למודי ד' מג

הוא דאתא למעט נשים דלא סגי למכתב בני בלא ישראל י"ל דשאני ישראל דמשמע להדיא למעוטי גוי משא"כ בני לא משמע כ"כ למעט נשים אי לאו מיתורא ועיין בק"א ר"פ ויקרא שכ"כ דמיתורא דריש תרוייהו ומעת' נתיישב לדעת התוס' דה"ק הברייתא שלכאור' ק' מנ"ל למדרש נשים דלמא לא אתא למעט אלא עכו"ם לזה קאמר דלגוים אצ"ל בני דבישראל לחודיה סגי וזה דהקדי' מעיקרא לגוים ומעתה בני למ"ל וע"כ לאין בנות ישראל מניפות מידריש ועיין בק"א ע"ש. עוד אפשר דבני אהרן דקאמר הריטב"א ז"ל אטומאה קאי ומשום דהשוה הכתוב וכו' וכ"כ מתחילת דבריו ע"ש

וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' שם שכתב וז"ל ועוד בני אהרן בכ"מ משמע דוקא שאם למעוטי זרים לימא קרא כהנים אבל בני ישראל להוציא את הגוים דנשים בכל דוכתא בכה"ג כגון מ"ע שאין הז"ג ומל"ת אבל סמיכה ליתא פיטור מצוה אלא המדה היא שנוהגת באנשים ולא בנשים אשר קרבן של אנשים בסמיכה ושל נשים בלא סמיכה ובכה"ג ממעטינן נשים עכ"ד ותמהני מה יענה רבינו ז"ל בתנופ' דקרבן נשים טעון תנופה כדאית' התם במנחות וממעט התם מבני ישראל נשים דאין מניפין ע"ש וצ"ע

עוד כתב שם הריטב"א ז"ל וז"ל ואיכא דק"ל היכי אמרינן הכא דכי כתיב בני ישראל וכו' א"כ האיך נשים נודרות ונודבות קרבן דהא כתיב בפרשה בני ישראל ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל וכ"ש נשים עכ"ד וכ"כ בחי' הרמב"ן ז"ל שם ולענ"ד עדיין ק' אכתי נימא דאיש אתא לרבות נשים דאיש מיעוטא איש אחרינא מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כמ"ש התוס' ספ"ד מיתות דס"ו ע"א ע"ש והשתא שפיר ממעטינן נכרים מבני ישראל דהשתא מקיימינן תרוייהו. ואולי דס"ל דשאני התם דליכא למימר לרבות נכרים מדלא חשבה גבי ז' מצות מש"ה דחקינן לפרושי לקרא במדת אין מיעוט אחר מיעוט וכו' משא"כ גבי נדרים ונדבות דמצינן למימר דאתי לרבות עכו"ם דאין זה מצוה אלא שר"ל דמקבלין מהם ועוד דאפי' תימא דמצוה היא מ"מ איכא למימר דלא נצטוו מעיקרא אלא בשוא"ת אבל לא על קום עשה ודוגמא לדבר הא דאמרי' בפ"ד מיתות דנ"ט קום עשה לא קחשיב ע"ש ועיין בתו' דפ"ק דע"ז דף ה' ע"ב ד"ה מנין וכו' ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' לפ"ק דע"ז שם שתי' לקושית התוס' וז"ל י"ל דלא מנו התם אלא מידי דחייבין עליה מיתה והכא לא מחייבי אלא שהקרבן פסול ע"ש וכ"ש דבנ"ד ההיא דאיש איש דאין כאן חיוב כלל ולא סרך מצוה כדכתיבנא. אמנם מה שאני תמה על דבריהם הוא שהרי מצינו בת"כ פ' אמור דף רל"ט ישראל אלו ישראל גר אלו הגרים הגר לרבות נשי הגרים בישראל לרבות נשים א"כ מת"ל איש להביא את העכו"ם שהם נודרים בנדרים ובנדבות כישראל ע"כ הרי דלא מרבינן מאיש איש עכו"ם אלא לבתר דמרבינן נשים מבישראל ונוראות נפליתי איך לא ראו הבריית' הזאת: וראיתי בפסיקתא פ' ציצית שנו שם דבר אל בני ישראל פרט לנשים ע"ש ואין לפ' דקאי אלבישה דהתניא התם וראיתם אותו פרט לכסות לילה וא"כ הו"ל מ"ע שהז"ג וע"כ דס"ל דלא כמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ונ"ל דמכאן יש ראיה לר"ת דס"ל דאצטריך קרא למעט גוי ולמעט נשים ולא נפקי מהדדי וכדמשמע מבריי' דבני ישראל מניפין וכו' ודבני ישראל סומכין וכו' דת"כ ולא הוכרח ר"ת לאפוקי מהקישא אלא כנגד החולקים דס"ל דמבני ישראל נפקי נשים אמנם לפום קושטא מבני ישראל נמי דרשינן למעט נשים ואין קושיא ממה שלא הזכיר רב הא דנשים נמי משום דפשיטא לי' דאי לא נפקי מניה נפקי מהקישא וכ"נ מדברי ההג"מ בשם מהר"ם הביאו מרן הב"י שכתב וז"ל אבל בשם מהר"ם מצאתי דאין להם לנשים לעשות ציצית משום דכתיב בני ישראל ועשו וכו' וכן בתוס' פסק ר"ת דכל מצוה שאין האשה חייבת בה כגון לולב וציצית אינה יכולה לעשות לנו מדאמרי' בהשולח כל שישנו בקשירה וכו' ע"ש

וראיתי להרב ק"א ר"פ אמור שכתב וז"ל ואע"ג דבכ"מ כתיב בני ישראל ולא ממעטי' בנות ישראל וכו' הכא ממעטי' משום דבאומרו בני ישראל אינו יתר דצ"ל למי ידבר אבל הכא אחר דכתיב הכהנים תו לא הוה צ"ל בני אהרן וא"כ בודאי לא אתא אלא למיעוטא ולזה דרשו ולא בנות וכו' עש"ב מ"ש דבכ"מ כתיב בני ישראל ולא ממעטי' בנות דוקא למצות ל"ת קאמר דומיא דטומאה דאל"כ הרי בסמיכה ותנופה תניא בת"כ ר"פ ויקרא ופ' צו בני ישראל ולא בנות ישראל אבל מ"ש דבאומרו בני ישראל אינו יתר וכו' הוא סותר דברי עצמו שכ' בברייתות אלו דסמיכה ותנופה ע"ש

אבל הרא"ם ז"ל רוח אחרת אתו ר"פ אמור גבי בני אהרן וס"ל דבכ"מ דכתיב בני אהרן או בני ישראל לאו יתורא הוא ודוקא היכא דכתיב בהדיה הכהנים והא דממעטי' גבי הסמיכות וכו' מבני ישראל ובני אהרן בנות אינו מיתורא דקרא אלא משום דודאי לא אמרי' דבני וה"ה בנות קאמר דהו"ל מ"ע שהז"ג ונשאר השתא בני ולא בנות עש"ב ואיברא מדברי התוס' דפ"ק דקדושין הנז"ל יראה דמיתורא הוא דדרשי' וכן נר' מדברי רש"י והתוס' במנחות דף ס"א ע"ב וכן דעת הריטב"א והרמב"ן ז"ל בחי' לשם ע"ש ולפי דברי הרא"ם הללו ניחא מה שהק' הרב מג"א דעשייה אינה ז"ג ומדברי המרדכי שהביא מרן הב"י בא"ח ריש סי' י' נר' כדברי הרא"ם ע"ש: ומ"מ הרוחנו בדברי הרא"ם ז"ל ליישב קצת דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנ' אמתני' דהתם דהסמיכות שכ' וז"ל כל אלו המנויות באו בלשון זכר אמר וסמך ידו והניף והגיש וקמץ והקטיר ומלק וכו' ע"ש ועין רואה שהם דברים תמוהים ולפ"ז יש לישבו דכיון דדרשא דגמ' אינו מן השם אלא שהעיקר הוא מטעמא אחרינא אלא שר"ל שנשאר לשון בני אדם כמשמעו מ"ה נקט רבי' בלשון אחרת דוגמא דמ"ש בגמ' ולומר דהשתא נשאר לשון זכר כמשמעו מהטעם המפורסם וכיון רבינו בזה לאפוקי דלא נטעה דפשטה דגמ' דמקרא קדריש. זה אפשר ליישב דעת רבינו בדוחק ועיין תוס' דפ"ב מדות דצ"ג ע"א ד"ה לפי וכו' ע"ש ומ"ש שם הרא"ם גבי ולמדתם אותם את בניכם ע"ש הם תמוהים דא"כ נשים בת"ת מנ"ל דפטירי הא מ"ע שאין הז"ג היא ויתחייבו ללמוד ולשכור מלמד וצ"ע

לימוד לב הרב תרומת הדשן בתשו' סי' רפ"ה נשאל בכהן ערום בבית ובאו ואמרו לו א' מת באהל אי שרי שלא לקפוץ ערום ממש ולרוץ חוץ לאהל משום כבוד הבריות עד שילבש או לאו והשיב יראה דמשום כבוד הבריות לא נעשה שום איסור דאוריי' כדאי' בהדיא בגמ' פ' מי שמתו וכו' אמנם אותם שקוראים לכהן לקום ולצאת יזהרו בתחילה שלא יגידו לו מיד שיש מת באהל אלא יקראו לו בפתח לקום ולצאת וכשילבש יגידו לו ובדרך זה שרי משום כבוד הבריות וכו' עש"ב וכן ראיתי להרב שלטי הגבורים פרק מי שמתו שכ"כ בשם הרא"ש ז"ל ע"ש ושמעתי מביאים ראיה מדאמרי' ס"פ הקומץ רבה אההיא עובדא דרב אשי דאיפסיק ליה קרנא דחוטיה ולא א"ל ולא מידי כד מטא לביתיה א"ל אי אמרת לי מהתם שדיתיה וכו' ע"ש ומאי דעתיה דרבינא דלא א"ל מידי כיון דאיסורא קעביד אלא הוא הדבר ע"כ. וליתא דלא כ"כ ז"ל אלא דוקא בגנאי גדול כזה שיהא יוצא ערום וכמ"ש התוס' פ' אלו מציאות דף ל' ע"ב ד"ה אלא וכו' ע"ש אמנם בגנאי קטן כי התם כי משדי לטלית לא אלים כבוד הבריו' למידחי אפי' בשוגג והאי דלא א"ל מהתם היינו משום דס"ל לרבינא כדקס"ד למק' התם דפריך מדאמר מר גדול כבוד הבריות וכו' וס"ל דל"ת שבתורה היינו איסורא דאורייתא והשתא מדינא