למודי ד' לב

אין להקשו' למ"ל למכתביה דנ"ל מד"ת וזה פשוט. ומה שהק' בתוס' דפ' הממונה ע"ש כבר כתבנו ליישב דבריהם וע' במג"א סי' תקס"ח ס"ק ד' שנרגש מזה ומפרק לה דהו"א קורין בשניהם וע"ש ואפשר שהוק' לו מ"מ אש"ס גופיה למ"ל למילף מבכל שנה ת"ל משום אין מעבירין ומזה הוכיח דהו"א קורין בשתיהן ומה שהביא בשם מהרי"ל לדחות ראית הרב ת"ה לא הבנתי וע"ש ואין להאריך. ואפשר דס"ל דבמנהג אין שם סרך אין מעבירין וכו' ע"ש ועיין בט"ז ע"ש וראיתי אחרי רואי בחי' הרשב"א שם בסוגיא שנר' מדבריו כדברי הרב מג"א והדברים ברורים ע"ש

עוד כתב שם והכי איכא למידק דהוי דאוריי' מההיא דפסחים דס"ח תניא אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה וכו' ע"ש ולי נר' דלא אריא דהתם אינו מסוג אין מעבירין אלא דהתם טעם לקרא הוא דנ"ל מדכתיב עולת שבת וכו' כמ"ש רש"י ז"ל שם והיינו דכיון דלכתחיל' ודאי שקריבין ביומן אלא דמ"מ כשרים כל הלילה הו"א דבשבת מיהא דאיכא איסורא דרביע עליה דודאי אין דוחין את השבת כיון דהא מיהא כשרין בלילה והשתא לא שייך אין מעבירין כלל קמ"ל קרא דאפ"ה דוחין וטעמ' משום חביבה מצוה מן המובחר דהוי בשעת' ודוקא היכא דפשיטא לן כי התם דבשעתה עדיף טפי מלאחר וזה ברור אצלי

ומה שהק' מזה אסוגיא דמנחות ע"ש ל"ק דהא קאמ' התם טעמא מאי דלא ליעפש לחם בכהאי שיעורא לא מיעפש ע"ש וכיון דכן ליכא משום חביבה מצוה בשעת' דאין כאן מצוה. ומה שנסתפק הרב שם היכא דעדיף חד מחבריה אי שייך אין מעבירי' או דוקא בשוין ע"ש מילת' דפשיטא היא מדברי התו' דפ' הממונה וכדכתיבנא בסמוך והרב ז"ל פשיט לה מפ' ע"פ דפריך לימא חביבה מצוה בשעתה וליבדיל מקמי סעודתא ע"ש ואע"ג דברכת מזון עדיפא ע"ש וכבר כתבנו דתרי מילי נינהו והשתא אין משם ראי' דאם אמרו בחביבה מצו' בשעתה שדוחה את השבת לא יאמרו באין מעבירין והשת' ניחא ממה שהק' מסוגיא זו לדברי התו' דפ' הממונה שכתבו דהיכא דלא עביד אלא חדא אין כאן הא דאין מעבירין ע"ש

עוד הק' הרב ז"ל אסוגיא דפ' ע"פ מדאמרו בפ"ב דשבת נר חנוכה וקידוש היום הי מנייהו עדיף תדיר עדיף או פרסומי ניסא ואם איתא לימא אין מעבירין נ"ח עדיף אע"ג דתדיר עדיף ע"ש ואחר המחילה לא דק דאנן אשעת הקנין קיימינן וניכ' התם מאן דפגע בריש'. עוד תמ' הרב על מה שהק' הר"ץ ז"ל על דברי הרדב"ז ז"ל מסוגי' דפ' התכלת כי לא על מוהרדב"ז ז"ל תלונתו כ"א על הש"ס דילן דפ' ע"פ ע"ש. ולפי מ"ש צדקו דברי הר"ץ ז"ל דהתם משום חביבה מצוה בשעתה נגעו בה ולא משום סרך אין מעבירי'. ומה שהק' הרב עוד מאותה שאמרו בפסחים דף קי"ד דלב"ה מברך על היין תחל' ואח"כ על היום ואע"ג שקדש היום ועדיין יין לא בא כיון דיין תדיר קדים ולא חיישי' לאין מעבירין ע"ש וי"ל דעיקר טעמא לב"ה משום שהיין גורם לקידושא וכו' כדאמרי' להדיא בפרק החליל דף נ"ו ע"א מיהו לרבב"ח התם לא יתיישב. ומ"מ נר' דלא אריא דהתם ליכ' דין דאין מעבירין דתרוייהו בהדדי אתו ומאי דקאמרי' ב"ש וכבר קדש היום וכו', ר"ל דכניסת היום קדמה לכניסת היין אבל לעולם משחל היום חל קידוש היין ועיין בפירש"י ז"ל שם ע"ש

לימוד כג כתבו התו' בפ"ק דע"ז דף י"ט ד"ה אשרי וכו' דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למיעוטי איש אחר ע"ש והק' על זה בספ' נאות יעקב בקונט' מענה לשון אות א' מקרא דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה וכו' למה הוצרך לפ' אשה מאחר דכתיב בה"א. וע"ק מההיא דפסחים דף צ"א ע"ב דדריש חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא ע"ש וירא' משום דכתיב התם ברישא דעניינא איש או אשה אשר יעשה את הרע מש"ה כשמזכיר הכ' פעולת העונש אומר בלשון זה את האיש ההוא או את האשה ההיא וה"נ כתיב בסיפי' את האיש או את האש' וההיא דחטאו ישא האיש ההוא משום דהזכיר התם בריש' איש איש כי יהיה טמא וכו' אבל גבי אשרי האיש שהוא תחילת ענין סגי לי' בל' איש אמנם בריש' דכתיב איש או אשה אשר יעשה וכו' צריך להבין מאי אתא לאשמעי' הא קי"ל דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה וי"ל דההיא דכל מיתות ילפי' לה בקידושין דף ל"ה מוהמית איש או אשה עיין שם והתם לא איירי אלא שחייבין על האשה אמנם שהיא עצמה תתחייב לא שמעי' מני' וכ"כ התוס' דב"ק דף ט"ו ע"ש מש"ה אצטריך קרא לחיובינהו. ויש כדמות ראיה לזה מדאמ' בפ' נגמר הדין ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא ע"ש וי"ל דאימא עכו"ם שאני דחמיר ממגדף. ולכן י"ל דפריך משום כללא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתו' ועלה מייתי האי קרא דוהוצאת וכו' דמניה הוא דילפי'. אך ק"ק לפירש"י שם שנראה מפי' דהא דאין אשה נסקלת ערומה נ"ל ממיעוטא דאותו בלא כסותו הא אותה בכסותה ע"ש דא"ה למ"ל דכתיב או את האשה ת"ל מדאצטרך למעוטי אשה דאין נסקלת בכסותה אלמא בת סקילה היא. וגם ק"ק לתוס' שם שלא הוכיחו כן ואין לומר דדוק' התם משום דהוי פושט ידו בעיקר די"ל דהאי קרא לגופיה לא אצטריך דנ"ל מדאצטריך למעוטי אשה גבי נתלה כדאי' בפ' נגמר הדין דף מ"ו ע"א ע"ש ואי אשה אינה נסקלת מהיכ' תיתי שנתלות דאין תליה אלא לנסקלין וכבר הקש' זה הרב דינא דחיי עשין ק"נ ע"ש מה שתירץ והשת' אתי שפיר דאצטריך נמי לשאר מיתות. ושו"ר בחי' הרשב"א ז"ל לב"ק שם שכתב וז"ל ואשה שהמיתה לא מהכא נפק' אלא ממ"א בא ואיני יודע מהיכא ואפשר מדכתיב מות יומת הרוצח דכל היכא דלא כתיב איש א' האיש וא' האש' עכ"ד וק"ק דהוא גופיה כתב שם לעיל מזה וז"ל השוה הכתוב וכו' ודוק' בכל מקום שלא נאמר בו איש וכו' ע"ש וטפי הול"ל לשיטתו מדכתיב מכה איש ומת לפי שנא' ואיש כי יכה שומע אני איש אין אשה לא ת"ל מכה איש אפי' אשה ואם נאמר מכה איש הו"א אפי' קטן שהכה ת"ל ואיש כי יכה וכו' וכן משמע קצת מדקדוק לשון רש"י ז"ל בחומש בפ' משפטים ע"ש. ועוד אני תמה על הרשב"א ז"ל מאי דוחקיה בהכי עד שכתב ואיני יודע מהיכ' הא בפשיטות איכ' למילף במה הצד מדינין ומיתו' ועונשין וכן צ"ל בלאוין דמבנייא הוא דילפי' להו דהא כל חטאת בקרבן כתיב וכמ"ש התוס' פ"ק דקידושין שם ד"ה משום וכו' ע"ש וא"כ ה"נ הא ומעתה צ"ל דאצטריך לכתוב אשה בע"ז משום דכתיב איש ואיש ע"כ דאתא לשום דרשא ואנחנו לא נדע וכ"כ הרב דינא דחיי סי' הנז' א"נ דהוה ממעטי' אשה מדכתיב אותו ולא אותה כדאית' בפ' נגמר הדין ודפריך התם מוהוצאת וכו' הוא משום דהיינו מגדף היינו ע"ז. ושו"ר לימוד ערוך בפ"ק דסנהדרין דף ט"ו איש ואשה אתה מוציא לשעריך וכו' ע"ש. וכן נ"ל גבי עריות דכתיב להדיא חיובא לנשים כמ"ש התוספו' פ"ק דקידושין שם וגבי מקלל אביו דמרבי' בס"פ ד' מיתות נשים ע"ש אצטריך לרבות נשים משום דכתיב איש כמ"ש התו' שם ובכמה דוכתי ולפי האמת אצט' איש לאיזה דרשא וזה נ"ל כונת הרא"ם ז"ל פ' אחרי מות גבי לא תקרבו וכו' שהקשה מהא דהשוה הכתוב ע"ש ותי' הרב ז"ל כתבו התוס' בכמה דוכתי. ושוב הק' דלא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו ע"ש מה שתי' שלכאורה דבריו תמוהים במ"ש והה"נ ידרשו פה וכבר תמה עליו מהרש"א ז"ל בס' שמע שלמה. ול"נ כונת הרא"ם ז"ל דהה"נ ידרשו מלת איש לדרשא אחריתי כי התם וזהו שלא כ' והה"נ ידרשו פה הכי והרא"ם ז"ל לא ידע את מקומה והיא בפ"ד מיתו' דף נ"ז ע"ב דדריש התם לרבות את הגוים וכו' ע"ש,. ומיהו