למודי ד' עג

השואל גבי ונשבר או מת דפריך הניחא לר' יונתן דלא צריך לחלק אלא לר' יאשיה האי מבע"ל לחלק ע"ש ואפשר לדחות נמי דהתם הוה טעינא דה"ק ונשבר אותו שמת. וע"ק דאמרי' בפ' הזרוע דף קל"ב ע"א גבי אם שור אם שה לר"א אם שה למ"ל ומשני מבע"ל לחלק והשתא למ"ל אם לחלק וה"נ ק' מפ' השוחט והמעלה דק"ז ע"א דקאמר לר"י או זבח לחלק ולשם י"ל דה"נ הוה טעינן עולה שהיא זבח ופרושי קמפ'. וע"ק מפ' כסוי הדם דפ"ו ע"ב ע"ש והנר' בכוונת דבריו דע"כ לא כתב כן אלא לר' יונתן ומדר"י נשמע לר' יאשיה דס"ל דאע"ג דהו' לגופי' אצטריך כי היכי דלא נטעה דהשתא הוי"ו כמאן דלית' ומינה לר' יאשיה דאע"ג דכתיב בלא ו' כמאן דכתיב יחדיו דמי דלא נימא דלא משמע ליה הכי אלא בתר דכתיב ואמו בוי"ו דמדר' יונתן ס"ל דכי כתיב בוי"ו נמי הוה כמאן דכתיב יחדיו וכי אתי הוי"ו לגופה הוי לחלק והיינו ע"כ משום דהוי כמאן דלית' ה"נ לר' יאשיה אע"ג דלא כתוב בוי"ו כמאן דכתיב יחדיו דמי והשתא ניחא מכל הני סוגיא דאייתינא. אלא דאכתי מאי פריך בפ' הזרוע לרבנן לחלק מנ"ל ולישני דס"ל כר' יונתן ואפשר דניחא לי' לאוקמי' אפי' כאידך ועיין בתוס' בפ' השוחט שזכרנו אלא שמלשון רש"י דפ' אותו ואת בנו שכתב וז"ל כר' יונתן דאמר וכו' וכל היכא דכתיב פ' ופ' או האי או האי משמע עכ"ל נר' דלר' יונתן נמי אע"ג דכתיב בוי"ו הוי נמי לחלק הוא כמ"ש במנחות ואפשר ליישב דבריו דנקט הכי משום ההיא דמקלל דעלה קיימא פלוגתייהו וכונתו דכל כה"ג דהו' את' כי היכי דלא נטעה או האי או האי משמע ודוחק ועיין בפ' בא סימן דף נ"א ע"ב בתו' ד"ה ולכתוב ועיין בס' ג"ה כלל רי"ג ועיין במהרש"א שם. האמנם ק' מסוגיא דפ' מרובה דס"ז ע"ב דקאמר נכתוב רחמנא וטבחו ומכרו ופריך ואימא ה"א עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד ומשני או מכרו כתי' ופירש"י דהא כתיב או לחלק ע"ש והשתא למ"ל או לכתוב וטבחו ומכרו וידענא דכל א' בפ"ע לר' יונתן ואפשר דהך סוגיא אליבא דר' יאשיה. א"ק לפי האמת לר' יונתן למאי אצטריך או ושמא מבע"ל לדרשא אחרינא וכדדריש תנא דבי רי"ש בפ"ב דקדושין דמ"ג ע"א או לרבות את השליח ומייתי לה התם במרוב' דף ע"א ע"ש וה"נ שור או שה דרישא דקרא שמא אצטרי' לשום דרשא

כתב הריטב"א ז"ל בשיטתו למציעא גבי פלוגתא דר' יאשיה ור"י וז"ל וקבלנו מרבינו ז"ל בשם ה"ר מנחם הלוי אחיו שלא א"ר יונתן וי"ו לחלק בא אלא בדבר שיש בו מניעה כגון לא תחרוש ולא תקלל וכיוצא בו אבל באומר שיעש' לפ' או שיתן לפ' ודאי שיעש' לשניהם משמע ולא מיפטר בחד מנייהו שבדבר התלוי במעש' לכ"ע וי"ו מוסיף על ענין ראשון בא עכ"ל הביאו הרב בני חיי ז"ל בהגהותיו על הטור הל' מגילה סי' תרצ"ד ע"ש והנה סוגיא דפ' כסוי הדם גבי חיה או עוף דמצריך קרא לחלק בין לרבנן בין לר"י ע"ש הויא סייעתי' דהרב ז"ל וה"נ סוגיא דפ' הזרוע דכתיב' א"ש לדעתו ז"ל וההיא דפרק השואל אע"ג דאינה מניעה מ"מ אינה צווי שיהא נשבר ומת והוי כמו מניעה שאינו מן הדין לישבר ולמות דה"נ גבי מקלל אע"ג דלא כ' בלשון מניעה כמאן דכתב הכי דמי כיון דכתיב ביה מיתה וה"נ התם דלענין תשלומין מיירי וההיא דשבועות חשיב נמי מניע' דמייתי קרבן ודכוותה נמי ההיא דב"ק גבי ונפל שמה שור או חמור מניעה היא. אך הדבר הקשה מההיא דיומא גבי מדם הפר ומדם השעיר דתלוי במעשה הוא ואפ"ה ס"ל לר' יונתן שם דוי"ו לחלק ע"ש ולפי מאי דכתיבנא לעיל לדעת רש"י דס"ל כמ"ש התוס' דמשום דמדם הפסיק הענין א"כ במ"ש שם בדיבור האחר לר' יונתן דהוה ילפי' סתום מן המפורש דומיא דלפני ולפנים ודהיכל ע"ש א"ש. וראיתי להרב לשון ערומים בל' הרא"ם שכ' כן ושוב דחה זה באומרו דלא כתבו התו' כן אלא לפי האמת ואני אומר דלא כתבו התו' כן אלא לר' יאשיה אך לר"י אפי' לס"ד אית לי' האי סברא כמו שירא' המעיין שם ועיין בחי' הריטב"א ז"ל ביומא לשם ע"ש

עוד הק' הרב הנז' לדברי הריטב"א ז"ל מההיא דפ' ב' מדות דהוי תלוי במעש' וא"כ ל"ל למימר הואיל וכתב מן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי וכו' ע"ש ונ"ל דמפ' דהיא היא קאמר בגמ' דסד"א הואיל וכתיב מן הבקר ומן הצאן דהוי ענין עשיה כמאן דכתיב יחדיו ודוגמא לזה כתבו בכונ' הגמ' תוס' ביומא בתי' ב' וז"ל א"נ נ"ל מדכתיב גבי בן צאן מן הכבשים או מן העזים ובבן עוף נמי כתיב מן התורים או מן בני היונה והכח לא כתיב או מן הצאן ש"מ לערבן ולהכי אצט' בפ' נסכים או לחלק ואו מוקמי' ומן הצאן להוציא את הנוגח עכ"ל אך ק' לרעת רש"י דפ' ב' מדות או דכתיב גבי או מן העזים וכן או דמן בני היונה למ"ל לר' יונתן אם לא דאתו לדרשא אחרינא ודוחק הוא דלא לישתמיט תלמודא למשמע לן פלוגתייהו בהכי ובכל כיוצא בזה ולולי שיראתי הייתי אומר שט"ס נפל בדברי רש"י ואיזה תלמיד טועה שלא הבין דברי רש"י והוק' לו מאביו ואמו וכ' זה והתלמיד טועה שאינה קושיא וכמו שביארו התו' שם דבריו וכן התוספות ביומא לא הזכירו מזה כלום ע"ש

עוד הק' הרב הנז' לדברי הריטב"א ז"ל מפ"ק דקדושין ד"ט ע"ב דאמרי' בעולת בעל מלמד שנקנית בביאה ופריך כעורה זו ששנה ר' ובעלה מלמד שנקנית בביא' אי מהתם ה"א עד דמקד' והדר בעיל ע"ש וכתב שם הריטב"א גופיה דפליגי בפלוגתא דר"י ור"ן ס"ל כר' יונתן והא התם דמידי דעשייה הוא כדאמרי' עד דמקד' והדר בעיל ואפ"ה ס"ל לר' יונתן דמשמע כל א' בפ"ע ע"ש שהניח בצ"ע ונר' ליישב דהתם איש ואשה הפסיק הענין דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וכהאי גוונא כתבו התוס' דמדם הפסיק הענין כדכתיבנא לעיל ומ"ה אף דכתיב בוי"ו דהוי מוסיף כמאן דלא כתיב בוי"ו דמי וחשיב השתא כמו מניעה ועיין בג"ה כלל קס"א שמ"ש שם אינו מעלה ארוכה לדברי הריטב"א ז"ל הללו. ולעיקר קושייתו נ"ל דלק"מ דלענין התנאי שהוא בגוף המצוה הוא דבחולין לא בעי לעכב אמנם התם סד"א דאתרוג מצוה אחריתי לחודיה קאי וכדקאמר התם ר"א ברישא מ"ה לא כתיב וכפות למימר דאינו נאגד עמהם סד"א כיון דגוף אחר הוא מצוה בפ"ע נינהו מ"ה אצטריך קרא למימר דמעכבין זה את זה דכולא חדא מצוה הוא ומצאתי במכילתא פ' בא פסוק מן הכבשים ומן העזים תקחו דתניא התם מזה בפ"ע ומזה בפ"ע אתה אומר כן או אינו אלא שיביאו משניהם כאחת ת"ל ואם מן הצאן וכו' ומה אם עולה וכו' ע"ש ומדתניא סתמא הכי משמע דלכ"ע אתיא מדלא קאמר ור' יונתן אומר א"צ וכו' כאורחי' דברייתא התם בכמה דוכתי ועוד דוחק לאוקמה כר' יאשיה דלא כהלכתא ולפי דברי הריטב"א ז"ל א"ש

דע שראיתי בש"מ לקמא אההיא דונפל שמה וכו' שכתב משם רבי' ישעי' ז"ל וז"ל תימא דכל סוגיא דהכא וכו' כר' יאשי' וכו' וי"ל דבמנחות פ' ב' מדות דריש מן הבקר ומן הצאן ומן לחלק לענין נסכים ומסיק תלמודא דאפי' לר' יונתן אצטריך מן לחלק לכל א' נסכים דאע"ג דמשמע כל א' בפ"ע סד"א היכא דעביד בקר וצאן ביחד לא יביא לב' נסכים אלא כשיעור א' להכי כתב מן לומר שיביא ב' נסכים וכן י"ל כאן דאצט' קרא לחלק אף לר' יונתן אע"ג דמשמע כל א' בפ"ע היכא דנפלו שניהם אימא לא ליחייב אנא חד מינייהו וכן במתנות כהונ' הוא היכא דשחט ב' לא ליחייב ליתן מתנות אלא א' מנייהו עכ"ל ט"ס נפל בדבריו וצ"ל או מן לחלק וכן יש להגיה בכולהו ומיהו קשיא עליה מהא דפ' אותו ואת בנו גבי שור או שה דלר' יונתן לא מצריך או לחלק והא התם נמי הוי דומיא דבור ואיכא למימר נמי דאע"ג דאחד מיהא מיחייב מ"מ אי שחיט תרתי לא מיחייב אלא א' מינייהו וכן ק' מפ' שבועות שתים בתרא דהתם נמי איכא למימר היכא דנשבע תרתי להרע ולהטיב לא מיחייב אלא