למודי ד' לא

שם ע"ש אלא שמה שתירץ לחלק בין היכא דעביד תרוייהו וכו' ע"ש באמת הוא תמוה מסוגיא דפ"ק דמגילה שזכרנו. שו"ר להתוס' שם במגילה ד"ה הנז' שדחו תירץ זה משם ע"ש. ועיין תוס' דפ' רבי ישמעאל דף ס"ד ע"ב ד"ה אב"א וכו' ע"ש. ויתיישבו דבריהם ע"ש וכונתם שם לומר דאין מעבירין ל"א כדי לשנות ולפסול ממקום למקום וההיא דמן הקרוב אינו קביעות מקום שהרי אם לא מצא מביא מן הרחוק ודכוות' ההיא דמגיל' ע"ש. [וארחיב הביאור שזהו מה שתירצו התוס' במגילה בשם רבי' יהודא ע"ש והכוונה דלענין הקדמה בשיש שתיהן אין מעבירין כלומר שאינו מעכב אבל שפיכת שיריים לפסול כל המקומות ולשנות מהם לקבוע מקום שיהא מעכב בו בהא ליתא דהא דאין מעבירין וההיא דדין הקרוב כל המקומות כשרין ואין זה קביעות מקום וההיא דמגיל' הדבר ברור דלר"א שם אם לא קראו אלא בשני יצאו. וראיתי להרב שיח יצחק פי' בע"א ע"ש ולעד"נ כמ"ש ובהכי ניחא מה שהק' בספר ארעא דרבנן מההיא דפ' ע"פ והבאתיה לפנים ע"ש. שו"ר להרב המופלא גדול בדורו כמהר"י אזולאי נר"ו בספרו הנכבד ברכי יוסף באו"ח סי' כ"ה שכוונתי במקצת לדבריו של גדול וע"ש]

וראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סימן תקכ"ט שכתב דהא דאין מעבירין על המצות אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא וחיליה דרב מדברי התוס' דפ' הממונה שכתבו לפיר"ת דא"כ כשיבוא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות עש"ב וע"ע שם טעם אחר למה כתבו ויצטרך להעביר על המצות ע"ש. ועיין בתשו' אחרת סי' ס"ח ודו"ק שם ע"ש. ועיין במרן הב"י א"ח סי' כ"ה ע"ש. וע' בקונט' ארעא דרבנן שלא ראה ת' רדב"ז הלזו ע"ש

אמנם ק' מהא דבעי בפ' כל התדיר דף צ"א ע"א תדיר ושאינו תדיר וקדים ושחיט לשאינו תדיר מאי מי אמרי' כיון דשחטה מקריב ליה או דילמא יהיב לאחר שממרס בדמו עד דמקריב לתדיר וכו' ע"ש וכיון דהאי דאין מעבירין על המצות דאורייתא מאי בעי הא אין מעבירין על המצות אמאי דקדים ושחיט ואע"ג דלגבי תדיר הוי אמרי' ה"ט כנראה מדברי התו' דפ' הממונה ממ"ש בס"ד ועבדי' לתדיר וכו' ע"ש דמשמע דאי איכא תרווייהו אין מע"ה לשאינו תדיר מקמי תדיר. וכן ראיתי מקשי' ואי אמרי' דאינו אלא מדרבנן ניחא דכיון דתדיר חומרא דאורייתא היא לא העמידו דבריהם וראיתי להרב קרבן נתנאל בס"פ בני העיר כ"כ והשיגו למור"ם ע"ש אלא שהוא הוכיח שם מקושית התוס' הנז' דמאי ק"ל דיסוד דרומי תדיר הוא ע"ש ולא דק דמה תדיר יש שם ומ"מ הדין אמת הוא ממ"ש בתירוצם וכמ"ש לפנים ע"ש ועיין לה' שיח יצחק ע"ש: ואחד המיוחד עיר וקדיש הוא הרב המובהק כמה"ר יוסף זרקא נר"ו הק' למ"ש התוס' במגי' בשם רבי' יהודה דלמוד ערוך בידינו ומשנה שלימה שנינו אם לא נתן לא עכב ע"כ. ואנכי איש צעיר אומר דאיברא כוותי' דרב נר"ו משתמעא מדתניא בזבחים דף ס"ג ע"ב מינה דמה בכל מקום במזבח כשרה שאם הזה ולא מיצה כשירה ע"ש וכ"כ התוס' פ"ק דקדושין דל"ז דסמיכ' בנשים לא מחללא עבודה משום דלא מעכבא ע"ש. האמנם לי הצעיר בהורמנותיה דמר י"ל דה"מ לפסול הזבח אבל מצות מינוי וסמיכא מיהא לא נתקיימה וז"ש התו' שם במגי' דאסור בדיעבד כלומר שאם שפך ליסוד מזרחי לא קיים בה מצות שפיכ' כנלע"ד

האמנם הא ק"ל למ"ש התוס' שם בקדושין שהרי כתבו התו' ר"פ הקומץ דף י"ח ע"ב ד"ה מקמיצה וכו' דאע"ג דלא בלל כשר בלל זר גרע טפי דמחיל עבודה ע"ש ה"נ נהי דסמיכה לא מעכבא סמיכת נשים פוסלת דגרע טפי דמחללי בשאר עבודות כזר ומאי ק"ל לתוס'. ונר' דזר גרע טפי מנשים דשייכי בתרומה וקדשים ול"ק לפמ"ש מהרי"ט ז"ל בחי' בתוס' שם דהגשה בזר לא מתחלא עבודה דהא לא מעכבא אלא יחזור כהן ויגיש ע"ש. ותו שהרי לרבנן דר"ש שם בהקומץ יציקה ובליל' כשרות בזר ופסולות בכהנות וכמ"ש שם הרב ז"ל עש"ב. ולכן י"ל דבליל' שהיא בגוף הקרבן גרע טפי מסמיכה. עי"ל סמיכה דבבעלים שאני דכיון דבלא סמיכה כשר נשים שסמכו בקרבנן אין ס' לפסול זבח דאין חלול אלא בזר לגבי כהן ששניהן אינן בעלים אבל לא בעבודה התלוי' בבעלים שאין לומר בה אלא שאין קרבנן טעון סמיכה. עי"ל דלא כ"כ התוס' בהקומץ אלא לר"ש שם אבל לרבנן אי לא מעכבא לא פסל' בזר וכן מוכח מדאמר בגמ' שם לא יצק כהן אלא זר כשר ע"ש ואע"ג דיציק' מעכבת וכן מוכח נמי מדפריך שם א"ה לא בלל נמי לא בלל כהן אלא זר הא לא בלל כלל פסולה והתניא וכו' ע"ש. ואם איתא מאי קושיא לימא נקט לא בלל כהן וכו' וכ"ש לא בלל כלל ולזה יש לדחות דפריך דומיא דיציקה. ולפ"ז נהי דלא ס"ל לרבנן דזר גרע טפי מ"מ בלל חוץ לחומת עזרה בהא מיהא אזלי ומודו דגרע טפי לפי שהוא בחוץ וע' בתוס' דמנחות דף ט' ע"א ד"ה ר"י ע"ש

ואולם דברי המרימ"ט דסבר לה מר דהגשה פסולה בזר לכאורה קשים לשמוע דהא מנ"ל דלרבנן דר"ש מקמיצ' ואילך מצות כהונה. ואיברא גמרא ערוכה בקדושין שם נאמר להגשה מנ"ל דכתיב והביאה אל בני אהרן ע"ש בפירש"י ודקאמר מקמיצה וכו' היא לאחולי עבודה דבהגשה יחזור כהן ויקמוץ כמ"ש הר' הנז'. ולפי דבריו יתיישב מ"ש התוס' ספ"ב דמגיל' דף כ' ע"ב ד"ה לקמיצה דהגשה א"צ כהן ע"ש וכלומר דלא מתחלת עבודה בקמיצה וז"ש א"צ כהן דהיינו לפסול זבח דאל בשחיטה כתבו שם דכשרה בזר ע"ש. שו"ר לתוס' דמנחות ד"ט ד"ה מקמיצה שכתבו הגשה ותנופה נמי בעי כהונה וכו' ע"ש. ומ"ש הרב תי"ט במגי' שם וז"ל וכמו סמיכה ושחיטה דא"צ כהן ה"נ תנופה והגשה ע"ש דבריו תמוהים. ואחרי כתבי ראיתי לה' המגיה בס' מגילת ספר לאוין ש"ט עורר ע"ז ולא פניתי לעיין בו ואתה תחזה]. אמנם הדבר הקשה לפי מה שנראה מדבריהם דאין מע"ה לגבי תדיר מהא דפ' התכלת דף מ"ט דאיבעיא להו צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה התם במוספין דהשתא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ע"ש ומאי מיבעיא ליה הא אין מע"ה ואפי' היכא דלא עביד אלא חדא כמ"ש התוס' פ"ק דמגיל' וכדכתיבנא ובלא"ה ק' אמאי דבעי למיפשט התם דכי הדדי נינהו הא אין מע"ה ודוחק לומר שהכוונ' היא דלעולם תדיר עדיף אמנם ע"י צירוף דאין מע"ה אתא תרווייהו בכי הדדי דאין זה במשמע. אבל הא ל"ק לדבריהם מדאמרי' התם פ"ק דמגילה אפ"ה מיסמך גאולה לגאולה עדיף ע"ש הרי אע"ג דאין מע"ה כיון דאיכא טעמא מעבירין די"ל דה"ט ר"ל דמצותה בכך אבל באדר א' אין בו סרך מצוה כלל וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בטעמו הב' ע"ש אכן נראה היכא דאינו עושה אלא א' ושתיהן שוות איכא הך דינא דאין מע"ה והיכא דחד עדיף מחבריה ליתי' להך איסורא והיינו דאמרי' בפ"ק דמגילה מיסמך גאולה לגאולה עדיף והיכא דבעי למעבד תרווייהו לעולם אין מע"ה אפי' היכא דעדיף חד מחבריה והשתא א"ש ההיא דהתכלת וכמובן ועלו כהוגן דברי התוס' דפ' הממונה מסוגיא דפ"ק דמגילה אלא שהתוס' שם לא ס"ל הכי

וראיתי להרב שמע יעקב ז"ל בקונט' ארעא דרבנן שהקשה דאי הך איסור מדאוריי' היכי אמרו בפ"ק דמגילה בשלמא לראב"י מסתבר טעמי' דאין מע"ה וכו' ואי הא דאין מעבירין וכו' דרשה גמורה היא ק' דא"כ למ"ל קרא דבכל שנה ושנה ת"ל דאין מע"ה וכו' והוא ז"ל כתב דאפ"ה אצטריך קרא כי היכי דלא נטעה לומר כרשב"ג דמסמך גאולה וכו' ע"ש ואינו מחוור דעדיין ק' למקשה דלא ס"ד ה"ט וכן ראיתי בס' בני דוד פ"ד מה' תפילין שנתעצם בזה. ולי לק"מ דכיון רד"ק הוא