למודי ד' מז

אחוה מבני יעקב למעוטי אחיו מן האב ולא יליף מלוט דאחוה דבני יעקב מופנה והא הכא דהמלמד הוא המופנ' ויליף שאינו מופנה מניה ונהי דהתם ליכא למיפרך מידי מ"מ לא גמר שהרי הר"פ ז"ל במאי דליכא למפ' קמיירי כמבואר. ולזה י"ל דהתם גילוי מלתא בעלמא הוי דהא כתיב נמי יחדיו במיוחדין בנחלה כדאיתא התם ואע"ג דמצריך להו התם מ"מ חשיב בכה"ג גילוי מילתא. ובהכי נמי ניחא דלא פריך התם הניחא למ"ד מופנה מצד א' למדין ואין משיבין וכו' אף דבלא"ה י"ל דהא ליכא למפ' מידי כדכתיבנא. ועוד קשיא מפ' כל פסולי המוקדשין דף ל"ב ע"א דיליף התם במעשר דאינו נמכר מג"ש מחרמים וקאמר דלא יגאל דחרמים מופנה דאי לא מופנה איכא למפ' ע"ש והא הכא דהמופנ' הוא המלמד וגמר שאינו מופנה מהמופנה ולזה יש לדחות דבלא"ה פריך שפיר ולפי המסקנא ניחא. מיהו ק"ק התם דלא פריך הניחא למ"ד ואין משיבין במופנ' מצד א' וע' בש"מ למ' כתובות פ' אלו נערות דף ל"ב ע"ב ד"ה אלא עולא וכו' מ"ש שם בשם תוס' חיצוניות ע"ש. אמנם ממאי דפריך התם ואכתי במעשר נמי לא מופנ' וכו' ומשני והעברת קרא יתירא הוא ופירש"י ז"ל וז"ל ומ"ט האי קרא יתירא דמצי למכתב כל פטר רחם וכו' ע"ש הא קשיתיה דרבינו ועוד קשיא מסוגיא דפ' הערל דע"ב ע"א דיליף התם מעשר מפסח מג"ש וההפנא' אינה אלא בפסח ואפ"ה קאמר התם הניחא למ"ד למדין ואין משיבין וכו' ע"ש והא אכתי קשיא נמי לדידיה. ועוד קשיא מריש פרקא דהתם גבי תושב ושכיר דיליף תרומ' מפסח בג"ש ודפסח הוא דמופנה ופריך התם ואכתי מופנה מצד א' הוא ושמעי' ליה לר"א מופנה מצד א' למידין ומשיבין וכו' ע"ש והא אפי' לרבנן ק'. וע"ק מפ' יה"כ דפ"א ע"א גבי עונש דעינוי דההפנא' היא במלאכה וגמרי' עינוי מינה ולזה י"ל דהתם גילוי מילתא הוא כיון דמסתמא לא ענש אא"כ הזהיר וא"ש נמי דלא קאמר הניחא למ"ד למדין ואין משיבין וכה"ג מצאתי בחידושי הריטב"א ז"ל לפ' בתרא דמכות דף י"ד ע"ב שכ' וז"ל ובמופנ' מצד א' סגי בהא לדברי הכל דהא מסתמא לא ענש אא"כ הזהיר ע"ש. שוב זכיתי ומצאתי כדברים האלה בס' ג"ה סי' ק"ח ע"ש ועוד קשיא מפר"א דמילה דף קל"א ע"א גבי עומר ושתי הלחם דיליף התם ב' הלחם בג"ש מעומר ואין ההפנא' אלא בעומר ופריך התם ואכתי מופנה מצד א' הוא ושמעינן לי' לר"א וכו' ע"ש ולזה נראה לומר ע"פ מ"ש רש"י שם בע"ב ד"ה גמר ז' ימים וכו' וז"ל ואע"ג דאינה מופנה מב' צדדים דהא גבי לולב חד ז' ימים הוא דכתיב וכו' כיון דגלי רחמנא בעומר וב' הלחם ולולב גילוי מלתא הוא ולא פרכינן עלה גמגום עכ"ל. ולכאורה ק' לדבריו דא"כ לעיל גבי עומר ושתי הלחם מאי פריך ושמעינן ליה לר"א דאמר למדין ומשיבין והא מכיון דגלי בלולב בסוכה דדחו שבת הו"ל גילוי מלתא בעלמא ואפשר דמ"ה כתב רש"י ז"ל בסוף דבריו גמגום. ולפי דברי הרב ז"ל א"ש דבעומר וב' הלחם דאיכא תרתי לריעותא חדא דאיכא פרכא ואידך דהלמד אינו מופנה ומ"ה לא מהני טעמא דגילוי מילתא אלא לענין ההפנא' מיהו כיון דמשיבין עליה לר"א כל היכא דאיכא למפרך אין למדין דלא מהני השתא טעמא דגילוי מילתא אבל גבי סוכה דהלמד הוא המופנ' מ"ה מהני טעמא דגילוי מלתא לענין הפרכא ושוב זכיתי ומצאתי כדברי אלה בס' ג"ה סימן קי"א ע"ש וסהדי במרומים וכ"כ בספר בני חיי ז"ל בליקוטיו ע"ש שלא ראה דברי רבו בג"ה

גם מה שהק' שם הרב בני חיי ז"ל קודם זה אמ"ש התוס' שם ד"ה לא לכל וכו' דא"כ אמאי לא פריך לה הש"ס לקמן הך פרכא דתוס' וכו' ע"ש ליתא דמשום עומר וב' הלחם אצטריך דהיא עצמה דוחין שבת וכ"כ מהרש"א ז"ל ופשוט ומ"ש למה שהק' לו הרב השואל דאמאי לא קאמר מדאצטריך גבי עומר גופי' ע"ש אחר המחי' אין כן כוונת התוס' וע"ש במהרש"א ז"ל ובהכי נסתלקה קושיתו שהק' לפי הבנתו על התוס' ע"ש ובעיקר הקושיא חשבתי לומר דאי הוה קאמר מעומר הו"א משום דלא מצי למילף ממילה שכן נכרתו עליה וכו' אבל השת' ל"ק דאיכא למימר עומר יוכיח אלא דליתא לפי מ"ש התוס' שם דמלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא ע"ש ואפשר דאי היה קאמר מדאצטריך בעומר דאצטריך משום ג"ש לשני הלחם מש"ה נקט שני הלחם גופייהו ודוחק

ומה שהקשה שם הרב ג"ה בגמ' וז"ל ואיכא למידק במאי דקאמר מה למצה שנוהגת באנשים וכו' ופירש"י ז"ל דנ"ל מז' ימים תאכל עליו מצות ולמ"ל קרא הא מדאיצטריך למילף עומר וב' הלחם וסוכה דמכשירין דחי שבת ש"מ דמצה נוהגת בנשים וכו' דאל"כ לכתוב רחמנא במצה דמכשירים דחי שבת וליתו כלהו ולילפו מיניה כדפריך בגמ' ויש ליישב בדוחק עכ"ל. י"ל דהו"א מה למצה שכן טעון צלי אש ומרור: עוד הק' הרב ז"ל וז"ל תו איכא למידק כי קאמר גמרי' ז' ימים מלולב דאמאי אצטריך הך ג"ש וכו' הא הג"ש דלקמן דמסיק דמצה וכל מכשיריה דחי שבת בג"ש דט"ו ט"ו ובודאי דנתקבלה בפי' לומר מה סוכה וכו' דחי שבת אף מצה כן א"כ מהתם נפקא עכ"ל ולא ידענא מי גילה לו רז זה דנתקבלה בפי' דא"כ בכל דוכתא דאמרינן סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות וכו' קמ"ל היכי ס"ד למילף מניה שהרי נתקבלה בפי' אלא ודאי דתיבות נתקבלה וס"ד למילף מינה למלתא אחריתי שהרי ע"כ לרבנן דר"א דלית להו התם הך ג"ש א"כ היכי אמרי' בעלמא סד"א תיתי ט"ו ט"ו וכו' קמ"ל ולפי האמת למ"ל ג"ש וכה"ג הקשו התוס' שם אג"ש דז' ימים ע"ש והיינו ודאי דאתא לג"ש דדרשי' בפרק הישן דף כ"ז ע"א לענין לילה הא' חובה ע"ש ובתר דילפינן ג"ש ה"נ הוא דיליף ט"ו ט"ו: ואני תמה מהרב יבין שמועה סי' ק"ח שכ' וז"ל והג"ש דט"ו ט"ו לפי האמת אצטריך וכו' למאי דכתבו התוס' פ' הישן דף כ"ז ד"ה תשבו וכו' ע"ש ומה ענין התוס' בזה וצ"ע וע"ע במהרש"א בסוגיין בפירש"י ד"ה ונכתוב רחמנא וכו' שנתעלמה ממנו הלכ' זו דפ' הישן ע"ש

וראיתי בס' יראים סי' קכ"ב שכתב וז"ל שלא לעשות מלאכה בא' וח' של חג הסוכות דכתיב וכו' בט"ו לחדש השביעי וכתיב בתרי' ביום הראשון מ"ק כל מלאכת עבודה וכו' ולר"א דאמר בשבת דגמר ג"ש מחג המצות לחג הסוכות ט"ו ט"ו לאיסור מלאכה נמי גמרינן עכ"ל והם דברים תמוהים דמאי אריא ר"א כ"ע מודו בהאי ג"ש וצ"ע

עוד הק' וז"ל תו איכא למידק כי קאמר ט"ו ט"ו וכו' דלישתוק קרא בסוכה מתשבו וכו' לג"ש לאשמועי' דסוכה נוהג בלילות כמ"ש במס' סוכה דמ"ג ע"ב ומדאצטריך ג"ש לרבויי מכשירי מצה דדחי שבת ש"מ דסוכה נוהגת בלילות כבימים דאי אינה נוהגת ג"ש למ"ל במצה וכו' הא אתיא מסוכה וליכא פרכא וכו' עכ"ל לפי מ"ש הא נמי ניחא. ועי"ל דג"ש דתשבו אתי לרבויי לילות על הימים וא"כ אי לאו הך ג"ש דתשבו אכתי שפיר איכא למפ' מה לסוכה שכן נוהגת בימים תאמר במצה שאינה נוהגת בימים ועדיפי ימים מלילות איך שיהי' מכל הלין סוגי' דאייתינן צריכין אנו ליישב דברי הר"ף ז"ל דלא ליהוי קטיל קני באגמא ח"ו. ואומר אני שהדבר ברור דלא כ' הר"ף ז"ל דשאינו מופנה לא גמר מהמופנ' אלא היכא דאותו המופנ' כבר יליף מאידך דאהני ליה הפנאתו לגופו וא"כ אין כח אז במי שאינו מופנה למגמ' מאידך דומיא דההיא דנזיר דעלה קאי הרב ז"ל אבל היכא דההפנא' דמלמד אינה מועלת לו לעצמו א"כ שפיר שדינן לי' אלמד דלהכי אפנייה קרא ודוגמא לזה אמרו בפ' הערל שדי חד אלמד וחד אמלמד ע"ש והשתא ניחא הכל

אבל אי קשיא לי הא קשיא מסוגיא דפ' במה אשה דף ס"ד דיליף התם ג"ש לשרץ וטמא מת מהדדי שרץ ממת לענין