למודי ד' מ

כהן ויקמוץ. [ושמעתי ממתותני ידיד נפשי טעיתי בתור' החכם השלם והכולל זה סיני כמה"ר יצחק טייב נר"ו הוא היה אומר דמ"ש התוס' דמחל' עבודה הוא משום דילפי' במ"מ מב"מ וטמא שמוזהרין ואם עבדו חללו אבל בלא קרא דממעט נשים ל"מ למילף במ"מ דמה להנך שכן מוזהרין ועיין בסוגיא דר"פ כל הפסולין וזה נכון. וראיתי למוהרימ"ט ז"ל שתירץ לזה דלענין דלא מהני ילפי' ק"ו מהגש' דלא מעכבא. ושוב הקש' דבשאר עבודות דמעכבי למ"ל דכתיב מיעוטא בכלהו ניכתוב חד נילף כולהו מניה ותירץ וז"ל וי"ל דלענין אתחולי עבודה בעי' קרא בכל חד וחד ולא ילפי' מהדדי אבל במקום שאין חילול כיון דגלי קרא שאין העבודה כשרה בהם ממילא וכו' ע"ש. ודבריו תמוהים שהרי ברפ"ב דזבחים יליף התם זר דמחלל עבודה מבעל מום ואונן וכן נמי יליף התם אונן מבעל מום וטמא ורב משרשיא יליף התם תרוייהו מק"ו מיושב ע"ש ואמרי' נמי התם דף י"ז אמר רבא למ"ל דכתב רחמנא טמא וט"י ומחוסר כפורים צריכי וכו' ע"ש והדברים ק"ו השתא ומה בגופין מוחלקים ילפינן מהדדי בחילוק עבודות בגוף א' מיבעי' ואפשר שדעת הרב דה"ט כיון דנשים כהנות שייכי בכהונ' שהרי קראוה כהנת לתרומה וקדשים לא ילפי' מהדדי והיכא דגלי גלי ואין לך בו אלא חידושו ודוחק

כתב עוד הרב ז"ל ועי"ל דבשאר עבודות דמעכבות לא אצטריך קרא לומר שאינן כשרות בנשים ואפי' בדיעבד דת"ל דאין בגדיהם עליהם וכו' והא דכתבו התוס' דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ כיון שלא נצטוו לא כתבו כן אלא לענין חילול עבודה וכו' עש"ב. וראיתי להרב שע"ה הל' עבודת יה"כ שכתב עליו וז"ל וק"ל על דבריו דא"ה מאי פריך בזבחים זר מנלן דמיחל עבודה הא מדממעט רחמנא זר להקרבה כדנ"ל מקרא דכתיב והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונ' ע"כ דמחלי עבודה, דאי לענין שאינן כשרות בזר אפי' דיעבד ת"ל דאין בגדיהם עליהם כדנ"ל מה"ט לבנות אהרן וצ"ע עכ"ד ולי נר' דלק"מ דע"כ לא נ"ל מהאי קרא דאין בגדיהם עליהם אלא בעבודה ואי לאו מקרא דוהקריבו לא הוה ידעינן איזה חשובה עבודה ליאסר בלא בגדים ומש"ה אתא קרא לאורויי דמקבלה ואילך מצות כהונה ועבודות הן ולעולם להיכא דלא מהני הוא דקאמר ועוד שהרי מהאי קרא דוהקריבו ילפי' בר"פ כל הפסולין לשחיט' שכשרה בכל אדם ע"ש והשתא כיון דקרא אתא להתיר שחיט' אימר דמקבלה ואילך מצות כהונ' ולא מהניא בזר ואע"ג דשמעי' לה מאין בגדיהם עליהם מ"מ לא אתא האי קרא אלא לשחיט' כדתניא התם למד על השחיטה וכו' וה"נ אצטריך האי והקריבו בני אהרן לג"ש דבעי כהן כשר וכלי שרת כדאי' התם די"ג ועיין בתוס' דר"פ כל הפסולין שם ע"ש

שבתי וראה דקושיא מעיקר' לית' דהא בפ"ב דזבחים דף ט"ז ע"ב לא ילפי' מחוסר בגדים בכהנים עצמן מהאי קרא דוהיו על אהרן וכו' אלא משום דהו"ל זרים וע"ש בפירש"י ז"ל ובס"פ הנשרפין ע"ש ומעתה אי לאו דנ"ל לזר דמחלל עבודה ודאי דגם מחוסר בגדים לא מחלי עבודה ואי לאו נמי דידעי' דלא מהני עבודה בזר ה"נ מחוסרי בגדים דאע"ג דאין בגדיהם עליהם אהני מעשייהו. תדע דאל"כ ק' דנילף לזר דמחלל משום דאין בגדיהם עליהם כמו שהק' התוס' ז"ל גבי נשים ולא שייך תירוצם אלא בנשים דכהנות הם ושייכי בבגדים גם התוס' לא הקשו קו' זו אלא גבי נשים ולא הקשו זה בפשיטות בזבחים גבי זר אלא ע"כ משום דמהתם לא ילפי' מידי לא לענין חלול ולא לענין דלא מהני אלא משום דהו"ל כזר וכדאמרינן וזה ברור

אמנם עדיין ק"ל לדברי מוהרימ"ט ז"ל ממ"ש התו' פ' קדשי קדשים דף ס"ה ע"א ד"ה אף וכו' וז"ל וא"ת בפ"ק דקידושין וכו' וי"ל דגילוי מלת' בעלמ' הוא כהן ולא כהנת עש"ב והא ודאי ע"כ דכהן לאו יתירא הוא דאל"כ ת"ל מניה ומכיון דנ"ל דלא אהנו מעשייהו מק"ו מהגשה או מאין בגדיהם עליהם כמ"ש הרב ז"ל א"כ הא שפיר אתי מאי דכתיב כהן ולא כהנת לענין דלא אהנו מעשייהו וחלול עבודה מנ"ל דאע"ג דפשטיה דכהן משמע למעוטי כהנת ה"נ קושטא קאמר דהיינו דלא אהנו מעשייהו דאין לומר דמ"מ הוי גילוי מלתא דכיון דלא אהנו מעשייהו. לענין חילול נמי ילפי' חדא דמהו זה שכתבו כהן ולא כהנת ועוד דא"כ זר נמי כיון דלא אהנו מעשייהו א"כ הוי גילוי מילת' למילף מבעל מום דלא יקרב הוי אף לחילול עבודה ומאי פריך התם רפ"ב דזבחים מה להצד השוה וכו'. ע"כ נר' דודאי לא כתיב בני אהרן אלא לענין דלא אהני מעשייהו ולא ילפינן מהגשה ומ"ש התוס' דמחללי עבודה הוא משום דכיון דלא אהנו מעשייהו מסתמ' אהדריה קרא וכמו זר נחשבו וכן משמע קצת מדקאמר בפ"ק דזבחים דף ד' ע"א מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה ע"ש וא"ל דתרתי קאמר והא כדאיתא והא כדאית' דא"כ טפי הול"ל טמא במקום אשה אם לא דחד טעמ' לתרוייהו והא דלא ילפי' מהגשה כמה פרכות יש למעיין בת"כ וכן נמי לא ילפי מהדדי שהרבה דינים מחולקים בהם ואין להאריך ומאין בגדיהם עליהם נמי לא ילפי כמ"ש התוס' ז"ל ואפי' לענין דלא אהנו מעשייהו

ודע דמה שהקשו שם התוס' ר"פ כל הפסולין ת"ל מהקיש' דסמיכה ושחיטה לפי דבריהם בקידושין ל"ט דמ"ע שהז"ג היא דכתיב ביום זבחכם עיין תוס' דס"פ ב' הלחם דצ"ג ע"ב ע"ש מש"ה אצטריך והקריבו משום נשים לפי דבריהם פ' אין דורשין דף ט"ז ע"ב ע"ש א"ש דהו"א בני ישראל אשחיטה קאי דלדבריהם שם צ"ל דס"ל כתירץ הריטב"א ז"ל דכה"ג אינו מ"ע שהז"ג דאי לא למאי דס"ד תק"ל בסמיכה למ"ל קרא

עוד כתבו התוס' שם ותנופה נמי אצטריך למעוטי וכו' וראיתי למהרש"א ז"ל מ"ש בזה ע"ש ואשתמיטיה להרב ז"ל תלמוד ערוך בפ"ק דיומא דף ה' ע"א דבהדיא אמרי' התם תנופה איכא בינייהו למ"ד כל הכתוב בהן מעכב מעכבא ולמ"ד וכו' לא מעכבא ולדורות מנלן דלא מעכבא דתניא וכו' עש"ב ובר מן דין משנה שלימה שנינו בפ' הקומץ רבה דף ח"י ע"א לא הניף ולא הגיש כשרה ויש לתמוה על חכמתו

האמנם אני תמה מדתני' בת"כ ר"פ ויקרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר"י ור"ש אומרים נשים סומכות רשות ומייתי לה בס"פ בתר' דר"ה דף ל"ג ע"א ע"ש והשת' לר"י ור"ש למ"ל קרא ת"ל דהוי מ"ע שהז"ג וגם קשה לת"ק לפי מ"ש רש"י ז"ל שם דטעמ' דאינן סומכו' משום דהוי בל תוסיף ע"ש דנראה דאי לאו משום בל תוסיף ליכא איסורא וא"כ למ"ל כל הני קראי דיליף בפ"ק דקידושין לכלהו עבודות דממעט נשים הא כיון דגלי בסמיכה דהו"ל בל תוסיף ה"ה בכלהו ולזה י"ל דקמ"ל קרא בכל חדא וחדא דהוי בל תוסיף ומחללי עבודה מה"ט

וראיתי לתוס' דפ' המוציא תפלין דף צ"ז ע"א שדחו פירש"י ופירשו הטעם דמחזי כעבודה בקדשים ע"ש ובתוס' דפ' כסוי הדם ובפירש"י שם ע"ש ולפ"ז א"ש דלר"י קמ"ל קרא דבאקפויי ידא ליכא עבודה בקדשים ולת"ק קמ"ל דבכה"ג איכ' עבודה ואסירי והשתא ודאי ע"כ צ"ל מתני' דקתני הסמיכות וכו' נוהגת באנשים ולא בנשים כת"ק אתיא ומטעמ' דעבודה ודוחק ולפ"ז משמע דאי לאו ה"ט הו"א דפטירי ואין כאן איסור קמ"ל קרא והשתא קשה דמאי ק"ל מסמיכה דאימ' דאצטריך לאוסרה מה"ט ומיהו מכלהו עבדות י"ל דכיון דאינו תלוי בבעלים אלא בכהן כי פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג ממיל' דאיסור' מיהא איכא משא"כ סמיכה דבבעלים תלה רחמנא ודאי דפטירי ואין כאן איסור ולומר דמתני' דקידושי' לא קיימא לא כת"ק דבריית' ולא כר"י ור"ש זה ודאי צריך למודעי וע"ק דאי לר"ש ור"י משמע להו דאתא קרא לדיוק' דרשות דלא נימא דמחזי