למודי ד' עט

לימוד ע אתמר בר"פ כ"ש אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן וראיתי לה"ה ז"ל בפ"ח מה' מ"א דין ט"ז שכ' וז"ל וכל הראוי לאכיל' אין דרך הנאתן אלא דרך אכיל' כתקנו ואפי' סיכה שהיא קרובה לשתיה אמרו בגמ' גבי רבינא שהי' סך בפרי של ערלה וכו' עש"ב ביאור דבריו דבדרך הנאתן דקאמר ר"י היינו דרך הנא' אכילתו כתקנו אמנם שאר הנאה דלאו אכיל' אין בו מלקות אלא איסור תורה כדין ח"ש וזהו ששינה ה"ה ז"ל לכתוב בפרי של ערלה ולא כתב בגורהקי של ערלה כלישנא דגמ' לאשמעי' דלאו משום שהי' בוסר הוא דקאמר לי' מידי דרך הנאתן קא עבידנא כפירש"י שם אלא משום דהמעשה הכי הוה והיינו טעמא דהוה סיכה ולא אכילה ואפשר שכך היא גרסתו בגמ' פרי במקום גוהרקי ועיין בהרב לח"מ ז"ל שם מה שנדחק בזה ע"ש ולפ"ז בהנא' שלא כדרכה אפשר דליכא איסורא דאורייתא וכן דייק לשון הרמב"ם ז"ל שם שלא הזכיר אלא מכירה ונתינה. שו"ר להרב מש"ל ז"ל בה' יסודי התורה שפי' דברי ה"ה ז"ל כדכתיבנ' אלא שהוא כתב דכל מידי דהנאה אף שלא כדרכה אסורה מדאורייתא ועיין בהרפ"ח ז"ל סימן תמ"ג ע"ש. וראיתי להרב שע"ה ז"ל שהק' שם דאי אפי' שלא כדרך הנאה איכא איסורא דאורייתא מאי קאמר בפ' כ"ש דף כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי ופירש"י ואין דרך הנאתו בכך ע"ש והא מכיון דאיכא מיהא איסורא דאורייתא איך התיר ריב"ז ליהנות ובשלמא אם אין איסורו כ"א מדרבנן א"ש דהיכא דלא אפשר לא אטרחינהו כדאי' התם עש"ב. ולי נרא' דס"ל לה"ה ז"ל דהא דקאמר שאני היכל דלתוכו עשוי אינו כפירש"י אלא דה"ק דלתוכו עשוי עיקרו לא נתקדש אלא תוכו הראוי להתקדש אמנם כל דלאו תוכו אין בו דין הקדש כלל. ובהכי ניחא מה שהק' שם הרב הנז' על מה שתי' מהרש"א ז"ל שם בתוס' ד"ה שאני וכו' מדברי הרמב"ם ז"ל עש"ב דהרמב"ם אינו מפ' כפירש"י עד שיפול עליו קושית התו' ותי' אלא כדכתיבנא. שו"ר שכ"כ הוא ז"ל לדעת התוס' דהנשרפין ע"ש א"נ י"ל דלהרמב"ם ז"ל יתרץ קושית התו' דלא אמרי' כי לא כתיב ביה אכילה וכו' אלא במידי דאכיל' אמנם במעיל' דלא תליא באכיל' אלא בהנאה א"כ שפיר אמרי' דדוקא דרך הנאה ובלא"ה לק"מ דרבי' בפי"א מה' מעה"ק ובפ"א דמעילה נ"ל אזהרה דמעילה מלא תוכל לאכול ע"ש והתו' ס"ל כמ"ש רש"י ס"פ הנשרפין ע"ש, וכ"כ הרב ז"ל ע"ש ומ"ש הרב ליישב קושית מהרש"א ז"ל דרבא ס"ל דאיסי אתי כר"ש דאמר כ"ש למכות וה"ה להנאה ואביי המ"ל הכי אלא משום דס"ל בבב"ח לוקה וכו' ניחא ליה לאוקומי דאיסי לכ"ע עש"ב הוא דחוק דהיכא הוזכר לאביי דלוקין בבב"ח הא אדרבא מדלא קאמר הכל מודים בבב"ח משמע דס"ל דאין לוקין עליו ומנ"ל למק' הא לאביי כדי להק' ואימא דלא פליג אדרבא אלא ודאי לא מוקמי' ס' איסי כר"ש דלא כהלכתא וכבר דחה הרב זה מטעמא אחרינא ע"ש והוא עצמו ק' על תי' מהרש"א. ול"נ לתרץ דשאני בב"ח דכיון דאין ההנאה יוצאת מאכילה גופה כשאר איסורין אלא דאיסור אכיל' נ"ל מנבלה דשריא בהנאה וההנא' מק"ו א"כ אין משמעות לשון אכיל' מועיל להתיר בהנא' שלא כדרכה משא"כ מעילה דעיקר חיוב התשלומין והאזהר' מתרומ' הוא דילפי' בין לאכילה בין להנאה א"כ מהיכא ילפת מתרומ' ותרומה הא כתיב בה אכיל'. ואין להק' לפי דעת המק' מ"מ מאי פריך ליפרוך מה לכלאי הכרם וכו' דודאי אין קושייתו דלי פרוך הכי והדר לימא חמץ יוכיח וכו' וחזר הדין וכו' דזה אינו קו' דאה"ן דסמך התנא בהא לחזר הדין אלא הדבר ברור הוא דכיון דהדר דינא א"כ ליפרוך מה לכולהו שכן גידולי קרקע עיין הסוגיא דפ' כל הבשר בזה ע"ש וא"כ מאי קושיא מעילה תוכיח שאינה גידולי קרקע ואפ"ה אסור' בהנא' דלק"מ דבמעיל' אין שם איסור אכילה ואיסור הנאה בב' נושאים דאדרב' עיקר קפידא דקרא שלא ימעול ויהנה מההקדש תדע דאפי' להרמב"ם דנ"ל אזהרה דמעילה מלא תוכל לאכול בפ"א מה' מעיל' אפ"ה כתב שם הנהנה בו לוקה אע"ג דבפ"ח מה' מ"א כתב דאין לוקין על ההנאה ע"ש

עוד כתב הרב הנז' ליישב מה שהק' הרב מש"ל להרמב"ם ז"ל דאמאי ל"ק נמי הכל מודים בבב"ח ע"פ דברי הרא"ם עש"ב. אמנם הא ק"ל דהא בפ' כל הבשר מייתי הש"ס דר"ש ס"ל דבבב"ח מותר בהנאה ע"ש וא"כ מאי ק"ל לתוס' הא דל"ק הכל מודים בבב"ח. והיינו יכולים לומר דבשלמא אם הי' ס"ל לר"ש דאסור בהנאה אכן דוקא בדרך הנאתו א"ש דלא קאמר ה"מ בבב"ח אמנם מכיון דס"ל דמותר בהנאה אין מכאן בית מיחוש ושפיר קאמר הכל מודים למאן דאסר בהנאה דה"ה בשלא כדרך הנאתו ובהכי נסתר תי' הרב הנז' וכמובן. אמנם הא ליתא דא"כ מה תירצו התו' בחולין שנשחטו בעזרה דאיכ' מ"ד לאו דאוריי' ומה בכך וצ"ע. והרב ז"ל הביא דברי מרן כ"מ ז"ל בפ"א מה' ט"מ שכתב דאע"ג דאין עמ"ה מ"מ לקי אבב"ח משום קרא דכתיב לא תאכל כל תועבה וכת' דהרב מוצל מאש הק' עליו דמש"ה לא לקי דהוי לאו שבכללות וע"ש ולענ"ד אחר המחילה הא ליתא דכיון דלאיסור לאו אית לן קרא דלא תאכל כל תועבה א"כ אהני לן הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל שם לגלויי מלת' למלקות וזה ברור. ומעתה לית' לתירוץ הרב ז"ל דמאן מפיק ליה לבב"ח מל"ת כל תועבה הוא רב אשי ולדידיה שפיר לקי באכילה והנאה. מכח הגילוי מלתא שכתב רבינו ועוד נר' דאפי' רב אשי ס"ל דלוקים על אכילתו דס"ל כמ"ש התוס' בע"ז דף ס"ו ע"א ע"ש אלא דר"י ס"ל דמבישול לאכילה רחוק ולא הוי לאו שבכללות והשתא א"ש דלא פליגי ר"י ור"ע אי לוקין אלאו שבכללות עיין בכ"מ פ"ה מה' ע"ז דין י"א

וראיתי למהרש"א ז"ל בס' זהב שבא דף נ"ד ע"ב שכתב דלא תאכל כ"ת אינו לאו שבכללות ע"ש ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי הרא"ם ז"ל וכ"כ הוא עצמו בפשיטו' שם בדף נ"א ע"ב ע"ש והראיה שהביא מתוס' דע"ז דף ס"ו ע"ש לפענ"ד אינה מכרעת כלל דלא כ"כ התוס' אלא מאיסור אכילה לאיסור הנאה אמנם ממום לאכילה לא וברור. ומה שהק' לדברי התוס' דאימא דאצט' מעוך וכתות למלקות ל"ק דלא ניחא לן לומר דאתא קרא למלקות גרידא אלא לאשמעי' נמי איסור חדש עיין תוס' דפ' הלוקי' דף י"ו ע"ב ד"ה איסור' וכו' ע"ש וזה מוכרח שם בגמ' אהא דמשני מדגלי רחמנא בכלאי הכרם פן תקדש וכו' ואימא דאצטרך למלקות אלא די"ל לזה דבלא"ה פריך שפיר כמ"ש התו' שם ע"ש. ובזה א"ש מה שהקשה הרב הנז' לדברי הרא"ם ז"ל ס' משפטים דאכתי ק' לאיסי בן יהודה דקאמר התם אין לי אלא באכילה בהנאה מנין וכו' ות"ל מלא תאכל כ"ת ע"ש מה שפי' בדבריו ותמוהים הם דא"כ מה צריך א"כ ללא תבשל דאכילה דבהדי דנילף מג"ש להתיר הנאה מהתם נילף איסור אכילה. ולזה נר' לומר דכונתו היא דאי לא כתי' לא תבשל דהנאה הייתי אומר דאיסי דיליף מג"ש לאכיל' ואיסור הנאה מק"ו השתא דכתיב לא תבשל דאכילה א"כ ע"כ לא אתא ג"ש אלא להנאה מש"ה אצטריך לא תבשל להנאה וברור. ומ"מ גם שנאמר שלזה נתכוין עכ"ז עיקר דבריו לא ניתנו ליאמר דא"כ כשהזכיר הרא"ם הא דרב אשי ל"ל לסיים אין לי אלא באכילה בהנאה מנין ועוד דכיון דר"י יליף לאכילה מלא תבשל א"כ ע"כ דלא קבל הך ג"ש דקדש וא"כ היכי ס"ד למילף הך ג"ש דאין אדם דן ג"ש וכו' ומלבד דאין זו כ"כ קשיא לאיסי דמה בכך אי יליף לה מק"ו כיון דקרא דל"ת כל תועבה אצט' למילי אחריני. ולפי מ"ש ניחא שפיר דלאיסי י"ל עיקר איסורא מלא תאכל כ"ת קושט' הוא דנ"ל ואצט' לק"ו למלקות עי' בה"ה ז"ל בפ"ב מה' מ"א ואפשר דמ"ה כתבו התו' פ' כ"ש