למודי ד' ז

ובתו' דזבחים דף ל"ג ע"ב ובתוס' דפ"ג מינין דף נ"ח ע"ב סד"ה הדף ע"ש סוף דבר דברי הרב ז"ל הללו קשין לשמוע וצ"ע. ועיין בס' הלכו' קטנות סי' רמ"ח ע"ש

והנה הרב דינא דחיי ז"ל שם כתב שממ"ש הרמב"ם ואם לא שלח לוקה נר' שסובר הפך סברת ריב"א וכו' ולענ"ד לא מכרעא דמ"ש רבי' ז"ל ואם לא שלח לוקה קאי אחלוקת ואם לקח חייב לשלח דהיינו עבר ושקלה ומ"ש שאין עשה דוחה ל"ת ועשה קאי אריש' דאפי' לטהר את המצורע וכן דעת הלח"מ ז"ל ע"ש והרב שע"ה ז"ל הל' הנ"ל הביא ראיה דדעת רבי' ז"ל דלא כריב"א ממ"ש שם ואם אכל וישב לוקה והוא עפ"י מה שהק' הרב החינוך ז"ל דמי שנדר שלא לאכול מצה היאך לא יאכלנו יבוא עשה וידחה ל"ת ותירץ שהנדר עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' נדרים ד' י"ו ע"ש וא"כ אי ס"ל לרבי' ז"ל כריב"א אמאי כת' ואם אכל או ישב לוקה וכתב עוד שכן נר' מבואר ג"כ מתוס' דקידו' דיבור הנז"ל למעיין בדבריהם שם ע"ש ולא מכרעא דלא כתבו התו' כן אלא לענין אלמות הלאו לאיסור' דלא ליתי עשה אחרינ' ולידחיה אבל לענין מלקו' אה"נ דלא לקי דלהכי אהני ההוא עשה ובהכי מיירי ריב"א ואפשר דבהדרגו' מייתי דכי היכי דהכא דהעשה ליתי' כלל בנשים ואפ"ה מועיל צירופו בהדי הלאו לאלומיה ה"נ התם דהעשה בכחו קיים דמהני לאלומי לאויה אף למלקו'. והנה יש לתמוה לכאורה בתי' הר' החינוך ז"ל דא"כ שבועה נמי תיחול אדבר מצוה דבההוא קרא נמי כתי' או השבע שבועה וכו' ותניא בפ"ג דשבועו' חומר בנדרים שחלים על דבר מצוה כרשות משא"כ בשבועו' ע"ש והלא אב אחד לכולם וחד טעמא לתרוייהו ואם יש לומר שבועה שאני כדאמרי' בפ"ב דנדרים דף י"ו ע"ב מ"ש נדר דכתי' לה' שבועה נמי הכתי' או השבע שבועה לה' ומשני הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה ע"ש ועיין בתוס' דשבועות דף כ"ה ע"א א"כ מעיקר' קושית החינוך ז"ל אינה דבנדר דחל על דבר מצוה הוא משום דכתיב לה' כדאית' התם ואפשר שקושייתו היא ע"ד שפירשנו בדברי הר"ן ז"ל הנז"ל דהיינו דנגמר מהכ' לדעלמ' לחומר' והתירוץ הוא דמהכ' לא מצינן למילף דאיכ' עשה ול"ת ומ"מ אצטריך קרא דלה' משום דהו"א כיון דאיתי' בשאלה אתי עשה ודחי להו כמו שאמרו בפ"ק דיבמות דף ה' ע"א אלא הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נילף מנזיר דדחי אלא משום דאיכ' למפר' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ע"ש קמ"ל לה' דהכא לא דמי. ובהכי ניחא מה שהק' הר"ב מש"ל ז"ל בפ"ח מה' טומאת צרעת דין ג' להראב"ד ז"ל מהתם ע"ש והיינו דהו"א נילף נתקים מנדר ושאני טהרת מצורע דגלי קרא וגלח הילכך לחומר' מקשי' ומעתה אין הכרח מכאן לרבי' ז"ל דלא ס"ל כריב"א. והרב הנז' הביא קושית הרב פרשת דרכים ז"ל על דברי הרב החינוך ז"ל מפ"ק דיבמות דף ה' דקאמר אלא הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נילף מנזיר דדחי אלא משום דאיכ' למפ' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ע"ש וכתב ז"ל שתי' הרב החינוך ז"ל אינו מוכרח וע"כ לתרץ בע"א וי"ל עפ"י מ"ש התו' בפ"ק דקידו' דבירוש' פריך דליתי עשה דבערב תאכלו מצות ולידחי ל"ת דחדש ומשני דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאמר הדיבור א"נ גזרה כזית א' אטו כזית ב' עש"ב. והנה לפי מ"ש בכונת הרב החינוך אין מקום לקושי' הרב פ' דרכים וכן מצאתי לו להרב הנז' שכ"כ בסוף דבריו ע"ש ומה שירצה לתרץ ע"פ דברי התו' ז"ל אינו עולה לענין סוכה ולולב וכמו שדחה הוא עצמו שם ע"ש גם לתי' ב' דגזרה וכו' מדרבנן הוא ובנדר קרא גלי ואתי דחייל ואין כאן גזרה ועוד הגע עצמך אם נדר שלא לאכול כזית של מצה בפסח לישתרי לפ"ז לאכול ואין הדבר כן

ודע דלדברי הרב החינוך והרשב"א ז"ל שכתבנו צ"ל דלא ס"ל כמ"ש התו' בזבחים דף ל"ג ע"ב ד"ה לענין וכו' דעשה דכרת דוחה עשה ול"ת ע"ש אלא דאפי' עשה דכרת לא דחי וכדעת התוס' ר"פ אותו ואת בנו ד"ה מנין וכו' ע"ש דאי לא ק' אם נדר שלא לאכול פסח מי חייל ולדעת התו' דזבחים נ"ל דמתרצי לקושית החינוך בתרתי דבסוכה ולולב מטעמ' דעשה ול"ת כתי' החינוך ולגבי פסח כמ"ש התו' דאין עשה דקודם הדיבור וכו' ועיין בס' רוח אליהו נדפס מחדש למהר"א חאקי ז"ל בחי' לקידושין בתו' שם ואין להאריך

לימוד ב' כתבו התו' ז"ל בעירובין דף ק' וז"ל וא"ת וליתי עשה ולידחי ל"ת דבל תוסיף וי"ל דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ע"ש ויש לדקדק דמדוע לא ק"ל אפכא ליתי עשה דמתן א' ולידחי ל"ת דבל תגרע והא לק"מ דהשתא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דבל תגרע ודמתן ד' ואף שיש עמו גם ל"ת דבל תוסיף אין ל"ת מועיל לדחו' אלא עשה הוא דקדחי כדפרש"י בפ' אלו מציאות ע"ש אך אם נאמר דיתן ד' הרי קיים בכלל מצות מתנה א' אלא מיהו קעבר אבל תוסיף וע' במהרש"א ז"ל מ"ש שם לפי שנעלם ממנו דברי רש"י ז"ל דפ' אלו מציאות דכתיבנ' ע"ש אמנם יש לתמוה בתי' התו' הנז' מדאמרי' בפ' אלו נערות דף מ' וליתי עשה ולידחי ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת וכו' אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל ע"ש ולפי דבריהם מאי קושיא והא הכא ע"י פשיעה הוא בא וכיון שפשע ואנסה לא אתי עשה ודחי ל"ת וכבר עמדו ע"ז רבים מהאחרונים ז"ל מהר"ם גלאנטי ז"ל בס' זבח השלמים דמ"ה ע"ב כת' וז"ל ויש מי שתירץ דשאני גבי אונס דא"א לקיים אשה זו אם לא מחמת מעשה אבל התם הדמים היו יכולים לינתן זו בפ"ע וזו בפ"ע אבל באשה זו הממזרת א"א שיקחנה אם לא יבא עליה באונס ואז חייל עליה ולו תהי' לאשה ודו"ק ודוחק עכ"ל ולפ"ז אין מקום למה שרצה הרב שם לישב ההיא דר"י דאמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ע"ש כי לפי חילוק זה ההיא דתשובה לא דמיא אלא לאונס וכמבואר

ודרך אגב אומר דמכאן תשובה למה שנסתפק השער"ה ז"ל בפ"ו מהל' יבום דין י"א ביבם שיבם את הממזרת אי בניה ממזרים אי לא ע"ש שהעלה בצ"ע וממאי דפריך הכא נית' עשה מוכח דאין בניה ממזרי' דאל"כ היכי פריך שיקחנ' לכתחל' להרבו' ממזרים בישראל כנ"ל כעת. ולי נרא' לישב דלא כתבו התו' אלא דוקא כשהלאו לחודיה בא בפשיעה שכיון שיכול לקיים העשה בלא פשיעה כי פשע והביא הלאו אינו נדחה מפניו דמי הביאך לפשוע להביאו כדי לדחותו וזהו שהאריכו התו' ז"ל לומר והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו מילתא בטעמ' אבל התם שגם העשה בא בפשיעה אין אומרים כן וזה ברור ואפש' דהיא היא כונת מוהרמ"ג ז"ל אלא שכתב שהוא דוחק וניחא נמי הא דפריך בפ' כיצד צולין דפ"ג ע"ב גבי נותר דליתי עשה ולדחי ל"ת ע"ש וה"נ הא דקאמר בפ"ב דיבמו' דנ"א ע"א גבי ביאת כ"ג באלמנה למ"ד פטרה ע"ש והשת' מייתבא שפיר הקושיא שהביא הרב שע"ה פ"ג דנדרים משם מוהר"ש שפמי ז"ל על דבריהם אלו מאותה שאמרו בפ' דם חטאת דף צ"ז ע"ב דת"ר כל אשר יגע בבשרה יקדש להיו' כמוה שאם היא פסול' תפסל ופריך וניתי עשה ונידחי ל"ת ומשני רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ע"ש הסוגיי' ולפי דבריהם ז"ל מאי קושיא כיון שבא ע"י פשיע' שנגע בשר קדש כשר בפסול ואני מצאתי בחי' הריטב"א ז"ל בעירובין שם שהביא קושיא זו בשם התו' וכתב בשמם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והביא ראיה מפ' דם חטאת דמשני הכי והביא ראי' מועצם לא תשברו בו ושוב כתב ונראין דברים שאין צורך לכל זה וכתב תירוץ תוס' שבידינו עש"ב ולפי מ"ש הנה נכון דהתם קודם שנגעו ליתא התם לא עשה ולא ל"ת בב' חצאי זתים הללו דסתם אכילה בכזית כי נגען אתינן עליה בפיסול דהיתר מצט' לו וכולו קאי בלאו ואהא פריך שפיר ליתי