למודי ד' מו

זה. אך ק' אכתי למאי דפריך שם ולר"א נעבריה דלא ס"ד חילוק זה גם לרבנן הי"ל להקשות דבהזאה דהויא ודאי לא גזרי' לכן נראה דס"ל להריטב"א דלרבנן פשיטא ליה לחלק בכך בין גזירה לגזירה דהא מיהא בהזאה גברא לא חזי ובקל יש לגזור שאין גזירה זו דוחה ממנו חיובו אמנם לר"א לענין מכשירין שדוחין את השבת לא ס"ד לחלק בכך דמ"מ אפשר לתקן ולפ"ז אפי' שנאמר דלרבנן נמי ערל שלא מל ס"ל נמי דענוש כרת כדס"ל לר"א שם מ"מ אית להו שפיר גזירה דרבה ומה"ט דגברא לא חזי וכאמור

וראיתי בנמקי הרב המאירי ז"ל פ"ק דמגילה שכתב וז"ל ואע"פ שבז' להזאה אינו תלוי בקבוע החדש הואיל ופסח תלוי בקבוע החדש הוא ושמ"ת הזאה לתרומה מה תאמר עליה אפשר הואיל ואינה שעה עוברת דין הוא שלא תדחה שבת עכ"ל אך את הדבר הקשה הוא מה שהק' הר"ן בר"פ י"ט דר"ה למה לא גזרו במילה ע"ש ומאי קו' התם ודאי הוא וכמו שכן תירצו הרב המאירי והריטב"א ז"ל וכבר העיר בזה הרב כנה"ג ז"ל ומ"ש הרב שע"ה בהל' שופר לחלק בין מצוה דרבים לדיחיד דאינה כ"כ חשובה ע"ש נכון הדבר וראי' לזה נ"ל מעה שאין לולב דוחה כשחל שבת בשאר ימי החג חוץ מי"ט א' אפי' במק' משום גזרה דרבה ואפי' בקיאין וטעמא משום שאין נטילתו חשובה דליתיה בגבולין וכדאי' להדיא בשמעת' קמייתא דר"פ לולב וערבה ע"ש

עוד אני תמה על מ"ש הרב בית יעקב דאתותב רבה על הך פירוקא דשמא יעבירנו וכו' דמאי דמסיק רבא התם קס' ר"א שוחטין וזורקין על טמא שרץ אין זה תי' אחר אלא רוצה ליישב מאי דק"ל מעיקרא ולר"א נעבריה וע"ז מיישב דקסבר ר"א שוחטין וכו' ואכילה לא מעכב' ולא ס"ל לר"א מכשירין דוחין אלא במידי דמעכבא והשתא עכ"ל טעמא דר"א משום הך גזרה דאי לא אכתי ק' טלטול בעלמא הוא ותדחי שבת משום מצות אכילה אע"ג דלא מעכב' אלא ודאי הדבר ברור דלאוקמי שנויא דרבא גם לר"א מסיק רבא כן

והנלע"ד ליישב הוא דלא קחשיב אלא הנך דפליג בהו ר"א וס"ל מכשירי לולב ושופר דוחין את השבת ולאפוקי מדר"א נקט הני אבל בהזאה דאפי' ר"א מודה בהך גזירה דרבה כדכתיבנא לא הוצרך לשנותו בהדייהו ומה שהק' בספר רות אליהו דאמאי לא פריך בשופר ולולב ולר"א נעבריה לק"מ דקושטא הוא דה"נ לר"א וכדכתבי' מעיק'. ובהכי ניחא מה שהק' הרב שע"ה ז"ל שם על מ"ש הרב ט"ז ז"ל בא"ח סימן תקפ"ח ליישב מה שהק' הר"ן אמה שלא גזרו במילה שמה שהתיר' תורה בפי' אין כח לחכמים לגזור ולאסור ע"ש ואני מצאתי שכך תי' הרב המאירי ז"ל פ"ק דמגי' ע"ש והרב הנז' הקשה עליו דהא ס"ל לר"א מכשירי לולב דוחין את השבת ע"ש ולפי מ"ש לק"מ. ומה שהק' עליו עוד בפ"א דיסודי התור' דין ח' ממ"ש התוס' בסוכה דף מ' ע"ב ד"ה על היין וכו' ע"ש לע"ד לא אריא דאי מקרא הו"א בקר וצאן שחוטין קאמר ולכן מייתי לה ממתני', ומה שהק' לו עוד ממ"ש התו' בפ' נערה דנ"א ע"ב ע"ש. י"ל דמשמע להו לתוס' דמדקאמר בגמ' אונס וכו' היכי שכחת לה מזה נר' דמדאורייתא בדאורייתא פריך דאי לא הול"ל והכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת. ומה שהק' עוד מתוס' דפ"ק דחולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ע"ש י"ל דה"ק ה"נ שמחמיר בשאר בשר חומרא בעלמא לגרמיה הוא דעבד ולא לאוסרו אכ"ע כשאר מיעוטא דעלמא מש"ה קאמר פסח וקדשים מא"ל. עי"ל דה"פ דהש"ס לרבותא קאמר אף לכשת"ל דלא ס"ל לר"מ כס' זו דהרב ט"ז לכך נקט טפי פסח וכו' וראיתי להרב יד מלאכי ז"ל שהק' עליו ממה שאסרו לבעול על דם טוהר ע"ש ולפי מ"ש הרשב"א ז"ל בס' תורת הבית בית ז' שער ו' בטעמו של דבר לפי שעכשיו אין בקיאין ע"ש א"ש וכמבואר. האמנם הא ק"ל לדברי הרב המאירי והרב ט"ז ז"ל סדין בציצית מא"ל עיין בפ' האשה רבה דף צ' ע"ב ועיין במ"ש רבי' יונה בריש ברכות גבי ק"ש עד חצות ע"ש ועיין בתוס' דפ' אלו דברים דף ס"ט ע"ב ד"ה אכל וכו' ע"ש

וראיתי להרב לשון למודים בא"ח סי' רי"ב שתירץ כמ"ש אמאי דלא פריך ולר"א נעבריה ושוב הוק' לו דאפי' לר"ע במצוה גופה דא"א לעשות מאתמול דוחה שבת והכא שהיא המצוה גופה נעבריה ע"ש וליתא דלא שרי ר"ע כה"ג אלא היכא דליכא למגזר אבל בהנך דאיכא למגזר שמא יעבירנו אזיל ומודה דגזרי' וכבר הר"ן ז"ל הק' כן במילה דעלה קאי ר"ע למה לא גזרו כן ומפרק לה בטוב טעם ע"ש. ותי' דה"מ בגוף המצוה אבל העברת המצוה אינה אלא מכשירין בין בהזאה בין בלולב ושופר ומ"ש שם לחלק דהזאה כי מעבירה גוף המצוה היא משא"כ בלולב ושופר עש"ב לע"ד אין הדבר כן דהזא' ודאי מכשירי מצוה ממש היא שהרי משום מצות הזאה גופה אע"ג דטלטול בעלמא הוא אינה דוחה שבת משום דאפשר למחר ולא פריך בגמ' תדחי שבת אלא משום פסח וכדקאמר להדיא משום פסח ובהדיא אמרי' פ"ק דיומא דף ח' ע"ב דק"ל הזאה שבות ואינה דוחה את השבת ע"ש וכל עצמה של גזיר' דרבה לא הוצרכה אלא משום פסח ומעתה אין לך מכשירין גדול הימנה ומה שהק' שם בס' רוח אליהו על מ"ש הר"ן ז"ל פ"ק דמגיל' ליישב מה שהק' הרז"ה ז"ל ע"ש וז"ל דאעיק' דדינא איך מספיק ה"ט גבי מגי' דהרי אי לאו טעמא דרבה בקריאת המגי' בשבת מה איסור שייך בקריאה זו ואף דלא ידעי' בקביעא דירחא ע"ש. ליתא כי לכל הפי' טעמא דרבה טעמא רבה ומוכרח הוא אלא מיהו כיון שהיא ד"ס מהני לן טעמא דרבה אפי' בדידעי' בקביעא דירחא וזה פשוט וע"ש בדברי הר"ן ז"ל ע"ש

וראיתי להתי"ט ז"ל פ"ק דמגיל' שהק' למה לא גזרו בקריאת התורה בשבת שמא יעביר ס"ת ד"א בר"ה ע"ש מ"ש ולפמ"ש הרב המאירי והריטב"א ז"ל גבי מילה דה"ט דלא גזור משום דהוי ודאי שלא גזרו אלא היכא דאיכא ס' דלא ידעי' בקביעא דירחא ע"ש הא נמי ל"ק. גם לפמ"ש הר"ן רפי"ט ד"ה ע"ש הא נמי ניחא שכיון שאין קורין בתורה אלא ב"י ואין כל ישראל עולין לקרות בתורה ביום א' הוי מסורה ליחידין ואיכא דמדכרו ליה עתה ראיתי שכן מדוקדק מלשון מהרלנ"ח בתשו' סי' ל"ב ע"ש. שו"ר מ"ש בזה הרב לחם שמים ע"ש] וענ"ל לפי מ"ש המרדכי ז"ל ספי"ט דר"ה וז"ל בני אדם החבושים בבית האסורין אין מביאין אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויה"כ וכו' ע"ש ומביאו מרן הב"י ז"ל הל' ר"ה ע"ש ומעתה אין כאן בית מיחוש שמא יעבירנו לפי שאסור להגלותו ממקום למקום כנ"ל וע"ע בתוס' דפ"ב די"ט דף ח"י ד"ה נגזור ע"ש

לימוד לד כתב ר"פ הכהן ז"ל בשיטת נזיר הביאו הרש"א ז"ל ביבין שמועה דמ"ב וז"ל דבג"ש דאינה מופנה כי אם מצד א' אפי' למ"ד אין משיבין מ"מ לא גמר כ"א המופנה ממי שאינו מופנה דלהכי אפנייה כי היכי דנגמר מחבירו שאינו מופנה אבל שאינו מופנה לא גמר מחבירו המופנה הואיל ואין בו הפנאה וכו' עכ"ל וכן משמע קצת מדפריך הש"ס בר"פ היו בודקין גבי ג"ש דהטיב הטיב ואכתי מופנה מצד א' הוא ולא קאמר הניחא למ"ד למידין ואין משיבין ולפ"ז ניחא דכיון דההפנא' במלמד היא לא גמר עיר הנדחת לז' חקירות מהנך כיון דאינו מופנה. והנה הרב הנז' השיב עליו מסוגיא דפ' כיצד ודפ' המפלת עש"ב והנני אוסיף להפליא מסוגיא דפ' מצות חליצה דף ק"ד גבי חלצה בשמאל דקאמר לר"א רגל רגל לא מופנה ופריך והכא מאי פרכא איכא ומשני דאיכא למפרך מה למצורע וכו' ומה צריך לזה כיון דהמופנה הוא דמצורע כפירש"י שם ולכ"ע אין למידין ותקשה לרבנן דילפי וע"ק מסוגיא דרפ"ב דיבמות דקאמר התם דיליף ג"ש דאחוה