למודי ד' עה

דש"ס ע"ש. ואחר המחילה ליתא דא"כ הול"ל רבינו נרבע לזכר ולבהמה ותו הו"ל למפ' בכריתו' מדר"א בהאי בבא דנרבע לזכר ולבהמה דמהא דהקשה שם ליכא ראיה דאיירי באותו זכר ותו דלסתמ' דש"ס מה יתרץ במתני' דכריתו' דאי כר"א ק' אכתי לתני נמי הביא זכר ובהמה עליו אבל לפי סוגית הגמ' ל"ק משום דמתני' רע"ק היא ולדידיה אינו חייב אלא א' בתרוייהו ולכן י"ל דס"ל לרבי' ז"ל דשאני נרבע לזכר ולבהמה דשם נרבע א' הוא אבל בזכר אחר שיש ב' מיני ביאו' חייב על כל א' איבר' שקושי' ב' עדיין ק' וצ"ע

ודרך אגב ראיתי לעמוד במ"ש שם בגמ' הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בין לר"א בין לאביי לר"י חייב ג' וכו' וראיתי להרב דינא דחיי ז"ל לאוין צ"ה שכ' וז"ל וראיתי בפ"ד מיתות דבר זר וק' אצלי עם הסוגיא דפ"ק דכריתות וכו' ונראה ברור מכאן דלר"י אינו חייב אלא ג' בין לאביי בין לר"א וכו' כדפירש"י. ותימא גדול אצלי דבריש כריתות גבי מתניתין דל"ו כריתות משמע דלר"א חייב ד' דגרסי' התם תנא במאי קחשיב אי בגברי קחשיב דל אשה הנרבעת ובצרו להו חדא וכו' ומשני לעולם בגברי ותני הבא על הזכר והביא זכר עליו ור"י היא ופריך א"ה נתני נמי הבא על הבהמה והביא בהמ' עליו ומשני האמר אביי הבא על הבהמה והביא בהמה עליו אפי' לר"י אינו חייב אלא א' וכו' ומשמע דליכ' לתרוצי בגוונ' אחרינא אלא בס' אביי והא אפי' לר"א מצי לתרוצי דלא מצי למתני והביא בהמה עליו כיון דקתני הבא על הזכר והביא זכר עליו ובא על הבהמה כיון דלא מתוספי חטאות בשביל הביא עליו כדמוכח בפ"ד מיתות וכו' וצ"ע עכ"ל ובאמת דקושיא חזקה היא והרב ז"ל צידד לגרוס לתני הבא וכו' ע"ש מה שפי' דלא א"ש דמאי א"ה דקאמר גם מאי פריך א"כ דל אשה וכו' והנראה ליישב דהכי פריך התם שמכיון דלר' אבהו דלא מיחייב אלא ג' היינו דוקא בכי עבד לכולהו בהדדי שאז מקרא דלא יהיה קדש אין כאן אלא אחת אע"ג דכך לי משמע מניה נרבע לזכר כך לי נרבע לבהמה א"כ הו"ל לתנא למתני לכולהו דנהי דאין בצרופן אלא ג' מ"מ לא משתמע משום גריעות' דחד מנייהו כי היכי דהשת' דתני על הבהמה בלחוד דמשמע שאין החיוב דלא יהיה קדש מוטל אלא בהבי' זכר עליו דאע"ג דאיכ' למימר משום דאתחיל בבא על הזכר מסיים ביה נמי בהביאו עליו מ"מ הו"ל למיתנינהו לכולהו כי היכי דנשמע שאין גריעו' החיוב אלא משום הוסדם יחד עליו דה"נ תני אשה הנרבעת וה"נ נקיט לה בשמעתין להביא בהמה עליו בהדייהו אע"ג די"ל דלרבותא נקטיה ומשני שפיר האמר אביי וכו' דלדידיה מגרע גרע מביא בהמה עליו מצד עצמו דמבא על הבהמה הכתוב בהדיא נפיק. ובהכי ניחא מה שהקשה הב"ש ז"ל דאמאי ל"ק הניחא לאביי אלא לר"א מא"ל די"ל דאין זו קו' חזקה כ"כ עד דאמר בהאי לישנא דמצי לדחוקה ולתרצה בקל ומש"ה מייתי אוקמת' דר"א בתר הכי דממילא רווחא לר"א זה נר' לקיים סוגיא דהתם כנ"ל

לימוד סו נשאלתי לבאר הא דגרסי' בגמ' פ' הישן דף כ"ח ע"ב אמר אביי לעולם סוכה הלכת' וכו' ע"ש אמאי לא קאמר איפכא והשיבותי דהיינו כי היכי דניחייבו גרים ועי"ל דא"כ אייתר לן ה"א דיה"ך למעוטי מאי ובהכי יתבארו דבריהם שם ד"ה הלכתא דכיון דאביי ורבא פשיטא להו דסוכה הלכתא ולא אפכא ומטעמא שכתבנו א"כ ודאי מריה דמימרא דהוא רבא מיפשט פשיטא ליה ה"נ משא"כ התם דמספק"ל ולא פשיט אלא מסברא עיין שם שפיר י"ל הלכתא נינהו וע"ש בתוס' דנדה בע"א ובתו' דפ"ק דקדושין דף ט' ע"א ד"ה הלכתא וכו' ע"ש ועיין בהריטב"א ז"ל בחי' לשם מה שדחק בזה ולשיטתי' אזיל שכ' שם סמוך לזה דה"א דסוכה לא דרשי' כיון דליכא למדרש כדאמרי' בעלמא ע"ש

כתב עוד הרב ז"ל שם בשם התו' דס"ד דאזרח למעוטי גרים קמ"ל הא לרבות וכתב ע"ז וז"ל ולפום מאי דפרישנא באזרח לא משמע מיעוטא דגרים כלל ותו לדידהו דלא מפ' אזרח לטעמא דכתיבנא אמאי אצטריך אזרח דמשמע מיעוטא דגרים דאצט' הא לרבות לא לכתוב אזרח ולא הא עכ"ד ולעד"ן כונת התו' לפי מה שהביא הוא ז"ל דלעולם הם מפרשים אזרח ג"כ לטעמא דכתב הרב ז"ל אלא שר"ל דאי לא כתיב הא הו"א דאזרח לאו לטעמא דכתב הרב ז"ל אתא אלא למיעוטא דגרים מש"ה כתי' הא וממילא מלת אזרח גופה לכדרב כנ"ל. ועיין מה שהקש' הרב יבין שמועה שם בסוגיא אהא דאמר יה"ך מדר"י נפקא ל"נ אלא לתוס' עינוי ע"ש בדף ק"ב ומה שתי' הרב שם הדבר ק' דאכתי מה הוקשה לו לש"ס מיה"ך נימא דמש"ה אצט' ה"א כי היכי דנוקמה בתוס' עינוי משום הך קושיא דלמ"ל ה"א ת"ל מדר"י אמנם אי לאו יתורא לא הוה מוקמיה ליה לתוספות אלא לעינוי גופיה דאזרח גופיה ודאי דלאו יתירא הוא דה"נ צ"ל לדעתו ז"ל דאי לא קושיא מעיקרא לית' דאם איתא דהכא מעניינא דקרא וכו' א"כ לשתוק קרא מה"א דהאזרח בסוכה ויה"ך ומיתורא דאזרח דרשי' הכא מענייניה וכו' אלא ודאי שאין בו יתור ומעתה מה שייך לומר דאי לרבות לא אצט' וכו' ואפשר לדחות לזה דלא שייך הכא מענייניה וכו' אלא דוקא במלת ה"א או מלת או כההיא דמרובה דריבוייא בעלמ' נינהו אבל אזרח במשמעות תליא מלתא ועיין בחי' הריטב"א ז"ל ולא הי"ל לרב ז"ל לומר אלא דק"ל אזרח אאזרח דמכיון דקתני האזרח לרבות משמע דמה"א הוא דאיכא לרבויי אלמא אזרח גברי הוא דמשמע והכי נקיט לה הש"ס כהאי לישנא [וראיתי להריטב"א שהק' כמו שהקשה הרב הנז' ותירץ כדכתי'] ודע שסוגיא זו נעלמה מעיני הרב פני יהושע ז"ל בשיטתו לר"פ המביא דביצה ע"ש ושוב נדפס ס' ראש דוד להרב המופלא גדול בדורו כמהר"י אזולאי הי"ו ושם ראיתי שעורר ע"ד הריטב"א הנז' ועש"ב. עתה בא לידי הספר וראיתי שלא העיר במ"ש אני הצעיר וכאשר כתבתי זה היה מתורה שבע"פ כי אז לא הי' נמצא כי אם לאחד מעיר ודמיתי שנתעורר במ"ש]

לימוד סז בשמעתא קמיית' דחגיגה הכל לאתויי חציו עבד וחציו בן חורין ודק"ל הא דרבינא כאן למש' א' כאן למש' אחרונה ופירש"י ז"ל סיפא דמתני' וכו' נשנית קודם זה עכ"ד מה שהכריחו לפ' כן שלא כסדר המשנה ולא פי' אפכא דהא דקתני הכל לאתויי חציו עבד הוא למש' א' משום צד חירות אבל סיפא דקתני חוץ מעבדים וכו' הוא לפי משנה אחרונה שצריך לכוף וכו' משום פ"ו וכיון שכן פטרוהו ג"כ מהמצו' כדי שיכתוב לו גט שחרור וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ע"ש משום דס"ל דא"כ לפ"ז סתמא דמתני' דפ' האשה דפ"ח דקתני יאכל משל עצמו אתיא כמשנה א' וברייתא דהתם אתיא כמשנה אחרונ' וזה דוחק מש"ה פי' אפכא ולפ"ז קודם שנשנית משנה אחרונ' הי' לשון משנתינו כך חרש שוטה וכו' ועבדים וכו' פטורים מן הראייה ואחר ששמע ר' משנה אחרונה תורת ב"ה הוסיף במשנה הכל חייבין וכו' חוץ וכו' ומש' א' לא זזה ועיין תוס' רפ"ק דערכין דף ב' ע"ב ע"ש ועוד יראה דהכריחו לרש"י ז"ל לפ' כן דאי כפי' הרמב"ם ז"ל היכי מפיק ליה לדינא מקרא דפני האדון הא לפ"ז הוא חייב מהתורה ועוד שא"כ איך יפטר אם לא שחררו כיון דמדינ' חייב הוא. וראיתי למרן כ"מ ז"ל פ"ג מה' ק"פ שהביא דברי הר"א: בנו של רבי' ז"ל שכת' דלעולם מדין תורה הוא פטור דלמש' א' עשו תקנה מד"ס לחייבו במצות ולמש' ב' לא ראו לתרץ שמא יהא זה גורם לעיכוב שחרורו עש"ב ולפ"ז ניחא דעת רבי' ז"ל. וראיתי להרב לח"מ ז"ל בפ"ב מה' חגיגה שהק' לדברי הר"א ז"ל דמנין לנו פיטור לענין פסח בשלמ' בעולת ראיה אית לן קרא דאת פני האדון וכו' אבל לענין פסח מנ"ל ואולי דילפי'