למודי ד' מא

כעבודה א"כ מאי פריך בפ"ב דחגיגה די"ו ע"ב ואי כ"ד סמיכה בכל כחו בעי' משום נחת רוח לנשים עבדי' עבודה בקדשים ע"ש ומאי קשי' הא קרא שרי לה בהדיא. ולזה י"ל דה"ק דמה"ט ודאי לא מסתבר לפרושי דיוקא דקרא לרשות אלא לאיסורא וכסברת ת"ק מיהו מ"מ לישנ' דלעשות נחת רוח לנשים משמע דלאו מקרא נ"ל אלא מס' דלא מעטינהו קרא לאיסורא אלא לרשות דאין בהן עבודה בקדשים וקרא לגופיה אצטריך לפוטרם מחיובא דסמיכה וכן נראה ברור דהא קאמר התם במסקנ' דאמר להו אקפו ידייכו וחדא ועוד קאמר חדא משום דליתיה לסמיכם כלל ע"ש וכיון דליתיה לסמיכה כלל היכי אתא קרא לומר דנשים רשות ואין בהם איסור עבודה בקדשים דכיון דליתיה לסמיכה כלל מה לו לקרא למימר דיכולין לסמוך ומה זו סמיכה דכמאן דלית' היא וא"כ לא שייכי בסמיכה וא"כ היכי אתא קרא לומר שאין איסור בסמיכתם ומאי נ"ל בזה. וכי משום נחת רוח אתא לאשמעינן אלא ודאי הדבר ברור דלאו מקר' נ"ל אלא דכלפי שאמר ת"ק דאינן יכולין לסמוך מסבר' דעבודה בקדשים כיון דפטרינהו קרא אהא קאמר ר"ש ור"י דנשים סומכות רשות וא"כ צ"ע למ"ל קרא לכ"ע כיון דמ"ע שהז"ג היא. וכן נמי לדעת רש"י דודאי לאו מקרא נ"ל איסור בל תוסיף והיתר בל תוסיף וכנר' מדבריו בר"ה שם ד"ה סומכות וכו' ע"ש וכ"נ ג"כ ממ"ש בפ' המוציא ד"ה נשים סומכות וכו' ע"ש וק' למ"ל קרא ועל הכל צ"ע לעת הפנאי ועיין בק"א ע"ש. [וארחיב הדיבור שהרב ז"ל תירץ שם לקושית התוס' דקדושין דאצטריך קרא לאוסרן בסמיכה דמחזי כעבודה בקדשים וכת"ק דת"כ עכת"ד ולפי מ"ש בעניותין שם זה א"א שזה אינו אלא מדרבנן ואולם לפי מ"ש הרב אח"ז לפרש סוגית אין דורשין לרש"י דלר' יוסי נשים סומכות בקרבנן אפי' בכל כחן עש"ב נתיישבו דבריו ולפ"ז לר' יוסי אצטריך קרא להתירן אפי' יש שם איסורא דאורייתא ומעתה ניחא מכל מה שדקדקנו לפנים שם האמנם התוס' שלא תרצו כן בקדושין ע"כ דס"ל כמ"ש בפ' כיסוי הדם דבאקפויי היא דפליגי וכ"נ ממ"ש בר"פ המוציא ודלא כמ"ש הרב הנז' שם ע"ש וכיון שכן ק"ט למ"ל קרא כיון דזה אינו אלא מדרבנן דהשתא קרא לפוטרן מסמיכה בא ות"ל דהו"ל ז"ג דהשת' לא שייך תירוצ' דהוה ילפינן משחיטה דסמיכה נמי נשים כשרות מן התורה אלא שמיעטן הכתוב מחובה דבשלמא לתנא דמתני' דתנא באנשים ולא בנשים דמשמע דאסורין מן התורה שפיר ק"ל לתוס' למ"ל קרא לאוסרן דת"ל כיון דפטורות מסתמ' אסורות במידי דקרבן וכדכתיבנא בראש למוד זה ע"ש וע"ז תירצו דהוה ילפינן משחיטה וכו' אמנם לר' יוסי ור' יהודה הדבר קשה וצ"ע

וראיתי בס' תפארת יעקב לה' אחי החכם השלם רב ועצום כמהר"ר שמואל נגא"ר זלה"ה בשיטת קדושין כתב על דברי הר' ק"א ול"נ דהתוס' ק"ל לר' יוסי ע"כ ולפי מ"ש דברי הר' ק"א צדקו יחדיו]

וראיתי לו להרב שע"ה שם שהביא מה שנסתפק הרב מש"ל ז"ל אי נשים מחייבי מיתה אם עבדו כזר או דלמא אין בהם אלא לאו הבא מכלל עשה ע"ש. ותמהני שהרי בפ"ב דזבחים דף כ"ג ע"ב גבי יושב פריך התם מכדי יושב כזר דמי ומיחל עבודה אי מה זר במיתה אף יושב במיתה וכו' ומשני דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ וכו' ב' כתובים וכו' ע"ש ופירש"י התם ד"ה אי מה וכו' ונגמר במ"מ ע"ש ועיין בתוס' שם מ"ש בזה והשתא ומה יושב דקאמר רחמנא שלא נבחר אפ"ה לא גמר אלא במ"מ מזר ועלה משני ב' כתובים וכ"ש לפי' התוס' דמדין זר קאמר אפ"ה משני דהוו ב' כתובים וכו' ואין מלמדין וא"כ מהיכא תיתי לן בנשים לחייבן מיתה כזר וצ"ע ועיין פ"ק דזבחים דף ד' ע"א דקאמר מה לזריקה שכן חייב עליה זר מיתה ולא קאמר נמי אשה כדקאמר התם גבי קבלה ע"ש

וראיתי להתוס' בפ' אין דורשין דברים תמוהים שכתבו וז"ל וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דההוא הקיש לא הוי אלא מדרבנן עכ"ל ויש לתמוה דהא האי קשיא גופה פריך הש"ס פ' הקומץ רבה דף י"ט ע"א ומשני גלי רחמנא ביה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים ע"ש והביאוהו התוס' דף צ"ג ע"א ד"ה לפי וכו' ע"ש וכן ראיתי מקשים וגם דבריה' שם מגומגמים שכתבו ומיהו בזה י"ל וכו' כיון דש"ס ערוך הוא וע"ק לדבריהם דהא מדאצטריך והקריבו להכשיר שחיטה בזר שמעינן דאינה בבעלים דאי בבעלים הרי כשרה בזר ומיהו אסוגיא דמנחות לק"מ דר"ש לית ליה והקריבו כדאית' התם ולזה י"ל דאי לאו והקריבו הו"א דשחיטה נמי אינה בנשים דבני ישראל אשחיטה קאי וכמ"ש שם בתחי' דבריהם א"נ דהו"א דנשים אינן בשחיטה משום דמ"ע שהז"ג הוא וכדכתיבנא לעיל וא"נ כמ"ש בתוס' ר"פ כל הפסולין משום דכתיב תשמרו את כהונתכם ע"ש ודע דמסוגי' דהקומץ הלזו תשובה מוצאת למ"ש הרב ק"א ס' ויקרא ר"פ ד' וז"ל מאי דדריש סמיכות סמיכה לשחיטה לפי שסמיכה בבעלים ושחיטה בכל אדם ואיך אמר וסמך ושחט שנרא' שהפועלים א' עכ"ד וק' דא"ה מאי פריך שם בגמ' אי מה סמיכה בבעלים וכו' והלא כל עיקר בניינו של הקיש זה אינו אלא משום דקי"ל שהשחיטה בכל אדם. ומ"מ צריכים אנו ליישב דבריהם דפ' אין דורשין]. והנראה אלי דהתוס' דחגיגה רוח אחרת אתם וס"ל דהא דמפקינן מפרו של אהרן להכשיר שחיטה בבעלים היינו דוקא לרב דס"ל בפ"ד דיומא דמ"ב ע"א דשחיטת פרו בזר כשרה והיינו ודאי בדיעבד קאמר דושחט את פר החטאת אשר לו כתיב אלא דמוקי ליה למצוה והיינו דדייקינן הא בעלמא אפי' למצוה לא בעי בעלים ברם לשמואל דס"ל התם שחיטת פרו בזר פסולה ע"כ דלא דייק מידי דאכתי אימא דפרו פסול לעכב דאהרן וחקה כתיב מיהו אהני הקישא דסמיכה ושחיטה לבעלים למצוה דהא סמיכה גופה לא מעכבא והיינו דק"ל לתוס' דודאי לרבנן דר"ש ס"ל הכי מדלא פריך הגמ' ומשני הכי אלא לר"ש וכנר' מפירש"י שם ע"ש והשתא ק"ל לדידהו למה לא ילפינן בעלים מהאי הקישא ותרצו דההוא הקישא לרבנן אינו אלא מדרבנן וסמכו עצמם אהא דאמרינן בר"פ כל הפסולין ורמינהי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן ע"ש. ואין טעם לומר דדוק' אהך מלתא קאמר דמדרבנן דהכל טעמא מאי ולמה לא יהיה ג"כ אותו דבר מדאוריי' אם איתא דעיקר הקישא דאוריי' הוא אלא ודאי דה"נ קאמר דעיקר הקישא דרבנן הוא וניחא להו מש"ה מה שהקשו התוס' דשם בר"פ כל הפסולין דלמ"ל והקריבו ת"ל מדאיתקש סמיכה ושחיטה והשתא א"ש. ועוד ניחא להו מזה דלר"ש גופיה קאמר בפ"ק דזבחים דף י"ד ע"ב דשחיטה לאו עבודה היא ע"ש והיא סברת רב בפ' טרף בקלפי ואם נאמר דר"ש דיליף שחיטה ולא בעינן בעלים ס"ל כשמואל כמ"ש התוס' שם א"כ לדידיה עבודה היא וכבר הרגישו התוס' שם בזה ע"ש. מ"ש וניחא להו בזה נמי מה שהקשו בפ' טרף בקלפי אדפ"ק דזבחים דלא פריך מפרו למ"ד פסול ע"ש דההוא לר"ש ואיהו לית ליה דשמואל ועיין תוס' דפ"ק דמנחות דף ה' ע"א ע"ש והא דדריש בספ"ד דמגילה הקישא דסמיכה לשחיטה דבעינן ביום ההיא ר"ש היא א"נ אינו הקיש גמור וזהו שהתוס' דספ"ב דמדות הוצרכו לעשות בדרך קושיא ותירוץ משום דאין זה מוכרח. אבל הא אין לתרץ דלעולם ס"ל לתוספות דחגיגה כמ"ש התוס' דמנחות דאליבא דשמואל הוא דקאמר ר"ש אבל לרב ס"ל דאפי' לכתחלה כשרה דאהרן לא קאי אושחט אלא ושחט מאן דשחט והשת' ק"ל להתוס' שפיר דאליב' דרב דשחיטת