למודי ד' ע

פ"ג סד"ה ז' רביעים וכו' עכ"ל. ולי הצעיר לא מכרעא דאינו מוכרח ללשון זה לאומרו דוקא כנגד רבים כמו שהוא מוזכר בגיטין. והילך לשון הריטב"א ז"ל בחי' לפ"ק דעירובין דף י"ו ע"ב שבקת רבנן ועבדת כר' יוסי וכו' י"מ דמעיקרא הי' סובר דאמרי' הל' כר"י משום דנימוקו עמו ואפי' היכא דפליג עם רבנן ומתמהו עלה דבהדי רבנן לא מהני ליה נימוקו וכו' עכ"ל. עוד לו שם דף י"ד וז"ל אמר להו לא פי' כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וס"ל דהילכתא כר"י כדמפ' ואזיל משום דר"י נימוקו עמו אפי' כדפליג בהדי רבנן אפ"ה לית הלכתא כוותי' דהא רבה מתמה ואמר האלהים אמרה וגמירנא לה מיני' לומר דלית הילכתא כר"י וכן בלישנא דרב יוסף א"ר יהודה אמר שמואל וטעמא משום דס"ל דלא אמרי' דנימוקו עמו אלא היכא דפליג עם יחיד אבל לא לגבי רבים עכ"ל והמשך לשון ה"ע כך הוא שכן כתב ולכך נקבעה הלכה כו' משום דנימוקו עמו ע"ש ור"ל לעיקר כלליה שכתב מעיקרא דר"מ ור"י הלכה כר"י וכן לגבי כולהי הלכה כוותיה מש"ה מיהב יהיב טעמא דלמה נקבעה הלכה כמותו לגבי כל א' מהם ואיש ל"ו עמד בפניהם ולזה כתב משום דנימוקו עמו דלגבי יחיד הוא דמהני לן ה"ט וכ"כ הרשב"א ז"ל בעירובין שה הביאו הרב ג"ה כלל ק"ס ע"ש מכללי הר"ר בצלאל דלא קי"ל דר"י נימוקו עמו אלא לגבי יחיד וכתב שכן דעת הרי"ף והרמב"ם ושכן כתב רבו בשם הראשוני' ע"ש וסיים שה דשוב חזר בו רבו ומחקו מן החידושים שלו ע"ש ונראה דממ"ש שכן דעת הרי"ף והרמב"ם ודאי לא חזר בו. ועיין בפי' המשנה לרבי' בספ"ק דכלים משנה ט' ע"ש. וראיה מצאתי מדברי הרשב"א ז"ל עצמו בתשובותיו בסי' שפ"ח וז"ל, ובזה יתקיימו דברי הרמב"ם שהוא פסק בברכו' כת"ק משום דלא אשכח דפליג עליה בהדיא אלא ר"י ויחידאה הוא וכו' עכ"ל. ועיין בבתי כהונה ח"א בלשונות הרמב"ם דף נ"ט ע"ב ע"ש. ואני ק"ל מדברי הרשב"א ז"ל עצמו בחי' לחולין בפ' אותו ואת בנו דף פ' שכתב וז"ל ושמא אף בספרי הרב ז"ל כך הגירסא ופסק הלכה כרבנן ועכ"ז יש לתמוה דהא ר"י נימוקו עמו עש"ב וצ"ע. ועיין בתורת הבית להרשב"א בית ו' ריש שער ד' שכתב דהלכה כרביה לגבי ר' יוסי ע"ש

לימוד סב נסתפק הרב הלבוש ז"ל בא"ח סי' קכ"ח בכהן שעלה פ"א ביום זה שאפי' א"ל אח"כ עלה אינו עובר ואם עלה צ"ע אם צריך לברך ע"ש ואע"פ שכתב ר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וכמ"ש הרב עצמו בסי' תקפ"ט ע"ש היינו דמספק"ל משום דאפשר לחלק דשאני נשים דכשבאין לעשות ולחייב עצמן כהלכות גוברין חלה עליהן המצוה דיש שכר לפעולתן והו"ל כבא לכלל חיוב אבל כהן שישנו בחיוב הברכה וכבר בירך והוציא עצמו מחיוב הברכה הו"ל בשניה כמי שאינו שייך במצוה כלל שכבר נעשית א"ד ל"ש. ושו"ר לתוס' בפ' כל הבשר דף ק"י ע"ב שכתבו וז"ל ולענין ברכה נר' שאין לברך על טלית שאולה אע"פ שאומר דנשים מברכות על הסוכה אע"ג דפטורות וכו' מ"מ לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר הי' חייב שאינו סומא או שאינו אשה אבל הכא כל אדם פטור בשאינו שלו ואעפ"כ המברך לא הפסיד ע"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל שם ע"ש. ונר' שמס' הלבוש ז"ל שמ"ש ואעפ"כ המברך לא הפסיד משום דלא ברירא למו חילוק זה וכ"נ ממ"ש מג"א סי' י"ד ע"ש ואפשר שכונתם דנשים חייבות לברך אבל טלית שאולה דלא דמיא לנשים כמ"ש אין כאן חיוב אלא דמ"מ המברך לא הפסיד וכ"כ הרא"ם ז"ל בחי' סמ"ג ה' שופר לדעת ר"ת ע"ש ומסתייעא מלשון התוס' והרא"ש הללו ומ"מ מסתפק הלבוש בכהן לענין חיוב נמי כמו שנר' מלשון צריך לברך שכתב והיינו משום שאפשר לחלק דלא דמי לשאול' דהתם כל עצמה זה שמה אשר יקראו לה טלית שאולה ולא דמיא ודאי למ"ע שהז"ג שהן מצות ממש והיא גופה איתא בלא שום שינוי באשר שאינו אשה אבל ברכת כהן אין כאן שינוי בגופה של ברכה והוא גופה איתא באחר בברכה א' ודהויא לגבי האי כהן ברכה שנייה אינו ניכר במטבע הברכה אלא משום דבאדם זה כבר בירך ואין לנו לומר כל אדם פטור בברכה שניה אלא כל אדם חייב בגופה של ברכה והא לא דמיא אלא למ"ע שהז"ג דאע"ג דליתא באשה מפני שינוי שבה הוא דבאדם אחר שאינו אשה היא גופה מישך שייכא אבל טלית כל שם שיש לה שאולה שאלו היתה ביד בעליה מלתא אחריתי היא ואם כן השינוי הוא מעצמה והא ליתא בשום אדם דהכל פטורין בשאינו שלו ובזה רפויי מרפייא בידיה דהלבוש אם נדמהו לנשים או לשאולה והרב מג"א סי' הנז' ס"ק ג' כתב בשם מהר"ם מינץ ז"ל שמברך ע"ש ואפשר שמבין כמ"ש התוס' והרא"ש שהמברך לא הפסיד כמ"ש מעיקרא או אפשר שהבין כמ"ש בדרך הב' וס"ל דלא דמי אלא לנשים ולא לטלית שאולה וכדבר האמור

וראיתי להרב אליה רבה ז"ל שהביא ראי' לדברי הר"מ מינץ ממ"ש התוס' בסוטה דף ל"ח ע"א ד"ה כל כהן וז"ל אי משום דצריך ברכה לפניה ה"נ צריך ברכה לפניו ע"כ. וק' דילמא קמ"ל אף שכבר נשא כפיו דאינו מברך לפניה וכו' אלא דלעולם צריך ברכה לפניה עש"ב וראיה זו איני מבין שהתוס' שם ק"ל לרש"י ז"ל שכתב דבלא נטל שחרית איירי דא"ה מאי איריא נשיאת כפים ק"ש נמי דינא הכי ואי משום דק"ש שאני משום ברכה לפניה הא נמי יש ברכה לפניה ואם היינו אומרים דאיירי בברכה שניה מ"מ הרי בברכה א' צריך ליטול משום ברכה לפניה ואי איירי בנטל לראשונה הלא רי"י ז"ל כתב דאיירי שלא נטל שחרית ותו דא"ה למ"ל לאוקמה ברכה שניה לוקמה בא' ואפי' נטל צריך ליטול עוד ואי מיירי כשעבר ובירך בא' בלא נטילת שחרית א"נ שלא בירך בא' אכתי קשה מאי דוחקיה לרש"י לאוקמה בעבר לימא דאיירי בא' ואפי' נטל שחרית צריך ליטול משום שאו ידיכם

וראיתי לתוס' בפ"ק דערכין דף י' ע"ב שכתבו שם דהלל בדילוג אע"ג דאין מחויב לברך דמאחר שמזקיק עצמו לכך לא הוי ברכה לבטלה כמו שנשים מברכות טילת לולב וכו' ע"ש וכ"כ בפ' הי' קורא דף י"ד ע"א ע"ש. ומדבריהם נראה שמ"ש בפ' כל הבשר שהמברך לא הפסיד הוא משום דלא נר' להם לחלק בין טלית שאולה לנשים וכמ"ש מעיקר' ועיין בלשון הסמ"ג ז"ל עשין כ"ו ע"ש

אמנם תמה אנכי ממ"ש בירו' פ"ק דשבת הל' ה' כל הפטור מן הדבר ועושהו נק' הדיוט ע"ש ובשלמא לפי מה שחילקו התוס' והרא"ש ז"ל בפרק כל הבשר הא ניחא דדוקא היכא דכל אדם פטור בו אבל במ"ע שהז"ג לנשים דאדם אחר שאינו אשה חייב וכן בסומא אין זה נקרא פטור מן הדבר אבל לפי מ"ש בערכין ובפ' היה קורא הדבר צ"ע

וכבר ראיתי להרב שלטי הגבורים ז"ל סביב הרי"ף ז"ל ה' ציצית שתמה על ר"ת שכתב שהנשים מברכות על מ"ע שהז"ג מהירושלמי הזה ע"ש. ולפי מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל הא לק"מ וכאמור וצ"ל דס"ל להרב ז"ל דמ"ש התוספות שם שהמברך לא הפסיד הוא מפני שלא הוכשר בעיניהם חילוק זה וראיה מתוס' דפ' היה קורא ודערכין כדכתיבנא וכך הבין הרב מג"א ז"ל כאמור ולפ"ז דינא יתיב גם בשוכר בית בח"ל כל ג' יום דפטור מן המזוזה כמ"ש התוס' שם בפ' כל הבשר ע"ש שאם הטיל בה מזוזה תוך ל' המברך לא הפסיד כמו נשים דומיא מ"ש גבי טלית שאולה והלל שאינו גומר

וראיתי להרב הלכות קטנות ח"ב סי' צ"ה שנשאל ע"ז ודעתו נוטה לברך ע"ש ולא ראה דברי התוס' והרא"ש ז"ל שזכרנו ודברי הר"מ מינץ ז"ל שהביא הרב מג"א ז"ל. וראיתי להרב בית יהודא ז"ל בי"ד סי' י"ט שרצה לדמותו לנשים ע"ש. וגם הוא לא ראה דברי התוס' והרא"ש והר"ם מינץ הנז' ומ"ש