למודי ד' עא

שנתבאר בא"ח סי' י"ד דאין לברך על טלית שאולה אם הטיל בה ע"ש לא ראיתי דבר זה מבואר שס ואדרבה הרב מג"א כ' שם דברי התוס' והרא"ש ז"ל שהמב' לא הפסיד ע"ש

שו"ר להרב ב"י ז"ל שם שכ' בשם הנמוק"י ז"ל שכיון שגדולי רבותינו הצרפתים חוששין לברך בטלית שאולה מצויצת תוך ל' יום ראוי לחוש לדבריהם שלא לברך ע"ש ומה שרצה לחלק הרב הנז' בין מזוזה לשאולה אינו מחוור בעיני דכיון דפטרוהו ממזוזה דלא חשיבא להו דירה הו"ל כטלית שאולה ממש. ומ"ש עוד שם וה"ז דומה לקטן דאע"ג דפטור יכול לברך ע"ש לפי מה שחילקו התוספות והרא"ש הא נמי לא דמיא. ובלא"ה אין זה ראיה של כלום דקטן שאני דכי היכי דפטור מן המצוה גם הוא פטור משום ברכה לבטלה ואפי' להתעסק עמו בברכה אין בכך כלום דמשום לתא דחינוך נגעו בה וכתבו התוס' ז"ל בפסחים דף פ"ח דבדבר שהוא מצוה וחינוך ספינן ליה איסור' ע"ש

לכן נלע"ד שדין מזוזה כדין שאולה ומאחר שגדולי הצרפתים חוששין לברר בשאולה כמ"ש הנמוק"י ז"ל יש למנוע הברכה גם במזוזה תוך ל' וחילוק התוס' הוא מוכרע מכח הקושי' שהק' הרב שלה"ג ז"ל וכאמור. ונ"ל שזהו טעמן של רבותי' גדולי הצרפתים ז"ל. וראיתי להרב לשון למודים ז"ל בא"ח סי' ט' שהביא משם הרב תורת חסד ז"ל שפסק כן במזוזה ע"ש וכן נר' מדברי מהרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה פ' כל הבשר סי' נ"ג שדין טלית שאולה ודין מזוזה דמיין להדדי ע"ש: ודע שמה שתמה הרב שם על הרא"ש ז"ל כונת הרא"ש ז"ל מבוארת וראיתי להרב שער אפרים ז"ל בתשובה סי' י"ט שדחה כל דברי מהרש"ל שם ע"ש ואחרי המחילה לא ירד לכונתו כנר' למעיין זולת מה שהקש' לו לפי מה שחילק בין נשים לשאולה מציצית גופה דנשים מברכות עליו כמ"ש הטור ז"ל ושאולה אינו מברך ע"ש זו היא שאלה באמת. ואפשר להליץ בעד מהרש"ל ז"ל דלפי חילוק זה קושט' הוא לר"ת דאין נשים מברכות בציצית מה"ט אלא שהטור כ' זה פי' מ"ש התוספות והרא"ש ז"ל ומה גם דמהרש"ל ז"ל אזיל ומודה לחילוקם ז"ל אלא שכ' זה לסניף בעלמ' וחדא ועוד קאמר. ומה שהק' עוד למה שדחה מהרש"ל אותה שהביא הרא"ש ז"ל משואל חלוקו ע"ש לא ידעתי מה הק' לו ומ"ש גם מה שהק' לו דבכל מילי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ע"ש לע"ד אין זה קו' דמהרש"ל ז"ל קאי בשואל ולא א"ל שם מתנה כלל ומש"ה כ' דלא אמרי' מסתמ' נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר אלא באתרוג דלא סגי בלא"ה אבל בציצית דאי בעי למפטר נפשיה לא אמרי' מסתמא וכו'. גם מ"ש שם על מה שחילק מהרש"ל בין לובשו בתפלה ללובשו לעלות לס"ת שחילוק זה הוא מס' הכרס ולא חלק ולא בלק ידענ' ע"ש. ליתא דמהרש"ל כ"כ לפי שיטתו שכ' שם דהאידנ' דשויה עלייהו חובה ללבוש טלית של מצוה יש לברך בשאולה דהשת' שפיר י"ל מסתמ' וכו' ולפ"ז מחלק הרב ז"ל חילוק נאה בין לתפלה בין לס"ת וזה פשוט מ"ש ואפשר שלזו רמז המגיה בנו שם שכ' ועיין היטב בדברי רש"ל ע"ש. וראיתי בדרשות הרב מהר"ם ן' חביב כ"י בס"ס דברים כ' שם בשם הרב תאוה לעינים דלפי ס' זה א"ש מ"ש בפ' בני העיר ולא נשאתי כפי בלא ברכה ע"ש דס"ל דא"צ לברך פ"ב וזהו לא נשאתי כפי כשלא הייתי יכול לברך לומר שלא עלה פ"ב עכ"ד. ואנכי לא ידעתי למה לא פי' כפשטו דס"ל דצריך לברך ומ"מ עדיין ק' לע"ד מאי רבותיה אם לא נשא וישא בלא ברכ'. ולעד"ן דאיהו נמי מספק"ל ולז"א לא נשאתי וכו' דלא מעייל נפשי' בספיק'

והרב הנז' דידיה אמר שם וז"ל ולעד"נ במ"ש בתשו' הר"מ מינץ וז"ל כשכהן יחיד עולה שמעתי שאין יכול לברך לפי שכתוב בסמ"ק דיחיד אינו עובר אפי' א"ל לעלות א"כ אינו חייב והוי ברכה לבטלה ונ"ל דאינו כן דנהי דאינו עובר מ"מ מקיים מ"ע אם עולה ועוד דאפי' נשים דפטורות ממ"ע שהז"ג מברכין כ"ש הוא. ועוד יש להוכיח דליתא דכהן שעלה ב"פ ביום יוצר ומוסף מברך בכל פעם ולא שמעתי מעולם פוצה פה בזה וכו' עכ"ל לפי ב' סברות אלו י"ל דלא נשאתי כפי לאשמעי' דאע"ג דהוה יחיד מברך וא"ת אינו מברך ה"ק דלא היה נושא כיון שלא יכול לברך. עי"ל לפי מה שנר' מדברי הרמב"ם פי"ד דתפלה דאחר שמברכין פושטין ידיהן ובס"פ הנז' כת' קודם שיחזיר פניו מברך הרי בהדי' דאמרי' שמברך נושא כפיו ובזה היה נזהר שלא נשא קודם ברכה אלא מברך ואח"כ נושא. והואיל ואתא לידן דין זה נימא ביה מלתא דמל' רבינו נראה ברור דקודם שיחזיר פניו מברך ואלו הטור א"ח סי' קכ"ח כתב וכשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין וכן העתיק מרן בש"ע ובב"י לא הזכיר פלוגת' זו והוא תימא. והמנהג הוא דבעוד שמחזירין פניהם מברכין ונראה שעושין פשרה זו לצאת ידי כולן ודוק אלו דבריו ז"ל. ועדיין לא הונח לי מאי רבותיה כיון דדינא הכי גם אם אינו מברך מה בכך אם נושא ומה שתמה על הב"י כבר תמה ע"ז הרב שיירי כנה"ג שם בהגה"ט וכ' שהמנהג כהרמב"ם אך ראה מדקדקים עושין לצאת ידי כולן ע"ש ומה שהק' שם בהגהת ב"י להרמב"ם מהגמרא ע"ש ל"ק דאקרא גופי' קאמר וכמ"ש הוא עצמו שם בס"ד מ"ש שדבריו מגומגמים. שו"ר לה' פר"ח השיגו ע"ש ומה שהבין הרב פר"ח שם בכוונת מרן בש"ע דמתחילין הברכה פניהן כלפי ההיכל וגומרין כלפי העם ע"ש לע"ד מ"ש בש"ע ברישא ומחזירין פניהם וכו' משום דאיירי במעשה המצוה ומ"ש שוב ומחזירין וכו' אעיקרא קאי ששב לבאר מה שתלוי בדבור מהמצוה

ועל דברי הר"ם מינץ הנז' כ' מהר"ם בן חביב שם וז"ל ובודאי דיש לגמגם דמאי מייתי מנשים הלא פלוגתא היא אם מברכין ומיוצר ומוסף נמי איכא למשדי בה נרגא דהתם יום הוא שנתחייב בב' תפלות וצריך לברך בשתיהן ומאן לימא לן דאם עלה ביוצר ולא במוסף דאינו עובר ומ"ש שאם עלה פ"א ביום אינו עובר היינו באותה תפלה איברא ודאי דהמנהג כהר"ם מינץ וכ"כ בכנה"ג עכ"ד מ"ש דפלוגתא היא הר"מ מינץ קים ליה לדינא כן כסב' רבוותא דפסקו כר"ת אך לי יש לחלק בין נשים לכהן כפי מ"ש בעניותין זאת לפנים בלמוד זה עיין שם. ואח"ז רב ראיתי להרב הגדול כמהר"י אזולאי נר"ו בס' ברכי יוסף בסימן הנז' פי' כוונת הלבוש כאשר כתבתי לפנים שש נכי]

לימוד סג בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אם וי"ו לחלק או להוסיף הוקשה לו להר' אלגזי ז"ל בס' הליכות אלי כלל שכ"ח וז"ל וק' לכאורה דלר' יאשיה וכו' מי נימא דמכה אביו ואמו אינו חייב עד שיכה שניהם וכ"ת ה"נ א"כ ליתני התם במתני' זה חומר במקלל מבמכה ואפשר ליישב בדוחק דס"ל האי תנא מקיש הכאה לקלל' עכ"ל. ולכאו' לק"מ דלא תני במתני' זה חומר במקלל וכו' דדילמא מתני' כר' יונתן ס"ל עיין תוס' דב"ק דף נ"ד ע"א ומיהו לזה י"ל דודאי דוחק לאוקמה מתני' דלא ככ"ע דה"נ פריך התם בגמ' הניחא לר' יונתן אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר ואם איתא ואימא דמתני' כר' יונתן היא ולר' יאשיה ה"נ דמקלל לאחר מיתה פטור. אבל נר' דאיכא למימר דלעולם לר' יאשיה עד שיכה שניהם משמע ליה ודלא תני במתני' חומר זה משום דלא מעייל נפשי' בפלוגתא דהשתא לא נקט מתני' אלא מילתא דשוייא לתרוייהו והיינו דפריך אלא לר' יאשיה מא"ל ומדמשני התם אמתני' דקסבר מקשי' הכאה לקלל' ואע"ג דפלוגת' היא אין ראי' דאיכא למימר דהיינו דקאמר לימא הני תנאי כהני תנאי כלו' דהשתא א"צ לומר דקסבר האי תנא מקשי' וכו' אלא דכיון דפלוגתא היא לא מעייל תנא נפשי' בפלוגתא ודקאמר הני תנאי הוא