למודי ד' עו

מהתם עש"ב. ואיני יודע מה שייך קושי' זו לדברי הר"א דהא אפי' לפירש"י תק' גבי ק"פ למש' א' מנין לנו פיטור וכו' ועכ"ל דילפי' מראיה. מיהו הא ק"ל בין לרש"י בין לרבי' ז"ל שהרי קי"ל דנשים ועבדים חייבין בפסח וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ק"פ וכתב שם מרן דעבדים נ"ל מג"ש דלה לה ע"ש וכיון שכן היאך מצינו מקום לפטור חציו עבד מפסח כיון דאפי' עבדים גמורים חייבין דאע"ג דבראיה יש לפוטרו התם הוא משום דאפי' עבדים גמורים פטורים כמו נשים דפטורות אף הם מראיה ומש"ה אצט' קרא לפטור. גם חציו עבד מקרא דפני האדון כדאית' התם בגמ' דף ד' ע"א ע"ש בתוס' ואין לומר דס"ל לרש"י דלמש' א' הוה ס"ל כר"ש דנשים בא' רשות דאכתי ק' למש' ב' דע"כ ס"ל כר"י דקי"ל כוותיה דלמ"ל למימר משום דהו"ל כמשוחר' כבר. וכבר ראיתי להרב מקראי קדש ז"ל שנתעורר בזה לדברי הלח"מ ז"ל ע"ש וקרוב לזה הק' הרב מש"ל ז"ל לדברי הלח"מ ע"ש. אלא שמה שהק' עוד שם וז"ל ותו ק"ל קו' אלימת' דאס"ד דאיכא למילף מחגיגה לק"פ א"כ ר"ש אמאי אצט' לי' קרא דחטאו ישא האיש ההוא למעוטי נשים נילף מחגיגה וכו' וזה ודאי ק' להולמו עש"ב. ולי ל"ק דאי לאו מיעוטא דהאיש ההוא מרבינן להו לחיוב' לגמרי מדכתי' במכסת נפשות ואפי' אשה וכדס"ל לר"י התם מש"ה אצט' חטאו ישא דהשתא לר"ש ע"כ דבמכסת נפשות לטפלה הוא דאתא וברור וה"נ י"ל לר"י אבל קושי' א' היא קושיא אלימתא. אמנם הדבר ברור דבפסח טעמא דפטור' הוא משום דאין צד עבדו' נמשך אחר דעתו דשל רבו הוא וע"ש בתו' ד"ה מתני' וכו' ע"ש וה"נ לדעת רבי' ז"ל למש' א' כדי שלא לפוטרו מהמצות תקנו לו לדעת כן לחייבו ויהנה חלק רבו משלו ולמש' אחרונ' העמידוהו על הסתם שלא ימנע ופשוט ומה שהק' שם לדברי הכ"מ ז"ל לפי' שדחה הוא ז"ל לדעת רבי' וז"ל וק"ל למה לא הק' ג"כ דא"כ איכפל קרא לומר את פני האדון לאשמעי' מלתא דליתא ע"ש. איני יודע מה הוק' לו דאטו קרא בתקנתא קמיירי ואנן לא קרינן מלתא דליתא אלא בתר דתקנו דאין מניחין וכו' וכמ"ש מרן ז"ל אמנם אי ק' לדברי מרן ז"ל דהא משכחת לה בעבד של יתומים דלאו בני כפייה נינהו כמ"ש התו' בפ' השולח דף מ"ב ע"א ד"ה יום של רבו וכו' ע"ש וצ"ע

ומה שהק' הרב מש"ל לדברי הלח"מ שכת' דהפקר ב"ד ממ"ש התו' בפ' האשה רבה ע"ש נ"ל דדעת רבי' כדעת רש"י שכתב שם ד"ה הפקר וכו' וכל מידי דממונ' לאו עקירה הוא עכ"ל ובודאי שלא כתב זה אלא לתרץ קושית התו' שם והיינו דדוקא בהפקעת ממון גרידא הוא דהוי הפקר ב"ד הפקר אבל בתרומה דאיכא נמי איסורא דמוציאין הקדש לחולין לא אמרי' בכה"ג הפקר ב"ד הפקר והשתא גבי עבד דפטורא דידיה תלי בצד עבדו' כי הפקיעו ב"ד שעבודו ועשאוהו כמשוחרר גמור הו"ל מחוייב מדאורי' משא"כ בתרומה אין הפקעתם מרשותו לעשותו חולין היא חוץ מן האיסור אלא שההפקעה באה מן האיסור שמוציאה לחולין ומש"ה לא אמרי' התם הפקר ב"ד וכו' וברור עוד נ"ל דלא כתבו התו' כן אלא שחוזר ומתקנו ותהי' התרומה שלו אבל גבי עבד ההפקר ודאי הוא מאותו צד עבדות שעליו שעובד את רבו יום א' ומה שהפקיעו הוא דוקא לענין מצות אבל מידי שיעבוד לא נפיק שהרי עובד את רבו יום א' ובסגנון זה לא שייך דברי התוס' וברור. אבל לעיקר תירוצו א"צ שלא כת' רבי' ז"ל גבי ה' שנתערבו דלא שייך ביה תנאי אלא משום דמוטב שיבאו לידי ס' כרת ולא יעשו רובם שלא כהוגן כמ"ש התו' פ' האשה שם דף ס"ט ע"א ד"ה ה"מ דיעבד וכו' ע"ש אבל הכא דליכא רובא שלא כהוגן איכא למימר שפיר יתנה במותר. ושו"ר להרב לח"מ ז"ל שכ"כ לדעת רבי' ז"ל ברפ"ד מה' ק"פ ע"ש אלא שהק' ממ"ש רבי' בפ"ו שם גבי חופר בגל שאם ס' הדבר וכו' פטור מפסח ב' ולמה לא יביא מותר כי הכא ע"ש שהעלה בצ"ע ועיין בהרב שער"ה ספ"ג מה' ק"פ מה שתי' בזה מפני שנעלם מעינו דברי התו' באותו מקום ד"ה האי כהן וכו' ע"ש והוא תימא ובלא"ה נמי לית' דמצי הך כהן לאתויי פסח אחר לעצמו על תנאי אלא דהש"ס נמי עדיפא מינה קאמר וברור ועיין תוס' דפר"א דמילה דף קל"ו ע"ב ד"ה הזכר וכו' ע"ש ואין להאריך ומה שיש לחלק הוא דהתם קרוב לודאי כיון דנשחט עליו בחזקת טהור אם נאמר דטהור היה הרי הוא טהור אבל התם דאיתחזק איסורא שהרי נמצאת יבלת ספק גמור הוא ולא מהני תנאי בכה"ג וה"נ ההיא דשלא לשמו ודוק

וראיתי להרב פר"ח א"ח סי' תקפ"ט שהקשה לדעת רש"י ז"ל מדתניא מי שחציו עבד וחציו ב"ח אינו מוציא אפי' את עצמו וכו' דכיון דכמשוחרר דמי למה אינו מוציא וכו' ואין לומר דהתם לא מחייב אלא מדרבנן וכו' וא"כ מאי ק"ל מרבינא לישני דרבינא לא פטר אלא מדאוריית' וכו' ועוד דכיון דמאי דמרבינן הוא ממלת הכל כי היכי דמאי דקתני חייבין הוא מדאורייתא ה"ה ריבוייא וכו' ע"ש מה שתי'. וראיתי בס' לשון למודים שם שכתב עליו ז"ל ולא ידענא מאי קאמר דהיא גופה קא משני כאן כמש' א' כאן כמשנה אחרונה כלומר דלפי מש' ב' דתקון לכוף את רבו מש"ה מיחייב מדרבנן אבל למש' א' דליכא כפייה לא ראו לחייבו כיון דמיפטר מדאוריי' עכ"ל וכונת הפר"ח ז"ל פשוטה דהול"ל תרויהו למשנה א' ורישא מדרבנן וסיפא מדאורייתא אמנם לשינויא דהשת' הו"ל כולה מתני' בדרבנן דלמשנה א' ראו לתקן ולב' בטלו התקנה ופטרוהו לגמרי. אמנם לי יראה דלעולם מאי דחייבים הוי מדרבנן והא דלא משני הכי בגמ' משום דלא מסתבר זה להש"ס למימר הכי דמשמע דבמאי דמחייב רישא פטר בסיפא ומיהו מ"מ קושית הרב ז"ל קיימת על אופן הזה והיינו מדלא משני הכי בפ' האשה דף פ"ח ע"א ע"ש ואפשר לומר משום דבסוגיין לא מצי למימר הכי מש"ה משני מלתא דשויא לתרווייהו וכן צ"ל לדברי הר"א בנו של רבי' ז"ל וכ"כ הרב מש"ל שם וע"ש עוד תי' אחר. ויש לתמוה על הרב פר"ח איך דחה סברא זו בשתי ידים ומה שהקשה עוד על הפר"ח ז"ל שכתב דכיון דמאי דמרבינן הוא במלת הכל וכו' וז"ל והוא פלא דהכתוב פטרו בהדיא מאת פני האדון וכו' ע"ש לא ראה מ"ש רש"י שם דף ד' לא נצרכה וכו' ע"ש. גם מ"ש ואי משום דדחיקא מילת' וכו' דהא אשכחן בכה"ג טובא בריש ערכין וכו' ע"ש כונת הפר"ח ז"ל דלמה חזר הש"ס לאשכוחי לאוקמה כדאמרי' מעיקרא ותיהוי ריבויא דהכל לא דמי וכו' כיון דכבר אוקמוה בדדמי ושאני ההיא דערוכין דליכא לאוקמה בדאוריי' וזהו שסיים הפר"ח ז"ל שם וז"ל וכן כל הנך ריבוי' דמרבינן התם במלת הכל הוו מן התורה ע"ש ומ"ש על תי' הרפ"ח שם דהם דברי' סתומים לי הצעיר הם ברורים ונכונים וכלל דבריו הוא דהסבר' מבחוץ בלא"ה לחייבו היא מיהו כי היכי דלא נדרוש קרא דפני האדון לפוטרו כדעת משנה א' מש"ה אהני לן טעמ' דכמשוחרר דמי לגלויי מלתא בעלמא לקיים ס' חוץ לחיוב' ולענין זה הוא דאמרי' כמשוחרר דמי והדר' הס' למקומה והיא לחייב עצמו בשופר מיהו להוציא עצמו הא לית לן למימר דלא אתי צד עבדות וכו' ס"ד דהאי טעמא דהוי משוחרר אינו עיקר לעשותו בן חורין גמור אף להוציאו וזה ברור הוא בשיטת הרב ז"ל אמנם מה שאני תמה על זה שא"כ למשנה א' דפ' האשה למה לא יאכל משל עצמו הרי ס' חוץ היה לנו לחייבו מפני צד חירות לפי דעת זו בכל המצות אמנם לפי מ"ש א"ש והוא התי' שדחה הרב ז"ל ועיין בהלח"מ ז"ל פ"ב מה' חגיגה ע"ש

ומה שהק' עוד לדברי הפר"ח ז"ל מדלא אוקמה בשל יתומים וכו' ע"ש בלא"ה נמי הא ק' אההיא דפ' האשה דלא משני הכי ולא שייך תי' הרב שכתב שם ודוחק לומר משום