למודי ד' סג

ואם איתא דמדרבנן מיהא אסור לא נ"מ כלום ולומר דמבעיא ליה אמתני' דקתני אסור אם הוא מדאורייתא או מדרבנן היכ' דאית ליה הא ודאי בורכא היא זו ומעתה נקיטינן דלגבי גוי היכא דלא קאי בתרי עברי שרי לגמרי וכ"נ מדברי התו' שם ע"ב ע"ש וכ"נ בבירור מדבריהם שם דף י"ד ע"ב ד"ה מקום ע"ש ומ"ש בריש שבת דאסור מדרבנן לא משום ל"ע נגעו בה בנראה ממ"ש דלא שייך ל"ע ע"ש ותו דהול"ל שם בפשיטות ואפי' אי מיירי בגוי נמי ותו לא והדבר ברור שהטעם הוא מפני שנרא' כשלוחו וכמ"ש התוס' שם דף י"ז ע"ב ד"ה אין ודף י"ח ד"ה ולא ע"ש וגם ממקומו הוא מוכרח דאי לא מהו זה שתרצו דמיירי בחפץ של נכרי ומ"ל חפץ של נכרי או של ישראל אם יהי' איסורו משום אפרושי והדבר ברור ומעת' ההיא דנדרים אינה ענין לזה. וע' בתוס' דפ' השואל דף צ' ע"א ובתוס' רפ"ק דשבועות דף ג' ע"א ד"ה ועל הזקן ע"ש

וראיתי בתשב"ץ ז"ל בח"ג סי' קל"ג שכתב שם דאפי' לא קאי בתרי עברי נהרא אסור לסייע לגוי בדבר המוזהר ממנו וכ"כ התוס' בפ"ק דשבת ע"ש ולי הצעיר דבריו תמוהים וכדבר האמור. שו"ר להרב מג"א ז"ל סימן שמ"ז שכתב וז"ל ונ"ל דלנכרי ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כמו אמ"ה אם לא דקאי בענין שאין יכול ליטלו וכן איתא בהדיא בע"ז דף ו' וכ"כ הר"ן ז"ל רפ"ק דע"ז וספ"ק וכ"כ התוס' ז"ל בקידושין דף נ"ו ע"ש מאי דמייתי מע"ז הוא מ"ש בעניותינו ושהדי במרומים. ומ"ש וכ"כ הר"ן רפ"ק אפשר דדייק לה ממ"ש שם וז"ל היכא דאית ליה לדידי' א"נ דזבין ליה מידי דלא חזי להקרבה שרי ע"ש ומשמע דשרי לגמרי דאי לא הו"ל לפרש מדאורייתא. ואיברא מדברי הר"ן ז"ל אההיא דכוס יין לנזיר ע"ש אין נר' כן ואותה שכתב שם בס"פ ע"ש י"ל דמשמיה דהרמב"ן ז"ל כ"כ וליה לא ס"ל. ואפשר דס"ל להרב דאכוס יין לנזיר הוא דקאי הר"ן ז"ל עם כי הוא דחוק ששם פתח לה בגוי ואפשר שיש ט"ס בלשון הר"ן וצ"ל במקום גוי נזיר וראיה שהביא מתוס' דקידושין לא אוכל להבין

ודע שמדברי רש"י ז"ל בס"פ בן סורר דף ע"ה ד"ה לא לימא נר' דאפי' בגוי ולא קאי בתרי עברי יש בו משום ל"ע ע"ש ואח"ז ראיתי להש"ך ז"ל בי"ד סי' קנ"א שכתב כדכתיבנא וחלק על מור"ם ז"ל ע"ש וכתב שם שהר"ן ז"ל לישראל קאי ע"ש ואפשר לפ' ספקו של הרב שה"ג ז"ל עם מ"ש בגמ' נ"מ דאית ליה בהמה לדידי' דוקא קאמר דהשתא ש"מ דאי לית לי' לדידי' אע"פ שיכול לקנות מאחר לא קעבר אלפני ואי לזאת מלתא דפשיטא היא מדברי התוס' דפ' אין דורשין הנז' ועמ"ש ג"כ בקידושין שהזכיר הרב מג"א ע"ש

לימוד נג כתב בס' יראים סי' ק"י וז"ל צוה הקב"ה שישמרו ישראל כל חוק ז' ימי הפסח באיסור חמץ ומלאכה וכל האמור בהן דכתיב בפ' בא אחר כל הלכותיו ושמרת את החקה הזאת כלל בזה המקר' כל חוק שבעה ימים ואעפ"י שהזהיר וצוה במקום אחר הוסיף לך הכתוב עשה בכלל עכ"ל ותמהני אליב' דמאן אמרה אי לר"י הגלילי בפ' המוציא תפלין דף צ"ו ע"א האמר התם דהאי קרא בתפלין מיירי ואי אליב' דר"י דמוקי ליה בפסח התם הא פריך עלה התם אלא הא דתנן הפסח והמילה מ"ע לימא דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דמוקי ליה בפסח לאו נמי איכא כדר' אבין וכו' אפי' תימא ר"ע השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה ע"ש הרי אפי' לר"ע לא קאמר דהוי עשה אלא גבי פסח דעשה הוא אבל גבי איסור מלאכה וחמץ ודאי לאו הוא ועוד מנ"ל לפרושי אאיסור מלאכ' וחמץ והלא מסוגיין לא משמע דקאי אלא אפסח וצ"ע

והתוס' שם כתבו דאפי' ר"י דאמר וכו' השמר דעשה נמי לאו הוא וכו' מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמר דעשה הוא כמו לענין עשיית פסח דאמר הכא דהוי עשה משום דהוי ק"ע וכו' עש"ב וכ' ע"ז הרב ב"ש ז"ל בחי' לכריתות דף ג' ע"ב וז"ל אך ק' בעיני על דבריהם דא"כ מאי דוחקיה דגמ' התם בפ' המוציא לאוקמה משנתינו דקתני הפסח והמילה מ"ע כר"ע מכח דס' השמר דעשה עשה הלא אפי' אי תימא דס' ר"ע השמר דעשה נמי לאו אפ"ה שפיר מתוקמא משנתי' מכח חילוק זה שחילקו התו' וצ"ע אלו דבריו ולע"ד אין זה ריח קושיא דהא ודאי היינו דקאמר הש"ס שם השמר דלאו לאו דהיינו כמו הנחת תפילין בלילה שהוא ענין מניעה השמר דעשה עשה היינו עשיית פסח שעניינו הוא ק"ע והרי הוא כמבואר בדבריהם שכתבו דלענין הנחת היום השמר דעשה הוא כמו לענין עשיית פסח דאמר הכא דהוי עשה משום דהוא ק"ע ופשוט ושו"ר להרב ברכי יוסף נר"ו עורר בזה ע"ש

לימוד נד נסתפקתי בלאו דלפני עור אם נוהג בב"נ אינהו בדידהו בז' מצות שלהן כיון דל"ע אפי' גוי במשמע כדתניא בפ"ק דעכו"ם מנין שלא יושיט וכו' ואמ"ה לב"נ ת"ל ול"ע ע"ש א"ד ישראל שאני דמיפקדי בכך זה ע"ז אבל ב"נ לא היה בכלל איסור זה ולישראל נאמרה ולא לב"נ ועיין ביש"ש ז"ל בפ' הגוזל גבי גזל גוי ע"ש והא ליכא לאוכוחי מדלא חשבה גבי מצות דשוא"ת הוא די"ל אינהו וכל אביזרייהו כדדחי בג' בס"פ בן סורר ע"ש ולפי מה שנראה לכאורה מדברי הרמב"ם ז"ל בס' המצות מל"ת ט' אין מקום לספק בזה. אך הדבר ברור שלא כיון רבי' אלא להורות שקראוה מצוה והרב המגיה בס' מש"ל פ"י דמלכים לא בא עד תכונתו ע"ש. ואפי' להרמב"ם והתוס' ז"ל דס"ל דאיפשיטא הך בעיא דאין ב"ן מצווה על ק"ה אין לומר דהשתא אין מקום להא דהנהו וכל אביזרייהו דזה שבוש גמור דהתם הוא משום דפשיטא ליה לתנא מקרא דאינו מצווה אבל אנן דאתינן למפשט מתנא דבריי' גופיה מדלא חשבה הדבר ברור דיש מקום לדחות ולומר דלעולם קים ליה לתנא מאיזה מקום דמצווה ודלא חשבה משום דאנהו וכל אביזרייהו והה"נ בלאו דלפני ה"נ י"ל

ואיברא מדברי רש"י ז"ל שם ד"ה אביזרייהו יראה דדוקא ק"ה הוא דמיקרייא אביזרייהו וז"ל שם ואם לא יקדש את ה' יעבור עליהן אלו דבריו ז"ל והשתא בלאו דלפני חבירו הוא דקעבר העבירה והמושיט לא קעבר אז' מצות גופייהו ומעת' מיפשטא בעיין דלא מיפקדי אלפני דא"ה תמני הויין וכן נ"ל לדקדק מדברי התוס' פ' אין דורשין דף י"ג אמה שהק' שם דת"ל משום ל"ע ותירצו דמיירי באיכ' כותי אחר שרוצ' ללמדו דליכא ל"ע ע"ש וממה שלא כתבו דאיכא אחר שרוצ' ללמדו נר' דס"ל דדוקא כותי הוא דלא קעבר אלפני אבל ישראל אחר כיון דהא מיהא קעבר האחר אלפני מ"ל הוא מ"ל אחר דההיא דפ"ק דע"ז גבי כוס יין לנזיר דאמר התם דהיכא דלא קאי בתרי עברי נהרא לא קעבר אלפני ע"ש היינו דוקא היכא דנזיר גופי' יכול לקחתו בעצמו וה"נ אם היה מלמדו גוי אחר כיון דאין כאן לתא דלפני הו"ל כעובר מעצמו הלכך כשמלמדו ישראל אין בו לפני עור: שו"ר להרב מש"ל ז"ל פ"כ דמלוה שכ"כ לדחות מ"ש הרב פ"מ ז"ל בתשובה ודקדק מדברי התו' הנז' כדכתיבנא ע"ש. ומ"מ נ"ל דאין משם ראיה לנ"ד דאף לכשת"ל דב"נ קעבר אלפני מ"מ כי איכא כותי אחר ללמדו אע"פ שעובר אלפני לא אכפת לן לדידן כיון דאינו בכלל ערבות ואין להקפיד אלא כשיש ישראל אחר דכיון דעכ"פ נעשית העבירה בישראל וקעבר אלפני לא הותר לזה היש' המלמדו אבל גוי דקעבר הוא כמאן דליתא דמי ומש"ה לא קעבר ישראל. ומדברי התוס' פ"ב דקדושין דף נ"ו ע"א ד"ה אבל וכו' נר' קצת כדברי הרב פ"מ ויש לדחות. שו"ר להרב בני חיי ז"ל ח"מ סי' ל"ד שכתב שם מהרח"א ז"ל דיש ראיה לדברי הרב פ"מ מתוס' הנז' ע"ש מה שדחה ושם השיגו ג"כ מתוס' דחגיגה ומה שהליץ שם מהר"ם דאנון ז"ל