למודי ד' סז

משום דאין כ"כ תלוי בכבודם ומש"ה צריכין לטעמא דבדידהו תלה רחמנא אמנם בדבר הנוגע לכבודם ממש כבודם מחול ומעתה יש קצת ראיה דגם בהכאה וקללה מועיל מחילה ויש לדחות דגזירת הכתוב הוא התה דבדידהו תלה רחמנא

ונהירנא דהרב הליכות אלי ז"ל הוק' לו דאיך חייבה תורה מיתה למכה ומקלל ימחול האב ויפטר והוא מפרק לה דכיון שהתרו בו אין מועיל מחילה ע"ש כי איננו ולקח בעליו ול"נ היכא דמייתי אביו ואמו. שו"ר בס' פענח רזא פ' משפטים כדברי הרב הנז' וראיתי אח"ז בשיירי כנה"ג י"ד סי' ר"מ שכ"כ בשם ס' צפחת המים ומדברי הרבנים הללו הדבר ברור דכבודו מחול בקללה והכאה וכ"ש במורא וכיבוד ועל זכרוני הרב ברכי יוסף נר"ו האריך במור' אם מועיל מחילה ע"ש. [ודע דמהך עובדא דרבה בריה דרב הונא פ"ק דקדושין שזכרנו וממאי דאתמר עלה בגמ' דנ"ל לרמב"ם מ"ש פ"ו דממרים דין ח' ועיין מ"ש שם מרן בכ"מ ע"ש. והודעתי ה"ן כתיב כאן כי מה שכתבתי בשם הברכ"י כתבתי כן מתורה שבע"פ דאתיא זכירה זכירה כי בעת ההיא ספרי הרב נר"ו לא היו נמצאים ביד כל אדם ודין גרמא שבהרבה מקומות לא העליתי ארוכה ושעשע יונק בתורתו של ר"מ חיים עד העולם. והן עתה ראיתי לו להרב נר"ו בי"ד סי' ר"ס שהוכיח מדברי הריב"ש כהרב אמרי נעם ואייתי בידיה ההיא דרבה בר רב הונא כאמור. וכמדומה אני שיש שם ט"ס וע"ש היטב]

לימוד נח כתב הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פי"ב דין א' וז"ל א' המגלח הפאות בלבד וכו' וכתב מרן ז"ל בפ' ב' נזירים אמרי' דקסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ואמרי' התם דבין רב הונא בין רב אדא בר אהבה ס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה ע"ש. ועיין בהרב שע"ה ז"ל מה שהק' אהא דקאמר ש"מ דקסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה מסוגיא דפרק מי שאמר דף כ"ט ע"א דפריך והא קעביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה מדרבנן ע"ש וא"כ ה"נ נימא דס"ל לשמואל ומש"ה אצטריך לאוקמה באשה וקטן ע"ש מה שתי' דפשוט הוא ומכח זה תמה על הרב מש"ל ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דין ח"י שכ' כתי' בדרך אולי ע"ש. ולענ"ד אי מהא לא אריא דהא איכא למידק התם דפריך ולוקמה בגדול והקפת כל הראש וכו' וכיון דכן מאי פריך א"כ מעיקרא דילמא לאו טמאין וקעביד הקפה וע"כ ודאי נ"ל בפשיטות כמ"ש התוס' ר"פ אלו מציאות גבי וכמה א"ר יצחק ע"ש ה"נ הכא שמואל גופי' איהו דפריך הא קעביד הקפה ועלה משני באשה וקטן והשתא מוכח שפיר דאלמא ס"ל לשמואל הקפת כל הראש שמה הקפ' דמלישנא דקאמר ועביד הקפ' משמע ודאי הקפה דאורייתא קאמר ודומיא דמאי דקאמר והא קעביד הקפ' וכדפירש"י ז"ל וברור נ"ל

ומה שהק' לדברי ר"י דפי' טעמא משום הקפה דאהכי הוי ספקו חמור דא"כ באשה מי נימא דס"ל לר' יהודה דס' נזירות להחמיר ע"ש נ"ל דר"י ס"ל כיש מסתפקים שכ' הנמוקי יוסף פ' בתרא דמכות והביאו מרן הב"י אם ישראל מוזהר להקיף לגוי לדעת רב הונא דומיא דקטן ע"ש וס"ל לר"י דאשה אסורה להקיף לאיש ואפי' לקטן כדעת רבי' ז"ל לקמן וכיון דכן פשיטא לי' דאסור מיהא להקיף לאשה ולא גריעא מקטן והשתא שפיר קאמר ר"י ספקו להקל אפילו באשה דמאן מקיף לה נכרים לא מצי להקיף דגילוח נזיר היה בעזרת נשים וקטן נמי איסורא דאורייתא לא ספינן לי' הוי אומר ספקו חמור

גם מה שהק' לפירש"י מדאמרו' בפ' כ"ש לר' יהודה דס"ל דחולין שנשחטו בעזר' מדרבנן ע"ש לא ראה מ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה חולין וכו' וז"ל דאסור' בהנא' לאו דאוריי' ע"ש ותו דלמאי דמייתי התם דכ"ג ע"ב יתיב ההוא מרבנן וכו' דס"ל כר"י וס"ל חולין שנשחטו בעזר' דאוריי' והנאה נ"ל מקרא אחרינא ע"ש א"ש דלא אצטריך השתא לומר דר"י נ"ל מאותו וס"ל חש"ב לאו דאורייתא אלא דס"ל כההוא מרבנן. ומה שהק' אמאי דאמרו בפ"ב נזירים שם מיכדי תרוייהו ס"ל הקפת כל הראש שמה הקפה ע"ש ומנ"ל דילמא ל"ש הקפ' ומיהו מדרבנן מיהא אסור ומש"ה חובה מגלח להו ע"ש יש ליישב כיון דעיקר מלתי' דרב הונא דקאמר המקיף את הקטן חייב דעל' פליג רב אדא ודידך מאן מגלח להו מדאוריי' קאי א"כ משמע דמאי דק' לי' רב אדא ודידך וכו' משום היא גופה דאיסור' דאוריי' קאמר ומש"ה דייק שפיר

ומה שהק' על דברי התו' ז"ל שהוכיחו דהל' כרב הונא מפ"ק דמציעא ולא הוכיחו בפשיטות מההיא דפ' מי שאמר דפריך והא קעביד הקפה ולא משני דס"ל כרב אדא דהמקיף לקטן מותר ע"ש לענ"ד אי מהא לא מוכחא משום דלית הלכתא כרב אדא דה"נ לית הלכתא כרשב"ל שם אלא דלא משני הכי משום דס"ל דה"נ האיש מדיר את בנו אפי' שהגיע לעונת נדרים שהוא גדול וכ"כ הרב מש"ל בפ"ב מה' נזירות דין י"ג ע"ש והשתא אפי' לרב אדא אסור ובהכי ניחא מה שהק' עוד דאמאי לא משני דמגלח להו אשה וכן דייק לישנא דגמ' דלא קאמר והא קעביד ליה הקפה כנ"ל

לימוד נט נסתפקתי בהא דתני חייא בר רב מדפתי בפ' יה"כ דפ"א ע"ב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בט' מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאלו התענה ט' וי' וכך פ' הרמב"ם ז"ל פ"ג דנדרים ע"ש הני נשי מאי הוי עלייהו בדין זה מי אמרי' דכיון דאכילה דט' צורך י' היא כמ"ש רש"י ז"ל שם דה"ק קרא התקן עצמך בט' שתוכל להתענות בי' ע"ש מינה דלגבי נשים נמי באיתנהו בעינוי איתנהו נמי בתקנת' דט' דאטו גברי בעי חיי וכו' א"ד מ"ע שהז"ג הוא ולא שנא [ונ"מ לנודר להתענות כך ימים חוץ מי"ט דעיה"כ בכלל כמ"ש מור"ם בהג"ה בא"ח סי' תק"ע וכן נשבע להתענות בעיה"כ להרמב"ם כמ"ש מרן בסוף הסימן שם ע"ש במג"א וכן לענין תענית חלום שכתב בהג"ה בא"ח סי' תר"ד ע"ש] והגם שמרן כ"מ ז"ל בה' הנז' מצדד אצדודי בדרשא זו דאסמכתא היא ומדרבנן ע"ש מ"מ כבר כתבו התו' ז"ל בפ' ע"פ דק"ח ובפ' מי שמתו דף ך' דמ"ע שהז"ג גם בדרבנן נמי נשים פטורות ע"ש. ודע דלפי דברי מרן ז"ל הללו דהך דרשא היא מדרבנן ניחא לי מה שמעולם הי' ק"ל על מוני המצות דאתי רבנן ובצרי חדא זאת המצוה לאכול ולשתות בט'. ואני רגיל לומר לפמ"ש הרב פר"ח ז"ל בריש סי' תר"ד אהא דחייא בר רב דא"כ לימא קרא שיאכל בט' ותירץ דאפקיה בלשון עינוי שלא ליתן שכר עשה גמור אלא שכר מצוה בעלמא ע"ש ומיהו לפי מ"ש רש"י ז"ל התקן עצמך וכו' הא ל"ק דלימא קרא שיאכל בט'. עי"ל לזה לפי מ"ש הרב הנז' עצמו שם דנקט ט' וי' למימרא שהוא כמתענה ב' ימים רצופים ולפ"ז ניחא דמש"ה אפקיה בלשון עינוי לאשמעי' הא דיש לו שכר כרצופים דעדיף מבלא רצופים אע"ג דהן מצות חלוקות. ושמעתי באומרים לי דאפקיה בל' עינוי למימרא שאם רצה להתענות מצוה היא בידו אבל בי' אין לו אלא להתענות ואם יאכל אדרבה ענוש יענש וליתא שהתוס' כתבו כאלו התענה פי' כאלו נצטוה להתענות אבל עכשיו אסור להתענות. איך שיהא לפי מ"ש מרן שהיא מדרבנן ניחא לן מה שלא נמנית בכלל המצות. ולמאי דאתאן עלה אפשר לי לדקדק קצת מאותה שהק' בפ' הישן דכ"ח יה"כ מדרב יהודה נפקא ומשני ל"צ אלא לתוס' עינוי ע"ש ומדלא משני ל"צ אלא לאכילה דט' אע"ג דכתיב גבי בעשור ה"נ תוס' לא נפקא מבעשור אלא מבערב בפ' אחרת ואצטריך דסד"א מ"ע שהז"ג היא קמ"ל דכיון דהוה צורך עינוי דכרת הוא חייבות ואין לומר דאדרבה כלפי לייא דלא משני הכי משום דפשיטא מלתא דודאי