למודי ד' נז

דקרא אמנם הכא דכתיבה בגופיה שפיר ילפי' ליתן מלת נשך כסף במלוה כפי מה שהתפרש בלוה. ועי"ל עפ"י מ"ש שם בש"מ בשם תו' הרא"ש ז"ל וז"ל ת"ל לא תשיך לאחיך מקר' זה בלוה נאמר ומיהו ש"מ מהא דשייך כסף באוכל אע"ג דלא כתיב במלוה אלא בלוה וק' דא"כ לפי המסקנ' אמאי צריך ג"ש ללמד רבית כסף במלוה בלא ג"ש נמי כיון דאשכחן דשייך לשון רבית בכסף בלוה נימ' ה"ה במלוה כדאמרי' גבי נשך אוכל וכו' ועי"ל דלא דמי דלא אשכחן בלוה דכתיב ביה רבית כסף אלא דילפי' באא"ע הילכך אי לאו ג"ש לא ילפי' מלוה מניה אבל נשך דכתיב בהדיא באוכל אע"ג דכתי' גבי לוה ילפי' מניה דכי כתב רחמנ' במלוה ובמרבית לא תתן אכלך ה"ה דקאי מלוה נמי בלאו דנשך דכתי' ביה בהאי קרא כיון דאשכחן בלוה דשייך לשון נשך באוכל עכ"ד והשת' א"ש ודעת התוס' דיומ' הוא כסבר' הלזו וכ"כ שם הרדב"ז ז"ל שם ע"ש ועיין תו' דרפ"ק דקדושין דף ג' ע"ב ד"ה ואשה וכו' ע"ש שו"ר הדבר מפורש בתוס' דפ' הבע"י דף נ"ה ע"ב ד"ה אתיא וכו' ע"ש

וראיתי בתשובה להרשב"א ז"ל בס' תולדות אדם סימן ט"ו שכתב וז"ל שאלת רבי' הא דאמרי' בב"ק תחת נתינה וכו' ופירש"י ז"ל דבבשת כתי' תחת אשר וכו' מכלל דאיכ' בשת וכו' וקשי' וכו' כדאמר בפ' הנשרפין ותירצה דלא דמי דהתם ודאי לאו בגופיה כתיב אבל הכא כתיב ונתן וכו' חמשים כסף תחת אשר ענה דמשמע מכלל דעוד יתן לו ד"א דהיינו בשת ופגם והוי כמאן דכתי' ונתן לאבי הנערה בשת ופגם וחמשים כסף תחת וכו' דהשתא לאו מכללא הוא תשובה יפה תירצה לפי מה שפירש"י וכו' עכ"ד ומתוך דבריו למדתי תי' לקושי' התוס' ר"פ הנשרפין שם ממחוסרי בגדים ומהנך והו' דשאני הכא דלא כתיב בגופיה ולא איירי קרא בכהן הדיוט אלא בכ"ג משא"כ הנהו דבגופיה מיירי אי הוא נפקא מדיוק' מה בכך כיון דנחית קרא להכי וראיתי אח"כ למהרש"א ז"ל בס' ג"ה שכ"כ ע"ש

ועוד יש לחלק דשאני התם דכתי' בהדיא ולא יחללו דבטמ' כתי' וינזרו ולא יחללו כלומר ינזרו מטומאה ולא יחללו ע"י הטומאה וה"נ גבי ט"י כתי' קדושים ולא יחללו ע"י טומאה ואין זה בא מכלל' אלא אזהרה גמורה דקאמר שלא יחלל ע"י עבודה אבל אונן הא דכתי' ולא יחלל קושט' קאמר שכ"ג אין בו חילול ומדיוק' הוא דנ"ל דאחר יש בו חילול וה"נ ההיא דתורם מן הרעה שכתב הר"י שם דהוי בא מן הכלל הוא משום דמלת חטא כתובה בתורה מן היפה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ותורם מן הרעה מכלל' הוא דאתי' ודוק

לימוד מה כתבו התו' סנהדרין דכ"ב ע"ב ד"ה ואימ' וכו' תימא דפרע פרע במאי מוקי לה וכו' עכ"ל וכן הקשו בתענית ולולי דבריהם היה נראה לומר דקרא לאו ג"ש גמורה היא אלא גילוי מילתא בעלמא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' וכן מצאתי בחידושי הר"ן ז"ל וראיתי לתו' דפ' ראשית הגז דף קל"ו ע"א ד"ה אתיא וכו' שכתבו ז"ל אע"ג דד"ת מד"ק לא ילפי' גילוי מלתא בעלמ' הוא דגז דכבשים הוא ואין זה דבר חדש וקצת משמע דג"ש היא מדפריך בסמוך אלא גיזה גיזה וכו' מ"מ אינו דבר חדש עכ"ל ומה שפי' מהרש"א ז"ל בדבריהם אחר המחי' אינו מכוון גם לפי' נמצאו דדבריהם סותרים למ"ש בסנהדרין ע"ש

וראיתי להרב שמע יעקב ז"ל בקונט' ארעא דרבנן באות ד' שכתב וז"ל עוד כתבו וקצת משמע וכו' מ"מ וכו' ש"מ דס"ל דהא דאמרי' ד"ת מד"ק לא ילפי' ה"מ בב"א אבל בג"ש ילפי' וכ"כ בס"פ כ"ג עכ"ל ומלבד שאין דבריו ענין לדברי התו' גם בעיקר דבריו גמ' ערוכה היא בפ' המפלת דכ"ג ע"א בג"ש דקאמר ד"ת מד"ק לא ילפי' ע"ש ואם כונתו לומר דבב"א אפי' בגילוי מלתא לא ילפינן מד"ק אלא בג"ש כמו שנרא' ממ"ש וכן כתבו בפ' כ"ג הא נמי ליתא דש"ס ערוך הוא ברפ"ק דב"ק דף ג' ע"ב דבב"א מיהא ילפינן מד"ק בגילוי מלת' ע"ש ואח"כ מצאתי כלשון זה במהרש"א ז"ל בס' ג"ה סימן קי"ו ע"ש והם תמוהים ע"ש. והנר' ברור בכונתם דמעיקר' כתבו דבגילוי מלת' ילפינן והדר כתבו דלאו למימר' דאינה ג"ש כל עיקר כיון דהיא מד"ק אלא דלעולם ג"ש היא שהתורה כונה בתיבה זאת לכשיבו' נביא בלשון זה לפרשה אלא דמ"מ דוקא בגילוי מלתא אבל בדין חדש אין נביא רשאי לחדש דבר וזהו שכתבו אחר שהעלו דד"ת מד"ק לא ילפינן אלא מגילוי מלתא וקצת משמע דג"ש היא וכו' ור"ל שהדין אמת הוא דד"ת מד"ק לא ילפינן אלא דהכא אינו דבר חדש ובזה יכונו דדבריהם דסנהדרין ע"פ דבריהם דהתם מתוך הסוגיא אשר שם ועיין במהרימ"ט ז"ל ח"א תשובה ך' ע"ש ועיין בפ"ק דמגילה דף ב' ע"ב דאמרינן בשלמא ריב"ק לא אמר כתנ' דידן דלית ליה פרזי פרזי עיין בפירש"י ע"ש

לימוד מו כתבו התוס' רפ"ב דיומא אהא דפריך בגמ' השתא ב' מוציאין וכו' דפעמים לא פריך הכי והיינו היכא דמוכח אפי' טובא אמנם כי הוי דוקא פריך דלימ' שיעורא בתרא ולא לימא שיעורא קמא וכתבו עוד שם וז"ל וגבי תינוק יונק וכו' איכא למי' דפשיטא ליה דה"ה טובא הילכך לא פריך ליה וכו' ע"ש וכ"כ בריש סוכה ובפ' בנות כותים וז"ל שם משום דלאו דוקא ה' אלא לפי צרכו כדקאמר ואפי' חבילתו על כתפו וכו' ע"ש ויש לתמוה דבגמ' שם בפ' אעפ"י פריך מחבילתו על כתפו ומשני אידי ואידי חד שיעורא הוא ע"ש ואי הוי אפי' טובא מאי פריך וכ"כ התוס' שם ותי' כתי' הב' שכתבו ביומא וכ"כ בפ' במה אשה ע"ש ואפשר לומר דס"ל לתוס' ז"ל התם שזהו מה שתירץ אידי ואידי חד שיעורא הוא ור"ל לאו דוקא ולמק' מיהא הא ל"ק דליק' ליה השתא ה' יונק ד' מיבעי' דס"ל לא זו אף זו קתני דהא בשאר דוכתי לא פריך הכי אלא משום דאית לית שינויא אחרינא כמ"ש התוס' שם ביומא ע"ש ועוד אפשר לומר דלא כתבו התוס' דהיכא דלא פריך אפי' טובא משמע למימרא דאין לו שיעור למעלה אלא דר"ל דהוי יותר פורת' מהשיעור הנז' והשתא גבי תינוק דקתני ה' נהי דה"ה יותר מה' מיהו כל כי האי שיעורא בחבילתו על כתפו הוה ס"ל למק' דלא נשתרי ומש"ה פריך ומשני אידי ואידי חד שיעורא וחבילתו על כתפו טפי פורת' מה' הוי ועי"ל דהא דהוי טפי מה' היינו אם היה צורך לו אמנם כל שלא לצרכו ודאי דלא ומש"ה פריך מחבילתו דמשמע שהו' כ"כ גדול עד שלא יהיה לו צורך ואהא משני אידי ואידי וכו' וזהו שכתבו אלא לפי צרכו כדקאמר אפי' חבילתו וכו' ואחר ימים ראיתי להרב מש"ל ז"ל הל' לולב שנתעורר בזה ע"ש ולפי מ"ש יתיישב נמי מה שהקשה הרב שם מפ"ב דפרה אמתני' דהיו בה ב' שערות וכו' ע"ש כמבואר וראיתי מ"ש בזה הרב מגילת ספר לאוין קל"ב ולדידי לא חזי לי וע"ש] אמנם הא ק"ל מדתנן התם ריש פרה וחכ"א עגלה בת ב' ופרה בת ג' או בת ד' רמ"א אף בת ה' וכו' ע"ש והשתא כיון דע"כ רבנן אפי' טובא נמי א"כ מאי קאמר רמ"א אף בת ה' וכו' ונר' דבדרבנן דוקא ה' הוא ודקאמרי בת ד' משום ר"א איידי דנקט פרה בת ב' נקטו אינהו אף בת ג' וברור. ומה שהק' התו' מפ' אלמנה ניזונת ומסוף ב"ק ע"ש מה שנ"ל כבר מצאתיו בהרב הנז' ז"ל בדרכו הראשון ע"ש

לימוד מו כתב הרב יבין שמועה ז"ל בדין התראת ספק דהרמב"ם ז"ל ס"ל דמבן סו"מ לא מצינן למילף בעלמא וכו' עש"ב והוא דוחק דבשלמ' אי לא בעי התראה כלל ניחא דגזרת הכתוב הוא דשני מבעלמ' שיהא לוקה בלא התראה כמו שהחמיר עליו בסקילה אבל שנאמר דבעי התראה ואע"ג דספק היא מהניא מנלן דאימ' מה שחידשה תורה דלוקה הוא אעפ"י שהוא לאו בכללות ואזהרת מיתת ב"ד לא