למודי ד' לט

דמכילתא וא"כ י"ל דר"א ס"ל כהאי ברייתא דתרתי ש"מ אלא משום דהך ברייתא ס"ל כחזקיה מש"ה קתני הא דלאוסרו בהנא' וה"נ לר"א נ"ל מניה תרתי לח"ש ולמאכיל ולחזקיה תלת' ש"מ וכ"ע מודו ביה. וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' האיש מקדש דנ"ז שכתב נקי למ"ל להנאת עורו וכו' וכ"ת והא מתניתא לא תני הכי דמתני' מוציא איסור הנאה מבעל השור נקי וכו' אבל מדברי רש"י ז"ל נר' שהוא מפ' דתנא לית ליה דר"א וכו' ולא מחוור לפום סוגיין ועוד דאפי' מאן דלית ליה דר"א אית ליה דחזקי' וכדכתיבנא לעיל עכ"ד. ולכאור' דבריו תמוהים שכתב דאפי' מאן דלית ליה דר"א אית ליה דחזקי' דא"כ לר"א למ"ל הא דשני קרא בחמץ לא יאכל כיון דנ"ל איסור הנאה ממ"א והשתא א"ש שכוונתו דנהי דבחמץ מצי דריש לי' לחייב מאכיל ולח"ש מ"מ בשור הנסקל מאי א"ל דלמה שינה בלא יאכל אי לח"ש מחלב נפקא דשור הנסקל לא הו"ל שעת הכושר כמ"ש התוס' פ' כ"ש דף כ"ה ולמאכיל נמי ממה הצד מדם ושרצים וכו' נפק' וע"כ לאיסור הנאה אתא. אמנם עדיין ק' מדקאמר בפ' כ"ש שם בסוף הסוגיא מאי בינייהו חולין שנשחטו בעזרה א"ב וכו' ד"א אותו למעוטי הני חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריית' נינהו ע"ש. ואם איתא אכתי לר"א נמי דמלא יאכל נ"ל איסור הנאה ואותו למעוטי חולין שנשחטו בעזר' דהא ר"א נמי דריש שנוייא דקרא למלתא אחריתי ואפי' דלא דריש ידרוש מיהא להנאה וכבר ראיתי להרב יד אהרן ז"ל שנתעורר בדברי הריטב"א ז"ל הללו מסוגיא דכתיבנא ע"ש. ואפשר לומר דכונת הרב ז"ל לומר דאיך מפ' רש"י דהאי תנא לית ליה דר"א והא ליתא דבלא יאכל מודה חזקיה וא"כ אפי' מאן דלית לי' כר"א בעלמא צ"ל דאית לי' לחזקיה דאל"כ הבריית' דלא כמאן וזהו שכתב כדכתיבנא לעיל דאילו לעיל כתב וז"ל ובדין הוא דבלאו דר"א מצי מייתי לה נמי מחזקיה בר פלוגתי' דהא כתיב הכא לא יאכל דמודה חזקיה וכו' ע"ש וזהו נמי כוונתו כאן האמנם מ"מ תמה אני על דברי הריטב"א ז"ל דהתם בפ' כ"ש בתר הכי קאמר יתיב ההוא מרבנן וכו' וקאמר משמי' דריב"ל מנין לכל איסורין שבתור' דכי היכי דאסורין באכיל' אסורין בהנאה ומאי ניהו חמץ ושור הנסקל מנין ת"ל מלא יאכל לא יאכל איסור אכילה משמע לי' איסור הנאה לא משמע ליה ע"ש וא"כ איך כתב הריטב"א ז"ל דאפי' מאן דלית ליה דר"א אית ליה דחזקיה והא איכא אמורא אחרינ' לבד מחזקיה ור"א דס"ל דלא יאכל נמי איסור אכילה משמע ליה איסור הנאה לא והתימ' מהרב יד אהרן ז"ל שלא נרגש מזה וצ"ע

ודברי הר"מ במז"ל אפשר לי לומר דכונתו מאחר דנאסר בהנאה א"צ בזה למילף ח"ש משאר איסורין דלא גרע מהנאה דבכל שהוא הרי הנאה ודמייתי קרא דלא יאכל הוא כמ"ש הרא"ם ז"ל וזכרנו דבריו בראשונ' וכ"כ בס' ק"ס ע"ש ומ"ש רבי' שם והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות כתב מרן ז"ל וז"ל ק"ל למ"ל פחות מכזית דהא אאוכל כל שהוא קיימינן ונ"ל שלפי שבראש הבבא כתב אוכל מן החמץ כ"ש אסור ומשמע דאפי' אכילה כ"ש מעט מן המעט שאין בו הנאה כלל אתא הכא לאשמעי' דנהי דאיסור' איכא אבל מכת מרדות ליכא עד שיהא דבר הראוי ליהנות ממנו וכו' פחות מכזית וכו' עש"ב ותמיהני עליו איך לא ראה דברי הר"מ במז"ל רפ"ד מה' מ"א שכתב שם דאוכל כל שהוא בכל האיסורין מכין אותו מכת מרדות ע"ש ואפשר דזהו שכתב שם כ"ש פחות מכשיעור. ועיקר קושייתו ל"ק דמשום שכתב שאינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור דהיינו כזית מש"ה סיים אחריו והאוכל פחות מכזית וכו' ומעיקרא כתב רבי' ז"ל עיקר איסורו וכתב שאינו חייב כרת או קרבן לעונשו שאין חיוב זה אלא על כזית אבל פחות חיובו במכת מרדות. [אמנם מ"ש בישוב דברי הרמב"ם שהוא מלא יאכל ע"ש לבי נוקפי כי לפ"ז נמצ' דאיסור הנאה אין לו שיעור למטה. ואיברא לדעת התוס' דלוקין על ההנאה ודאי ששיערו בכזית ומעתה יצא לנו מחלוקת הרמב"ם והתוס' בזה. והן היום באו לידי תשובות מהרלנ"ח ושם ראיתי שדרך בזה בדרכו האחרון ליישב דברי הר"ם כאשר כתבתי והנאני. ומה שהק' שם למה לא ילקה בח"ש דחמץ ע"ש הי"ל להק' גם כן בהנאתו. ויש להסתפק לדעת התו' דלוקין על ההנאה ח"ש דהנאה מה נדון ביה ועיין מ"ש ה"ה רפ"א דגניב' דין ב' ע"ש]

ודע שאני מסתפק אי פליגי חזקיה ור"א במ"ע דכתיב בהו אכילה אם הוא כולל גם ההנאה אם לאו ותו ק' אצלי לחזקיה דהא כתיב מצות יאכל את שבעת הימים בציר"י פ' בא וה"נ כתיב בפ' פנחס חג ז' ימים מצות יאכל בציר"י ואמאי שינה התם בלישניה. שו"ר לתוס' רי"ד בפ' האומר דנ"ח שכתב וז"ל א"כ גבי כיסוי הדם דכתיב אשר יאכל נפ' אשר יהנה וכו' ע"ש וכן דעת ס' יראים סי' קי"ג וז"ל ולאו דוקא אוכל נפש התיר הכתוב וכו' הכתיב אשר יאכל ואמרי' פ' כ"ש בין לר"א כ"מ שנאמר לא יאכל בין איסור אכילה בין איסור הנא' במשמע עכ"ד וא"כ הו"ל למדרשיה להמחהו וגמעו למצה דיוצא בה י"ח דאע"ג דאכילה כתיבא ביה הא כתיב יאכל בציר"י דמשמע אפי' הנא' והמחהו וגמעו נ"ל מהנאה כמ"ש התוס' בפ' העור והרוטב דף ק"ך ע"א ד"ה אלא וכו' ע"ש וא"כ איך תניא התם המחהו וגמעו אם מצה הוא אין אדם יוצא י"ח בפסח ע"ש. ואפשר דלחם עוני אמר רחמנא כדקאמר התם טעמא דמשמע מיעוטא ובזה א"ש מ"ש התוס' שם דהמ"ל הא אכיל' כתיב בהו ע"ש ושו"ר בחי' הרשב"א ז"ל לב"ק דף מ"א ע"א שכתב וז"ל וי"ל דשאני לא תאכל לא תאכלו דבאזהר' אבל כי כל אוכל לא אמרי' ע"ש הנה נמצא פלוגתא דרבוות' בזה ומ"מ צריך תלמוד למאי הלכת' כתיב מצות יאכל בציר"י אפשר דאצטריך למכתב לשון זה להורות שז' ימים רשות הם זהו לשון יאכל דר"ל יהי' זמן אכילתו ולאפוקי חמץ דאלו הוה כתיב תאכל היה משמע למצוה ואע"ג דנ"ל ו' ימים רשות מרומיא דקראי כדתניא במכילת' והביאו רש"י ז"ל בחומש מ"מ אי לאו רומיא דקראי לא הוה סמכינן אהאי לישנ' דאפשר דאתא לשום דרשא אמנם השת' דקושטא הוא מרומיא דקראי דאינם חובה מש"ה רמזיה שפיר בהאי לישנא ואע"ג דכתיב ז' ימים תאכל מצות אין בכך כלום כיון דאפקיה בחד דוכתא בלישנא דיאכל ודוחק ואפשר דהיכא דאיכא למדרש הוא דדרשי' וצ"ע: ותו איכא לעיוני אמאי לא קאמר בגמ' דאיכ' בין חזקיה ור"א הא דכתיב כל ערל לא יאכל בו וה"נ לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' ודריש ליה ר"ס בפ' הלוקין לכמה מילי ע"ש ולזה אפשר דגנך וכו' שלך יהא ומיהו כל כי האי הו"ל לש"ס לפ' וכן נמי לא תאכלו על הדם והדבר צריך תלמוד

לימוד כט כתבו התוס' ז"ל פ"ק דקדושין דל"ז ע"א בד"ה והקבלות וא"ת אמאי אצטריך קרא למעטינהו ת"ל דכולהו מ"ע שהז"ג הוי ותרצו דמ"מ אצטריך קרא למעטינהו ולמפסל קרבן בנשים וכו' דמחללי עבודה ע"ש ואין לדקדק דמנ"ל דאצטריך קרא למפסל קרבן דילמ' לאיסור' בעלמ' דאי מהא משום מ"ע שהז"ג הו"א דפטורות הם אבל אם עשו אין כאן איסור קמ"ל קרא דאיכא איסור' דכיון דע"כ לאיסורא ממעט א"כ עשאן כזר דבכל הפסולין לא מצינו חילוק בין איסור לחילול. אבל ק' אכתי מאי ק"ל לתו' שוב מסמיכה ותנופה אימא דלאיסור' אצטריך כיון דבלא"ה אינן מעכבין ונר' דס"ל לתוס' ז"ל דכי אמרינן הכא מ"ע שהז"ג נשים פטורות איסור' מיהא איכא במידי דקרבן שמכיון שפטורות אינן רשאין ועיין בתוס' דספ"ב מדות דף צ"ג ע"ב ד"ה ידו וכו' ומ"ש שם הרב ברכת הזבח ע"ש ומיהו הא ק' דאכתי מנ"ל לתוס' ז"ל לומר דמחללי עבודה דילמא דאתא לומר דלא מהני ויחזור