למודי ד' מח

שטימא כל מעשה עזים וטמא מת משרץ דלא טימא אלא טווי וארוג ולדבר הבא מזנב הסוס ע"ש ואע"ג דהמופנ' הוא השרץ פריך התם הניחא למ"ד מופנה מצד א' למדין ואין משיבין וכו' ע"ש ואפשר בדוחק דקאמר הניחא אג"ש קמייתא דשרץ ממת לענין כל מעשה עזים וכו' עיין תוס' דרפ"ב דיבמות דף כ' ד"ה בשלמא וכו' ועיין עוד בחי' הר"ן ז"ל בריש פ"ב דסנהדרין דף ח"י ע"ב ד"ה קפסיק ותני וכו' ליישב קצת דברי הר"ף אלו ע"ש דרכו ז"ל שם ע"ש ואין להאריך. ואח"כ ראיתי למורינו הרב המו' כמוהר"י לומברוזו זצ"ל בסוגיא זו דבמה אשה שהביא דברי הר"ף ז"ל אלו והשיב עליהם מקצת סוגיות שהבאתי ופי' דבריו כדכתיבנא. אך יש לתמוה עליו איך ניחא לי' בפי' זה מההיא סוגיא דבמה אשה ומה שהקשה שם לדברי הר"ף ז"ל וז"ל אך עדיין צל"ע דכי קאמר פ' המפלת מאי נ"מ אמאי לא קאמר ליה דנ"מ אם ילמוד זה מזה וזה מזה דמופנ' מצד א' כשלמד ממי שאינו מופנה לא יחזור מי שאינו מופנה וילמד מהמופנ' ומופנה מב' צדדים לומדים זה מזה לעולם עכ"ל ולי נר' דתלמודא לא בעי מאי נ"מ אלא אמאי דמסיק דוייצר מופנה מב' צדדים ויברא גבי אדם מופנה גבי תנינים אינו מופנה אהא בעי מאי נ"מ וכ"כ רש"י ז"ל ד"ה מאי נ"מ וז"ל דניחא לך למילף מב' צדדים טפי עכ"ל דכיון דלית לן למילף אלא תנין מאדם ולא אפכא א"כ מאי נ"מ הכא ומש"ה מייתי דרב יהודה וכו' וה"נ בעי לר' ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד א' וכו' בכה"ג ופשוט וברור

לימוד לה כתב הר"ן ז"ל בר"פ הנשרפין וז"ל דלא אמרי' בג"ש דמופנה מב' צדדים למדין ואין משיבין אלא כדי לקיים הדרשא לעיקר אג"ש אבל לאחר שיצא ממנה דין א' אין לרבות בכח ג"ש דין אחר כל היכא דאיכא למפרך וא"ת ומה ראית לרבות בת בתו ובת בנו לשרפ' מג"ש ולהוציא אם אמו מכח הפירכא נימא אפכא וכו' וי"ל שיותר ראוי לרבות שרפה לבת בנו וכו' שהזהיר בהן הכתוב בפי' מלרבות אם אמו לאסור שלא שמענו אותה כלל עכ"ל וכן מצאתי בלשון זה בשיטה כ"י לה"ר דוד בונפיד ז"ל תלמיד הרמב"ן ז"ל שם ויש לדקדק לדבריהם מהא דגרסי' בפר"א דמילה דף קל"א ע"ב גבי מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת דקאמר אי מסוכה שכן נוהגת בלילות וכו' ומסיק דגמר ט"ו ט"ו מחג הסוכות וכו' ע"ש והא כיון דהך ג"ש מיקיימא למלתא אחריתי כדדרשי' בפ' הישן דכ"ז ע"א לענין לילה הא' שהוא חובה לחומרא תו ליכא למילף מינה מידי כיון דאיכא למפרך

וראיתי לתוס' בפ"ק דחגיגה דף ט' ע"א ד"ה נאמר וכו' שכתבו וז"ל בירוש' יליף להר"י בשר"י נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג מה להלן וכו' ותו ליכא למפרך כדפריך בגמרין דהא ג"ש גמורה היא כדילפי' מינה בסוכה פ' הישן וכו' עכ"ל ודבריהם סתומים ואפשר שבאו לומר הפך דברי הרבנים האלו דמאחר דנתקבל' הג"ש להך מלתא הואיל וילפי' ילפי' כל מידי מינה ולא פרכינן וע"ע בתוס' דפ' השולח דף מ"א ע"ב ד"ה מה לאמה וכו' ע"ש ואף לפמ"ש התו' בפ' הישן שם דחזר בו ר"א משום סוכה דוקא ע"ש מ"מ נראה ודאי דלר"א נמי אצטרך לג"ש ומה גם דעדיין ק' מהירוש' שהביאו התו' בחגיגה דתרוייהו משמיה דר"י ע"ש. ואפשר ליישב עפמ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה גמר וכו' ואע"ג דאינה מופנה מב' צדדים וכו' כיון דגלי רחמנא בעומר וכו' גילוי מלתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה עכ"ל וה"נ אע"ג דלהאי מלתא איכא למפרך עלה מ"ע כיון דגלי רחמנא וכו' גילוי מלתא הוי וס"ל להר"ן וה"ר דוד ז"ל דזהו לסברת הירו' מיהו לש"ס דילן דלא מייתי מהך ג"ש כדמייתי לה בכמה דוכתי בגמ' משום דס"ל כמ"ש הם ז"ל. וראיתי בחי' הרשב"א ז"ל שם שכ' וז"ל הא דאמרי' בסמוך יליף ט"ו ט"ו מחג הסוכות לאו מופנה היא וי"ל דגילוי מלתא בעלמא הוא כיון דגלי קרא בכל הנך וכ"כ הר"ן ז"ל עצמו בשיט' כ"י למס' שבת ע"ש עוד יש לדקדק על דבריהם בסוגיא דר"פ האיש מקדש דף מ"ב ע"ב גבי מעילה ודשלוחו של אדם כמותו קאמר שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה והא ודאי דאיכא למפ' מה לתרומ' שכן אינה עבירה תאמר במעיל' שהיא עביר' ואיכא למימר דברי הרב ודברי התלמיד וכו' א"נ מה לתרומה שכן ישנה במחשב' כדפריך התם ריש הסוגיא ע"ש וכיון דהך ג"ש נתקבלה לע"א במס' מעילה כמ"ש רש"י שם א"כ לא ילפי' מינה דמשוי שליח במעילה כל היכא דאיכא למפרך

שוב אחרי מופלג אינה ה' לידי שיטה יפה לקידו' למי מקדושים אשר בארץ ובש"מ לכתובות מייחסה בשם תלמידי הרשב"א ז"ל וראיתי לו שם שכתב וז"ל דילפא חטא חטא מתרומה. ק"ל איכא למפ' מה לתרומה שכן לאו דבר עבירה תאמר במעיל' שהיא עבירה ואי משום ג"ש להכי הוא דאתא דתניא הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכ"א באזהרה. ותרווייהו בחטא מתרומה מייתי לה וצ"ע עכ"ל וממ"ש ואי משום ג"ש וכו' מפורש יוצא דס"ל כדעת הר"ן ז"ל דוק ותשכח כנ"ל. וניחא לי דע"כ לא כתב הר"ן ז"ל כן אלא היכא דלשני הדברים אשר רוצים ללמוד לכולהו אית להו פרכא אבל אם האחד יש בו פרכא והב' אין בו אז ילפי' מיני' תרווייהו גם אותו שיש בו פרכא דלהכי אהני הפנתו וכן מתבאר משם דבתר דילפי' לבתה ובת בתה וכו' הדר יליף הא דשאר דידיה וכו' ואם אית' הא איכא לקיומי הג"ש לבתה וכו' אלא ודאי משום דבההיא ליכא פרכא והשתא ניחא

איברא אי קשיא מדגרסינן בפ' במה אשה דף ס"ד ע"א גבי ג"ש דשרץ וטמא מת דילפינן התם ט"מ משרץ לענין דלא טימא אלא טווי ואריג והיכי ילפינן לקולא כיון דאיכא למפ' ע"ש בפירש"י ד"ה דאיכא למפ' וכו' ובמהרש"א ז"ל שם האיכא לקיומי הג"ש לענין דטמא כל מעשה עזים לחומרא כדקאמר התם ולזה י"ל דלא כ"כ הר"ן ז"ל אלא לענין דהלמד גמר תרתי מהמלמד אבל התם דמת יליף משרץ ושרץ ממת שפיר ילפינן מדין אין ג"ש למחצה אבל מדבריו שם גבי כלתו מוכח דאפי' כה"ג לא ילפינן תרתי וע"ש אבל אין להקשות דכיון דיליף מת משרץ לענין דבר הבא מזנב הסוס וכו' אח"כ היכי הדר תו למילף מיניה נמי לענין מפץ בפרק כיצד הרגל די"ל כיון דשקולים הם יבואו שניהם דמה ראית וכו' אך קשה דהיכי ילפינן מת משרץ לענין טווי ואריג כיון דיליף מיניה לענין דבר הבא מזנב הסוס וכו' כדאיתא התם כיון דאיכא למפרך וצ"ע והתימא מהרדב"ז ז"ל בתשו' סימן שנ"ב שכתב על דברי הר"ן ז"ל שהוא כלל אמיתי נכון

שו"ר להרב החביב ז"ל בס' שיירי כנה"ג א"ח בכלליו שהביא דברי הר"ן ז"ל הללו וכתב שם וז"ל ובביאורי לסמ"ג לאוין של נשים תמהתי עליו דא"כ היכי יליף בפ' הנשרפין ג' דורות למעלה כג' דורות למטה בג"ש כיון דיכולין אנו לקיים הג"ש להביא שריפ' בשאר דידי' למטה ואיכא למפרך מה למטה שכן שאר דידיה כדידה תאמר למעלה שאם אמו מותרת ומהר"ם די בוטין ז"ל בקונטריס שלח אלי אע"פ שהליץ בעד הר"ן ז"ל מסיק דחידוש זה של הר"ן מוקש' וימצא לו תברא בכמ' מקומו' מהתלמוד ומדברי עצמו בריש קידושין בג"ש דקיחה קיחה. שוב נדפסו תשובותיו ותמצא זה עכ"ל ואפשר להליץ בעד הר"ן ז"ל דאיהו מפ' דשאר דידיה כשאר דידה בהנה הנה ילפי' ולא בזמה כפירש"י שם ועיין בפירש"י דרפ"ק דיבמות דף ג' ע"ש דהשתא הוי ג"ש אחריתי ודלא נקט אפכא אתיא זמה זמה אתיא וכו' משום דהכי נקט רבא בפ"ק דכריתות ע"ש וכצ"ל לדעת התוס' שם ע"ש בחידושי. שוב אינה ה' לידי תשובות מוהר"ם די בוטון ז"ל וראיתי שהאריך ליישב ואלו ראה דברי הר"ן ז"ל במקומם לא היה כותב כל מ"ש והתימא מהר' הנז'