמאי ק"ל דהא ר"י לא קאמר אלא דלא לקי משום דאין מפורש איסור הנאה להדיא וכמו שהוא דעת הרמב"ם ז"ל אבל הנאה מיהא איתא ממשמע אכילה לאיסורא משא"כ כלאי הכרם דמפורש פן תקדש לקי וברייתא דקאמר אסור בהנאה איסורא ולא מלקות וזהו שאין ל"ת שבו מחוור דקאמר ר"י וי"ל דדייק מלישנא דברייתא דקאמר כשם שאסור באכילה וכו' דמה לנו אצל אכילה אלא דכמו אכיל' לגמרי אף למלקות [הנאה ג"כ] מיהו ק' אכתי מאי פריך רבי זעירא לרבי אבהו הכא תימר הכין וכו', ומנ"ל דרבי יוחנן דקאמר לעיקר איסור הנאה אדרבא מלישנא דאינו לוקה ואינו מחוור משמע דלמלקות הוא דקאמר ול"ק דידי' אדידיה ורבי אבהו שהשיבו חדא בשם ר"א וכו' שהודה לו מנ"ל הא. ותו יש לתמוה דאימא דר"י מיירי בשלא כדרך הנאתן דבשאר איסורין אין לוקין דכתיב בהו אכילה ובכלאי הכרם לוקה דלא כתיב בהו אכיל' וכדקאמר ר' אבהו גופיה בגמרין בשם ר' יוחנן כל איסורין שבתור' אין לוקין עליהן שלא דרך הנאתן למעוטי הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור (שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליה' שלא כדרך הנאתן) ואמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהם שלא כדרך הנאתן דלא כתיב בהו אכיל' ע"ש והיינו מלתי' דר"י הכא דנקט אספלנית וכו' דאי כדמפרש הירוש' מאי אריא שלא בדרך הנאתן אפי' למשוח עורות פטור ולזה י"ל דמשום כלאי הכרם נקטיה דאפילו כה"ג לקי ומ"מ מנ"ל לירושלמי לפ' הכי בפשיטות הול"ל כדאמרן ואפשר דק"ל לירוש' דמדלא קאמר ר"י נמי בב"ח וחולין שנשחטו בעזרה וכמו שהק' התוס' אדאביי בגמרין ע"ש ור"י גופי' ס"ל בפ' האיש מקדש דנ"ז ע"ב דחש"ב דאורייתא ע"ש ומדלא קאמר אלא כלאי הכרם ש"מ דס"ל דר"י דטעמא דחמץ ושור הנסקל משום דאכילה הוא דמשמע איסור הנאה לא משמע ואהא קאמר דבכלאי הכרם אע"ג דלא כתיב ביה הנאה לוקה דפן תקדש הנאה הוא והשתא א"ש ומ"ש ר"י שאין ל"ת שבו מחוור היינו דאין הנאה בכלל אבל כלאי הכרם אית ביה הנאה ואע"פ שאינו מפורש ס"ל לר"י דלקי והיינו דלא קאמר בכלאי הכרם שהוא מחוור דהוה משמע מחוור ממש שהוא מפורש וליתא ומדקאמר חמץ ושור הנסקל ש"מ משום דלא הוה בהו הנאה כלל הא אי הוה בהו הנאה אע"ג דאינו מפורש לקי ולפ"ז י"ל דרבי אבהו פליג בתרתי אדרבי יוחנן והיינו דקאמר בגמרין מנין לחמץ בפסח שאסור בהנא' דאיסורא הוא דאיכא אבל לא מלקות וכסברת הרמב"ם ז"ל דכל שאינו מפורש אינו לוקה עליו, וכי היכי דלגבי אכיל' לא לקי אהנאה משום דאינו מפורש ה"נ ס"ל לרבינו ז"ל בכלאי הכרם דאינו לוקה אהנאתו דהא נמי אינו מפורש וכמ"ש הרב מש"ל ז"ל בדעת רבינו ז"ל ע"ש. ועיין בהרב שע"ה ז"ל מה שתמה על רבינו מהירוש' הלז ולדידי אין כאן תימא וכאמור. ועוד אני תמה במאי דמייתי הך מתניתא דהא בגמרין בפ' כ"ש ובפ"ב דקדושין ובפ' ד' וה' מייתי הברייתא ללמד שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שאסור באכילה ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין ת"ל נקי ע"ש ופריך עלה דילמא דאתא לאסור הנאה ומשני לכתוב לא יהנה ע"ש ואם זו היא ברייתא אחרת אדפריך מההיא לר"י ליסייעי' מאידך. ודע דהך ברייתא דמייתי אח"כ בפלוגתא דרבי יצחק ורבי יאשיה דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן דקסרין בשם ר"י ע"ש לר"א בשם רבי יוחנן צ"ל דס"ל דלא יאכל לחייב מאכיל כאוכל כדעת רבי יאשיה דלאוסרו ס"ל לר"י דמותר וא"כ צ"ע לר"י מה שהק' ר' יאשיה או אינו אלא לאוסרו בהנא' ע"ש ואם נאמר דר"י לא דריש השינוי דלא יאכל א"כ נמצא דפליג אדר' יאשיה ור' יצחק ועל הכל אני צריך להתלמד וצ"ע ובהתוכחי עם חבירי הי"ו העלינו דלעולם לר"י מילק' הוא דלא לקי מטעם שאינו מחוור פי' שאינו מבואר הא איסור' איכא אמנם מתנית' דמוקי לא יאכל בשור הנסקל להנאה גרידא הא ודאי מילקא לקי דהוי כמפורש ולא גרע מכלאי הכרם ואהא פריך לר"י דקא' העושה אספלנית משור הנסקל אינו לוקה ומשני ומדרבי אבהו דקאמר את תופס איסור הנאה כאיסור אכילה לשון זה משמע דלקי מיהא אהנאה כאכילה ואהא פריך ליה רבי זעירא הכא את אמר וכו' והשתא א"ש הך ברייתא דרבי יאשיה ור' יצחק כר' יוחנן וצ"ע

וראיתי להרא"ם ז"ל בתוספותיו לסמ"ג הל' חו"מ שהביא ראי' לדברי הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על ההנא' מפ' בתרא דמכות דאמרו שה המבשל נ"ה וכו' לוקה ה' ואלו משום