למודי ד' סא

אינו שוה בכל הוא ואם כיון הרב ז"ל לומר דמהאי כללא דהשוה וכו' לא ילפי' דיעשו כתיב לחד גירסא ולאידך נמי בשוה בכל מיירי קרא מיהו מ"מ נילף מהך קרא דואם המר וכו' מהא לעלמא כי היכי דילפי' מתלת' קראי לדינין ועונשין ומיתו' א"כ הוא מאי אהני לן הני כללי דהרב ז"ל ולמאי הילכת' כתבינהו

והנה הרב ז"ל לשי' אזיל שכת' שם סמוך לזה דאשה נמי לא לקיא עש"ב וכן נראה מדברי רש"י ז"ל רפ"ק דכריתו' דף ג' ע"א ד"ה דאמר ר"א וכו' שכתב וז"ל ואי ק' גבי עריו' היכן מצינו אזהרה לאשה כמו בזכר וכו' פריק הכי שאני התם כיון דאיהי נמי מתהניא משכיבה קרינן בה הנפשות העושות וכו' עש"ב. הרי נר' דמשום דהוי לאו שאב"מ ס"ד דלא הוו בכלל אזהרה אלא דכיון דמתהניא קרינן בה העושות ואמאי נילף מתמורה דאפי' לאו שאב"מ מוזהרין אלא ודאי כמ"ש הרב ז"ל. ומיהו י"ל דכיון דכתיב בגופיה העושות ס"ד דבמעשה תלה רחמנ' ולא ילפי' ממ"א. ועי"ל דכונת רש"י ז"ל דס"ד דל"ה בכלל אזהרה כיון דאין פעולתה שוה לאיש וכמ"ש הר"ם ז"ל בסדר אחרי מות פ' לא תקרבו לגלות ערוה ומש"ה אצטריך קרא לנשכב ולזה תירץ דכיון דמשום הנאה קפיד קרא קרינא ביה הנפשות וכו' ומ"מ ממ"ש שם הרב הנז' ולתרי הגרסאות אצטריך קרא לרבויי אשה דתילקי ע"ש אין נר' כן ונ"ל שדינו אמת ע"ש מ"ש הוא עצמו בש"ש בפ' אחרי מות גבי לא תקרבו וכו' וז"ל שם דאי לאו לא תקרבו הו"א דבמידי דערוה דוקא הזכר חייב שהוא רובע דעביד מעשה אבל האשה לא עבדה מעשה וכו' וא"כ הו"א דכי אמרי' השוה הכתוב וכו' היינו במידי דתרווייהו עבדי מעשה דוקא תדע לך דהא הך מימרא דהשוה הכתוב וכו' מוכחי לה מקרא דכתיב איש או אשה כי יעשו עכ"ל ודבריו הם גמ' ערוכה דתמורה שזכרנו וכן מצאתי בס' פענח רזא בשם הראשונים ע"ש. והשתא א"ש דהוי עריות ותמורה ב' כתובים הבאים כא' ואיכא נמי לדבריו קללת אב דספ"ד מיתות ע"ש וראיתי בתשב"ץ ח"א סי' ג' שכתב להדיא דלאו שאב"מ הוא בכלל השוה הכתוב ע"ש

ואני תמה על רש"י ז"ל בפ"ק דכריתות שזכרנו מה הוק' לו שהוצרך לידחק בכל מ"ש כי לפי דבריו אם נבעלה האשה שלא כדרכה קושטא הוא דפטורה דהא לא אית לה איהי הנא' כמ"ש רש"י ז"ל בפ"ד מיתות דף נ"ח ע"ב אהא דאמרי' התם ודבק ולא שלא כדרכה וז"ל שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו ע"ש ומיהו י"ל דמ"מ הנאה פורתא אית לה ודוקא אשה דאורח' למשכב אבל זכר לית ליה הנאה כלל. ובהכי ניחא לי מה שמעולם הוק' לי ע"ז מדאמרי' בפ"ק דקדושין דף כ"ב ע"ב שלא כדרכה מא וכו' מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרוייהו ע"ש ולולי פירש"י ז"ל יש לפ' בפשיטות ודבק שלא כדרכה מפני שאין כח הדיבוק אלא פנים בפנים אמנם לפירש"י ז"ל ק'. ואפשר דדוקא בשפחה הוא דקאמר התם דאגב שפחות' אפשר דניחא ליה ומתהני' בביאה רבה ודוחק. אכן לדאמרן א"ש דנהי דאפשר דאית לה שום הנאה לענין דלא תקנה בביאת' דשיעבוד מיהא בעי' מ"מ לענין דיבוק גמור להוראת רוב הנא' אינה נדבקת כמו בכדרכה. ועי"ל דלעולם אפשר דאית לה הנא' אמנם מ"ש רש"י ז"ל שאינה נהנית ר"ל דאגב טירדא דלעולם בכדרכה ניחא לה טפי ומתהני' טובא כי רוצה היא לערוך שלחן ואינה נהנית בדבר אבל בשפחה שלדעת כן לקנות' מכוין מאן לימא לן דלית לה הנאה. ומיהו לפ"ז לשון רש"י ז"ל דחוק הוא וראשון נראה. שו"ר אחרי רואי להרב ג"ה ז"ל סי' קנ"ג שעמד בזה ע"ש וכן ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושין שנתעורר בזה ותי' כדכתיבנא, איך שיהי' הנך רואה דספוקי מספק"ל מ"מ לש"ס אי אית לה הנאה אי לא כדקאמר מאן לימא לן וכו' ומעתה לענין מיתה מספיקא לא מחייבא לדברי רש"י ז"ל ולא לישתמיט בשום דוכתא מלפ' הא מלתא והלא ברייתא שלימה שנינו בת"כ פ' עריות גבי לא תקרבו מת"ל לפי שנאמר איש איש שיכול אין לי אלא איש ממש וכו' אשה מוזהרת ע"י איש מנין ת"ל לא תקרבו הרי כאן שנים ע"כ והזכיר' הוא עצמו בחומש שם וצ"ע. וכן ק' לתוס' ביבמות דף נ"ד ע"ב ד"ה בזכר וכו' ע"ש ומיהו לדבריהם י"ל דכונתם דאמאי לא בעי קרא בפ"ע כמו בזכר דלא נפקא מתקרבו לשון רבים כמו אשה דנ"ל מהאי כללא ה"נ נשכב ת"ל מדכתיב תקרבו אלא דה"ט משום דאין דרך וכו' ועיין בפירש"י פ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה שאין וכו' ע"ש

שבתי וראה שדברי רש"י הללו ש"ס ערוך הוא בפ' המניח דף ל"ב ע"א דאמר התה גבי מזיק אשתו בתשמיש המטה הכא איהו קעביד מעשה והיא לא ופריך והכתיב ונכרתו הנפשות העושות ומשני הנאה לתרוייהו אית להו איהו הוא דקעביד מעשה ע"ש וע"כ הוא כדברי רש"י ז"ל הללו דאע"ג דכתיב העושות הנאה מיהא דקפיד עלה קרא חשיב מעשה למיחייבה משום עריות מיהו לענין ניזקין דתלוי במעשה ממש ואיהו הוא דקעביד מעשה לא וכ"כ התו' שם ע"ש. הרי נתבארו דברי רש"י היטב. ולמאי דק"ל בשלא כדרכה נ"ל דכיון דאשכחן גבי עריות בנשכב דאע"ג דלית' בהנאה מיחייב ה"נ שלא כדרכ' ומ"ש רש"י בפ' המניח הנפשות העושות נואף ונואפת במשמע ע"ש לאו מלשון רבים נפקא אלא מנפשות כדאמרי' בפ' מי שהי' טמא דף צ"א במכסת נפשות ואפי' אשה ע"ש ונ"ל דמה"ט כתב קרא לשלא כדרכה בקרא דמשכבי אשה דגבי זכר ונכון

ולכלל הג' שכתב הרב ז"ל מצאתי בפ' יש מותרות דף פ"ד ע"ב גבי לא יקחו לא יקיחו דפריך והא מהכא נפקא מרר"י אמר רב נפקא ומשני אי מההיא הו"א לאו השוה בכל אבל לאו שאינו ש"ב לא ע"ש והשתא א"ש דהוי ב' כתובים ואין מלמדין ובזה יתיישבו דברי התוס' ז"ל בפ"ק דכריתות שהק' שם דף ח' ע"ב על הגליון ד"ה אימא לא תחייב שפחה וז"ל תימא אה"נ וכו' ע"ש דלכאורה יש ליישב שכיון שמצינו גבי אשה דגלי רחמנא דהקישא דהשוה וכו' אפי' בלאו שאינו ש"ב ה"נ האי ג"ש דלה לה לא נתקבלה למצוה שאינה ש"ב דמ"ש וכ"ש במ"ע דיותר סברא לחלק מאידך ולפי האמור שפיר ק"ל. ולפי סוגיא זאת ק' לדברי הרב לאידך גירסא למה לא לקיא אשה בתמורה דהגם דלא ילפי' מכללא דרב יהודה מ"מ נילף מלא יקחו. ויראה דלא כ"כ הרב אלא כגי' דיש בו מעשה וכ"נ מדבריו שם ע"ש אמנם לפי אידך גירסא ס"ל כדאמרן. אבל ק' אמאי דפריך התם והרי לאו דטומאה שאינו ש"ב הוא טעמא דכתב רחמנא בני אהרן וכו' הא לאו הכי הו"א דנשים חייבות מ"ט משום דר"י וכו' ומשני לא דגמרי מלא יקחו ע"ש והא הוי לאו דכהן דגרושה ודתמורה ב' כתובים ולאיכא דאמרי התם דקאמר קיחה אצטריך ליה סד"א ליגמר מטומאה קמ"ל ע"ש ע"כ דלית ליה כי הך לישנא דתמורה דלאו שאינו ש"ב דאפי' שנא' דואם המר גלי לן להך כלל דר"י מ"מ אדנילף מטומאה לקולא נילף מואם המר לחומרא

וראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושין דף ל"ו ע"א בתוס' ד"ה אי לאו וכו' שכ' וז"ל דהא דקאמר סד"א נגמר מטומאה דהיינו מג"ש דדרשי' בפ' בתרא דמכילתי' נאמר כאן בעמיו וכו' מה להלן זכרים ולא נקבות וכו' סד"א אפי' לכהן לא תלקי איהי על ידו קמ"ל ע"ש והשתא ניחא דבג"ש ילפינן מב' כתובים כמ"ש התוס' שם דף ס"ד ע"ב אמנם לדעת הכריתות לשון למודים שער א' דף כ"ט ע"ב דס"ל דאף בג"ש אין מלמדין הא קשיא

ודרך אגב אומר מה שהוק' אצלי מסוגיא דיש מותרות הלזו אמ"ש הרמב"ן ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל הביאו מרן הכ"מ ז"ל בפ"ב מה' אבל דנ"ל לרבי' דנשים פטורות מטומאת קרובים דהיה דורש בזה כל שישנו בלא יטמא ישנו בטמא והני