למודי ד' ה

בינ"ו מתחיל ספר לימודי ה'

לימוד א' כתבו התו' ז"ל בפ' שלוח הקן ד' קמ"א וז"ל לא צריכא וכו' מכאן ק' לפי' ריב"א בפ' אלו עוברין וכו' והקשה והא י"ט עשה ול"ת וכו' וצ"ל לפי' שמא דוק' לענין דלא לקי וכו' אבל לא מדחי לי' לגמרי עכ"ל ובתוס' שם בפ' אלו עוברין הקשו קושית ריב"א הלזו והביאו ראיה מפ' במה מדליקין דקרי לי"ט עשה ול"ת ע"ש מה שתירצו וצ"ע דתקשי להו בפשיטות דכה"ג ממש פריך הש"ס בפ"ק דביצה דף ח' ע"ב גבי כיסוי ס"ס י"ט עשה ול"ת ואין עשה דכיסוי דחי ל"ת ועשה ומה שתירץ ריב"א דמ"מ הלאו כמאן דליתי' וכו' ע"ש לישנא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דקאמ' ה"ק דכיון דאיכא עשה בהדי ל"ת אף דהל"ת כמאן דליתיה לגבי אידך עשה מ"מ עשה מיהא הא קאי וזהו דאקדים הש"ס בענין הדחיה הל"ת לעשה וכן צ"ל בלא"ה לריב"א למאי דס"ד מעיקר' בכל דוכתא דאמר הכי ונהי דמעשה בלחוד ה"מ למיפרך מאי אולמיה וכו' מ"מ לרוח' נקט הכי בלא"ה וכן נר' מדברי הכריתו' ל' למודים ש"ג סי' קס"ג וז"ל אבל אין עשה דוחה ל"ת ועשה מטעם דאמרי מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה ע"ש ועיין בתוס' דפ"ק דיבמות דף ו' ע"א בד"ה טעמא וכו' וזהו שתפסו התו' לשונם להק' לריב"א ממאי דמשני ל"צ דעבר ושקלה וכו' דלמאי דפריך אין עשה דוחה וכו' לק"מ דא"ל כדכתיבנ' אבל מדמשני ל"צ וכו' דלאו עבריה משמע דל"ק ליה אלא מהלאו ולא משום העשה דידע דגדול השלום אלא שהולך ומבאר וזהו שהקשו התוס' דמכיון דליתיה ללאו א"כ מאי ק"ל מעיקרא מניה עד דדחיק ומוקי בעבר ושקלה וכו' וליכא אלא עשה ומ"ד גדול השלום. ולולי דבריהם הי' אפשר להליץ בעד ריב"א דלעולם דבריו כפשוטם דלהאי כמאן דליתיה לגמרי ומ"מ פריך שפיר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דכל כח העשה דמצורע סר כחו בביטול הל"ת דשילוח והעשה דשילוח ככחו אז כחו עתה וטעמא דגדול השלום לכל המרבה לא מהני אלא לשווייה כי אידך אבל לא לאלומי לי' טפי מחבריה ומ"ה מוקי לה בעבר ושקל' דליתי' ללאו לגמרי ואהני טעמא דגדול השלום לאלומיה מאידך והיינו דנקט בכל דוכתי עשה ול"ת ובהכי א"ש לפי' ריב"א מאי דקאמר התם כתישה בי"ט מי שרי דמ"ש מחרישה וע"ש בתו' דהשת' כיון דהורע כח העשה לגבי חרישה אין כח עוד לדחות שוב איסור כתיש' אבל אין לומר דה"ק דע"כ צ"ל דבהדי דחריש קמכסי וא"כ כי קאמר ראויות לכותשן קודם חרישה קאמר ואהא פריך כתישה בי"ט וכו' דהו"ל שלא בעידנא וכו' דליתא דא"כ מאי פריך ראויות לכותשן הא משכחת לה בשחרש קודם כתיש' דהו"ל שלא בעידנ' אלא ודאי הואיל ומצי חריש וכתיש ומכסי בהדי הדדי השתא נמי ל"ש דהא השתא נמי מיפטר אחרישה אע"ג דלא כיסה מטעם הואיל אלא ודאי כאמור

וראיתי למורש"א ז"ל ביבין שמועה דף פ"ג שנתעורר בדבריה' וע"ש מה שדקדק בדבריה' וכבר נתבארו ממאי דכתיבנ' והוא ז"ל פי' כוונתם בע"א עש"ב ואינו מחוור אצלי דמאי קשיא יש לריב"א לפי שיטתו ואימא דה"נ פריך דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובשלמא אי לא הוה אלא ל"ת גרידא א"ש דאתי עשה ודחי ל"ת אבל השתא דאיכא גביה עשה הרי הוא נותן אלמות ללאו ולא אתי עשה גרידא ודחי ליה אף שגדול השלום ומשני ל"צ וכו דלאו עבריה ואין כאן אלמות לאו ועיין בתוס' פ"ק דקדושין דף ל"ה ע"א ד"ה מעקה ע"ש

עוד הק' הרב ז"ל לפי' ריב"א מאי פריך למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כיון דהעשה הוא תיקון הלאו לפוטרו ממלקו' א"כ איכא למימר דכי נטלה ועבריה ללאו ס"ד דלא יתקן למיפטר נפשיה ממלקות כיון דעשה דמצורע מהני לפטור ממלקות ומה תיקון יש עש"ב ולי לק"מ דהעשה מתקן אף מן האיסור דלאו ועשה זאת אפוא בני והנצל מן הלאו וכל אביזריה קאמר דזהו התיקון

וראיתי להרב שער המלך נדפס בקרב ימים בהל' נדרים ד"ו ע"ב שהק' לפי' ריב"א מפ' אלו מציאו' דף ל' דפריך טעמא דכתיב והתעלמת הא לא"ה הו"א לידחי האי עשה והאי ל"ת ועשה ע"ש ומאי קשיא דהא אצטריך והתעלמת לסמויי לעשה לגמרי דהשתא אם עבר ונכנס לוקה מלאו דטומאה מה שלא הי' לוקה אי לאו והתעלמ' לריב"א וע"ש מה שתירץ שכן נלע"ד ועיין במהרש"א פ"ק דיבמות דף ו' ע"א בתוס' ד"ה שכן ע"ש ועי"ל דמוהתעלמת משמע שבא להקל ולא להחמיר ועי"ל דודאי כיון דמוהתעלמת לא משמע אהייא קאי מסרן הכתוב לחכמים לידע איזה דבר שמחייבת הסברא לרבותו אלא מיהו בלאו קרא אין להם כח לעקור דבר מהתור' ולחלק בו בסבר' בעלמ' וא"כ ודאי ליכא לאוקמי קרא להכי לבטל העשה לגמרי ולחדש דין מלקו' שלא נשמע כמוהו כיון דאיכ' לאוקמה למילתא אחריתי כגון זקן ואינו לפי כבודו ואהני השת' עשה דאבדה ול"ת דטומא'

וראיתי בחי' הר"ן ז"ל לר"פ שלוח הקן שכתב וז"ל וקיומי ביה ובערת הרע ויש שהקשו וליתי עשה ול"ת דשילוח ולדחי עשה דובערת ותירצו דעשה דובערת עדיף מפני שזה ע"כ מצוה עליו לבערו אבל שילוח מי הוה מצוה המוטלת עליו הרי אם לא רצה ליקח הבנים פטור מלשלח והילכך עשה כי האי לא דחי אפי' לאו גרידא ותמהני דאפי' עשה ול"ת לא דחי עשה ואנן אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא אבל עשה דידחה עשה ואפי' דאלים דאית בי' לאו לא וצ"ע עכ"ל ויש לדקדק לקושיא מעיקר' מאי היא דהא קאמר התם טעמא מקרא דשלח תשלח ע"ש ונר' דהקושיא היא דמ"מ לגמר מהכא דאין עשה ול"ת דוחה עשה אדילפי' מכלאים בציצית ע' תוס' דפ' אלו נערות דף מ' ע"א ד"ה ניתן וכן צ"ל בדבריהם שם ד"ה כגון שהק' וא"ת כלאים בציצית אפשר לקיים שניה' וכו' עכ"ל ע"ש אע"ג דדרשי' סמוכים להתיר כלאים בציצית בפ"ק דיבמות דמניה ילפינן דאתי עשה ודחי ל"ת מ"מ ק"ל דנגמר מניה דאפי' אפשר לקיים שניהם אתי עשה ודחי ל"ת וקשיא אדר"ל ותירצו שפיר ע"ש ושו"ר למרן הב"י ז"ל א"ח סי' י"א שכתב על דבריה' דקושיא מעיקר' ליתא מטעמא דכתיבנא ע"ש גם ראיתי להב"ח ז"ל שתפס עליו בזה כדאמרן ע"ש ושמחתי תלי"ת. ונ"ל שזה מוכרח בכונתם דאי כמו שהבין מרן ז"ל מה תירצו דאין לנו לומר שאסור ללבוש טלית של פשתן וכו' דעליה אני דן שיהא אסור ואסור כיון דאפשר לקיים שניהם וכדאמרן א"ש דכיון דהתורה אמרה בגדיהם דהיינו צמר ופשתים שהמצוה בב' הבגדים כדאי' בפ"ק דיבמות א"כ כך לי המצוה בבגד פשתן כמו בבגד צמר ואין כאן אפשר לקיים שניהם. וז"ל תוס' הרא"ש בחי' שם וי"ל התורה לא אסרה ללבוש טלית של פשתים והיכא שיש לו טלית של פשתים א"א לקיים בלא כלאים עכ"ל ובזה שתי' הר"ן ז"ל בשם יש מי שהק' דעשה דובערת עדיף טפי וכו' כן ראיתי להרב החבי"ב ז"ל בס' דינא דחייא לאוין שהק' ותירץ כלשון הזה ממש ע"ש ובזה יתורץ מה שהק' שם ג"כ מההיא דאלו נערות דאמרי' התם אי אמרה לא בעינא ליתי' לעשה ה"נ אי אמר לא בעינא דאטהר מי איתי' לעשה כלל ולא דחי עשה דשילוח ע"ש מה שתי' לזה שהוא פשוט וברור ובזה ג"כ לק"מ. אלא דמ"מ יש לחלק דלענין דהוי קיל הוא דכתב כן אבל לענין אי אמר לא בעינא הא משלקחה איחייב ליה בשילוח

אמנם במ"ש הר"ן ז"ל דאין עשה ול"ת דוחה עשה יש לתמוה עליו מסוגיין דפריך דהא אין עשה דוחה ל"ת ועשה וע"כ דבעי למימר דמשלח ואתי עשה ול"ת דשילוח ודחי עשה דמצורע ה"נ נימא הכי ועוד אני תמה שהרי השת' דנימ' דפטור משילוח הול"ל דאתי עשה דובערת ודחי ל"ת ועשה אלא ודאי דנהי דאין עשה ול"ת דוחה עשה היינו לומר דשב וא"ת עדיף עיין בכריתות סי' הנ"ל אבל היכא דתרוייהו קום עשה נינהו יש לנו לומר דאזלי' בתר כפילא דאיסורא ועשה ול"ת עדיף