למודי ד' נט

בלאו א"כ למה אצטריך ליה לדחוקי דמיירי הברייתא דנטלה ע"מ לשלחה א"נ בנטלה ע"מ להחזירה. והראיה שהביא מכל חטאת האדם לענ"ד לא מכרעא דכיון דמ"מ אם בטלה אותה לקיא שפיר קרינן בה מכל חטאת והיינו דק"ל לתו' ת"ל דחייבות הן לתקן דהא טעמא דבטלה לוקה משום דחסר ליה תיקונו ועבר מיהא אלאו. ומעתה נ"ל שהדין אמת הוא דלאו הניתק בכלל השוה הכתוב הוא ומנא אמינא לה מדאמרי' בס"פ שלוח הקן דף קמ"א טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לא"ה הו"א לדבר מצוה לא עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש ואי כדברי הרב מאי קשיא מ"מ אצטריך קרא לאשה מצורעת דליתא בל"ת מ"ד ליתי עשה ולידחי עשה כדקאמר התם קמ"ל אלא ע"כ דאיתא בל"ת. עוד ראיה מדפריך בפ"ק דתמור' דף ד' ע"ב ור' יעקב האי והנותר מאי עביד ליה ע"ש ומאי קשיא אצטריך לנתוקיה לפטור נשים דאי משום לאו שאב"מ הוי בכלל השוה הכתוב כנר' מדברי התוס' שם שהרי מעקה לאו שאב"מ הוא ואין לומר דדוקא התם דנ"ל מניה מגדל כלב רע דהוה ביה מעשה דליתא וכ"כ שם הרב עצמות יוסף ז"ל

שוב מצאתי בחי' הרמב"ן ז"ל שכתב על קושית התוס' ז"ל שם וז"ל ול"נ שעיקר מצותו עשה הוא שאין לאו שבו אלא שיתקיים העשה דכתב רחמנא ועשית מעקה תחילה והדר לא תשים כלומר לא תעכב שלא תעשה מצוה זו (ולאו שאב"מ) אלא קיים העשה שבו הוא ואלו היו נשים פטורות מעשה היו פטורות אף מלאו שאין הלאו אלא קיום העשה וכו' עכ"ד הנה המתבאר מדבריו דטעמא הוא דפטורות היינו משום דהלאו אינו עיקר המצוה אלא העשה ופי' לא תעכב והיינו ודאי משום דלא הוי ניתק אמנם אי הוי ניתק ודאי דהוי הלאו עיקר המצוה עיין בפירש"י דפ' הלוקין דף י"ד ע"א ד"ה כל ע"ש. ומ"מ לפי דברי הרמב"ן ז"ל הללו ל"ק מאי דאקשי' מסוגיא דשלוח הקן ודפ"ק דתמורה כמבואר מדבריו דהא בהא תליא דאלו היו פטורות מעשה היו פטורות ג"כ מהלאו והשתא דאשמעי' תנא דחייבות בעשה חייבות ג"כ בלאו. אמנם מדברי התו' שכתבו שם בשם י"מ ע"ש יראה דס"ל דלאו הא בהא תליא דאע"ג דמחייבי אלאו פטורות מהעשה וה"נ איפכא וזה ברור ושפיר עבד הרב שע"ה ז"ל בסוף הל' פסולי המוקדשין שכתב דלאו שניתק לעשה נשים חייבות והוליד מזה דאף דעשה דנותר הוי ז"ג אפ"ה חייבות בו אף הנשים כיון דתיקונו של לאו הוא ע"ש והתימא עליו שלא זכר מדברי מוהרימ"ט ז"ל כלום וכתבו בפשיטות ע"ש. שו"ר להרב החינוך ז"ל סי' י"ד שכ"כ להדיא ע"ש וכ"נ שהיא דעת רבי' יונה ז"ל בס' שערי תשובה שער ג' במדרגה ג' וז"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כגון לא תקח האם וגו' ואע"פ שאין לוקין בב"ד יש בהם עונש חמור וכו' כגון הגזלה וכו' ואמרו לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וכו' ע"ש ומדקאמר ואע"פ שאין לוקין בב"ד ש"מ דבתקנו מיירי דאי בלא תקנו הא ודאי לוקין למ"ד לא קיימו ולמ"ד בטלו כשבטלו אלא ודאי דבתקנו מיירי ואפ"ה קאמר דאיסורא מיהא איכא. מיהא הא ליתא דא"ה מאי ראיה מייתי מהא דלא נחתם גזר דינם וכו' דהא התם ודאי הוא שלא תקנו לכן נר' דס"ל כמ"ד בטלו ולא בטלו ובשלא בטלו קאמר וכ"ש בגזלה דלא משכחת בי' בטלו וכמ"ש התו' בהלוקין דט"ז ע"א ע"ש והה"נ כשתקנו ודעתו מעיקרא שלא לתקנו הרי מבואר מדבריו דכל זמן שלא תקנו קעבר מיהו אלאו וכן מבואר ג"כ ממ"ש שם במדרגה ד' וז"ל ומפורש בדבריהם ז"ל כי לאו שאב"מ חמור מן הלאו שניתק לעשה ע"ש ואי כשביטל קאמר הא ודאי דחמיר מלאו שאב"מ דאהאי לקי ואהאי לא לקי אלא ודאי כשלא ביטלו א"נ כשתיקנו ודעתו מעיקרא שלא לתקנו דעבר אף אחר שתיקנו ואי לאו דעבר בל"ת מלתא דפשיטא הוא ומאי אתא לאשמעי' ויראה דמ"ש רבי' ומפורש בדבריהם הוא ממאי דאמרי' בס"פ בתרא דיומא דף פ"ו ע"א על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת הניתק לעשה ועל מה תשובה תולה ויוה"כ מכפר על כריתות ומיתות ב"ד ועל ל"ת גמור ע"ש ובודאי דהאי ניתק לעשה דבעי תשובה היינו כשלא תיקנו ואפ"ה קאמר דעל ל"ת גמור תשובה תולה ויוה"כ מכפר ובודאי דאפי' בלאו שאב"מ קאמר דאל"כ כי פריך התם אמתני' השתא על ל"ת מכפרת על עשה מיבעיא אמאי דחיק דל"ת הניתק לעשה קאמר בפשיטות טפי הו"ל לאוקמה בלאו שאב"מ אלא ודאי דחמיר מניתק לעשה ועיין בס' י' מאמרות מאמר חיקור דין ח"א פ"ו ע"ש היטב

כתב עוד מוהרימ"ט ז"ל שם וז"ל וא"ת אמאי לא משני ר"י ז"ל בבונה ע"מ שלא לעשות מעקה שכבר עבר על הלאו והשתא ליכא אלא עשה וי"ל דהניחא למ"ד קיימו ולא קיימו אלא למ"ד בטלו ולא בטלו כל זמן שלא נתבטל אינו עובר עליו דבעמוד ועשה קאי כדאמרי' בשלהי חולין עכ"ד והוא תימא דבס"ד כתב דמעקה לאו שקדמו עשה הוא ע"ש ומה שיראה מדבריו דמשכחת בטלו במעקה הוא תמוה דא"כ בפרק הלוקין דקאמר ר"י אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת הא איכא מעקה. ויראה דלא בא לומר דכי בטלו לקי אלא דר"ל דכל כמה דלא שייך לומר בטלו אינו עובר וכו' ומיהו ודאי ביטולו היינו שסתר הבית ובכה"ג אין כאן ביטול שהרי לא חייל שם מעקה אלא משום לא תשים דמים והא ליכא ולא דמי לשלוח הקן דבגופו תליא מלתא לשלחם ופשוט ובלא"ה ודאי אף דאיכא ביטול לא לקי דהו"ל לאו שאב"מ

והנה המתבאר מדברי הרב ז"ל דלאו הניתק לעשה אפי' שהי' בדעתו שלא לתקן כשתיקנו מיהא אינו עובר עליו בלא כלום ויש לזה סמוכות מסוגיא דשלהי חולין שם דכי משני לא צריכא דעבר ושקלה לאם הדר פריך הניחא למ"ד קיימו וכו' אלא למ"ד בטלו וכו' כמה דלא שחטי' לא עבריה ללאו ע"ש ואם היינו אומרים דכשדעתו שלא להחזיר אף כששילח אח"כ מ"מ לאו מיהא עבריה הא קשה דמאי ק"ל לימא דעבר ושקלי ע"מ שלא לשלחה אלא נראה דאפ"ה לא מיחייב ולא עבריה ללאו ואין לדקדק ממ"ש התוס' בפ' כ"ש דף כ"ט ע"ב ד"ה רב אשי וז"ל ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותו שהייה ע"ש דמשמע הא אם בדעתו שלא לבערו ה"ז עובר די"ל דנקטו האי לישנא לכ"ע אף למ"ד קיימו ולא קיימו וכן דייק לשונם שלא כתבו ואין דעתו שלא לבערו אמנם דעת הרב מש"ל ז"ל בפ"א מה' חמץ ומצה דעבר מיהא אלאו אע"פ שתיקנו ע"ש ולדעתו צ"ל דה"נ המ"ל הכי בפ' שלוח הקן אלא דמשום קושית ותו לר"י וכו' דפריך מש"ה אוקמה בנטלה ע"מ לשלחה ע"ש. ואין להק' לדברי התוס' דכ"ש מדאמרי' בפ' הכונס דף ס' גבי דוד דשאל לסנהדרין מהו ליטול גדישין וכו' ע"מ לשלם וכו' ע"ש וגזל ניתק לעשה הוא כדאי' בסוף חולין ובהלוקין דף ט"ז ע"א ע"ש ואפ"ה איתיה באיסורא אף בשדעתו לתקנו מעיקרא דשאני התם דגלי קרא יתיר' לא תגנובו דדרשי' בר"פ איזהו נשך אפי' ע"מ למיקט ע"ש וגזל וגניבה כולהו חסרון ממון וחדא מלתא היא א"כ דוקא במידי דבין אדם לחבירו דקפיד רחמנא אצער' דאינשי אבל במידי דרחמנא אינו עובר ולא כלום כשדעתו לתקן

ודע דמסוגיא דפ"ק דתמורה שזכרנו ק"ל למ"ש התוס' פ"ק דמציעא דף י' ע"ב ד"ה אקפי לי וכו' וז"ל היינו משום דבע"א לא לקי משום דהוה לאו שאב"מ אבל הלאו עובר לעולם ע"ש ועיין תוס' דפ' אמר להם הממונה דף ל"ו ע"א ד"ה על עשה וכו' שא"כ מאי פריך התם ור' יעקב האי והנותר מאי עביד ליה לימא דמ"מ אצטריך לנתוקי דליפטר אפי' מאיסור לאו כמ"ש התוס' בפ' כ"ש דאי מטעם לאו שאב"מ הוה ביה איסור לאו לעולם וכן ק' לסברת רבי' יונה ז"ל דאימא דאצטרך להקל עליו. ומכאן סעד למ"ש מרן הכ"מ ז"ל פי"ב מה' ע"ז.