למודי ד' עח

נדבת צבור אף עולת העוף וכו' מנחת העוף תוכיח וכו' ע"ש וה"נ אמרינן בפ' כ"ש דף כ"ז ע"ב גבי נותר בשריפה וכו' נבלה תוכיח וכו' ע"ש ויש לתמוה על הרב עצמות יוסף בסוף פ"ק דקידושין דף ל"ח ע"א בתוס' ד"ה וה"ה שכ' בפשיטות דבמ"מ ליכא למעבד יוכיח ע"ש וכ"כ שם בתוס' ד"ה העולה וכו' ע"ש

ומדברי הרב יבין שמועה דף מ"ו ע"ש לכאור' ירא' דבבנין אב מקשינן אף לקולא ע"ש וזה תמוה שהרי מדברי התוס' בפ"ק דקדושין דף ל"ד ע"ב ד"ה למילף מת"ת וכו' ע"ש מפורש יוצא דבמ"מ נמי לחומרא הוא דמקשינן ע"ש וגם לא מצינו לבעלי מחברי הכללים חילוק בין מ"מ לק"ו לענין זה דבק"ו ודאי מקשינן לחומרא כמ"ש שם הרב הנז' גבי תרי ק"ו דסתרי וכו' ע"ש ונ"ל דהתם כיון דקאמר נראה למי דומה וכו' א"כ הו"א דסברא דדורות מדורות עדיפא למילף ואף לקולא. שבתי וראיתי כי טעות הוא בידי וכוונת הרב יבין שמועה מבוארת דהיינו דקאמר תנא ת"ל תשבו וכו' כלומר דילפי' ג"ש דימים ימים ממילואים לחומרא טפי מג"ש דימים מלולב וזה פשוט. וראיתי למהר"ם ן' חביב שם שהבין שכוונת הרב יבין שמועה דהך ג"ש דימים לאו ג"ש גמורה היא וכ' ע"ז דממ"ש התוס' בפר"א דמילה לא משמע כן ע"ש ובמחי' מכבודו לא כן אנכי עמדי כי לא כיון הרב אלא אג"ש דתשבו וכמבואר מס"ד ע"ש: ולעיקר מה שהק' הרב יבין שמועה לדברי הכריתות דבג"ש נמי מקשינן לחומרא דא"ה למ"ל ג"ש דתשבו ע"ש לדברי התוס' הו"ל להק' כן שכ"כ בפ"ג דשבועות דף כ"ג ע"א ע"ש בדברי הכריתות ומה שתירץ בתי' הב' כנ"ל גם אני והרב שם לא הי' צריך להביא ממרחק ומדברי התוס' בהך שמעתא מבואר כן ממ"ש שם ד"ה וסוכה וכו' וז"ל מיהו למאי דקאמר נראה למי דומה ק' ע"ש וכונתם מבוארת שלשון זה מוכיח שהדבר שקול והא ליתא והול"ל דאי לאו תשבו הו"א נילף מלולב דממעט בהדיא לילות מימים. ומ"מ יש ליישב דה"נ קאמר או נלך לדרך זו מלולב וכך יש להכריע מה"ט דימים כתיב ת"ל תשבו וכו'. וראיתי למהר"ם ן' חביב שפי' בע"א ולדידי לא חזי לי ומ"ש הוא ברור לע"ד. ומעת' לק"מ ולפי דבריהם נר' דג"ש דתשבו ע"כ ג"ש גמורה היא ומה שהוכיח הרב יבין שמועה,. מתוס' ד"ה תשבו ע"ש לא מכרעא דטעם אחר יש כמ"ש שם התו' ע"ש ומעתה צריכין ליישב מה שהק' הרב יבין שמועה דלמ"ל ביום דלולב מדאצט' תשבו ש"מ דלולב ליתי' בלילות דאי איתי' למ"ל תשבו דהיינו לולב היינו מילואים ע"ש. ויש ליישב לפי מ"ש דעיקרא מאי דאצטרך תשבו אינו אלא לאפוקי מיעוטא דימים דמשמע בהדיא ולא לילות אלא דתנא נקט גמריה לפי דרכו משום יגדיל תורה

וראיתי כתוב אצלי מימי חרפי תירוץ לזה מאהובינו החכם השלם כמהר"א תיבי נר"י דאי לאו ביום הו"א אצט' תשבו לגלויא אג"ש דימים דהיינו לולב מסוכה לאף לילות דאי לאו תשבו לא הוה ידעינן ג"ש דימים אם היא סוכה מלולב דאע"ג דאיכא טעמא דכעין תדורו מ"מ ילפי' מלולב דימים משמע ולא לילות או לולב מסוכה לאף לילות מה"ט דכעין תדורו ואתא ג"ש דתשבו לברר בסוכה דאפי' לילות ומעתה שמעי' דג"ש דימים ע"כ לולב מסוכה גמר לאף לילות מש"ה אצטרך ביום דלולב דהשתא ע"כ לאוקמה ג"ש לעלמא וכמ"ש התוס' בפר"א דמילה ע"ש

ואשר הק' הרב הנז' ז"ל אפכא דלשתוק מתשבו וכו' ע"ש לפמ"ש לפנים בלימוד צ"ט לשבר קו' מדאצטרך ממ"ש התוס' בפ"ק דיבמות דף ז' ע"א ד"ה ת"ל עש"ב הא לק"מ וזה נ"ל כוונת הריטב"א בשמעתין ד"ה ודין הוא וכו' ע"ש שכוונתו לתרץ לב' קושיות הללו כדשנין ודו"ק שם ע"ש. ענלמ"ד לקושיא ב' דאי לאו תשבו הו"א ביום למכשירין כר"א וסוכ' נילף מלולב למעט לילות דימים בהדיא ממעט לילות כמ"ש התוס' ולאפוקי ממלואים מש"ה אצטריך תשבו דהשתא טפי י"ל ביום למעט לילות דלא נילף מסוכה כפשטי' דקרא טפי מכשירין: עוד הק' הרב הנז' דלר"א מופנה מצד אחד משיבין ותשבו דסוכ' אצט' לכעין תדורו וא"כ איכא למפ' מה למלואים שאין נוהג לדורות ע"ש ולא ידעתי מה זו פירכא דמה שנוהג לדורות חומרא הוא ותנא לענין למי דומה הוא דנקט ליה. עוד כ' ותו ק"ל דאי ג"ש גמורה היא לשתוק מימים דלולב שמופנה ומתשבו ע"ש ולא ידעתי היכן מצא זה בתוס' גם הקושיא אין לה שחר]

לימוד סט כתבו התוס' בפ' יה"כ דף ע"ז ע"א ד"ה דתנן וכו' וז"ל ק' דמעיקרא מייתי מדאורי' והדר מייתי ראיה מד"ק וכו' וי"ל דה"ק אפי' לא הי' לנו פסוק לאסור סיכה דאוריית' הו"ל למסרייה מדרבנן וכו' ע"ש וה"נ איתא בפ' זה בורר דף כ"ט ע"א במתני' שם ע"ש. ויש לדקדק לפי דבריהם אלו מאי פריך פ"ק דקדושין דף ו' ע"א יהודה ועוד לקרא אימא דה"נ קאמר ואפשר ע"פ מ"ש הרא"ש ז"ל וז"ל יהודה ועוד לקרא פי' אם היתה הראי' טובא לא היה תמיה וכו' אלא לפי שאינה ראיה טובה וכו' ע"ש והשתא א"ש. ואיברא מצאתי לתוס' דר"פ המוכר את הבית ד"ה אב"א וכו' שכתבו דלא קפיד התם בפ"ק דקדושין אלא אלשון ועוד ע"ש ובזה נתבארו דבריהם דהיכא דלא קאמר ועוד ע"כ דה"ק אפי' לא היה פסוק לאסור וכו' ועיין תוס' דריש חולין ע"ש. ומיהו אין להק' דאם כפי דבריהם מה הקשו א"כ בפ"ג דשבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה אב"א וכו' וז"ל תימא כיון דאיכא סברא למ"ל קרא ע"ש ומאי קושיא אימא דה"נ קאמר אלו לא היה לנו הסברא דעדיפא הייתי מביא מקרא די"ל דאה"נ אלא משום ההיא דפ"ק דקדושין שהביאו שם דלא שייך לתרץ כן דאני מקש' אהקישא גופא למ"ל דת"ל דסברא הוא דהשתא ל"ש לשנויי כמ"ש ביומא דדבריהם התם הם אהש"ס גופי' דלמ"ל לאתויי מד"ק מיהו אקראי גופי' ל"ק דאין להק' כלל אד"ק למ"ל וברור ופשוט. ונ"ל דזהו כונת מרן מוהריק"א ז"ל בכלליו דף קי"ב מיבין שמוע' אלא דקצת ט"ס נפל וכצ"ל ועפ"ז לא יתפרש מ"ש בשבועות אב"א וכו' וכתבו התוס' ז"ל וכו' להשמיענו הסברא דלא דמי וכו' קרא למ"ל נהי דל"ק מ"ט וכו' ודו"ק עכ"ל. וע"ש ביבין שמועה מ"ש עליו ותמהני מה עלה בדעתו לפ' בלשונו ואפשר שנוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי הרי"ק ז"ל והעיקר כמ"ש. ומיהו ק"ק אכתי כיון דאייתי הגמ' קרא דעדיפא כמ"ש התו' שם שאין הסברא פשוטה כ"כ למ"ל א"כ לאתויי מעיקר' הסברא וראיתי להרב יבין שמועה דף כ"ד ע"ב שכ' וז"ל שדרך להביא קודם ראיה החלושה והדר ראיה הטובה ע"ש ולענ"ד אינו נראה דא"כ מה הקשו התו' ר"פ יה"כ ד"ה כיון דחזי וכו' וז"ל תימא לי אמאי ל"ק מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות וכו' ע"ש ואימא דכיון דע"כ אותה סברא אינה פשוטה דאל"כ למ"ל כל חלב א"כ לק"מ ממאי דאייתי הסברא מעיקרא. ולזה י"ל דשאני התם דלא מייתי בתר הסברא מקרא אלא בסמוך באתקפתא דר"י והא הקשו התו' דנר' כאלו אין כאן אלא הסברא והו"ל לאתויי מקרא טפי ומ"מ אם כפי דברי הרב ז"ל א"כ בפ"ק דקדושין כי פריך יהודה ועוד לקרא הול"ל תני אפכא. וע"כ נר' דהא ל"ק דהגמ' נחית לאשמעי' דברי התו' אבל יהודה אינה סברא וברור. וראיתי להתוס' ז"ל בפסחים דף צ' ע"א ד"ה החייהו וכו' וז"ל תימא כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שע"מ כן וכו' וי"ל דקמ"ל. קרא דדעתו לכך עכ"ד. וממרוצת דבריהם לכאורה יראה שהוא כעין תירוצם דשבועות שזכרנו. איברא הס כי לא להזכיר דמעיקרא הקשו דלמ"ל הסברא ושוב תירצו דקמ"ל קרא וכו' ואי לא מסתפינא הייתי מגיה בדבריהם וכצ"ל דקמ"ל דקרא דעתו לכך ור"ל לאפוקי מדרבנן דאמרי החייהו לשה וצ"ע ועיין בס' קרית ס' הל' ק"פ ע"ש