למודי ד' סב

נשי וכו' ע"ש וכדבריו כן נ"ל שכן דעתו בס' המצות שלו מ"ע ל"ז יע"ש. וק"ל שא"כ מאי פריך התם מלאו דטומאה לישני סד"א כל שישנו ביטמא ישנו בלא יטמא וכו' וצ"ע. ועוד תמה אני לס' הרמב"ם ז"ל הלזו מאי פריך פ"ק דקידושין גבי מ"ע שלא הז"ג למ"ד מלמדין לימ' עשה דטומאה הוי ג' כתובים וצ"ע ושוב הראוני פלוגת' דר"י ור"ע פ"ק דסוטה בלא יטמא אם הוא חובה או רשות ע"ש

וראיתי להרדב"ז ז"ל בתשובה סי' תש"א שכתב וז"ל וקרוב אצלי שטעו בהא דאמרינן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וטעות הוא שלא נאמר זה אלא לענין שהכהנת מותרת לינש' לחלל וכו' אעפ"י שהכהן אסור בחללה וכו' שנאמר בני אהרן ולא בנות אהרן וכו' ע"ש וש"ס ערוך הוא ע"ש הסוני'. ומ"ש שנאמר בני אהרן וכו' צ"ע היכ' מייתי לה ולמאי דק"ל לדעת הכריתות אפשר דלאו דטומאה ודגרושה דכהנים נינהו ומשום קדושה חד עניינא הוא דילפי מהדדי בג"ש. ואחר זמן רב ראיתי להרב שארית יעקב ז"ל פ' ראה שתמה בזה על סוגי' דיבמות עם סוגי' דתמורה כמו שהקשי' אנו בעניותי' והניח בקושי' והנלע"ד כתבתי וסהדי במרומים. ולפ"ז יתיישב מה שהק' מוהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושי' דף ל"ה ע"א בתוס' ד"ה משום וכו' עש"ב והיינו דאם נאמר דבל תקיף וכו' הוו ב' וג' כתובים א"כ אמאי אצטריך קרא בתמורה ובגרושה לחיובי נשים הא מהנך ילפי' דאע"ג דלאו דאינו ש"ב חייבין דומי' דבל תטמא לפי אותה גי' דתמורה אמנם אי אמרי' דתמורה וגרוש' הוו ב' כתובים דבעלמ' פטירי ל"ק למ"ל בל תטמא לפטור נשים דהוה גמרי' מלא יקחו דחד עניינ' כדאמרן והשת' ליכ' למימר מדאצטריך בל תשחית (ובל תשחית) ובל תקיף כמ"ש הרב דצריכי. מש"ה אצטריך למיל' מבינייא דדינין ומיתו' ועונשין כנ"ל

ומ"ש שם הרב ז"ל דהא לחיובא משמע דמסתמ' הי' לפוטרם וכו' ע"ש כ"כ הרב ע"י. ואיני מבין דבריהם דמהיכ' משמע להו הכי הא איכ' למימר דכי היכי דלא נילף מבל תקיף וכו' גם עיקר קושית הרב ז"ל שכתב דהוו ב' כתובים איני מבין דהלא למסקנ' שם אוקי אביי דהשחתה מבני אהרן הוא דיליף בג"ש ע"ש וא"כ ע"כ למכתב מיעוט' באל תטמא דבל תשחית לא אימעוט אלא בתר דאתקש לבל תשחית כמ"ש הוא עצמו שם ע"ש וזהו דעת האב"א דפ' יש מותרות ואע"ג דבלא"ה לק"מ דאב"א מודה לתי' קמא לענין קושית הרב דלא ליהוו בל תטמא ובל תשחית ב' כתובים מ"מ לפי המסקנ' יתיישב יותר ומכאן יוצא מפורש דלאו הבא מכלל עשה אינו בסוג השוה הכתוב וכו' דלא עדיפ' מלאו גמור שאינו ש"ב וכ"נ להדיא מדברי הריטב"א ז"ל כ"י לפ' יש מותרות וז"ל ה"מ לאו השוה וכו' ק"ל הא מהיכ' תיתי כיון שאף לאו שאינו שוה בכלל חטאת ובכלל עונשי' שלוקים עליו דאלו במ"ע אינם בכלל לפי שאין בהם עונש מלקות כדפירש"י וכו' ע"ש ועיין במוהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושי' דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה וכו' ע"ש

לימוד נא כ' הרב דינא דחיי לאוין קצ"ט וז"ל וראיתי בביאורי רש"ל ז"ל בלאוין מ"ז כ' דהא דאינו עובר הכורת ברית לעכו"ם משום ב' לאוין משום לא תכרות להם וכו' ומשום השמר לך פן תכרות ברית וכו' שהם ב' לאוין מהמפורסמים השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ה"ט משום שנאמר בו לאו בהדיא ופן והשמר אינו אלא תוספת אזהרה על לאו עכ"ד ומיהו בירו' פ' יוה"כ לא משמע הכי דקאמר הכי דקאמר התם רשב"ל בעי מה הול"ל בי' וכו' לא תאכל כל אכילות שבתורה בכזית וכאן כותבת אמר רב הושעי' השמר פן לא תעונה הא תלת אזהר' ע"ש. פי' ול"ק מ"ש רב הושעיה דליכתוב השמר פן לא תעונה דהו"ל תלת אזהרן ורחמנ' לא בעי להרבות בו לאוין וכדאית' בבבלי בההוא פרקא דף פ"א ע"ש הרי מוכרח להדיא מהירוש' דאפי' במקום דאיכ' לאו עובר ג"כ אפן והשמר דאי אינו עובר אלא תוספת וחיזוק הוו ולא לטפויי לאוין א"כ מאי קא דחי הא תלת אזהרן ומה בכך כיון דאינן לעבור אלא לחיזוק בעלמ' יחזק בכאן כדי ללמד האזהר' כיון דאפשר בכה"ג ואיברא דיש לתמוה על רש"י ז"ל שם ד"ה א"כ וכו' שכתב וז"ל נפישי להו לאוי השמר ופן ששניהם וכו' ע"ש ובהדיא אמרינן בירו' דתלת הוו ולא תעונה מן המנין. ואפשר לי לומר דהכריחו לרש"י ז"ל לפ' כן דלא כהירו' משום דאמרי' ר"פ הלוקי' א"ה חייבי עשה נמי ומשני אם לא תשמור כתיב וכדר' אבין א"ר אילעא וכו' השמר פן ואל אינו וכו' ע"ש ומדלא קאמר בפשיטות אם לא תשמור כתיב דהוי לאו ש"מ דכל כי האי אינו מסוג הלאו כלל כי הוא שלילת המעשה וה"נ דכותה גבי השמר אם לא תעונה אין לא תעונה חשיב לאו כלל. אמנם ק"ק בירוש' דגבי מילה כתיב וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה ותנן בריש כריתות הפסח והמילה מ"ע ע"ש. ותו יה"ך גופיה כתי' כי כל הנפש אשר לא תעונה וכו' ויש לחלק. ודע דאיכ' למידק אמאי לא פריך דליכתוב אם לא תשמור העינוי ונכרתה דתשמור ל"ת הוי וכדקאמר ר"פ הלוקי' אם לא תשמור כתיב וכדר' אבין וכו'. וי"ל דלא קאמר דהוי לאו לגופיה אלא לומר דכל דכתיב ביה לשון שמירה בלאו גמור היא בכלל והפלה אבל כל דלגופיה אתא אין משמעו לאו גמור כיון דבלשון מניעה כתיב אם לא תשמור אלא היכ' דכתיב שמור או השמר ותשמור. אמנם מלשון הריטב"א ז"ל שם ד"ה א"ה חייבי עשה וכו' אין נר' כן שכתב וז"ל ופרקינן תשמור כתיב ואמר מר השמר פן ואל כו' השמר לאו דוק' אלא כל לשון שמירה עכ"ד ואפשר דמלת' באפי נפשה הוא בדר' אבי גופים קאמר וע' תוס' דריש תמורה דף ג' ע"ב ד"ה ומקלל וכו' ע"ש

לימוד נב נסתפק הרב שה"ג ז"ל פ"ק דע"א וז"ל וצ"ע היכא דהגוי בלא"ה מצי לקנות מגוי אחר אי איכ' איסור לישראל למכור לו אותו דבר אלו דבריו ז"ל ונר' שמסתפק אם הוא אסור מיה' מדרבנן וכן דייק לשון אי איכ' איסור שכתב והול"ל אי אסור ואיבר' ממ"ש התוס' ז"ל בפ' אין דורשין דף י"ג דמש"ה אצטרך לקרא דמגיד דבריו ליעקב היכ' דאיכ' גוי אחר שרוצה ללמדו דליכ' ל"ע ע"ש נר' לכאורה דס"ל דליכ' איסור' אפי' מדרבנן ויש לדחות דקרא דמגיד דבריו דאוריי' הוא דגמ' גמירי לה ואתא דוד ואסמכה אקרא כדאמרינן אתא יחזקאל וכו' וההיא דנדרים דף פ"ב דא"ל רבינ' לרב אשי והאיכא ל"ע והזכירה הרב הנז' שם ע"ש דמסתמא אית להו לבי נורא למזבן ממקום אחר וע' בחי' הריטב"א ז"ל באו בש"מ פ"ק דמציעא דף ה' ע"ב גבי חיותא לרועה היכי מסרינן ע"ש ומעתה צ"ל דמאיסור' דרבנן פריך התם נמי י"ל דקים לים לרבינא דליכ' למזבן אותו יום ממקום אחר וכיון שאותו יום יכולין לינצל מעבירה הו"ל כדקאי בתרי עברי וכו' דפ"ק דע"ז. וראיתי לתוס' ברפ"ק דשבת דף ג' ע"א ד"ה בבא וכו' שכתבו להדיא וז"ל ואפי' אי מיירי בנכרי דל"ש ל"ע מיהו איסור' מדרבנן מיהא איכ' ע"ש וכ"כ שם הרא"ש והר"ן ז"ל ע"ש

וראיתי להרב פר"ח ז"ל בליקוטי מים חיים שכתב על דבריהם אלו וז"ל עיין בנדרים דף ס"ב דמוכח כן עכ"ל וכונתו דמדרבנן פריך התם וכנז'. ואנכי לא ידעתי מה ראי' משם לדין התוס' ז"ל דהתם שאני דמפקדי [אבל הכא] מי יימר דקעבר ישראל אלפני עור דגוי ואפי' בדרבנן וראיתי להרב יד מלאכי ז"ל שכ"כ בפשטא דשמעת' דנדרים דמדרבנן פריך ע"ש ולא כן אנכי עמדי דה"מ בישראל הוא שכתבו התו' ז"ל דאסור מדרבנן וכמ"ש הטעם בהדיא שחייב להפרישו מאיסור וה"ט מדין ערבות והוכח תוכיח את עמיתך ולא גוי. ומנא אמינ' לה מאותה שאמרו בפ"ק דע"א איבעי' להו משום הרוח' א"ד משום ל"ע מאי נ"מ דאית לי' בהמה לדידיה וכו' ע"ש