למודי ד' נו

דורות משעה אלא בכה"ג דהוי גילוי מילתא דראיה וחגיגה כתיבי אלא לענין שיעור הוא דאתינן למילף אבל בדין גמור לא ילפינן אלא היכא דתנא ביה קרא ולא שני לן להאי סברא בין דין למעשה אלא דלב"ש שפיר מחלקים התוס' בזה וכאמור כנלע"ד ברור: ודע שהתוס' בפ' הקומץ שם כתבו אין להק' דליהוו ב' כתובים וכו' ע"ש ונראה שכונתם מבוארת דהא ל"ק דלשמואל קיימינן דאי לאו דתנא ביה קרא הו"א דורות משעה לא ילפי' וא"כ אי הוו ב' כתובים למיעוטא לעלמא לא ליכתוב אלא חד ואנא ידענא דדוקא הני דדורות משעה לא ילפינן. ובאמת יש לתמוה מה עלה בדעתם להק' מעיקרא ואפשר דמ"מ אצטריך ב' כתובים למימר דאפילו לשעה עצמה לא ילפא מנייהו בקרבן אחר אלא דוקא באותו קרבן [וע"ע מ"ש בלמוד ק"ן ועיין בתוס' פ"ק סנהדרין דף י"ז ע"ב ד"ה א' ולא ב' וע"ש בהרב חי' הלכות ובחי' שם ע"ש] ולפי מ"ש רש"י בפ"ק דמנחות דף ט' ע"ב א"ש אלא דהתוס' חולקים עליו בזה בפ' איזהו מקומן דף נ"ז ע"א ד"ה למ"ל וכו' ע"ש ועיין בהרב ברה"ז מ"ש לתרץ לפי דברי רש"י שזכרנו ומלבד שאין כן דעת התוס' גם מ"ש הרב שם משום דלאו דינא קאמר אינו מדברי רש"י ותו דאכתי ק' גבי כף אחת דנימא דהוו ב' כתובים כיון דדינא קאמר ולאו ענין לקרבן נשיאים הוא וצ"ע

לימוד מג מיבעיא לן בפ' איזהו מקומן דף נ' ע"ב בדבר הלמד בק"ו אם חוזר ומלמד בק"ו ומפשטא דחוזר ומלמד ע"ש וראיתי להרב ברה"ז שם שכ' וז"ל יש מקום עיון גדול בבעיא זו ממ"נ דע"כ איכא ללמד לשלישי מק"ו מה ב' שיש לו קולא אפ"ה מחמרינן בחד צד ק"ו הג' שאין לו קולא זו דמחמרינן חומרא זו א"כ קשה היאך נלמד ב' מא' מק"ו הא איכא למפ' מה לב' שכן יש לו קולא ואי קולא של הב' יש כאן ג"כ בא' א"כ בקיצור הו"ל למילף הג' מא' וכו' ס"ד מי שלבבו רחבה ודעתו צלולה ישית לב בתירוץ קושיא זו וכעת צל"ע רב עכ"ד. ולי הצעיר יראה דמשכחת לה בכה"ג כאשר יהי' האופן דילפי' חטאות הפנימיות שטעונות צפון מחטאות חיצוניות בק"ו שנכנס דמה לפנים והאי קולא ליתא בעולה דיליף מינה חטאת חיצונה בק"ו ואפ"ה לא פרכי' מה לעולה שכן אם נכנס דמה פסולה כגון שזאת החומרא אינה כתובה וחומרת סברא היא והו"ל פרכא שאינה כתובה בתורה דקי"ל דמבליעין אותה בק"ו ומיהו לענין למילף פנימיות מחיצוניות שפיר אמרי' ומה חיצוניות שנכנס דמה לפנים טעונ' צפון חיצונות שאין נכנס דמה לפנים לכ"ש ודון מינה לכל המקומות: ענ"ל דמשכחת לה ע"ד משל דילפי' גיד מחלב שמותר בהנאה מק"ו הכי ומה חלב שענוש כרת מותר בהנא' גיד לכ"ש והדר יליף אמ"ה בק"ו מגיד ומה גיד שלא הותר מכללו מותר בהנאה אמ"ה שהותר מכללו לכ"ש ולא מצי יליף גיד מחלב גופי' דחלב נמי הותר מכללו אצל חיה ומיהו כי יליף גיד מק"ו מחלב לא מצינן למפ' השתא מה לחלב שהותר מכללו דאיכא למימר דנפיק הק"ו למקומות וליתא להאי פרכא וזהו ומה כרת שישנו בחלב אינו בגיד איסור הנאה שאינו בחלב א"ד שאינו בגיד דהשתא לא שייך כלל למפ' הותר מכללו יוכיח א"נ חיה תוכיח כמבואר וברור נ"ל. מיהו במאי דבעי התם דבר הלמד בב"א מהו שילמד בק"ו אין עליך לדון אלא כדרך הראשון וכגון שאותה קולא של ב' ישנה ג"כ בא' והא דלא יליף בק"ו ג' מא' משום דאיכא חומרא אחריתי כתובה בתורה בא' ומיהו ודאי ישנה ג"כ אותה בב' אלא דאינה כתובה בתורה ומ"ה לא פרכינן לה בג' מא'. ומיהו אמאי דבעי התם דבר הלמד בב"א מהו שילמד בב"א לא ק' כלום דלמה לא יליף ג' מא' בב"א דודאי בכל מ"מ בעינן שום צד השואה ביניהם כמ"ש מוהרי"ק ז"ל בכללי הגמ' ביבין שמועה דף מ"א ע"ש אלא מיהו לא בעי' השואת דין וחומרא הגורמת אלא שיהא השואת דימוי בעלמא והשתא משכחת לה בשהג' אין לו דמיון כלל עם הא' אלא בב' ומיהו לדברי הר"ן ז"ל בחי' לפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב שכ' שם דבמ"מ נמי פרכינן כל דהו עדיין ק' וצ"ע

ודע שראיתי בס' גינת ורדים מקרוב בא בסוף כלל ט"ו שנסתפק ביוכיח שהוא למד מלמד אי אמרי' יוכיח מי אמרי' כיון שבא לחזק הק"ו ולבטל הפרכא והעיקר הוא מק"ו הא' שפיר אמרי' יוכיח א"ד ל"ש וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד עש"ב. ואשתמיטתיה דברי התוס' דפ"ק דשבועות דף ט' ע"א ד"ה שכן מרובה וכו' שכתבו בפשיטו' להדי' דביוכיח לבטל הפרכא אף שהו' למד מלמד אמרי' שפיר יוכיח ע"ש

ואעפ"י שהתו' בפ"ק דזבחים דף ח' ע"ב ד"ה ה"ג הנך כולהי וכו' ס"ל דבמה הצד ג"כ אין למדין למד מלמד ע"ש מ"מ ביוכיח מודו כיון שאינו אלא לסלק הפרכא אבל במה הצד שהלימוד בא מב' כאחד בשוה הוו שניהם לימוד גמור ומיהו מדבריהם שם פ"ק דשבועות נראה להדיא דס"ל דאף במה הצד למדין מן הלמד ע"ש ולפי מ"ש שם בכונתם הרב ק"א ז"ל א"ש אבל לענ"ד אחר המחילה אינו מכוון ועיין בחי' שם באורך בס"ד ואין כאן מקום להאריך ע"ש

לימוד מד כ' רש"י ז"ל פ"ק דב"ק דף ה' ע"א ד"ה תחת וז"ל ובבשת כתיב תחת גבי אונס ומפתה דכתי' תחת אשר ענה ודרשי' וכו' מכלל דאיכא בשת ופגם וכו' ע"ש והקשה שם בש"מ בשם הר' אשר ז"ל בגליון דבשת ופגם דאתי מן הכלל הוא לא ילפי' בג"ש כדאיתא בס"פ הנשרפין וכו' וע"ש שהעלה בצ"ע. ולי הצעיר יראה דלק"מ דלא קאמר בגמ' דדבר הבא מן הכלל וכו' אלא משום דמלת הג"ש דיחלל לא אתיא אלא מן הכלל דאלו בקרא אפכא כתי' ולא יחלל משא"כ התם דמלת תחת כתיבה באונס וגבי בשת ופגם כתי' אע"ג דלא כתי' להדיא לית לן בה. ובהא ניחא לי הא דדרשינן בפ"ג דזבחים ג"ש שתויי יין ממחוסר בגדים כמ"ש התוס' שם דהתם נמי חקת עולם כתיב להדיא בתרוייהו ואפשר דזהו נמי שכתבו התוס' שם ולא דמי וכו' ומהנך דקאמר הא אם עבדו חללו לזה כתבו שם וצריך לחלק וכו' שוב מצאתי בס' הכריתות ז"ל שהקשה זה לפירש"י וכ' כדכתיבית ושמחתי ת"ל. ובהכי ניחא מה שהק' הרב ג"ה כלל קי"ד אמ"ש התוס' ביומא דף ס' ע"א ד"ה חד למעוטי מנותר דמלת' דאתי באא"ע אין דנין מנייהו בג"ש ע"ש והק' הוא ז"ל ממ"ש פ' הנשרפין רמז לט"י שאם עבד חילל וכו' אא"ע לטמא וכו' ויליף חילול חילול מתרומה ע"ש והא התם דדרשי' ג"ש אף במידי דאתא באא"ע ע"ש שחילק בין למד למלמד ותלאו בפלוגתא. ולע"ד רב המרחק ביניהם. ולעיקר קושית' נ"ל דלק"מ דלא כתבו התוס' כן אלא לענין למילף דבר אחר מאותו דבר שנאמר באא"ע דהוי כעין למד מלמד אמנם לענין דיליף אותו דבר הנלמד באא"ע בג"ש מאחריני להוסיף בו איזה דבר זה לא שמענו וברור. ולפי האמור נמי יתובי יתבינן שפיר ודוק' התם משום דמלת עון או חילול לא כתיב בהך קרא אמנם ההיא דהתם דמ"מ מלת הג"ש הא כתיבה יהי' מה שיהי' שפיר ילפי' דאותו מין שעסוק בו הכתוב ישנו במיתה וגם זה ברור. והא ל"ק ממ"ש התוס' ר"פ היו בודקי' דמ"א ע"א ד"ה תנהו ענין וכו' וז"ל ובג"ש דרשע רשע ליכ' למילף וכו' ע"ש ומאי ק"ל כיון דמלקות גופיה לא אתי אלא באא"ע די"ל דל"ק דשאני התם משום דבכרת לא שייך התראה ואינו משום יתורא הוא וגם מלקו' דהתם דכרת הוא ולפי האמור ניחא מה שהק' לדבריהם מדאמרי' ר"פ איזהו נשך דס"א ע"א דנשך כסף דכתי' בלוה אא"ע לנשך כסף וכו' תנהו ענין לרבית כסף אין לי אלא בלוה מנין וכו' נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה וכו' ע"ש והא התם דרבית כסף בלוה באא"ע הוא דאתי וגמרי' מניה בג"ש למלוה והשתא א"ש דדוקא משום דמלת עון לא כתיב בגופיה