למודי ד' פ

ד"ה הכל מודים וכו' ושמא משום דאין ממ"ה והיינו לשון שמא שכתבו לומר דיש לנו לומר דסמך איסי אלא תאכל כ"ת. אמנם מה שקשה הוא דלדעת רבינו דאין לוקין על ההנאה מא"ל וכבר עמד ע"ז הרב ז"ל ומיהו ק' הא דקאמר התם ור' בהנאה מנ"ל ות"ל מל"ת כל תועבה דנהי דמלא תאכלנו גופה ל"ק דת"ל מינה אף להנאה דאיכא למימר דכיון דמדבר הלמד מעניינו מדם ילפי' כי דם מה דם מותר בהנאה אף זה כן מ"מ הא מיהא ק' וי"ל דתלמודא בעי לחזקיה ולפ"ז לחזקיה לית לי' הך ג"ש דכי עם קדוש דה"נ לר"ל לית ליה הך דרשא דלא תאכלנו וכן לרב אשי ולפי זה ניחא מה שהקשה מהרש"א ז"ל בס' זהב שבא דמאי פריך לר' בהנאה מנ"ל ואימא דלית לי' דה"נ ר"ש לית ליה ע"ש מה שתי' והשתא ניחא דכיון דלר"א ע"כ דאית ליה לר' איסור הנאה לא ניחא ליה לאפושי פלוגתא בין חזקיה ור"א דפליגי נמי בהא

ודע דלפי מה שכתבנו יתיישב מה ששמעתי מקשים שם בגמ' דמאי דפריך לאיסי למ"ל ג"ש ליתי כולה בק"ו וכו' ע"ש ומאי קו' ואימא דאצטריך ג"ש למלקות דאי מק"ו אין ממ"ה הגם שי"ל דדייק מלישנ' דבריי' דקתני מניין לבב"ח שאסור בהנאה לשון זה משמע דלעיקר איסורא בעי ולפי האמור א"ש דלאיסי נמי אית ליה קרא דל"ת כל תועבה אלא דבעי ק"ו למלקות. ובהכי ניחא לי מה שהקשה אלי דמנ"ל לר"א בפ' כ"ש למילף שאר איסורין להנאה מדאצטריך למשרי הנא' בנביל' ומאי אריא אימא דאצטריך להיתרא משום דהוה ילפינן ק"ו מבב"ח לאיסורא הכי ומה בב"ח שהיתה לו שעת הכושר אסור בהנאה נבלה שלא היתה לה שעת הכושר וכו' כמ"ש התו' בפרק כל הבשר דף ק"ך ד"ה מה וכו' וכי פרכת מה לבב"ח שכן נעבדה בו עבירה ערלה תוכיח. ולדאמרן ניחא דהיינו דאם זה הק"ו אמת א"כ לשתוק קרא גם מאיסור אכיל' דידי' ותיתי בהאי ק"ו גופיה מבב"ח אלא ודאי ש"מ דגבי נבלה ליתא להאי ק"ו ולא בעי רחמנא התם לאתוי בהאי ק"ו ומעתה ליכא למימר להתיר בהנאה לאפוקי מק"ו ומדאצט' ש"מ לכדר"א וכעין זה אמרי' בפ' השוחט והמעלה דף ק"ז ע"ב ע"ש דהשת' ליכא למימר דאצט' להתיר איסור אכילה בנבלה למלקו' דמהק"ו נמי שמעי' למלקות דלעיקר איסורא מלא תאכל כ"ת נפקא. ועוד יש ליישב עם מאי דגרסי' התם דף כ"ג דר"י הגלילי ס"ל כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה לא הותרה ומש"ה אצטריך לכל מלאכה בחלב נבלה להתירו בהנאה ע"ש ואם איתא דאצטריך להתיר נבלה בהנאה לאפוקי מהאי ק"ו האיכא למי' מסבר' דחלב נבלה נמי מותר בהנאה דמק"ו י"ל נבלה עצמה תוכיח דשייך בה האי ק"ו ואפ"ה גלי קרא דמותרת בהנאה ולמ"ל לכל מלאכה והוי כעין יוכיח מבחוץ ואין לדחות דר"ע ס"ל כר"ע. מיהו האיכא למדחי דלא אמרה ר"י הגלילי אלא לפי האמת דס"ל דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה מש"ה אמר דאתי לחלב גופי' דכשהותר' נבלה וכו' אמנם בלא"ה י"ל בפשיטות כר"ע ומיהו צ"ע שם בגמ' דמנ"ל דפליגי בהא אימא דפליגי בפשיטות בפלוגת' דר"מ ור"י דלר"י הגלילי אתא קרא דלגר וכו' לדברים ככתבן כר"י וקרא דלכל מלאכה אצטריך לשאר איסורין ור"ע ס"ל כר"מ דקרא דלגר וכו' אתא לשאר איסורין וקרא דלכל מלאכה אצט' לטומאה דכי הותרה נבלה היא וחלבה הותרה לכ"ע ולא פריך השת' מידי מאי דפריך התם לר"י הא כל שאר איסורין שבתורה מנ"ל דמקרא דלכל מלאכה נפקא ואפשר דלא ניחא ליה לאוקמי ר"ע דהילכת' כותי' כר"מ וה"נ ר"י כר"י הגלילי

ודרך אגב חזות קשה הוגד לי מה שראיתי להרב החינוך ז"ל סי' ת"פ שכתב וז"ל שנבלה הראויה לגר קרויה נבלה וכו' אבל נבלה שאינה ראוי' לגר כלומר נבלה מסרחת אין חיוב באכילתה ומפני זה האריך הכתוב לומר לגר תתננה ללמד זה דאל"כ אין צורך ללמדנו למי נתן מה שיש לנו ואין לומר שבא להתירה בהנאה שכבר כתוב במ"א וחלב נבלה וכו' יעשה לכל מלאכה וכו' עכ"ד ויש לתמוה כמאן אמרה למלתיה הרב ז"ל אי לר"י האמר לדברים ככתבן לומר שכך מצותו וכו' ואי לר"מ הלא קרא דלגר וכו' אתי לשאר איסורין וכדמוכח להדיא כ"ז בסוגיא דהתם וקרא דלכל מלאכה אתא לחלב לר"י הגלילי כדאית ליה ולר"מ כדאית לי' וצ"ע. ונראה עוד ליישב דאיכא למפרך חלב ודם וחדש יוכיחו שאף שלא הי' להם שעת הכושר מותרים בהנאה אף אני אביא נבלה וכו'

ודעת הרא"ם ז"ל נ"ל דס"ל דלא דרשי' ל"ת כל תועב' להנא' אלא היכא דנ"ל מניה נמי אכילה אמנם אי אית לן מקרא אחרינא לאיסור אכילה לא מסתבר לאפוקי מניה הנאה גרידתא כיון דפשטי' דקרא באכילה משמע וכה"ג כתב התוס' רי"ד בפ' האיש מקדש דף נ"ו ע"א וז"ל ראיתי מקשי' כיון דלא יאכל לכ"ע גם איסור הנאה במשמע א"כ גבי כיסוי הדם דכתיב אשר יאכל נפ' אשר יהנה ונרבה גם חיה ועוף הטמאים לכיסוי ולאו מילתא היא דהאמרי' היכא דנפקי איסור הנאה ואכילה מקרא חדא אמרי' דלא יהנה הוא והכא אי מרבי' טמאים א"כ האי לא יאכל הנאה משמע ולא אכיל' והיכי עקרינן קרא מפשטי' דכתב לשון אכילה וכו' עש"ב הרי לך מבואר דאע"ג דאשר יאכל אטהורי' מיהא דאיתנהו בלשון אכיל' קאמר מ"מ כיון דלטמאים לא התפרש יאכל אלא יהנה לא אמרי' דאיירי בהו קרא וה"נ כיוצא בו. וזה נר' דעת רש"י ז"ל שכתב בפ' כ"ש דף כ"ב ע"א ד"ה חולין שנשחטו בעזרה דאסורי בהנא' לאו דאוריי' ע"ש ועיין בתו' שם ואמאי לא מיתסרי בהנא' מל"ת כל תועבה הגם די"ל דבלאו הבא מכלל עשה אינו בכלל כל תועבה וזה אמרתי ומצאתי להרב שע"ה בפ"ה מה' מ"א והביא סמוכין לזה ע"ש אמנם לפי מ"ש א"צ לזה דלאיסור הנא' גרידא לא נ"ל מלא תאכל כ"ת וכן יתיישב לדעת רבי' אפרים שהביאו התו' ז"ל בכריתות דף כ"ד ע"א דס"ל דרובע מותר בהנאה ע"ש ולמה לא נאסור מל"ת כ"ת והשתא ניחא. וניחא נמי מה שהק' הרב הנז' בפ"ה מה' אישות אמנם התו' ז"ל במרוב' דף ע"ב ד"ה דאי וכו' דתקרובת ע"ז אסורה באכילה מדאורייתא דכתיב ויאכלו זבחי מתים ואין להק' דאי אסור באכילה וכו' מה"ט תאסר בהנאה וי"ל כיון דכתיב ויאכלו לאכיל' אתקיש ולא להנאה ע"ש והק' הרב הנז' דת"ל דיהא אסור בהנא' מדכתיב ל"ת כ"ת כל שתיעבתי וכו' ע"ש מה שדחק בדבריהם ולפ"ז נר' ליישב דע"כ מאי דילפי' מד"ק אע"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה היינו ודאי דגמ' גמירי לה ואתא דוד ואסמכה אקרא כדאמרי' בעלמא אתא יחזקאל וכו' והשתא א"ש שמכיון שאיסור אכילה נ"ל בגמ' מקרא אחרינא אין לנו לו' דלהנאה גרידתא נפקא מל"ת כ"ת וניחא נמי מאי דאקשי' לעיל אהא דקאמר בפ' כל הבשר ור' בהנא' מנ"ל ולא נ"ל מל"ת כ"ת כמובן

וראיתי לתוס' דפ"ק דחולין דף י"ג ע"ב ד"ה תקרובת וכו' שכתבו וז"ל ונר' לפ' דלענין איסור לא פליגי דמקיש רחמנא למת לענין איסור הנאה דהא כתיב אכיל' בקרא ויאכלו זבחי מתים עש"ב ואיברא צריך לעיין במאי פליגי התו' דפ"ק דחולין ודפ' מרובה ואדרבא סברת התוס' דפ"ק דחולין נראית מוכרחת דכיון דקי"ל כר"א דכ"מ שנא' לא יאכל וכו' איסור הנאה נמי במשמע ה"נ הא וכ"כ הריטב"א ז"ל פ' האיש מקדש דף נ"ח ע"ש אמנם לפי מ"ש התו' פ' כ"ש דף כ"א ע"ב ד"ה כל מקום וכו' דכי כל אוכל ילפינן מלא תאכלו ע"ש נמצאו דבריהם דפ"ק דחולין תמוהים הם ולכן ירא' במ"ש כי כל אוכל לא ילפינן וכו' כוונתם כמ"ש רבינו ישעי' בש"מ לב"ק דף מ"א ע"א וז"ל ודוקא אכילה דכתיבה גבי לאו דומיא דנבילה אבל אכילה דכתיבה גבי כרת וכו' לא משתמע איסור הנאה עש"ב וכן דעת הרמב"ן ז"ל בס' המצות מל"ת קצ"ד וכן נר' מדברי