למודי ד' לז

תמימה ע"ש וז"ב. ומצאתי להרב מהר"ם ן' חביב שכ' כיוצא בה בחי' פ' לולב הגזול עלה ההיא דפריך שם גבי הדר ואימא פלפלין ע"ש. וזה חזיתי למורינו הרב המופלא כמהר"י אזולאי נר"ו בס' שמחת הרגל דף מ"ז כתב עליו דאישתמיטתיה מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לפי' המשנה והביאו הרב נר"ו שם עש"ב ואני עני אחרי המחי' אובין ואדון דאפשר כי לא נעלם דבר זה מהרב ז"ל דכיון שכתב רבי' שם דכל שאין לו רמז במקר' עליו לבדו נאמר הל"מ מקשה הרב שפיר דלמ"ל לש"ס למהדר לאשכוחי היכ' רמיזא שזהו אתרוג ת"ל מהל"מ דאתרוג כאגוז וא"כ הו"ל כמו שנאמרה הל"מ בפי' דהדר זה אתרוג ואין בזה הבדל ומעתה א"צ בזה להביא אפילו ממקרא מועט]

גם מה שצידד הרב הנז' לומר דס"ל להרא"ם ז"ל דבהכי פליגי ר"י ור"ל והכריחו לש"ס לומר דפליגי בהכי משום דר"ל גופיה ס"ל הכי לקמיה כדקאמר נכתוב לא יאכל אכילה בכזית עש"ב. לא ידענא מה יענה הרב ז"ל לההיא בריית' שכתבנו דקתני שינה הכתוב במשמעו וכו' וכן ההיא דפ' קדשי מזבח שזכרנו דמימרא דרב היא. לכן נראה להליץ בעד הרא"ם ז"ל דהא דקאמר אכילה אמר רחמנ' היינו מכח ההילכת' וכן נמי ההיא דאזהרה בעינוי מהילכת' קאמר אמנם מלשון שינה הכ' במשמעו נראה להדי' דכזית ממשמעות אכילה נפק' גם דברי רש"י והתוס' ז"ל שזכרנו הם נגד הגאון בזה והי"ל להזכירם ולומר דפליגי עם הרמב"ם והסמ"ג ומה שהקשה עוד איך הביא הסמ"ג דברי ר"ל ע"ש הא ל"ק כמו שיראה המעיין

ומה שהק' הרב הנז' דבמ"ע דקי"ל דאכל פחות מכזית לא עשה כלום מאי א"ל דהא כי אתא הלכת' עקריה למשמעותיה מכל וכל עש"ב לא ידענא מאי ק"ל כי אם כיון לומר דאיך אתא הילכתא ואפקיה ממשמעותיה לגמרי ולא מקיימ' משמעו' אכילה כלל הא ודאי צריכים א"כ להבין דברי הרא"ם ז"ל בעיקר פי' שפיר דהא דקאמר מ"ט דר"י דהיינו דאמאי לא מוקמי לה להלכת' אף לאיסור' ומאי קו' דאם כן היכי מוקמת לה למשמעות אכילה אלא ודאי דל"ש. ואם כיון לומר דלמה לא עשו כמו שעשו בל"ת ולמה יאמרו דלא עשה ולא כלום הא גמי ליתא דשאני איסור' ממצוה דלענין העבירה כיון דאיכ' חילוקי שמות ועונשין ללאו ולכרת ולאיסור' בעלמ' מש"ה שייך טעמ' דחזי לאיצטרופי דנחתינן דרגא מכרת וממלקות לאיסור' משא"כ במ"ע דאין כאן חילוקי עשיות אם אנו אומרים דיצא בפחות מכזית הרי לא חילקת בין כזית לפחות ולענין מצוה מן המובחר לא שמה חלוקה

שוב ראיתי שסברת הרא"ם הלזו במחלוקת היא שנויה בפ' בתרא דמכות דף י"ו ע"א דתניא התם רש"א כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ופירש"י ז"ל והל"מ הוא ע"ש וכ"כ רש"י ר"פ שבועות שתים בתרא דף כ"א ע"ב ד"ה בכל התורה וז"ל בכל שאר איסורין נמי כר"ש ס"ל דאמר סתם אכילה שבכל התורה כ"ש וכו' ולא אמרו כזית הל"מ וכו' עש"ב ונראה דפלוגתא דר"ש ורבנן לפי דברי הרא"ם ז"ל דלרבנן ס"ל דאתא הילכתא למכות ולקרבן ור"ש ס"ל דלא אתא הלכתא אלא לקרבן דכרת אלא מיהו ק' לכאורה כיון דסתם אכיל' כל דהו משמע היכא פטרי התם לרבנן דר"ע בנשבע שלא אוכל ואכל כ"ש ע"ש והלא סתם אכילה כל דהו משמע אלא דבשל תורה בעינן כזית דאתא הילכתא ואפיקתיה ממשמעותי' דאכיל' וי"ל דס"ל לרבנן דמסתמ' דעתו כסתם אכילות שבתורה שפיר כזית מכח ההלכתא וכ"כ שם התוס' וכן דייק לשון רש"י ז"ל שם שכתב ד"ה סתם וכו' אין דעתו על אכיל' של תורה ע"ש ואילו בתר הכי כתב ד"ה קמ"ל וכו' אין דעתו אלא על שיעור אכילה ע"כ. ושו"ר להרב הנז' בפ"ד מהל' שבועות שתמה בזה על דברי הרא"ם ז"ל והעלה בצ"ע. ולדידי י"ל כדכתיבנ' ויותר יתיישב לפי מ"ש הוא ז"ל שם בפלוגת' דרע"ק ורבנן דטעמ' דרבנן משום דאמרינן מסתמ' זה לא אסר עצמו אלא כשיעור איסורי תורה ולא יותר מאיסורי תורה ע"ש

וראיתי להרב חזון נחום ז"ל שהביא קושי' הרב מש"ל ז"ל שהק' ממ"ע וכתב עליו וז"ל ואני הדל תמיהני על תמיהתו דהרי דכוותה בפ"ק דסוכה דאתא הילכתא ועקריה לקרא לגמרי גבי פלוגת' דרבנן ור"ש כדאית' התם בחד אוקמת' דכ"ע יש אם למסורת וכו' דכל חד לגופיה הרי כאן ג' רבנן ס"ל וכו' דאתא הלכת' וגרעתה לג' ואוקמיה אטפח דס"ל דכי אתא הילכת' בכ"מ לגרע הוא דאתא דומיא דגוד ולבוד ודופן עקומה וכו' ור"ש ס"ל דכי אתא הילכת' לאוסופי הוא וכו' ובודאי דלר"ש אי לא עבד רביעית כלל ואפי' טפח הא קמן דמן התירה היה יוצא י"ח בג' דפנות ואתא הילכת' ועקריה לקרא דאינו יוצא י"ח אא"כ עשה רביעית טפח אלא עכ"ל דכך היא המדה דהילכת' עוקרת את המקרא לגמרי במ"ע ורבנן לא פליגי עליה דר"ש בסבר' זו אלא מטעם דס"ל בעלמ' דכי אתא הילכת' לגרע הוא דאת' עכ"ד הרב ז"ל. ול"נ דלא דמי דשאני החם דהתורה חילקה שלשתן בלשון סוכות וכיון דכן נימא דקר' מיירי בסכך שלם ומיהו רביעית דאפי' טפח סמיך בהא אהלכת' משא"כ הכא אם איתא דאינו יוצא אלא בכזית למ"ל למכתביה בלשון אכילה דמשמע כל דהו. ועוד דהתם אין שם משמעות בקרא אלא דשבקי' לרביעית מהלכתא כיון שהן גופין מחולקין ואין שם שיעורין. אמנם הכא דאם נאמר דהלכתא לכזית א"כ לית' כלל לשיעור כל שהוא שאינו גוף אחר לומר דחדא נקיט ושביק לאידך אלא משמעות גמור הוא והא ליכא. ומ"ש דרבנן לא פליגי עלי' בסברא זו אינו מוכרח ואדרבה י"ל כיון דהסבר' היתה אצלם דלא אתא הילכת' לעקור מסתיין דנימא דהיינו טעמייהו ואם אמרו בגוד ולבוד לאו ממילא שיהי' כך הילכת' דסוכה ומ"מ לענ"ד ממקומו הוא מוכרע מדברי הרא"ם ז"ל עצמו וכדכתיבנא

אמנם הדבר הקשה להרא"ם ז"ל מהא דתניא בפ' הי' מביא בג' מקומות הלכ' עוקרת את המקרא וכו' וקאמר התם ואם אית' ניחשוב נמי האי ומשני תנא ושייר דשייר נמי תער רנב"י אמר כי קחשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת היא רב אשי אמר הא מתנית' ר"י היא דדרש כללי ופרטי וכו' ע"ש הסוגיא והשתא הניחא לרנב"י דס"ל דלא חשיב תער משום דעוקבת ומוספת הוא וכי קחשיב עוקרת כגון עפר דאתא הילכת' ועקרתיה לעפר שיכול לכסות בדבר אחר משא"כ תער דמוכרח לעשות המק' אלא דמקרא משמע דבהאי סגי לצאת מצותו ואתא הילכת' להוסיף עלייהו דהוי עוקבת ומוספת הניחא דלא חשיב הא דאכילה דמ"ע משום דהוי עוקבת ומוספת כי תער. אמנם לרב פפא ולרב אשי אכתי קשה דהא שייר נמי אכילות דמצוה ומה גם למאי דכתיבנ' דמ"ע דאכילה גרע מדפנות גרע נמי מתער ואפי' לרנב"י ק' והתימא מהרב מש"ל ז"ל דאישתמיט מיניה סוגיא הלזו וצ"ע. ואפשר דמתוק' לשון כילה לשאם אין לו אלא חצי שיעור מפסח ומצה שיאכלנו וחצי מצוה בידו דהא נמי חזי לאיצטרופי ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו בא"ח סי' תפ"ב ס"ק ד' ע"ש

עוד הק' אלי החו"ש הרי"ט נר"ו לדברי הרא"ם ז"ל דאכילה כל דהו משמע מהא דגרסי' בפרק כ"ש דף ל"ב ע"ב דקאמר מ"ט דת"ק אמר קרא ואיש כי יאכל וכו' ואכיל' בכזית וכו' ואידך נמי הכתיב יאכל ההוא פרט למזיק הוא דאתא ע"ש ומלבד דפשטן של דברים דקאמר ואכילה בכזית אמשמעותיה קאמר עוד יש לתמוה מדפריך ואידך נמי הכתיב יאכל ומה קאמר הלא אדרבה יאכל כל דהו משמע ואתא ונתן לאפוקי מהילכת' דלא קאי אהא ע"כ ויש ליישב בדוחק דהילכת' כך נתקבלה כל אכילות שבתורה שיעורן בכזית והשתא א"ש הא דקאמר ואכילה בכזית ויתיישבו נמי כל המקומות שזכרנו בלשון