למודי ד' לד

אם אית' לכתוב לא יהנה ע"ש וק"ל דא"כ בפ' כ"ש דף כ"ד ע"א דקאמר לא יאכל אא"ע לגופו תנהו ענין לשאר איסורין שבתור' ואא"ע לאכילה תנהו ענין להנאה ע"ש אם אית' לכתוב לא יהנה ואפשר לי לומר דכיון דבאא"ע מייתי לה לא ה"ל לכתוב לא יהנה אמנם לשם דאיכ' למדרשיה לגופיה לשחטו לאחר שנגמר דינו אין לנו לומר דאתא להנאה באא"ע. א"נ י"ל דכיון דהנאה גופה לא נכתב במקומו לא קפדינן בהכי, וכבר עלה במחשבה ליישב ע"פי הרב שע"ה ז"ל פ"ה מהל' יסודי התורה בפי' הסוג' לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין לוקין על ההנאה ע"ש אמנם לענ"ד כבר מחינא ליה אמוחא במ"א בס"ד

וליישב לדברי רבינו נ"ל דכיון דלא יאכל לא אתא להנאה דלאכילה מסקול יסקל נפק' שפיר לקי על ההנאה בכה"ג דכוליה קרא לא אתא אלא להנאה ולא דמי לבשר בחלב דלא לקי אהנאתו אף שכתוב בו לא תבשל לעצמו להנא' גריד' דשאני התם דאפקיה מלשון בישול ומבישול להנאה דחוק הוא משא"כ לא יאכל דשפיר משתמע מיניה הנאה דאכילה מין ממיני הנאה היא כמ"ש רבינו ז"ל בס' המצות קפ"ז ע"ש

ועוד נראה ליישב דברי רבינו ז"ל עם מה שק"ל בסו' דמאי פריך דאתי לא יאכל לאיסור הנאה ואי להא ת"ל מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך באכילה אסור בהנאה ונהי דאיסור אכילה דשור הנסקל מנבל' נ"ל מ"מ מסקול יסקל שמעי' ליה ודנסקל מיהא אשתני לחומרא מידי נבלה מהך קרא ועכ"ל דהכי ק"ל דאימא דאצטריך למלקות דמלא תאכל כל תועב' הוי לאו שבכללות כמ"ש הרא"ם ז"ל סדר משפטים גבי לא תבשל ע"ש וכבר כתוב אצלי במ"א והשתא לפ"ז א"ש קושיין דאתאן עלה דהכא אין להקשות לכתוב לא יהנה דאי כתיב הכי הוי לקי עליה. אמנם התוס' ז"ל בפ' העור והרוטב דף ק"ך ע"א ד"ה אלא דס"ל דלוקין על ההנא' ע"ש וכ"נ מדבריהם פ' כ"ש דף כ"א ע"א ד"ה כ"מ ע"ש עדיין אינו מעלה ארוכה. ושוב מצאתי להרא"ה ז"ל הובא בש"מ לב"ק שם שנתעורר בקושיא זו והוא ז"ל תירץ וז"ל וי"ל דלא דמי דהתם אצטריך לכל איסורין שבתור' וא"כ אי הוה כתיב לא יהנה הוה מוקמינן לי' להנאת איסור החמור בכל האיסורין ולא הייתי מעמידו בשאר איסורין כיון שהי' צריך לחמור שבהן ולהכי כתיב לא יאכל לאשמועינן איסור הנא' בכל איסורין שבתור' דכתיב בהו אכילה בגופייהו דהוי כאלו כתיב אותו לא יאכל גבייהו וא"כ ע"כ לאיסור הנא' דאי לאיסור אכילה בהו בגופייהו אבל הכא דתרי איסורי הוי המ"ל לא יהנה עכ"ד והדברים ראויים למי שאמרן ובזה לק"מ מה שהק' התוס' בפ' כ"ש דף כ"ז ע"ב ד"ה מה נותר וכו' ע"ש ולפי דבריהם צ"ל כדכתיבנא מעיקרא. אלא מיהו הא ק"ל לדברי התוס' שם ד"ה הקישא וכו' שכתבו וז"ל וי"ל דצריך הקישא משום איסור הנא' דלא נוקי קרא דוהבשר לאיסור הנא' וכו' ע"ש והשתא ק' לכתוב לא יהנה ולפי מ"ש מעיקרא יש ליישב דכיון דכי מוקמת ליה לשאר איסורין ע"כ באא"ע הוא א"כ טפי יש לנו לאוקמי' לגופו באא"ע ומה גם דלשאר איסורין איכא תרי אא"ע משא"כ התם יש לנו לאוקמה לשחטו טפי מאא"ע ודוחק

והנראה אצלי דס"ל להתוס' ז"ל שלא אמרו לכתוב לא יהנה אלא היכא דנפקי איסור אכיל' ואיסור הנאה מחד קרא כי ההיא דהתם דבהדי דכתיב] סקול יסקל לאכיל' כתיב לא יאכל בתרי' להנאה ואין זה מן הישוב אמנם היכא דאיסור אכיל' נ"ל מקרא אחרינא דלא ביערתי דכתיב בפ' אחריתי א"כ כי כתיב הנאה דידי' בקרא אחרינא שפיר מצי לאפוקי להנאה בלשון אכיל'. אמנם ק' להרא"ה ז"ל מה יענה לקושית התוס' ואפשר דהרא"ה ז"ל ס"ל כדכתיבנא לדבריהם אמנם בגמ' לא ניחא לי' למימר הכי כיון דנפיק באא"ע ואין לו מקום א"כ הו"ל כאילו כתיב בהדי איסור אכיל' עצמו ומש"ה הוצרך לתרץ בע"א כנ"ל. ולפ"ז יש מקום ליישב מה שהק' מהרש"א ז"ל בתו' ד"ה הקישא ע"ש דגבי נותר כיון דכתיב איסור אכיל' מבאש ישרף היכי לכתוב בהדי' לא יאכל להנא' ללאו לכתוב לא יהנ' ומ"ש מהרש"א ז"ל דבלא"ה ק' וכו' ע"ש כן נר' ודאי מפירש"י ע"ש וגבי חטאת נמי כיון דנ"ל אכיל' מכל שבקדש פסול א"כ הו"ל כמו אא"ע וכאלו נכתב במקומו וא"כ לכתוב לא יהנה ודוק

וראיתי בירושלמי ר"פ כ"ש שהביאו ברייתא דמוקי ללא יאכל דשור הנסקל לאיסור הנא' גרידא ע"ש וע"כ צ"ל דאי כתב לא יהנה הוה לקי ולא ס"ל לירוש' הא דלא תאכל כל תועב' שכתבתי וע"ש:

דע דמהך ברייתא פריך בפ' כ"ש לחזקי' טעמא דכתב נקי הא לא"ה לא יאכל איסור אכיל' משמע איסור הנאה לא ומשני דנקי להנאת עורו ע"ש. וראיתי להרב ג"ה שכ' וז"ל ק"ק מאי פריך לעולם דבעלמא אכיל' כי כתיב בקרא אף הנאה במשמע ושאני הכא דכתיב סקול יסקל נעשה נבל' ונבלה אסורה באכיל' ולא בהנאה להכי כתיב ובעל השור נקי להנאת עורו ע"ש ולענ"ד אין מקום לקו' דהשתא דכתיב לא יאכל לשחטו ומשמע נמי להנא' מהיכא תיתי בסקלו דלישתרי בהנא' דודאי לא גרע אחר סקילה מקמי סקיל' וכן פירש"י להדיא בפ' ד' וה' ד"ה והשתא וכו' ז"ל דכל איסור אכיל' ואיסור הנא' מלא יאכל כר"א להיכא דשחטי' וכ"ש להיכא דסקליה וכו' ע"ש וזה פשוט:

עוד הק' וז"ל תו מאי פריך טעמא דכתב רחמנא וכו' ולישני' כמו שתי' הגמ' עצמה בקדושין וז"ל ה"מ דמלא יאכל נפקי אכילה והנאה אלא היכא דלא נפקא מקרא גופיה אבל הכא איסור אכיל' נפקא מסקול יסקל וא"צ למלת לא יאכל ולכך לא אתי להנא' דליכתוב לא יהנ' וכו' ע"ש ולא ידענא מאי קאמר דלא משני הכי התם אלא לפום מאי דבעי למימר דלא קאי לא יאכל אלא אהנא' בלחוד ואהיכא דסקלי' דוקא ולא להיכא דשחטי' דמש"ה קאמר שפיר דא"כ לכתוב לא יהנה אבל השתא דקאי שפיר לא יאכל אתרווייהו בין אאכיל' בין אהנא' להיכא דשחטיה ל"מ למימר דליכתוב לא יהנה והשתא כיון דגלי להנא' להיכא דשחטיה כ"ש להיכא דסקלי' כדכתיבנא. ומה שתי' הרב ז"ל וז"ל ואפשר דלחזקי' ל"מ לתרוצי הכי דחמץ יוכיח דדריש לא יאכל לאיסור הנאה אע"ג דהאכיל' גופא מקרא אחרינא נפקא ואפ"ה כתיב לא יאכל ולא כתיב לא יהנה ע"ש הם דברים תמוהים דע"כ השתא א"כ לא פריך מידי לר"א ורש"י ז"ל כ' דלתרווייהו פריך ואם נאמר דס"ל דכיון דלחזקי' לית ליה הכי מש"ה פריך לתרווייהו ולא ניחא לי' בהאי שינוייא. הגם שהוא דוחק בעצמו. עו"ק דא"כ מה הקשה שם לפירש"י בקו' ב' ע"ש ואימא משום דהאי שינוייא לא אתי אלא לחזקיה. ועוד יש לתמוה לדבריו דכיון דחזקיה לית לי' האי סברא דמחלק הש"ס בהכי התם בקידו' א"כ איך תתיישב לדעתו הבריית' דהא איכא למפ' נמי לדידי' כדפריך התם בקדושין עיין תוס' דפ' ד' וה' ומכיון דקו' לכ"ע כי משני א"כ ניכתוב לא יהנה לא לישתמיט מלמימר לר"א דוקא גם לאו אורחי' דש"ס בהכי ומכיון דהכא לא בעי לשנויי הכי משום דלא אתי אלא לר"א ה"נ התם. ומיהו זה יש להליץ בעדו ע"פ מ"ש בש"מ לפ' ד' וה' בשם הר"ף אהא דקאמר וכדר"א ע"ש. ועוד יש לתמוה מי הגיד לו דלחזקי' לא מפיק מלא יאכל אלא איסור הנאה בלחוד דגמ' ערוכה היא בפ' כ"ש דכ"ח ע"ב דבין לר"ש בין לר"י תלתא קראי כתיבי ולר"י חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו ואידך לאחר זמנו ור"ש מוקי חד לתוך זמנו ואידך קראי מוקי להו התם לדרשא אחריתי ואף שכתבו התוס' שם ד"ה וחד וז"ל וא"ת ולחזקי' מנ"ל איסור הנאה לפני זמנו וההוא מסברא מוקמי' לתוך זמנו ואור"י כיון דחד מהנהו קראי משמע איסור הנאה לא נחלק ביניהם עכ"ד מ"מ ודאי לא יאכל מתוקם לתוך זמנו דמניה נ"ל נמי אכילה ומני' ילפינן הנאה לשאר זמני דלא נחלק ביניהם ול"מ למכתב לא יהנ' דהא מניה נ"ל אכילה וגם לר"ש נמי דדריש לקרא דלא יאכל חמץ לפסח