למודי ד' נ

ולעיקר קושייתו נ"ל דל"ק דהאי קרא דכל שוכב עם בהמה דרשינן ליה בפ"ד מיתות באא"ע לשוכב תנהו ענין לנשכב והשתא אי לא כתיב דמיהם בם דשוכב לא הוה דרשי' האי קרא דכל שוכב לנשכב באא"ע דהרי ישנו ענין לשוכב ללמד בו סקילה דכיון דללמד על עצמו בא אין לנו להק' למה כתבו כאן ובהדי עונש דשוכב לכתוב להדיא דמיהם בם ולילף השתא בג"ש כל זה הייתי טועה מש"ה כתיב דמיהם בם והשתא ע"כ דאתא לאא"ע. ואין להק' לבן עזאי מנ"ל אא"ע לשוכב דילמא אצטריך ללמד סקילה דמכשף דהא ל"ק דלמימר דאתא קרא יתיר' בשוכב ללמד סקילה דמכשף כל כי האי לא אמרינן וברור. ודע שאני תמה על רש"י שם בסוגיא שכתב בד"ה שוכב וכו' ילפי' לה בהאי פרקא דכתיב דמיהם בם דכתיב בפ' קדושים וכו' עש"ב. דבשוכב בבהמה לא כתיב דמיהם בם ומג"ש דתהרוגו הוא דילפי' לה בהך פרקא דף נ"ד ע"ב ממסית וכו' ע"ש וצ"ע: ודע דלפי מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל בשרשי המצות יש ליישב מה שהק' הרב יבין שמועה דף מ"ב ע"ב בסוגיא דפ' המפלת ע"ש שהעלה בצ"ע והאמת שהיא קושיא חזקה ולפי דברי הרמב"ן ז"ל יתיישב קצת דאפשר דקים ציה לתלמודא דג"ש זו היא ממה שנשתכחו באבלו של משה ומ"ה נפל בה הספק. והנני יוסיף להפליא אהא דגרסי' בפ"ק דבכורות דף י"ב ע"א לעולם למעשר וכו' מ"ד העברה העברה מבכור גמר קמ"ל תחת תחת מקדשים גמר ע"ש והשתא ה"ד אי העברה העבר' נתקבל' היכי גמר תחת תחת ואי תחת תחת גמירי היכי ס"ד למילף העבר' וכו' ואם היתה הקבל' דמעשר יליף מבכור היכי יליף מקדשים ואי מקדשים היכי ס"ד למילף מבכור. ונר' דהך ג"ש אתא למלתא אחריתי לכדדרשי שם דף ט"ו ע"ב ע"ש אך ק' אכתי מתחת תחת והא נמי יש ליישב דג"ש דתחת תחת סתם נתקבלה דה"נ גמרי' לה בפ' אלו נערות ובפ"ק דב"ק תחת נתינה וכו' ובפרק החובל ואח"כ מצאתי שם בפ' בתרא דף נ"ז ע"א האי ג"ש דתחת תחת למלת' אחריתי ע"ש אבל ק' אדגרסינן בפ' כל פסולי המוקדשין דף ל"ב ע"א ומאי חזית דלא תפדה דבכור לגופיה ודמעשר לאפנויי וכו' ע"ש ומיהו לזה י"ל כמ"ש הר' שם בואין לתרץ ע"ש

וראיתי בחי' הר"ן ז"ל בחולין שכתב וז"ל ור"מ ג"ש דשחיטה גמר אלא שאין ידוע אי ג"ש דשחיטה שחיטה אי שחיטה מטביחה וכו' ע"ש ולפ"ז אפשר דכך נתקבלה דבאדם יש בו ג"ש לדין אשה המפלת מין שאינו אדם: ודרך אגב אודיע למעיין דהא דפריך בפ' המפלת לר"י מאי איכא בין מופנה מצד א' למופנה מב' צדדים וכו' היינו דר"ל דכיון דלתרווייהו אין משיבין אמאי עביד רחמנא בב' הצדדים המופנה לא ליפני אלא חדא ומשני משום דנ"מ היכא דאיכא וכו' שבקינן וכו' משום דמסתמא התורה ניחא לה שתהי' הג"ש מופנה מב' צדדים טפי וממילא נשמע דכל היכא דמצי רחמנא לאפנויי לתרוייהו עדיף ליה טפי והיכא דלא מצי לא וזה פשוט. לאפוקי ממה שהק' הרב לחם אבירים ז"ל בפ' כיצד הרגל בשמעתא דמפץ אהא דמשני דמת נמי מופנה היא וז"ל וק' דלמ"ד מופנה מצד א' למדין ואין משיבין בגד ועור דכתב רחמנא במת למ"ל עכ"ל ע"ש מה שדחק לתרץ ובודאי שכונתו להק' דבגד ועור דכתביה רחמנא בדרך הפנאה למ"ל וכלומר למ"ל הקישא דמת לש"ז דאין לפ' קושייתו על מלת בגד ועור גופה דלמ"ל דזה אין לו שחר דאי לא כתביה ג"ש מנין וכן ראיתי לו שם במהדורא אחרת שהק' כן בהדיא אהקישא ע"ש ועיין למורינו הרב ז"ל בס' זרע יצחק בפ' במה אשה דף ס"ד מ"ש עליו בזה ודבריו תמוהים ע"ש

לימוד לז כתב הריטב"א ז"ל בחי' לר"פ הלוקין די"ד ע"ב ד"ה אלא ר"י מ"ט לא אמר כר"ל פי' דאע"ג דגמיר ג"ש וקי"ל דג"ש לגמרי דיינינן עדיף לי' למילף מקרא מפורש דהא האי ג"ש אית לן כמה מילי למידרשי' עכ"ד והוא חידוש גדול והתוס' דר"פ איזהו נשך ימאנו מזה בד"ה ג"ש לא צריך וכו' ע"ש וק"ק ומאי דוחקי' להריטב"א ז"ל עצמו שכ' שם בחי' וז"ל ומלתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא כיון שאין בזה יתור לשון ע"ש ומה בכך והא עדיף לן למילף ממקרא מפורש דהך ג"ש אית לן לאוקמה למלתא אחריתי כדדריש לה התם בגמ' ע"ש ואין לומר דלא כתב כן הרב ז"ל אלא במקרא מפורש אמנם התם אינו כ"כ מפורש זה אין לומר דהא ההוא קרא דבכל קדש לא תגע כתיב אלא דנ"ל אכיל' מהקישא כדאי' התם ע"ש והקישא ודאי לא עדיפא מקרא דהתם: אמנם צריך להבין לפי דעת התוס' שזכרנו מה יענו לההיא דהלוקין דמאי פריך לר"י מ"ט לא אמר כר"ל וי"ל דס"ל דהכי פריך מ"ט לא אמר כר"ל ולדידי' א"כ תק' למ"ל קרא והיינו דמשני ההוא לתרומה וכו' וכן יש לפ' הא דאמרינן בפ' יה"כ דף פ"א ע"ב אלא ראב"י מ"ט לא אמר כר"פ וכו' ע"ש ולהריטב"א ז"ל הוא דחוק קצת ודע דלר"פ המ"ל דלא אמר כראב"י דג"ש לא גמיר אלא דעדיפא מינה קאמר התם וכו' ע"ש וכ"נ קצת מפירושם שם בתירוץ האחרון ד"ה ההוא לתרומה וכו' ע"ש: ודע דהר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים דף ג' ע"א ד"ה לנדור וכו' כתב דמלתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא כדאמרי' באיזהו נשך ע"ש והיינו מכח קושית התוס' וכן כ' שם הראב"ד ז"ל הובא בש"מ ע"ש וכ"כ מהר"ב בש"מ לפ' אלו נערות דף נ"א ע"ב דמלתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא כדאיתא בפ' איזהו נשך ע"ש ונ"ל דגם הריטב"א ז"ל לא פליג בהא דאמרי' בפשיטות מלתא דאתיא בג"ש וכו' ומ"ש שם באיזהו נשך כיון שאין בזה יתור לשון לאו משום דשניא היא ממלתא דאתיא בק"ו אלא דאפי' בק"ו גופיה כך היא המדה וכן מצאתי לו שכתב בחי' לפ"ד דיומא דף מ"ג ע"א וז"ל מלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא פי' כשאין צריך לעקם הרבה כי הכא וכדכתיבנא בר"פ איזהו נשך עכ"ד ובזה זכינו לדין דהתוס' ז"ל ג"כ אזלי ומודו להאי כללא דרבוותא ומ"ש שם דאין שום אריכות לשון וכו' משום טרח וכו' נגעו בה וע' בהרב מש"ל פ"ד מה' מלוה ולוה ע"ש:

אמנם קשה לפ"ז מדאמרי' ר"פ נגמר הדין דמ"ג ע"א עכשו שנאמר קרא ג"ש ל"צ ע"ש והא התם יש אריכות בפסוק יותר וא"כ קרא למ"ל וע"ש בתוס' בד"ה משה וכו' ובמהרש"ל ז"ל שם ע"ש ויראה דהתם לאו ג"ש גמורה היא אלא גילוי מלתא מלות דומות תדע דא"כ הו"ל לש"ס לאשכוחי ג"ש למאי אתא דכה"ג פריך ר"פ איזהו נשך ואצרכה התם למלתא אחריתי ושוב מצאתי לתוס' דפ' השוחט והמעלה דף ק"ז ע"ב שכתבו כן לענין שחוטי חוץ משום דאינה מופנה ע"ש וה"נ לנ"ד ודע שדעת הכריתות בריש לשון למודים סי' א' דמלתא דאתיא בג"ש לא אמרינן טרח וכתב לה קרא ע"ש

לימוד לח כתב הר"ן ז"ל בחי' לפ"ק דשבועות דף ז' ע"א וז"ל אתיא טומאתו וכו' וא"ת אי גמר טומאתו טומאתו ליגמר מינה תרומה דכתיב לכל טומאתו וכו' וכ"ת ג"ש דמקדש גמירי דתרומה לא גמירי וכו' הא ליתא דודאי כל ג"ש סתם נמסרו למשה וכו' ומסרן הקב"ה לחכמים לידע איזה ג"ש נידון דאלת"ה היכי פריך בכמה דוכתי ונגמר בפ' הפועלים דפ"ז ע"ב וז"ל שכל הג"ש כך נמסרו לנו מסיני קמה קמה לג"ש אבל אינו ידוע לנו בפי' מאיזה מהם נאמרה וע"כ נחלקו בהם עכ"ד אמנם מדברי התוס' ז"ל בפ"ק דסוכה די"ג ע"א ד"ה מצות אזוב שכתבו וז"ל קסברי דמאזוב לאזוב נאמרה ג"ש ע"ש אין נראה כן ומדברי התוס' דפ"ק דשבועות שזכרנו ד"ה אתיא וכו' ע"ש אין ראיה דס"ל כדברי רבוותא הללו די"ל משום דבפרק בתרא דמכות ילפינן ג"ש דטומאתו קדש ממקדש והא ודאי לומר דתרי ג"ש הוו הס כי לא להזכיר דודאי