למודי ד' סח

פטורין מש"ה לא ניחא לי' לאוקמי קרא לחייבינהו דאימא הא גופה קמ"ל קרא דה"ט משום דהוה צורך ענוי: ויש לי עוד להביא ראי' מדאמרי' בר"פ מי שמתו דף ך' ע"ב וחייבין בתפל' פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים וכו' כמ"ע שהז"ג הוי קמ"ל דרחמי נינהו וכך גורסין התוס' ז"ל ע"ש שמעי' מינה דאע"ג דהוי מ"ע שהז"ג היא מ"מ כיון דאיכא טעמא דרחמי נינהו אזלינן בתר טעמא וה"נ דכוותה וזה ברור ומדבריו של גדול הרב האר"י ז"ל יראה דאכילה ועינוי דט' וי' מישך שייכי לנשים יותר מהאנשים ע"ש ומעתה יש לצוות לנשים לקיים מצות אכילת ט' דבני חובה נינהו

וראיתי להרב ג"ה ז"ל דף כ"ב שהק' דאכתי תק' לתנא דעצם עצם בערב למ"ל ע"ש ואשתמיט מניה מ"ש רש"י ז"ל פ"ק דר"ה וז"ל דהא מדקאמר בערב ע"כ לא מקפיד אעינוי דט' ע"ש וכ"כ מרן הב"י ז"ל שם אמה שהק' דקרא קאמר ועניתם והיכי יליף מניה שיאכלו ע"ש והרב פר"ח כתב דאין זה קושיא דכתיב קרא אחרינא בעשור לחדש תענו וכו' ע"ש ולע"ד מהא לא אריא דאימא בעי רחמנא להתענות בשתיהן וחילקן הכתוב להלכות עשירי למלאכה ולעונשין והרב הנז' כתב שם דברי התוס' ומסיים בה וז"ל ומלת בערב צריך לפרושה דקאי אערב ט' ע"ש ולכאורה זה סותר מ"ש קודם בתי' ב' גם התוס' לא כתבו זה ומ"ש ה"נ נימא האי ערב של עשירי היינו לומר דועניתם בערב דעשירי שיתענו בערביתו: עוד הק' שם למ"ל בערב ע"ש וקושיא זו היא לפי תי' א' שכתב קודם זה ע"ש ומה שתי' דאתי לתוס' עינוי ע"ש לתנא דעצם עצם עדיין ק' למ"ל בערב וכמו שהק' הרב ג"ה וצ"ל דאצטריך שלא תאמר יתענה גם בט' וכמ"ש הוא עצמו בתי' הב' למה שהק' מרן ז"ל ומה שהק' דלמה נקט י' ע"ש מ"ש י"ל עוד דהו"א שאע"פ ששכר העינוי כנגד האכילה מ"מ חשוב כאלו התענה כל ט' מצד האכילה לבד מתוס' י' שמתענה ממש שנכלל עם י' ונוטל שכרו פעמים לכך נקט ט' וי' רצופים לאשמעי' שאין כאן שכר תוספת פעם ב' בט' ומ"ש הרב דעל האכיל' גרידתא לבר מי' הרי הוא כמתענה ב' ימים ע"ש איני יודע מנ"ל לש"ס דבר זה ואפשר דלפי מ"ש הרב שם דאצטריך בערב לתו' עינוי די' ע"ש ניחא דמדסמך עינוי די' לאכילה דט' שמעי' כאלו התענה ב' ימים חוץ מי'. ומה שהק' מרן הב"י ז"ל דמדקאמר כאלו התענה משמע שהמתענ' ה"ז משובח ע"ש אנכי לא ידעתי מה הוק' לו דדילמא שניהם כא' טובים

שו"ר להרב מג"א ז"ל סי' תק"פ שהוכיח דהך דרשא דר"ח היא מדאוריי' ע"ש ואח"כ ראיתי להרדב"ז ז"ל בשניות סי' ס"ח מל' הרמב"ם ז"ל שכ' שם דרבי' ס"ל דמצוה מן התור' לאכול בעיה"כ אע"פ שאינה בכלל מ"ע דרשא גמור' מן התורה הוא ע"כ הנה הגאון ז"ל הבליעו בנעימה ולא גילה סודו מה המצוה הזאת מה טעם יש בה שאינה בכלל מ"ע (וראיתי שם בסי' ק"ג דברים סותרים למ"ש כאן ע"ש וצ"ע]. ועיין בה' קטנות ח"א סי' כ"ז שלא ראה דברי רבי' ז"ל הללו גם דבריו מעצמם הם תמוהים וע"ש

לימוד ס' כתב הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' נ"ט על מה שנשאל בכהן שנשא חלוצה ואנסוהו שלא להוציא' שאפי' בסכנת נפשות בג' עבירות יהרג ואל יעבור ואע"ג דאיסור חלוצ' אינו אלא מדרבנן וכו' הרי הוא בכלל ג"ע דחוץ מע"ז וכו' דאמרי' לאו דוקא הני אלא ה"ה באביזרא דידהו וראי' מדאמרי' ס"פ בן סו"מ באותו שנתן עיניו באשה וכו' אלמא לאו דוקא ג"ע אמרו אלא אפי' בפנויה ואפי' בדיבור בעלמא ואפי' שלא בפניו שאין בכל אלו כ"א איסור הנאת פנוי' משום דאביזר' דידיה הוא כ"ש בנ"ד שהוא איסור ביאה מדרבנן וכו' עש"ב. ומבואר מדברי הרב שאיסור הביאה דפנוי' מדרבנן הוא. ולא ידעתי איך לא חשש לדעת הרמב"ם ז"ל בריש הל' אישות דס"ל דביאת פנויה הוא בלאו דלא תהי' קדשה ולהראב"ד ז"ל בדעת רבי' אפי' הפלגש היא בלאו הזה ע"ש ומעתה יש מקום לדחות דשאני התם שעיקרו דאורייתא הוא ולכך אפילו שלא בפניו אסרו לו דה"נ למ"ד התם דא"א היתה אסרו לו כ"ז מפני שעיקרו דאורייתא אבל חלוצה דעיקרה דרבנן מנ"ל דהוה אביזרא דעריות ואפשר דס"ל להגאון ז"ל כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפ"ב מה' נערה ע"ש. שו"ר להרב עצמו בחומש שכ' גבי לא תהי' קדשה שלדעת הרמב"ם לאו זה הוא אפי' לאותו שבועל לשם זנות בלא קידושין ע"ש וצ"ע: תו ק' אצלי דלרב פפא דאמר התם בס"פ בן סורר דטעמא הוא משום פגם משפח' אין ראיה משם דהוי אביזרא דג"ע ואפי' למ"ד שלא יהיו בנות ישראל פרוצות נמי אין משם ראיה דמשום פריצותא בעלמא אסרוה למגדר מלתא ועיין בחי' הר"ן ז"ל שם ולפ"ז נדחה הראי' שהביא הרב לח"מ ז"ל בפ"ד דמלכים ליישב מה שהק' הרא"ם ז"ל ע"ש. וראיתי אח"כ להרב המאור ז"ל שדחה ראי' זו כמ"ש ועש"ב שהביא ראי' דהוי אביזרא דלמ"ד א"א היתה אסרו לו אפי' הנאה פורתא ע"ש ומ"מ אין ללמוד מזה למידי דרבנן וכאמור. שו"ר להרב ש"ך ז"ל שכתב בפשיטות דבערוה דרבנן יהרג ואל יעבור ע"ש ונא זכר מדברי הרא"ם ז"ל הללו. וראיתי להרב מש"ל ז"ל פ"ה דיסודי התורה שהביא תשו' הרא"ם ז"ל הלזו וכתב משם מרן בב"י דבדרבנן שרי בפקוח נפש אבל דברי הרמב"ן ז"ל שכתב בב"י אפשר דמודה בהו הרא"ם דלגבי אשתו שיש לה היתר הקילו ומ"ש המגיה שם לחלק ע"ש החילוק ברור הוא וכתבו הרב ש"ך ז"ל בי"ד סס"י קל"ה ע"ש אבל מה שנר' מדבריו שזה דעת מרן ז"ל ע"ש ליתא דא"ה למה כתב מרן ז"ל דהרמב"ן לשיטתו וכו' ע"ש

לימוד סא כתבו התו' ז"ל בתענית דף כ"ח ע"א ד"ה אי ר"מ וכו' דהל' כר' יוסי ואפי' מחביריו ע"ש וכ"כ בפ' שבועת העדות דף ל"ה ע"ב וכ"כ הרא"ש ז"ל שם ע"ש ועיין מ"ש הרא"ש ז"ל בסוכה דף י"ז ע"ש ומדברי התו' שכתבו שם בשבועות וז"ל ה"ג אין הלכה כר' יוסי וכו' ואצטריך וכו' ע"ש יראה דבאו לומר דלכאו' לגי' הל' כר"י א"ש דס"ד כיון דרבים פליגי עליה וקי"ל דיחיד ורבים הל' כרבים קמ"ל הלכה כמותו משום דנימוקו עמו אבל לגי' אין הלכה ק"ל דמאי קמ"ל ולזה באו לקיים הגי' וכתבו ואצטריך וכו' קמ"ל דבהא אין הלכה כוותי' אבל לא בעלמא דאין לפ' דלגי' הלכה כר"י קמ"ל בהא דאין במשמע דפליגי הכ' גירסאות בזה. אבל מדברי הרב יבין שמועה דפ"ה נר' דס"ל דפליגי הב' גירסאות בזה ע"ש. ונר' טעמו דכי היכי דמפרשי' לגי' אין הל' דקמ"ל דוקא בהא ולא כללא כייל והיינו טעמא דאין סברא דשמואל בא לחדש כלל זה שם דמאי שיאטיה בהך עניינא ולימא בהדיא דאין הלכה כר"י מחבירו כי היכי דאשמעי' ר' יעקב ור' זריקא ושאר אמוראי מינה נמי לגי' הלכה דקמ"ל בהא ולא בעלמא עכ"ל להכריח ממה שפסק שמואל גופי' בפ"ק דמציעא דף י"א ע"א כר"י לגבי רבנן ע"ש וכן פסק בפ' השוחט דף ט"ל ע"ש ואי איתא דהל' דקאמר לעלמא קאמר תלתא דשמואל למ"ל ונהי שכתבו התו' ז"ל ביומא די"ג ע"א ד"ה הלכה דפסק רב בתרי דוכתי כר"ע לאלומי פסקא דמילה ע"ש בתלתא מיהא כולי האי לא אמרי' וכן פ' ג"כ בפ' המפקיד דף ל"ו ע"ב ע"ש ועיין במהרש"א ז"ל בשבת דף קל"ג בתו' שם אלא דק"ק אמאי דפסיק התם רב ור' יוחנן הל' כר"י לגבי ר"מ וי"ל כדאמרי' בפ' מי שהוציאוהו מ"ד ה"מ במתני' אבל בבריית' לא קמ"ל ע"ש בפירש"י וכ"ש דלרב לק"מ דלית ליה הני כללי כדאי' התם ובזה ניחא לי מה שפסק שמואל בפ"י יוחסין דף ע"ב ע"ב כר"י לגבי ר"מ ע"ש ועיין בפ' זה בורר דף כ"ח ע"ב ע"ש וע' בפ"ק דקדושין דף ו' ע"א ודלא כמ"ש הרב כנה"ג א"ח בכללי הגמ' סי' ד' ע"ש שהוכיח מפ' שבועת העדות שזכרנו דהלכה כר"י אפילו