למודי ד' סט

מחביריו וכתב שם וכ"ש אי גרסי' התם הל' כר"י ע"ש דלענ"ד ליתא. גם מדברי הגמ' עצמה אפי' לגי' אין הלכה ליכא ראי' דאימא היא גופה קמ"ל וכללא כייל לן בכל דוכתא הכי לשיטתו בגי' הלכה. ולי נר' לא כדברי זה ולא כדברי זה דכונת התו' והרא"ש והר"ן ז"ל בשבועות הוא ע"פ סוגיא הגמ' דס"פ פסולי המוקדשין שהביא הסמ"ג ז"ל בעשין ל"ד והביאו הרב הכנה"ג שם שהק' לגי' בפ' מי שהוציאוהו דהל' כר"י מחביריו דהתם בגמ' אהא דפסק התם אין הל' כר"י פריך בגמ' פשיטא יחיד ורבים הל' כרבים ומשני מ"ד נימוקו עמו קמ"ל ע"ש דאלמא מדפריך בפשיטות פשיטא וכו' מוכח להדיא דאין הלכה כמותו לגבי רבים, ומ"ה משני שפיר מ"ד נימוקו עמו וכיון דנימוקו עמו הייתי טועה לומר הלכה כוותי' אפי' כנגד רבים קמ"ל דאין לומר דה"ק מ"ד וכו' ולא כסברתך דהכי הלכתא אלא דבעלמא הלכה כמותו מחביריו ומ"ד ה"נ קמ"ל דלי'. חדא דאין סברא לומר שעקר המתרץ סברת המקש' בפשיטות אלא היכא דמפרש בהדיא אבל הכא העיקר חסר מן הספר. ועוד דמה לו ולטעמא דנימוקו עמו. והתימא מהרב יבין שמועה שהביא סוגיא זו לראי' בפשיטות דהלכה כמותו מחביריו ע"ש ואפשר שטעמו משום דאין ס' דכללא קאמר דלמה נטר עד התם וכן כתב בס' ג"ה סי' קנ"ט ע"ש ומ"מ אין לו להביאה לראיה מה שהסמ"ג מתמה ממצה ומעתה היא כונת רבותינו ז"ל הללו וכסוגית הגמ' דפסולי המוקדשין והוא ברור אצלי. אלא שק' אצלי עדיין מדפסק שמואל בפ"ק דעירובין דף י"ד ע"ב אין הל' כר"י ונ"ל דמש"ה כ' הריטב"א ז"ל שם וז"ל פי' אע"ג דבתרווייהו מסתבר טעמי' עכ"ל דלכאור' ק' מי הכריחו לזה ולימא כדאמרי' בבכורות אלא היינו טעמא משום אידך דשבועו' ואע"ג דאמר שמואל גופי' בפ' התקבל דנימוקו עמו אפילו מחביריו אליבא דר' דקאמר וליה לא ס"ל וע' בפ' האשה רבה דצ"ה ע"ב מ"ש והשתא לגירס' הלכה נמי אתי לאשמעי' בהא דוקא. ומה שהק' הרב כנה"ג לד' הסמ"ג ז"ל מההיא דפ' התקבל שזכרנו ע"ש לי נר' דכוונת הסמ"ג ז"ל להק' דלדעת הגורסים בפ' מי שהוציאוהו הל' כר"י מחביריו ופסקו כן להלכה תקשה להו ההיא דפסולי המוקדשין דסוגיא דגמ' סתמא ס"ל דאין הלכ' כמותו מחביריו ובודאי לא שבקינן סתמא דגמ' משום סבר' תנאי' עיין בהרב הנז' סי' ס"ה ופשוט הוא והוא ז"ל כתב לדעת הסמ"ג דלא נקרא ר' יוסי יחיד אצל רבים לשלא תהיה הלכה כמותו וכו' אלא כשסברת בר פלוגתי' שנויה בסתם וכו' עש"ב. ועיין ביבין שמועה דף קי"א ע"א שכתב דרבים המוזכרים עדיף מסתם מתני' דכמה סתמי יחידאי נינהו ואני מצאתי בהרא"ש ז"ל פ' הפועלים דף צ"ג שכ"כ ע"ש

ודרך אגב ראיתי להרב מג"א סי' קפ"ח סעיף ה' שהקשה ממ"ש הרא"ש גופיה ס"פ מקום שנהגו דת"ק עדיף מחכמים ע"ש מ"ש. והוא הפך מ"ש התוס' בפ' יש נוחלין ע"ש ול"נ דלא כ"כ הרא"ש בהפועלים אלא כשלא שמענו שהם סברת יחיד אז אמרי' דכמה סתמא יחידאי נינהו ולשון חכמים עדיף אבל התם דלשון חכמים היינו סברת יחיד שפיר אמרינן דסתם עדיף מחכמים שהוא לשון סתום לגמרי משא"כ ההיא דהפועלי' לא משום לשון סתום אלא משום דרוב לשון חכמים רבים הם ועיין תוס' דעירובין דף צ"ג ע"ב ד"ה אלא דל"ש להו בלישנא. ותו יש לתמוה על הרב כנה"ג שהוא עצמו כתב שם כן סימן ס"ו משם הרדב"ז ז"ל ע"ש ומה שהק' עליו מפ' מי שהוציאו דפריך התם והאמרת ר"מ ור"י הלכה כר"י ומאי קושיא דאי לא פסק כר"י הו"א נהי דבעלמ' ר"מ ור"י הל' כר"י היינו כשמוזכר ר"מ אבל הכא דסתם לן כר"מ נקר' ר"י לגבי הסתם יחיד אצל רבים ואין הלכה כמותו למ"ד אין הלכ' כר"י מחביריו דהיינו אליבא דר' יעקב בר אידי כמ"ש התוס' שם עכת"ד לענ"ד אין כונתו כמו שהבין הרב דלפי שיטתו תקשה ליה בפשיטות לחילוק זה דמאי פריך בגמרא מכלל דיחידאה פליג עליה ומשני אין וכו' ואכתי הן לו יהי יחידאה מאי הוי הא שנויה בסתם היא ונקרא ר"י לפני הסתם יחיד אצל רבים ואין הלכה כמותו מחביריו להאי מ"ד אלא ודאי דלא כ"כ הרב אלא היכא דלא ברירא לן אם היא סברת יחיד או לא דאז דיינינן מסברין לומר דמסתמא ש"מ דרבי' נינהו אבל היכא דשמיע לן שהיא סברת יחיד משום דוכתא לא מהני לן ולא מידי מה שנשנית בסתם ולא בא הרב לומר אלא שהסתם באומד דרבים עדיף לן מרבים אשר נקבו בשמות משא"כ ההיא דהתם דבבריית' מזכיר שהיא סברת ר"מ ויחידאה היא כדמייתי התם ודקאמר מכלל דיחידאה פליג עליה הכי פריך דהיכן מצא ר' יוחנן דהאי סתמא יחידאה היא והיינו דאהדריה אין והתני' וכו'

ודע שהתו' שם כתבו ד"ה הלכה כר"י מחביריו והדאמ' לקמן וכו' מכלל דיחידאה פליג עליה אתיא כר"י בר אידי עכ"ל ודברי' תמוהים בעיני דלכאורה אין מקום לקושייתם ולא לתירוצם שהרי מבואר הוא שכל השקלא וטרי' דהתם היא לר"י בר אידי דאיהו הוא דאמר הלכה כר"י לגבי ר"מ ואיהו משמיה דר' יוחנן אמרה ומ"ה מייתי תלמודא מהא דר' יוחנן דפסק הלכה כר"י ועלה קאמר מכלל דיחידאה פליג לטעמי' דר' יוחנן דמייתי לעיל מניה ר"י בר אידי משמו דלית לי' כר"י מחביריו ומ"ה דייק עלה דר"י מכלל דיחידאה פליג עלי' וא"כ מאי מקשו מעיקרא עד שכתבו אתיא וכו' וצריך לדחוק דלא גרסי התו' בדר"י בר אידי א"ר יוחנן. ואכתי ק' מה באו התו' לחדש וכי אין כח ביד ר' יוחנן לחלוק על ר' יעקב ור' זריקא עד שימצא ר"י בר אידי סעד לתומכו ועיין בכנה"ג שם מה שפי' בדבריהם דאחר המחיל' אינו ממה שיתפרש. ויש לפרש כונתם דק"ל מנ"ל לו' דיחידאה פליג עלי' אימא דס"ל לר"י כר' יעקב ור' זריקא והיא גופה קמ"ל דהלכה כר"י ואפילו מחביריו ותרצו דלא דייק הכי אלא לר"י בר אידי וכן פירש כונתם הרב הליכות אלי שם ע"ש אלא שהוא כתב כן בהנחת הגירסא בדר"י בר אידי א"ר יוחנן ע"ש והוא פלא ומה שנר' ברור דהוי גרסי בדר' יעקב ור' זריקא א"ר יוחנן והשתא א"ש דק"ל ר' יוחנן אדר' יוחנן ותירצו דלחד לישנא קאמר מכלל וכו' ואין להק' דמאי פריך והאמרת ר"מ ור"י הלכה כר"י ואימ' דהיא גופה קמ"ל דיחידא' פליג עליה די"ל דהול"ל זו דברי ר"מ. ועי"ל דכיון דאשכחן בבריית' דיחידאה פליג עליה לא הוה ר"י מטפל עצמו לאשמעי' הא. מיהו ק"ק דאימ' דהיא גופה קמ"ל דר"מ ור"י הל' כר"י וי"ל דליתא דהא שמעי' ליה חדא זמנא ר"י בר אידי א"ר יוחנן ולפ"ז לא שייך לומר דהתו' לא גרסי בדר"י בר אידי א"ר יוחנן ועיין תוס' דפ' החולץ דף מ"ב ע"ב ד"ה הלכה וכו' ע"ש. ומעתה יתבאר שמ"ש הרב יבין שמועה וז"ל סוף דבר הכלל העולה דהלכה כר"י ואפילו מחביריו ויש ט"ס בדברי ה"ע עכ"ל אחר המחילה ליתא וכמבואר. וכן כתב הריטב"א ז"ל בחי' למ"ק דף ט"ו וז"ל ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות וכו' נראה דהלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ואיני יודע טעם לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בחבורו כר' יוסי עכ"ל. ואני תמה על הרב ז"ל דאיך אפשר שט"ס נפל בדברי הרב ה"ע שהרי הוא ז"ל הביא מימרת ר"י בר אידי אר"י ובס"ד כתב כללא דמלתא הלכה כר"י מחבירו ולא מחביריו שהרי ר"י בר אידי ע"כ דהכי ס"ל ופליג אדר' יעקב ור' זריקא וכמ"ש התוס' שזכרנו וא"כ היאך מצאנו ידינו ורגלינו לומר כן וע"ש בכללי הגמ' ומ"ש בהליכות אלי שם שנר' שהוא מוכרע מעצמו שיש ט"ס דאל"כ ק' דידיה אדידיה דכיון דכתב משום דנימוקו עמו א"כ מה"ט הוי הלכה כר"י כנגד רבים כמו שהוא מוזכר בגיטין ואלולי שכתב טעמו בצדו משום דנימוקו עמו הייתי אומר דאין ט"ס בדבריו ושמא סובר כדעת התוס' מבקיאות אחר שלא ראהו כנה"ג וזה תוס' עירובין דף