למודי ד' מה

ומה בכך והרי רבינו פסק בה' כלאים דבדאורייתא אין כבוד הבריות דוחה ע"ש ולהרמב"ם אבלות יום א' דאורייתא ונ"ל דשם איירי כשהתחיל קודם מיתת אביו דהתחיל בהיתר משא"כ הנך דפ' מי שמתו עוד נר' לחלק בין איסור לאו וכרת למ"ע וכעין זה מחלק הרב מג"א ריש סי' רס"ט בשם הגמ"י ע"ש ואף שרבינו כתב שם אבל דברים שאיסורן מדבריהם וכו' רבותא קמ"ל אף שיש איסור לאו דלא תסור כמ"ש שם רבינו וה"ה עשה דאוריית' והרב הכולל כמה"ר יעקב ן' נאים הי"ו ההוא אמר אלי לחלק בין שהוא מפורש לשאינו מפורש וכעין שכתבו לחלק גבי התראת ס' ונשבע על חצי שיעור ותיה"ך ואין מקום להאריך. ומיהו תי' א' שכתבנו לא יתיישב לדעת הרב תה"ד שכתבנו לעיל גם את השני אינו מכוון להמרדכי שזכרנו ומההיא דר"פ שבועת העדות ל"ק דהתם איכא עונש דונשא עונו א"נ לפי מ"ש התוס' שם דדוקא גנאי גדול ע"ש וה"נ בגנאי קטן דעדות אע"ג דעשה הוא לא דחי לי' כבוד הבריות ע"ש

וראיתי לעמוד כמ"ש התוס' פ' אלו מציאות דף ל' ע"ב ד"ה אלא לזקן וכו' וע"ש וראיתי להרב ג"ה דף קכ"ט ע"כ שהקש' לדבריהם דמאי ק"ל דת"ל מולאחותו דאי מהתם הו"א דוקא משום דאיכא מצוה רבה זו קבורה בהדי כבוד הבריו' אבל בזקן וכו' אימא לא עכת"ד. וכן ראיתי להרא"ם ז"ל בסמ"ג ה' מגי' שכתב חילוק זה ע"ש ולענ"ד הוא תמוה דא"כ מאי פריך בפ' מי שמתו אהא דולאחותו דנגמר מינה אימא דשאני התם דאיכא מצוה אבל בכלאים לא אלא ודאי אי משום קבור' מצי לקוברו אח"כ א"נ דס"ל לתלמודא דקבורה עצמה דקפיד עלה קרא היינו מטעם כבוד הבריות ואע"ג דבעי' היא בפ' נגמר הדין דמ"ו ע"ב אי קבורה משום בזיונא או משום כפרה ולא איפשיטא היינו לאוכוחי מקרא אבל לעולם דמס' בעלמא ס"ל לש"ס דמשום בזיונא הוא ועיין במרן כ"מ פי"ב מהל' אבל אלא דהתוס' שם כתבו דטעמא דכפרה איתיה אלא דמיבעיא לי' הי מינייהו עיקר וק"ק על מ"ש שם דהאי בזיונא לאו בזיון דמת קאמר וכו' אבל למה אית ליה בזיון אם אינו שוכב על המטה בכבוד ע"ש דמי זוטר מה שניצול מסירחון או מאכילת כלבים דהא כבוד הבריות דחשיב ליה תלמודא במת מצוה היינו כבוד דידיה ודאי ומה היו צריכין התוס' לטעם זה. ואחר ימים ראיתי להרב לשון לימודים ז"ל א"ח סי' ח' תמה על הרא"ם ז"ל בזה ע"ש

תו הק' הרב הנז' דהא אי שתיק מוהתעלמת הוה ילפי' שידח' כבוד הזקן וכו' ע"ש ואיני יודע טעם לדבריו דלגבי מ"מ מה כבוד זקן שייך כאן הרי כל כבודו נדחה מפני כבוד מ"מ ויש מי שתירץ דליכא למילף מבה שידחה כבוד הזקן מפני קבורה דהוי חומרא דאיסורא וממונא מאיסורא לא ילפינן ונכון

תו הקשה הרב ז"ל במה שתי' התוס' דמ"מ חמיר וכו' דא"כ מאי פריך בפ' מי שמתו ת"ש ולאחותו וכו' ומאי קושיא שאני כבוד הבריות דמ"מ וכו' וזה ברור דמ"ש אח"כ וז"ל משום דערום וכו' שכונתם לתרץ קושיא אחרת דס"ס למאי אצטריך והתעלמת וכו' ואין לתרץ כמו שתירץ וכו' דהא כלאים יוכיחו וכו' ותירצו וכו' ובתירוצם לההיא קושיא מיתרצ' מאי דהקשיתי עש"ב ואני תמה עליו מהיכן נתברר אצלו שכונת התו' להקשו' קושיא אחרת ולא שכונתם לקושית' בעצמה וכן מבואר להדיא מדברי התוס' דר"פ שבועת העדות ד"ה אבל איסורא וכו' שזכרנו עש"ב וזה פשוט

תו הקשה הרב אמ"ש התוס' ומהכא לא ידעינן דדחי אלא ממונא וכו' דקושייתם היא קושית הגמ' פ' מי שמתו ת"ש והתעלמת וכו' ונגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן ע"ש ונראה דבאו התוס' לחדש דלכאורה דלפי המסקנא דסוגיא דהתם דשוא"ת שאני תו ודאי לא צריכינן לשינוייא דאיסורא מממונא לא ילפינן דההיא דזקן נמי שוא"ת הוי לזה באו התו' לחדש דאפי' למסקנא עוד היום צריכין לאידך שינוייא דאיסור' מממונא לא ילפינן כי היכי דלא תקשה קושיא אחריתי דנילף מהכא דכבוד הבריות דוחה פסח ומילה ועיין תוס' דשבועות שזכרנו ע"ש

תו הקשה הרב למאי דס"ד בקושייתם תקשי להו דכי פריך בפ' מי שמתו אמאי דמשני שאני התם דכתיב ולאחותו נגמר מינה ומאי קושיא הא הו"ל אבידה ומ"מ ב' כתובים הבאים כא' דנהי דמ"מ אצטריך דאיסורא מממונא לא ילפינן מ"מ ת"ל מולאחותו ולמ"ל והתעלמת והו"ל ב' כתובים ואין מלמדין ע"ש ולי לק"מ דאי מהא לא אריא דאפשר דהתם פריך למ"ד מלמדין אמנם התם דמשני שוא"ת שאני א"כ מעתה גם למ"ד אין מלמדין לא ילפינן מנייהו ולאיזה ענין ילפינן מנייהו כל דהוי שוא"ת הא כל מ"ע נמי נדחין מפני כבוד הבריות דלא הוזכר בפסוק פסח ומילה ואי לענין כלאים קום עשה הוא ומ"ה ק"ל לתוס' ז"ל דת"ל מולאחותו וכו' ותירצו וכו'

תו הקשה הרב דאמאי לא מוקי נמי קרא דאשר ילכו לזקן ואינו לפי כבודו דאי מבה הו"א דוקא מ"מ דחמיר ע"ש ול"ק דבביקור חולים ליכא בזיון כלל ואין כאן שאינ' לפי כבודו ופשיטא דלא דחי ופשוט

לימוד לג נשאל הרב בית יעקב ז"ל בתשו' סימן ע"ח אהא דאמרי' בפ"ק דמגי' דכ"ע מגי' בשבת לא קרינן מ"ט אמר רבה גזירה וכו' ויעבירנה ד"א בר"ה וה"ט דלולב וה"ט דשופר ע"ש ולמה לא קאמר נמי וה"ט דהזא' כדאמר בפסחים דס"ט והזאה מ"ט לא דחיא שבת אמר רבה גזירה וכו' והשיב הרב ז"ל משום דאתותב רבה על ההוא פירוק' דשמא יעבירנו אלא מסקנא דמלתא טעמא משום דקסבר אין שוחטין וכו' ואי משום דלא אתותב אלא מדר"א דס"ל מכשירין דוחין אבל לרבנן דס"ל דאין דוחין קאי תי' דרבה אפ"ה לק"מ דבפלוגתא לא קמיירי והאי דקחשיב ד"ה היא וגם אנן קי"ל כר"ע דפליג אר"א דמכשירי מצוה אין דוחין וא"כ א"א לשנות הזאה בהדייהו א"ד ז"ל ומ"ש דמסקנא דמלתא משום דקס' אין שוחטין וכו' לא דק דג"ז נדחה שם ומסיק רבא דקסבר ר"א שוחטין וכו' ומ"ש וגם אנן קי"ל כר"ע וכו' אין לו שחר דאדרבה מה"ט יכול לשנות הזאה בהדייהו ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל והגם דאנן קי"ל וכו' ועיקר תירוצו אני שמעתי ולא אבין דהא שמעינן ליה לר"א בפר"א דמילה דף קל"א דמכשירי לולב ושופר דוחין את השבת ע"ש וא"כ לדידיה ודאי נעבריה ולית ליה הך גזירה דרבה אלא דבפ' אלו דברים שם פריך שפיר ולר"א נעברי' משום דשמעינן לר"א דאמר הזאה אינ' דוח' שבת

וראיתי להרב רוח אליהו ז"ל בחי' הרמב"ם פ"ז דלולב שעורר עליו ע"ז ומיישב דבריו לפי מ"ש הר"ן ז"ל פ"ק דמגי' דלא אמרינן הך גזירה דרבה אלא משום דלא בקיאינן בקיבועא דירחא ע"ש. ומעתה א"ש דלא קאמר ר"א מכשירין דוחין אלא בזמן המקדש דבקיאינן ולא בזמן הזה ואף ר"א מודה דגזרינן ושאני הזאה דהויא ודאי א"ר ז"ל והם תמוהים דלר"א דמכשירין דוחין את השבת כולהו נ"ל מקרא בפר"א דמילה שם ומעתה גם בזמן הזה דינא הכי וכ"נ להדיא מדברי התוס' שם דף קל"ג ע"א ד"ה ותנן ע"ש ותו איך גזרו בהזא' מה"ט דשמא יעבירנו דהויא ודאי והא מיהא ל"ק דאי קושיא לדברי הר"ן גופי' הא קשיא

וראיתי להריטב"א ז"ל בר"פ לולב וערבה שכתב וז"ל משא"כ בהזאה שאע"פ שזמן הפסח ברור וכו' כיון שבעודו עכשיו טמא אינו חייב בפסח עד שיזה לכך גזרו בהזאתו משום דרבה שאין אנו עכשיו עוקרין ממנו מצות פסח אלא גורמין שלא יתחייב בו עכ"ד ואע"ג דה"ט דחי ליה התם בפ' אלו דברים ומסיק דגם בכה"ג רמי חיובא עליה ה"מ לר"א דס"ל דערל ענוש כרת כדאיתא התם אבל לרבנן קושטא קאי חילוק