למודי ד' ו

מעשה גרידא וכ"ש דאיכ' למימר הכא דמוטב שישלחו ולא ליעביד מעשה בגופו שישחטנו או יהרגנו בידים א"נ דאזלי' בתר מצוה התלויה בגופו לשלחו בכל מקום ובכל זמן משא"כ שחיט' והריגה דתלו במצורע וברוצח וצ"ע וכ"כ הרמב"ם ז"ל בס"פ י"ג מה' שחיטה וז"ל ועשה ול"ת דוחה עשה ע"ש

וראיתי למרן כ"מ ז"ל שם שכתב וז"ל ויש לתמוה דהרי מעיקר' אין כאן אלא ל"ת לבד דלא תקח ואם לקחה אין כאן אלא עשה וכו' וצ"ע עכ"ל ויש לתמוה לתמיהתו דאם קושיית רב"י ז"ל קושיא אגמ' גופה הו"ל למתמה דה"נ קאמר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וגם אני שמעתי ולא אבין קושייתו דהא כיון דחזינן דלא קיים העשה הרי עבריה לתרוייהו דהא לטהרת מצורע בעי לה ולא יוכל לתקן דבשלמא אם היה שלקחה ע"מ להניחה אצלו שפיר איכא למימר דעשה מיהא לא עבריה אבל כיון שלקח' ע"מ לשוחטה ושחטה הרי ל"ת ועשה וכן ראיתי להר"ב דינא דחיי ז"נ שם שעמד ע"ז וכ"כ הרפ"ח ז"ל בס' מים חיים בליקוטי הר"מ במז"ל ע"ש ולי נר' בכונת מרן ז"ל דהאי עשה מכיון דלנתוקי לאויה אתא אינו בסוג ושם עשה לעצמו אלא לאחר שלקחה דאמרה תורה עשה זאת לתקן הלאו אבל מכי לא תיקן אין בידו אלא לאו ומה שעבר תעשה דתיקון לא שמה עברה דנהי דכי עבר ושקלה וחזר ושלחה איכא מיהא קיום עשה ול"ת מ"מ לענין עברה לאו עבריה עשה מיהא לא עבריה דמה בכך שלא תיקן ואין להאריך

ומ"ש מרן ז"ל ואם לקחה אין כאן אלא עשה לבד ר"ל מצוה של תקון אחר שיעבור לא מעיקרא וכי לא תיקן לא מקרי השת' עבר על התיקון שהרי לא רצה במצות תיקון אלא בעברת הלאו ואזלא לי' השתא מצות תיקון שאין עשה זה אלא [תיקון] ללאו והעיקר נ"ל לפרש בתמיהת מרן ז"ל דודאי אם שלחה מעיקר' לא נמצ' בידו אלא קיום הל"ת דאלו מ"ע לא חיילא אלא אחר קלקולו שיתקן א"כ מעיקר' אתי עשה דמצורע ודחי ליה לל"ת מן הדין וממילא לא אמרה תורה בכה"ג שיתקן הלאו דמעיקרא אזל לי' בכח העשה דמצורע ודחוי מעיקר' הוי ואין לו לעשה השתא מה לתקן זה נ"ל ברור בכונתו מיהו לשיטתו תקשה לי' נמי דהיכי קרינן לה למצות שילוח מ"ע בפ"ק דקידו' דף ל"ד ע"א לענין נשים ואי לאו דאין הזמן גרמא הוו פטירי מינה ולרבנן דס"ל דניתק לעשה הואי א"כ עיקר המצוה אינה אלא הל"ת וכדכתיבנא ולתירוץ א' שכתבו התו' שם ד"ה מעקה ע"ש א"ש אלא מיהו א"כ הוא בפשיטו' הו"ל לתוס' לאקשויי הא לפי הס"ד ומ"מ יש ליישב. ע"כ נר' לעיקר קושית מרן ז"ל דנהי דהעשה לנתוקי לאויה אתא מ"מ למצוה דגופי' נמי אתא לאוקמי' בעשה בהדי ל"ת שהרי צריך הכתוב להשמיענו שאחר שלא יקחנה מה יעשה בה דהו"א שלא יקחנ' ולא ישלחנ' ורחמנ' בעי שיאחז בכנפיו ומבריח וזו היא מצות שלוח וכדאמרן בגמ' וה"ק קרא נא תקח האם על הבנים אלא מה יהי' בדינם לאם תשלח ולבנים תקח אלא דממאי דכתבה רחמנ' לעשה בתריה דלאו ש"מ דלנתוקי נמי אתא ולא דמי לניתוק דנותר דהעשה אינו מצות הלאו

ודרך אגב ראיתי לעמוד בדברי הריטב"א ז"ל בפ' אלו מציאו' דף ל"א ע"א בחי' שם שכתב וז"ל לדבר מצוה מנין וק"ל והא אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' ואיכא למימר משום דבקרא דשלוח הקן כתיב לך דמשמע דכולה פ' ברשו' מיירי וקאמ' שלח תשלח אבל לדבר מצוה אימא לא מחייב קמ"ל שלח תשלח מ"מ א"נ י"ל דמשכחת לה דבר מצוה דאיכ' תרי עשה כגון דא"ל אביו אל תשלחם שנטהרת מצורע הם צריכי' ואיכא תרי עשה כיבוד אב ואם וטהרת מצורע ותרי עשה דוחין ל"ת ועשה וכו' עש"ב והם תמוהים בעיני דקושיא זו היא קושית הש"ס בס"פ שלוח הקן ופריקו עלה כגון שנטלה לשלחה וזכרנו לעיל כל הסוגיא ואיך הק' הרב ז"ל קושית הגמ' ולקח עצמו לצד אחר לתרץ בפנים אחרים וכבר זכר הוא ז"ל סוגיא זאת בס"ד שם אהא דאמרו גדול השלום. ואפשר שכוון הרב בזה ליישב למאן דשרי למצורע בימי חלוטו בתשמיש דלדידיה ק' למה לי תשלח

עוד כתב וז"ל בההיא דמתני' דאמר נו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר אין שומעין לו ומפ' נה דחמר נו הטמא לחודיה בלא השבת אבידה דליכא אלא חד עשה וכו' דאי איתא וכו' לימא הטמא והשב אין שומעין נו וכ"ש אל תחזיר לחודי' אלא ודאי דליכא אנא חד עשה אבל כי איכא תרי עשה ודאי ישמע לו וידחה טומאה וכו' ע"ש איברא התו' בפ"ב דיבמות דף כ' ע"ב כתבו דאין תרי עשה דוחה ל"ת ועשה ומ"ש ולפ"ז אפי' אמר לו הטמא להשיב אין שומעין לו והא דנקט בגמרא האי עשה וכו' משום אל תחזיר הוא וה"ה דהמ"ל אין תרי עשה וכו' אלא דממיל' משמע דמוקמינן עשה לגבי לאו ומאי אולמי' דהאי עשה וכו' וכ"ש לפי מ"ש ר"י פ"ק דיבמו' דף ה' דמאל תחזיר פריך ע"ש וא"ת א"כ מנ"ל לתנא דאתא קרא להטמא להשיב דילמא דוקא אע"ג דהוקש לא דחי משום דהא מיהא עשה גרידא הוא אבל נתרי עשה מיהא אהני לן טעמא דהוקש וכו' למדחי וי"ל דכיון דגלי קרא דלא אלימא לן טעמא דהוקש א"כ אפי' לגבי עשה אחרינא וכה"ג כתבו התו' פ"ק דיבמו' דף ו' ע"א ד"ה נגמר ולפ"ז א"צ לומר דהטמא דמתני' להשיב קאמר דהא פשיט' דכיון דהכי דינא דאין עשה דכיבוד דוחה ל"ת ועשה הדרינן לכללין דאפי' תרי עשה [נ"ד] אבל רש"י שם בפ"ק דיבמו' אהך ברייתא פי' הטמא להשיב ע"ש ולכאור' יש להוכיח מפי' דס"ל כהריטב"א והיינו נמי מה שנראה מפי' בפ' אלו מציאות דמאל תחזיר פריך ע"ש ומשום דאלו מהטמא שפיר אצטריך קרא דסד"א אתי תרי עשה ודחי קמ"ל והא לית' דא"כ ק' ע"ש הריטב"א ז"ל דלמ"ל למתני אל תחזיר אנא ודאי שכונת רש"י דכיון דהך ברייתא לישנא דמתניתין דאלו מציאות היא דמיתניא גבי דיני אבידה א"כ מאי שיאטיה התם הס דח"נ אביו הטמא אלא ודאי דהטמא להשיב קחמר ונא משום רבותא נסא אנא משום דיני מציאה היא ועיקר חידושפ הות משום חב פנת דמס' לה רש"י בגוונא דפבידה דשייכא במכינתי' ומה שלא פי' שם בקושית הש"ס אנא תחנוסה דאל תחזיר משום נישנח דגמ' וכדאמרן א"נ דס"ל כמ"ש ר"י פ"ק דיבמות וע"ש ונ"נ שהדבר מוכרח דהכא חפינו חיכא תרי עשה הנח עשה דפבידה כמאן דליתיה נגבי איסורא כדחמרי' התם באנו מניתו' ותו מי דחינן איסור' מקמי ממונא והריטב"א כתב שם בש"מ דה"ק ותו אפי' לא הוי בטומאה אנא נאו גרידא נש דחינן מקמי ממונא ע"ש ומעתה אני תמיה על הריטב"א ז"ל איך כתב חבל בדתיכ' תרי עשה ודחי ישמע לו וידחה טומאה ונריך תלמוד

גם מ"ש דבקרא כתיב נך לא ידענא דנך אבנים כתיב דלאו בני שילוח הן ומה ענין זה נזה ובפ' שילוח הקן דף ס"מ דרשי לך ולא לכלביך למעוטי אפרוחים טריפה פבר חם טריפה חייב לשנח דלא חתקשו אהדדי ע"ש

עוד כתב הריטב"א ז"ל וז"נ א"נ דהאי לפו דשלוח הקן לא מיקרי לאו דלאו הניתק בעשה הוא כגון באש תשרפנו דנותר וכגון והשיב את הגזלה דנא מיקרי נאו מ"ר שי"ח עש"ב והוא תידוש גדול דבנאו הניתק לא מיקרי נפו נענין דחיה ואין נראה כן מדברי הרמב"ן ז"ל פ"ק דקדושין דף ל"ד ע"א גבי מעקה ואביד' וכו' וע"ש בתוס' וג"כ בחי' הרשב"א ז"ל ומסוגיא דפ' שלוח הקן מוכח להדיא דאפי' ניתק הוי לאו גמור לענין דחייה דמשני ל"צ דעבר ושקנה ופריך לר"י דאמר שלא מעיקרא משמע מאי א"ל אלמא עד השתא בדרבנן עסקי' וכן מוכח מדפריך למאן דתני בטלו ע"ש וצ"ע

ודע דמדברי הרב ז"ל שם יראה דלפי מאי דמשני בשלוח הקן הא דגדול השלום לא אצטריך תו לאוקמי בשנטלה ע"מ לשלחה ועיין במהרש"א ז"ל בתו' דפ' אלו מציאות דף ל' ע"א ד"ה הא וכו' ובתו' דפ"ד דר"ה דף ל' ע"ב ד"ה ונתקלקלו וכו'