למודי ד' ס

ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עבד מעשה ע"ש וכ"כ ג"כ בפ"א מה' כלאים דין ג' וז"ל וק"ל דא"כ מנלן דאסור וכו' ע"ש אלא שדבריו שם תמוהים דלמה הקשה זה ליש מי שאומר לפי' נמי ק' כיון דלא פטרי רבנן אלא בשלא עשה מעשה וכי עשה מעש' לוקה א"כ כשלא עשה מעשה מנ"ל דאסור. וראיתי להרב שע"ה ז"ל שם שנתעורר בזה. אמנם מ"ש שם למרן ז"ל דלאו שאב"מ איסורא מיהא איכא לא ראה דברי מרן ז"ל בה' ע"ז שזכרנו. איברא מה שפי' שם בכונת מרן נכון הוא. אלא דק' לפ"ז א"כ מה הק' רב יוסף לרבה רפ"ק דמ"ק מדתניא המחפה והמנכש וכו' והוצרכו לאוקמה כולה ר"ע אימא דת"ק ס"ל דדוקא מחפה דומיא דזריעה אבל מקיים במעשה לא ור"א ס"ל דאף מקיים במעשה נמי לקי ודרשא גמור' היא וכמ"ש הרב ז"ל וכבר הוק' לנו זה לפי' הירו' שהביא מרן ז"ל לפ' דברי רבי' ז"ל. אלא שלזה י"ל דמדקאמר ר"ע אף המקיים משמע לי' דלת"ק לא משום מקיים נגעו בה וכבר ראיתי לו בראש דבריו שנתעורר בזה ותי' מה שתי' ע"ש אכן לפי הדרך הזה לא יתכן לתרץ מזה כלל וצ"ע. ואפשר לדחות דכונת מרן ז"ל דמדקאמר ר"ע לוקה מכלל דלת"ק מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא. ונ"ל משום דוכתא ואנחנו לא נדע. אבל ליש מי שפי' דס"ל דטעמא דר"ע הוא משום דעביד מעשה ק"ל שפיר דאיסורא מנ"ל כשלא עשה מעשה וכשיטתו שכתב בה' ע"ז בדעת הרמב"ם ז"ל ודלא כתוס' ז"ל. איך שיהי' לשיטת התו' והראב"ד ז"ל ק' מסוגיא דתמורה. ויש ליישב דמלישנא דקאמר ר' יעקב לא מן השם הוא זה משמע ליה דא"צ לניתוק כלל ע"ש בפירש"י ז"ל ובהכי ניחא מה שק' אצלי דאימא דאצטריך ניתוק לר' יעקב לדיוקי מניה הא לא בא הכתוב לקי ואפי' דהוה התראת ס' ואע"ג דבלא"ה לדידיה לאו שאב"מ אין לוקין עליו מ"מ מה"ט גופי' אמרי' שפיר דאתא קרא לדיוקי לאשמעי' דהתראת ס' שמה התראה ועיין בפ' הלוקין דף ט"ז ע"א ע"ש אבל אין להק' אהא דקאמר בפ"ק דהתם דף ד' ע"ב מכלל דר"י סבר לאו שאב"מ לוקין עליו מנ"ל אמר עולא גמר ממוציא ש"ר ע"ש ומאי בעי מנ"ל אימא דמניה נ"ל מדאצטרך לנתוקי ש"מ דלאו שאב"מ לוקין עליו והתראת ס' נמי שמה התראה וכדאי' התם בהלוקין ע"ש ולכאורה הוא ראיה לדעת התוס' שזכרנו דלאו שאב"מ איסורא מיהא אית ביה ומש"ה לא יליף מהכא די"ל דהא דנתקו למימרא דלית ליה איסור' כלל ודלא כדעת מרן ז"ל די"ל דאי משום הא ודאי לא ס"ל לומר דמדאצטריך גמר לה הפך הדין דקי"ל דהא איכא למימר דהונותר ליתן לו בקר ב' כדמסיק בפ"ק דתמורה שם לר' יעקב אבל קשיא א' הא קשיא וכדאמרן א"ש. ולפי האמור ליתא למ"ש הרב מע"ח ז"ל בפרק הלוקין שם דר"י ור"ל ילפי מנותר ע"ש דמנותר ודאי ליכא למילף דאיכא למימר כר' יעקב. גם מ"ש שם דלר"י גופיה איכא למימר דס"ל דהתראת ס' ולאו שאב"מ לא לקי אישתמיטי' גמ' דפ"ק שם שזכרנו ור"פ אותו ואת בנו דף פ"ב ע"ב ע"ש ודאי דהא דקאמר התם ר"י דייק הכי ור"ל דייק הכי לאו מקרא קאמר אלא מדר' יהודה וכדקאמר התם ותרווייהו אליבא דר"י ע"ש ועיין במהר"י קולון סי' קל"ד הרי נתבאר שמר"ן חלוק בלאו שאב"מ עם התוס' והראב"ד דס"ל דאיסורא מיהא איכא וסברתם נכונה היא כיון דהא מיהא עבר אהורמנא דמלכא דאמר רחמנא לא תעביד. ובהכי ניחא מה שהק' מרן ז"ל בפי"א מה' עכו"ם דין ט"ו ע"ש ולא ידעתי מי הכריחו למרן ז"ל לחלוק על הראב"ד והתו' ז"ל בזה דהרמב"ם ז"ל ודאי מילקא הוא דקאמר דלא לקי אבל איסור לאו מיהא איכא והראב"ד ז"ל בא לפרש ולא לחלוק עיין בכסף משנה ז"ל פי"ב מה' שבועות דין ג' ע"ש. ותו ק' עליו מה שהק' התוס' ר"פ הלוקין ד"ה ר"י וז"ל וק' לר"י לאו דכל כריתות למ"ל וכו' ושמא י"ל דנכתבו לעונש יתירא מידי דהוה אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה ע"ש ולפי דברי מרן ז"ל עדיין ק' דלאו שאב"מ למה נכתב ואין לומר דכוונת מרן ז"ל דלאו אין בו אבל איסור אית ביה דאיסור זה מאי עבידתיה ומהיכא נ"ל ואיך נתן דבריו לשיעורין דאיסור לאו אין בו אבל איסור קצת יש בו וע' בחי' הריטב"א ז"ל בפ"ב דמכות אההיא דמסייע עש"ב

ודע דמדברי התוס' ר"פ השוכר את הפועל דף ס"ד ע"א ד"ה ר"ע וכו' יראה לכאורה דלאו שאב"מ אפי' איסור אין בו ויש לדחות ועיין בהרב שע"ה ז"ל הל' הנז' ובתו' פ"ב דשבועות דף י"ז ע"א ד"ה או א"צ וכו' ע"ש

ותו יש לתמוה על מרן ז"ל דבתוספתא דברכות תניא והביא' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לר"פ הלוקין וז"ל כל מל"ת שיש בה מעשה לוקין עליו ושאר כל ל"ת שבתורה הרי אלו באזהרה העובר עליו כעובר על גזרת המלך וכתב עלה רבי' ז"ל שם וז"ל הנה המתבאר לך מזה המאמר ההפרש שיש בין אמרם במקומות לוקה וכו' ובין אמרם במקומות הרי אלו באזהרה ע"ש ואפשר דלא כ"כ אלא אי איכא ביה מעשה אך כי לית ביה מעשה קאי מיהו בלאו אכן מדברי רבי' ז"ל בפ"א מה' חמץ ומצה דין ג' ע"ש ק' וצ"ע

אמנם תמה אני על דברי התו' ז"ל שכתבו דלאו שניתק לעשה לא נכתב אלא לעונש יתירא והלא משכחת ביה מלקות כשביטלו למ"ד בטלו ולא בטלו וכ"ש למ"ד לא קיימו. והנרא' אצלי שכוונתם ז"ל אלאו שניתק לעשה דלא משכחת ביה ביטלו וכגון לאו דגזילה וכמ"ש התו' שם דף י"ז ע"א ד"ה התם וכו' ע"ש וכן כיוצא בזה דאנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת וכו' ועוד ק"ל לדברי מרן ז"ל מדאמרי' בפ"ק דיבמות דף ה' דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה ואמאי הא אפשר לקיים שניהם שיקיפנו קטן או גוי ושלא יסייע המצורע להם ועיין תוס' דר"פ ב' נזירי' ד"ה ורב אדא וכו' ע"ש. שו"ר להתוס' דשבועות דף ג' ע"א ד"ה ועל הזקן שכתבו דיש לדחות דאצטרך קרא היכא דאין שם אשה ונכרי ע"ש

אמנם מדברי התוס' דפ"ק דקידושין דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה נראה להדיא דס"ל דלאו שאב"מ נמי איתיה בכלל השוה הכתוב ואין לדחות דשאני מעקה משום דאית בי' מגדל כלב רע דלית' וכ"כ הרשב"ץ ז"ל בתשו' ח"א סי' ג' ע"ש ויש לתמוה על מוהרימ"ט ז"ל שכ' בפשיטות דמעקה לוקה ע"ש ולפי הירושלמי נמי שהביאו התוס' ז"ל רפ"ק דחגיגה דף ב' ע"א ד"ה הכל וכו' דס"ל דנשים חייבות בראיי' פנים ע"ש יראה דס"ל דלאו שאב"מ הוא נמי בהשוה הכתוב דהא התם בירוש' קאמר זכורך להוציא את הנשים ע"ש וע"כ דהיינו בראיית קרבן והתם לאו שאב"מ הוא ואי ס"ל דהשוה הכתוב למ"ל זכורך. ולזה י"ל דהוה ילפי' מהקהל לכולא מילת' אף לקרבן אלא שאני תמה לדבריהם שם שטרחו למצוא דהירוש' פליג אש"ס דידן ע"ש והלא שם בגמ' דף ד' ע"א יראה להדיא דלא ס"ל כירוש' דעלה ההיא דמייתי זכורך להוציא את הנשים פריך למ"ל קרא הא מ"ע שהז"ג היא ונשים פטורות ע"ש ואי ס"ל כירוש' מאי פריך הא זכורך לראיית קרבן קאי והתם ליכא מ"ע וצ"ע

לימוד נ כתב הרב יבין שמועה סוף דין לאו הניתק לעשה וז"ל דהא דאמרי' בעלמ' השוה הכ' וכו' ה"מ בלאו שיש בו מעשה אבל בלאו שאב"מ אינן שוין דהא אשר יעשו כתיב זהו לפי גי' א' הכלל הב' דממה שהשוה הכ' אשה לאיש וכו' בלאו השוה בכל וכו' ע"ש. [וכ"נ לכאורה מדברי הרמב"ן בחי' יבמות דף פ"ד ע"ב בס"ד וע"ש כי דבריו צריכים ביאור ואין להאריך] ויש לדקדק דמנ"ל להרב ז"ל הני כללי דילמ' לבתר דגלי קרא דואם המר גלי לן דהשוה הכתוב וכו' בכל ענין הוא וגמרי' מני' וכ"נ דעת הרא"ם ז"ל ר"פ אמור גבי בני אהרן דכתב דאי לאו דאייתר לן בני אהרן למעט נשים הו"א חייבות מדהשוה הכתוב וכו' ע"ש והרי לאו דטומא'