למודי ד' מב

פרו כשרה א"כ נבעי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה ותירצו וכו'. דהא לית' דא"כ הי"ל לתוס' לומר ולפרש קושיית' למאן דלית ליה הך דרשא וס"ל דשחיט' פרו כשרה אבל השת' א"ש דלא הוצרכו לזה דלעולם בין לרב בין לשמואל בעינן בעלים לכתחלה וק"ל מיהא למ"ד פסולה אימא הא בעלמ' כשרה בדיעבד דאהני הקיש' וכו' זהו הנראה לפרש דבריהם ודוק ועיין תוס' דרפ"ב דקדושי' דף מ"ז ע"ב ד"ה נ"ל מדר"י וכו' ע"ש. אחרי כתבי הרשום בכתב זה לי קרוב לעשר שנים הן עתה נראה בעליל ס' ברכי יוסף להרב המופלא בישראל גדול שמו כמהר"י אזולאי הי"ו וראיתי לו בריש י"ד הביא קו' זו משמיה דהרב פנים מאירות ושם ראיתי להרב נר"ו פלפל בחכמה בענין זה העמיק הרחיב בכלליה ופרטיה ודבריו חיים וקיימים. ברם מ"ש הרב נר"ו והוכח יוכיח מתוספו' דקידושין דס"ל דשחיטה כשרה בנשים לכתחלה ממ"ש דאצטריך למעוטי' סמיכה דהו"א מה שחיטה כשרה בנשים וכו' דמשמע לכתחלה דאי דיעבד אף בלא סמיכה כשר אלו דברי הרב נר"ו. ודברי התלמיד כה יאמר בהורמנותיה דמר אני אובין ואדון ואם לדין יש להשיב דלא כ"כ התוס' אלא לענין אתחולי עבודה דלא מתחלא דהא סמיכה לא מעכבא אמנם סמיכה גופה דתיכשר בדיעבד יש להקיש דמה שחיטה כשרה דיעבד בנשים אף סמיכה דיעבד אין שאם סמכו קיימו עצות סמיכה להכי אצטריך קרא למימר' דסמיכה שעשו כמאן דלית' ומעשה קוף בעלמא היא זו. ואפשר שכונת הרב נר"ו שכתב אף בלא סמיכה כשר דה"ק דכיון דלכתחלה לא יסמוכו מעתה כיון דסמיכה בבעלים א"כ קרא לא קפיד אסמיכתן ולא אחשבה למצוה כלל וכיון דכן איך אפשר לומר דדיעבד כשר דהיינו לומר שקיימו מצות סמיכה דמה זו סמיכה והא לית' דהרי הוא כמו שאינה א"כ למ"ל קרא למעוטינהו ועיין מ"ש מוהרימ"ט ז"ל בדבריהם אלו אמאי דל"ק להו אהגשה ע"ש

ושם ראינו להרב נר"ו בגמר דבריו כתב ליישב דבריהם דפ' אין דורשין כמ"ש אני הצעיר זאת לפנים ועתה אמת אגיד כי מה שדחיתי שם לזה אין בו כדאי לדחו' כמבואר לכל מראה עיני והדרי בי והנני מבטל דעתי הפעוטה מפני דעת עליון הרב נר"ו]

לימוד ל כתב מרן ז"ל בקצר א"ח סימן י"ד והאשה כשרה לעשותן וכתב עלה הרב מג"א ז"ל וז"ל צ"ע דהא בכל דוכת' דרשי' בני ישראל ולא בנות ישראל כדאי' בקדושין דף ל"ו ובמנחות דף פ"א ממעטי' נכרי ונשים מבני ישראל עכ"ד והנה ודאי על מרן ז"ל לא הקשה כלום דמדאמר בפ' התכלת דמ"ב ע"א א"ר יהודה אמר רב מנין לציצית בנכרי שהוא פסולה שנאמר דבר אל בני ישראל וכו' בני ישראל ועשו ולא הנכרים ע"ש ומדאצטריך למעוטי נכרים ש"מ דס"ל דנשים כשרות דאי פסולות למ"ל למעוטי נכרים השת' נשים לא נכרים מבעי' וכ"כ התוס' שם ובפ' השולח דמ"ה ע"ב והרא"ש ז"ל שם ע"ב אמנם לש"ס גופיה הא ק'. ונ"ל לומר לפי מ"ש שם בפ' התכלת א"ל רב מרדכי לרב אשי וכו' אנן הכי מתנינן לה אר"י אמר רב מנין לציצית בנכרי שכשרה דכתיב דבר אל בני ישראל ועשו להם אחרים ע"ש ודע דמכאן ק' למ"ש הט"ז בסי' הנז' ליישב קושית הב"י ז"ל להרמב"ם ז"ל ע"ש [וראיתי דברי מרן הב"י שם במקומם והן הן דברי הט"ז ויש לתמוה עליו איך לא השגיח בזה ומאי דאקשינן נראה דל"ק דלרב מרדכי בני ישראל לגופיה אצטריך לומר בני ישראל ועשו להם נכרים אבל למאן דפסל שלא לשמה הא ק' בני ישראל מאי עביד ליה וראיתי להרב ב"ח שכתב דקר' אתא לאורויי דיוק' גוי היא דאסור אבל אשה כשרה ע"ש ולא ידעתי מהיכא נ"ל דבמנחות דף ס"א ממעטינן תרוייהו מבני ישראל ע"ש]. והא דמרבי נכרי לאו מלהם קאמר דבפ"ק דסוכה דף ט' דריש להם למעט גזול ע"ש ומעתה מנ"ל לרבות נכרי ותו דאדרב' להם לישראל קאמר ובפ' ב"ש דף ע"ה ע"ב בעי למדרש להם ולא לנכרים ע"ש אלא מדכתיב ועשו ולא כתיב ויעשו והנה אף אנו נאמר דלמ"ד אליבא דרב התם דציצית בנכרי פסולה איהו נמי אזיל ומודה להאי דרשא דועשו להם וכיון דכן ע"כ לאוקמי מיעוטא דבני ישראל למעוטי נכרי ומשמעות דועשו להם אתא לנשים ואפי' לר"ת שכתבו התוס' בפ' השולח ה"נ ס"ל דמ"ה אצטריך להקישא כי היכי דלא נרבינהו מלהם דאין לומר דאכתי הו"ל לר"ת למימר דמבני ישראל מיהא אימעיטו נשים דא"ה בהדי דמיעט רב מבני ישראל נכרי הול"ל נמי ואין בנות ישראל ועשו אבל אם נאמר מהקיש' ע"ש אבל התוס' הקשו עליו דמדממעט נכרי וכו' כדכתיבנ' וזה ברור וכן משמע קצת מדתני' בספרי ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע ר"ש פוטר וכו' הרי שדרשו להם לנשים ואפשר שזה דעת ר"ש דמוקי לקר' דלהם לרבות נשים אעשיה וקי"ל כוותיה ואחר מופלג הגד הוגד לי שכ"כ הרב אליה רבה ז"ל ע"ש שש אנכי

והנה המתבאר מדברי התוספות והרא"ש ז"ל שזכרנו דהיכ' דאימעוט נשים כ"ש נכרים דאין לומר שכונתם להקשו' דמדלא ממעט אלא נכרים ולא קאמר נמי למעוטי נשים הא לית' דמאי קשי' הלא אפי' לר"ת אינו ממעט נשים מבני ישראל מה"ט אלא מהקיש' וא"כ רב לא מיירי אלא בדין נכרים כיון דלאו מחד קרא נפקי ואין בזה מקום להקשות כלל לר"ת אלא ודאי כדכתיבנ'. ולפ"ז ק"ק מהא דתני' התם במנחות אותה שהזכיר הרב מג"א ז"ל דקתני בני ישראל מניפין ואין העכו"ם מניפין וכן' ע"ש ואמאי אצטריך למעוטי כיון דמהך קרא ממעט נמי נשים כדקתני התם ויש ליישב. ועיין בת"כ פ' צו גבי בני ישראל מניפין וכו' ע"ש ובק"א שם ע"ש. [והן היום כאן נמצאו דרשות מרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל כתיבת יד לאשר הביא אלוה בידו של החכם והכולל שר"ר כמהר"מ מאג"ר הי"ו ושם ראיתי בסדר תרומה שרצה לתרץ קו' התוספות דפ' השולח על ר"ת באומרו משום דנשים במצות ציצית פלוגת' דר"ש ורבנן ולכן לא ממעט אלא נכרים דלא מעייל נפשיה בפלוגת' עכ"ד ומבין ריסי עיניו נראה שהבין קושייתם כאין לומר שכתבתי לפנים והנלע"ד כתבתי ומבואר הוא בלשונ' והרב ז"ל דחה זה באמרו דא"כ למ"ל קרא ת"ל מהקיש' דקשירה עכ"ד ולע"ד אי מהא לא אריא דבני ישראל אצטריך לנכרים. ע"ק לר"ת נכרים נמי ת"ל מהקיש' דקשירה וכך הי"ל לתו' להק' לו. עוד כתב הרב שם וכנ"ל דר"ת מיירי לעשות ציצית בטלית וההיא דציצית בנכרי מיירי בטוויה עכ"ד ואני שמעתי ולא אבין דהתם אקר' קאי דכתיב ועשו וכו' על כנפי בגדיהם דבהטלת ציצית ודאי קמיירי וזה פשוט מאד]

אמנם אי קשי' למ"ש הרב הלבוש ז"ל שם דנשים בכלל בני ישראל הם דהא הוקשה אשה לאיש לכל התורה ע"ש ומה גם בעיקר טעמו שאיני יודע מה הוא. עיין מ"ש בלימוד קכ"ד משם הריטב"א ע"ש]

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל לפ"ק דקידושין אהך מתניתין דהסמיכות וכו' שכתב וז"ל מיהו מבני אהרן דממעטי' בנות אהרן לא מצינן למימר דאתי למעוטי זרים דהא מהכהנים אימעיטו זרים, וכי כתיב בני אהרן למעט בנות אהרן עכ"ד אשר מבואר מדבריו דאי ממעטי' מבני אהרן זרים לא הוה ממעטינן בנות אהרן מניה ואי לאו דהוה לן מיעוט' אחרינ' לזרים לא הוה מוקמי' מיעוט' דבני אהרן אלא לזרים ולא לנשים ודברי התוס' והרא"ש ז"ל נוטין קצת לזה ומעתה ק' מההיא דמנחות וי"ל דשאני ההיא דהתם דלא מצי לכתוב אהרן בלחוד למעט זרים ועכ"ל בני אהרן ומעתה מנ"ל למעט בנו' אבל בני ישראל סגי למכתב ישראל גריד' בלא בני ומדכתביה ש"מ נמי למעט נשים וא"ת דאי מייתור' אימא כוליה קרא להכי