למודי ד' ד

הקדמת המחבר

כי תשיג יד כל אדם כאשר ירדוף הקור"א לשון למודי' ולתלמודו הוא בא פשפש ולא מצא העלם זה וזה בידו אשתמוטי קמשתמיט מניה סתם ספרי דבי רב דפקיע שמייהו. אם כה יאמר אף הוא היה מתכוין לדבריהם דרבנן קאמר פור"ש לעשות לו דרך או מותיב לה או מפרק לה וזמנין אמר לה מוחלפת השיטה תברא מי ששנה זו כמאן דלא גמר שמעתתא מפומייהו אף הוא ראה יהודה יעלה זכר צדיקים לקרוא לדת"ן הלא בספרתן בין שורות"ם ספיר גזרתם ושעשע יונק לשמוע בלמודי"ם. הא למגמר פתרי מנייהו איידי דחביבה ליה ואייקר תלמודייהו. גדולה מזו הנשכח כדין באותו ענין הלמ"ד מעניינו קתני רישא איזה ספר ספרן של צדיקים מתוך כך זוכרהו ועוד מלתא בפומיה ותלמודו בידו אתאן לסיפא אפיק שפה ונעלם דבר איעקר מפרקייהו. בשבטי ישראל הודעתי הן כתיב כאן שאני לעצמי לא הוה בידי כל כתבי הקדש ולא הוו שכיחי במתא הרי אלו מיעוטין אך זה היום חדשים מקרוב באו בקרב שנים נפיש נהורייהו. אי לזאת אנא נפשאי כל ימי הייתי מצטער לא תעזוב נפשי לשאו"ל מידי דאיתיה בשאילה מזה א' ומזה א' ותיכף לנטילה שמו אותות"ם שלחו מתם קראו בשמותם מצוה בחזר"ת אהדרינהו למארייהו. מפני סוב"ה זאת היתה לי אשר קרית"י לי גרסה נפשי דרך למודי קורא לאחת הנ"ה הנה הא דמטא לידי מן הבא בידי ואין סדר למשנה לפי מיעוט ספרים העשויין להשאיל אגב דוחקייהו. אחת שאלתי יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל לפום רבנן ותלמידיהון מכריעין. לפני חכמים פותחין לזכות ומשמיא יתובי יתבין למכתב זכוותייהו

הכ"ד תולעת ולא איש חרפת אדם מוע"ט מזעיר לא תואר לו ולא הדר והוא הצעיר יהודה נגאר ס"ט: