למודי ד' סד

הוא רחוק ודחוק ע"ש. ועתה ראיתי שכן מוכח ממ"ש הרמב"ן בחי' יבמות דף פ"ד ע"ב ע"ש)

וראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשו' סי' רט"ו מלשון הרמב"ם שכ' וז"ל א"נ דלא עבר משום ל"ע אלא כגון מושיט יין לנזיר דקאי בתרי עברי נהרא וכו' אבל הכא אי לא שקיל מר' עילש הוא שקיל מאחריני וכו' ע"ש ממרוצ' דבריו יראה כדעת הרב פ"מ ז"ל וגם יש להוכיח מדבריו דהרמב"ם ז"ל פליג עם הרשב"א דס"ל דשרי ללוה ליתן אבק רבית ולא מיפסיל משום ל"ע וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל הביאו הרב מש"ל ז"ל שם וע"ש מ"ש הוא ז"ל ומ"ש שם הרדב"ז ז"ל דבאיסורא דרבנן אין בו לתא דלפני ע"ש אני תמה עליו שבראשונות סי' רנ"ח כ' שם בפשיטות דגם בדרבנן נמי קעבר אלפני ע"ש ועיין בתוס' בע"ז דכ"ב ע"א ובהר"ם פ"ט דמלכים דין י"ד ובמרן כ"מ שם ע"ש ומהדאמ' בע"ז דף ט"ו ע"א אלפני דלפני לא מפקדינן נר' דב"נ איתנהו בלפני ואחרי כותבי הראוני מ"ש התו' שם ע"ב דלא מפקדי ב"נ אלפני ע"ש

ודע שמדברי התוס' דפ' אין דורשין הנז' נר' דלא ס"ד מושיט יין לנזיר שההושטה אינה גוף האיסור הוא דשרי בלא קאי בתרי עברי נהרא אלא אפי' היכא דספי ליה גוף האיסור כגון המלמדו היכא דלא קאי בתרי עברי נמי מותר וכ"נ ממ"ש בריש שבת דף ג' ד"ה בבא והרא"ש והריטב"א והר"ן ז"ל שם ע"ש ולזה יש לדחות וכ"נ גם מדברי הרדב"ז ז"ל הנז' ע"ש ודלא כמ"ש הרב משפטי שמואל ז"ל באו דבריו בס' יד מלאכי ז"ל ע"ש ואלה המשפטים ישרים איננו פה עמנו ולא ראיתיו עד הנה והרב הנז' כתב שם בשם הרדב"ז שלא אמרו דהיכא דקאי בתרי עברי דשרי אלא גבי כוס יין לנזיר שיודע שאותו דבר אסור לו דמש"ה אמרי דילמא הדר ביה ולא עביד אבל היכא דסובר שהוא מותר גמור ודאי דאכיל ליה ולא הדר ביה ואיכא משום ל"ע ע"ש ומדברי התוס' דפ"ק דע"ז עלה ההיא דכוס יין שכתבו דשמא שכח נזירותיו ע"ש ל"ק לרדב"ז דשמא שכח אמרי' אבל לא בודאי שכח אמנם בודאי הוא בחזקת שיודע אבל מדברי התוס' דריש שבת הנז' הא קשיתי' דרב דהתם קיימי אמתני' דהעני חייב דהיינו נמי חטאת דשוגג ודוחק לומר דבלא"ה פטור אחיוב סקילה דעני דמזיד הוא קאמר וצריך ישוב

לימוד נה כתב ר"ת בתו' בפ"ד מיתות דנ"ח דהאדם כי כתיב משמע אפי' גוי והק' בס' רוח אליהו מדאמרי' במ' בתרא אהא דר' בנאה דהוה מציין מערתא ע"ש דף נ"ח והקשו שם התוס' מהא דאמרי' קברי גוים אינן מטמאין באהל ותירצו דא"א נקרא אדם דכתיב האדם הגדול בענקים ע"ש שתירוצו תמוה ומה שתירצתי מצאתי בפר"ח ז"ל בקונט' מים חיים בליקוטיו לב"ב ע"ש עכ"ל לתרץ ע"פ מ"ש הרא"ש ז"ל בש"מ לב"ק פ' שור שנגח דכונת ר"ת היא משום דאדם ממעט גוי האדם ממעט גוי אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"ש והשתא בשלמא גבי אשר יעשה אותם האדם דקאי אישראל וממעט תרי זמני גוי אמרי' שפיר לרבות גוי אמנם גבי האדם הגדול דאאברהם משתעי א"כ אין שייך כאן האדם למעט אברהם וברור נ"ל ועיין בקונט' מענה לשון אות א' שלא ראה דבריהם דפ"ד מיתות ע"ש

לימוד נו הרב אמונת שמואל ז"ל הביאו הרב פר"ח ז"ל בי"ד סי' ס"ב כתב דהיכא דלנותן ליכא איסור' לא קעבר אלפני ע"ש ולפי דבריו אלו ניחא אצלי מה שהק' הרב כרתי ופלתי ז"ל סי' ז"ך בשם גאון בשמעתא דר"פ כ"ש דפריך לר"א מדתניא מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ ת"ל ולפני עור ות"ל דאסור בהנאה ע"ש והק' הגאון ז"ל דלוקמה במפרכסת דלהרמב"ם ז"ל לישראל שרי ואין בו איסור אמ"ה ולב"נ אסור והרב הנז' דידיה הק' לכ"ע דלוקמה באמ"ה דטמא' דלישראל לא מיתסר משוה אמ"ה ולב"נ אסור והוא מפרק לה בהדק היטב דלמ"ל למנקט תרתי יין לנזיר ואמ"ה לב"נ וצ"ל דאי אשמעי' נזיר הו"א משום דישראל בישראל הוא אבל ישראל בב"נ כיון דליתנהו בכלל ערבות לא קעבר ישראל עליה ואי אשמעי' ב"ן התם הוא דלנותן גופיה אסור אבל מושיט יין לנזיר דלדידי' שרי אימא לא קמ"ל ומעתה לא מצית מוקמת במפרכסת ובטמאה דא"ה יין לנזיר למ"ל למיתנא הא תרוייהו איכא למשמע מהך דאמ"ה לב"נ אלו דבריו ואני אומר תרצת הא דמפרכסת אלא מיהו הא דטמאה אכתי ק' דהא אצטריך יין לנזיר דלא תימא שאני אמ"ה משום דהא מיהא אסור לישראל משום טומאה דמ"ל איסור זה מ"ל אידך וכה"ג כתבו התו' בפ' השוחט דף ל"ג ע"א ע"ש אבל יין דלמושיט מיהא שרי לגמרי אימא לא קמ"ל גם בעיקר תירוצו אנכי לא ידעתי איך לא השגיח במ"ש התוס' פ"ק דע"ז עלה ההיא דיין לנזיר דהא דנקט הכי טפי משאר איסורין דקמ"ל דכיון דנזיר לא בדיל מהיין כל השנה אף שאין יודע אם בודאי שותהו אסור להושיט לו אבל נבלה לישראל בסתם מותר להושיט ע"ש והשתא י"ל דאמ"ה לב"נ אשמעי' כמ"ש הוא ז"ל ויין לנזיר מלתא אחריתי אשמעי' כמ"ש התוס' וכן הרא"ש ז"ל שם ועדיין הקושיא במקומה האמנם לפי דינו של הרב אמונת שמואל ז"ל אין מקום לקושיא מעיקרא והרי הוא כמבואר

וראיה לדברי הרב אמונת שמואל ז"ל נ"ל מדשרי לרב הונא בר"פ ב' נזירין אשה שהקיפ' לגדול כמ"ש התוס' שם ע"ש והדבר מתמיה והאיכא ל"ע ואין לומר משום דהוי כדלא קאי בתרי עברי נהרא דמ"מ איסורא דרבנן יש כמ"ש התוס' ריש שבת דף ג' ע"ש ומדברי התוס' דר"פ ב' נזירים שם נר' דכך לישרי באשה לגדול כמו לקטן וכן ק' למ"ש התו' שם לרב אדא במצורע דאפשר לקיים שניהם ע"י אשה ע"ש ומזה שמעי' דכיון דלדידי' ליכא איסורא אין איסור ל"ע להושיטו למי שאסור לו וכדעת הרב הנז'

ואיברא מדברי התו' ז"ל פ"ק דמציעא דף י' ע"ב נר' ברור שאפי' שלנותן אין איסור קעבר אלפני ע"ש וכ"נ להדיא ממ"ש בפ' אין דורשין דף י"ג ע"ש וכן הוא דעת הרמב"ן והרי"ף והריטב"א ז"ל באו דבריהם במקובצת שם פ"ק דמציעא ע"ש וכ"נ מדברי רי"ו ח"א נתיב כ"ב גבי קדשה ע"ש וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תתל"ח ע"ש והרב פר"ח שם דחהו מס' ע"ש. ואחרי כותבי ראיתי להרב בני חיי ז"ל בי"ד סי' ל"ד שהשיגו מדברי התו' ומה שהליץ שם אינו ברור לענ"ד אך מה שהק' לו מכוס יין לנזיר ע"ש ליתא דהתם איתיה דאיסורא ובר מיני' דנזיר הוא כי ידור נדר נזיר וזה פשוט. [אח"כ הראוני להרב לשון ערומים בלשונות הרא"ם ס' וישב השיגו שכ"כ ה' א"ש עצמו ע"ש. ושם ראינו דמייתי לקו' דמפרכסת שזכרנו לפנים בשם הרב מש"ל והרב הנז' הק' שם ג"כ מההיא דטמאה כמו שהקשיתי לפנים משמי' דמהרי"א ושם כתב ליישב ע"פ מ"ש ה' א"ש כדכתי' לפנים ע"ש ותיתי לי כי לא ראיתיו עד הנה. ברם מ"ש שם בשם ה' מו"ח דלפי מ"ש התוס' דבשל גוי מיירי ל"מ לאוקמה במפרכסת דמותר לישראל דכיון דשחטה גוי אסורה משום שחיטתו ואי שחטה ישראל א"כ מה הקשו התוס' עש"ב. אין לזה שחר דנבילה וטריפה שרי בהנאה ומשום אמ"ה נמי לא מתסרא כיון דאסור' משום נבילה דה"נ טמאה אין בה איסור אמ"ה כדאיתא בחולין דק"ט וכ"כ רש"י להדיא בפ' העור והרוטב דף קכ"א ע"ב ד"ה א' עכו"ם וכו' ע"ש. ומ"ש דאי שחטה ישראל מה מקשים התו' אינו מובן. ומ"ש שם למה שהק' הרב חי' הלכות על מ"ש התוס' פ' כ"ש ע"ש ולעד"נ עוד דהמק' דקאמר התם והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקליה איהו ע"כ דדייק לה מלישנא דלא יושיט דאי לא מנ"ל הא דילמא בשל ישראל מיירי דלא מצי שקליה איהו משני דקאי וכו' דהשתא דייק לן טפי לישנא דיושיט דקאמר ולא קתני לא