למודי ד' סו

הק' עוד דלוקמיה בבשר מהחי דנ"ל לר"י בפ' ג"ה מובשר בשדה וכו' ולב"נ נמי אסור כמ"ש הרמב"ם פ"ט דמלכים ושרי בהנאה דהתם כתיב לכלב תשליכון אותו. ומפרק לה דב"נ דאסור בבשר מהחי ע"כ משום דפשטיה דקרא בבשר מהחי אלא מיהו בישראל לא אצטריך משום דכבר נ"ל במ"ה מובשר בשדה ע"כ לאוקמי קרא דלא תאכל הנפש באמ"ה אמנם לס"ד דהמק' דאמ"ה אסור בהנאה א"כ עכ"ל דקס' דפשטא דקרא באמ"ה דאי בבמ"ה אמ"ה בישראל מנ"ל אי משום דהכתיב ובשר בשדה אימא אצטריך לא תאכל הנפש להנאה דמבשר בשדה לא שמעינן אלא אכילה ומעתה ע"כ דס"ל למק' דבמ"ה שרי לב"נ דליכ' קרא לאוסרו ולכן ל"מ לאוקמה באמ"ה עכת"ד. וראיתי כתוב על הגליון וכדומה אני שהוא ממחותני החכם השלם והכולל עמיתי בתורה כמה"ר יצחק טייב נר"ו בלשון הזה בקמא דף מ"א אמרי' א"כ לכתוב לא יהנה ע"ש וא"כ לית' לדברי הרב ז"ל עכ"ל ואני אומר דברי הרב כנים הם לפי מ"ש אנו בעניותינו לפנים בלמוד כ"ו בד"ה והנראה אצלי ע"ש ואין להאריך. ברם עיקר שרשוהי דפירוקא דהרב ז"ל לא אחקרהו דאי אתי לא תאכל הנפש להנאה א"כ בשדה למ"ל הא שפיר נ"ל מלא תאכל הנפש א' איסור אכילה וא' איסור הנאה תו לכלב תשליכון אותו ע"כ דאבשר קאי דאי אטריפה אותה מבע"ל אלא ע"כ דאבשר קאי וה"ק ובשר בין שהוא בשדה דהיינו מהחי בין טריפה לכלב תשליכון אותו בשר וא"כ בהדי' שרי לי' רחמנא לבמ"ה בהנא' ואיך אפשר לאוקמה חד לאכילה וחד להנאה ולכל הפחות אתקושי מיהא אתקוש להדדי בחד קרא במ"ה לטריפה. ומה שאפשר ליישב בקושיות הללו הוא דקושט' מסיק בגמ' דאמ"ה מותר בהנאה ולא ניח' לי' לאוקמה במפרכסת כמ"ד וכדכתיבנ' לפנים ולא בטמאה דלא כר' יהודה ולא בבמ"ה דלא כר"ל וזה פשוט]

לימוד ז"ן נסתפקתי במונע חברו מעשות מצוה כסוכ' ולולב אם יש בזה איסור ל"ע א"ד ה"מ באיסור לאו אבל במ"ע לא קרינן בי' לא תתן מכשול ואין לומר דדוקא בעושה מעשה כגון מושיט יין לנזיר אבל בשוא"ת לא דלית' וכדמוכח מתוס' דפ"ק דמציעא דף י' ע"ב וכ"נ גם כן מתו' דפ' אין דורשין דף י"ג. ומההיא דפ' חלק שאמרו במונע ד"ת מתלמידו אפי' עוברין מקללין אותו דכתיב מונע בר ע"ש ולא מייתי לאיסורא מקרא דל"ע אין ראי' דת"ת שאני שהוא תלוי במלמדו וכי אינו מלמדו אין כאן מכשול אבל שאר מ"ע דבעושה תלי' מלת' ואקרקפת' דידי' רמיא כל שמונעו הא קעבר דאפקעיה מחיובא דרמי עליה. א"נ מייתי מד"ק לאפושי רתחא. א"נ אצטריך היכ' דמצי ללמוד מרב אחר דליכ' ל"ע כמ"ש התוס' בפ' אין דורשין ע"ש ואעפ"כ מונע בר הוא אם מכוין לכך וההיא דפ"ק דקידושין דף ל"ב ע"א דפריך ודילמ' רתח וקעבר אלפני ע"ש לא מכרעא דה"ק דילמ' רתח ובא לכלל מקלל וכ"נ מפירש"י שם וה"נ ההיא דאלו מגלחין דף י"ז ע"א באמתא דר' דחזיתיה לההוא גבר' דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גבר' בשמתא דקעבר משום ל"ע ע"ש התם נמי משום הכאה וקללה חששו. ושו"ר בחי' הריטב"א ז"ל שכ' שם וז"ל ונראין דברים דלאו גדול גדול ממש אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתריס כנגדו בדבור או במעשה כי אפי' לא יהי' בר מצוה אין ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו וכו' ע"כ. וקצת יש לדקדק מדבריו ממה שלא פי' להביאו לעבור על מצות כיבוד משום דס"ל דבמ"ע אין כאן לתא דל"ע ומכל מקום מדבריו נלמוד דה"נ יש לפ' ההיא דקידושין דקעבר אלפני ע"י הכאה וקללה קאמר ואפ"ה משני דמחיל לי' ליקריה אלמ' אפי' על הכאה וקללה מחילתו מחילה ושלא כדברי הרב אמרי נועם באו דבריו בס' שמע יעקב פ' לך לך שכתב בפשיטו' דמורא אב אינו מחול ע"ש וראיתי להרשב"א סימן י"ח דטעמ' טעים למה שאין מברכין בצדקה לפי שמא לא ירצה לקבל ומייתי מאונס דפ' אלו נערות דאי אמרה לא בעינא ליתיה לעשה וכתב שם וז"ל וגמרינן מינה למורא וכיבוד אב וכו' הואיל ואפשר למעקרינהו שהאב כבודו מחול עש"ב מפורש יוצא דלא כהרב הנז' ומדי דברי בתשו' הלזו ראיתי למהרימ"ט בשניות חי"ד סי' מ"ז תמה עליו דאונס שאני דל"מ למילף במ"מ ממילה בצרעת דאיכ' למפ' וכו' אבל לברוכי מיהא מברכינן דהא מחויב לקיימן ומצות הן ולדידי' גם לענין שבועה חלה לבטלן מה"ט ובפ' שבועות שתים פריך אילימ' צדקה לעני מושבע ועומד הוא אלמא מצוה גמורה היא ואין שבועה חלה עלי' עש"ב ולע"ד אפשר דמדמה לה לאונס דוק' לענין ברכה דאיכ' משום לתא דלא תשא אם בירך ולא קבלה מיני' דומי' דאונס דאיכ' איסור ממזרת ומש"ה אהני לן ה"ט דכמאן דמעיקר' בכגון זה אך לענין מושבע ועומד לית' לה"ט. עוד נלע"ד דאע"ג דמדמ' הרשב"א ברכה לאונס מ"מ שבועה לא דמיא שאם אפשר למיעקרה גם שבועת סיני אפשר למעקרה מה"ט דדא וד אחת היא ולכן אין שבועה חלה על שבועה

וראיתי שוב בס' אבודרהם בראשו שהביא שם תשו' זו ושם ראיתי להראב"ד השיגו בזה וז"ל א"א אפשר שהטעם ראוי לסמוך עליו אבל הראי' אינה כלום אטו באשה הראוי' מי ליתיה לעשה ואע"ג דמצי איהי למעקריה עכ"ל ולפי מ"ש גם זה בא לכלל ישוב. ואין להק' לפי טעם זה ממ"ש התוס' בפ' השולח דעשה דפ"ו דחי עשה דלעולם בהם תעבודו ע"ש והא עשה דפ"ו אפשר נמי למעקריה שמא לא ימצא מי שתתרצה לו די"ל דפ"ו שאני דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' וכן מוכח מתשו' הנז' שכתב וז"ל וכן אין אשה מברכת על חליצה ויבום דלא מיפקדא אפ"ו וכיון דאינה ביבום אינה בחליצה וכר"י וכו' עכ"ל ומדלא קאמר נמי בהא משום דאפשר למעקרה דלא תמצא מי שיתרצה שמעינן דהכא שאני דשניהן רוצין ויש לדחות. שו"ר מ"ש הרב שארית יעקב דף כ"ג ע"ש והנלע"ד כתבתי

ולמאי דאתאן עלה עתה אמת אגיד דממ"ש מרן בכ"מ ספ"ו דת"ת נראה מלשונו כדעת הרשב"א שזכרנו אך לא בקללה שלא כדברי הרבנים הנאמרים זאת לפנים ע"ש. ושוב בא לידי ספר משכנות יעקב ושם ראיתי בס' קרח פליג ליה רבי עם הרב אמרי נועם והביא בידו דברי מרן שהבאתי ומאי דמייתי שם מהא דרבה בר רב הונא לפי מ"ש לפנים לא מכרעא ועש"ב]. ואפשר לדחות דרבה בריה דרב הונא שאני כי אינו בא לכלל זה חלילה ומ"ש רש"י וא"ל מידי פי' שאומר שלא יקיים מצותו. ואם כנים אנחנו מיפשטא מיהא בעיין דבמ"ע נמי איכ' ל"ע אמנם מדברי הרדב"ז ז"ל בתשובה בשניות סי' תקכ"ד שכתב דאע"ג דאב שמחל על כבודו מחול מ"מ מצוה איכ' ודחיא ל"ת ע"ש נראה בהפך דהגע בעצמך א"כ הדבר מאי משני התם דמחיל ליה ליקריה והא אכתי קעבר אמצוה דכיבוד הא אין עליך לומר אלא דמשום מ"ע לא קעבר אלפני ואי לאו דמחיל היה עובר מיהא אלפני ואע"ג דמ"ע הוא מ"מ כיון שניתן לעונש דכתיב למען יאריכון ומכלל אין אתה שומע לאו כפירש"י בחומש לכך הוא עובר אלפני וכנר' מדברי הרדב"ז ז"ל שם עי"ש וכי מחיל הו"ל כשאר מ"ע דעלמא דליתנהו בל"ע ולפ"ז דינא יתיב שהמונעו לבן מלכבד קעבר אלפני ומ"מ יש לדחו'

ואיכא למידק אמאי שמתיה אמתא דר' לההוא דילמא דמחיל ליקריה כדרב הונא ואי ההוא גברא לאו מבני תורה הוא ולאו אדעתי' למחול מ"מ הו"ל לאודועיה דלימחול דלא לימטי לידי איסורא ואם היינו אומרים דאין מועיל מחילה בהכאה וקללה הוה א"ש. וליכא לאוכוחי מדאמר בפ' הנחנקין דף פ"ח ע"ב בן סו"מ שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין ופי' רש"י דבדידהו תלה רחמנא ע"ש ומשמע דהא לא"ה אינו מחול דא"ה קשיא כיבוד דקי"ל כבודו מחול אלא התם טעמא הוא