למודי ד' ל

ולענין מלקות הוא דאמעיטו ומאן אפיק הא מכללא וקיצר הרב ז"ל במקום שהי"ל להאריך ואיך שיהי' קושייתו הב' לפי מ"ש ניחא וכמו כן נתיישבו דברי מרן ז"ל ממה שתמהנו עליו בעניותינו במ"א ואין להאריך כאן. והשתא כיון דליכא איסורא אלא במעשה בהא לא קאמר הרב החינוך ז"ל דלא לקי דודאי בר מלקות הוא וכמבואר אבל נראה דליתא. חדא דאין זה במשמע דכל כי האי הו"ל לפ' ותו דהשתא הוי רב אשי פליג אסברא קמייתא דהא למאי דאוקמה רב חסדא כר"י ע"כ דלית לי' האי סברא וליתא דרב אשי לא אתא אלא לאוקמה לדברי הכל ולר"י מתוקמא ע"כ אפי' בלא מעשה אמנם לפימ"ש א"ש דכיון דמילת' דלא שכיחא שלא יסייע הו"ל כמאן דא"א לעבור עליו בלי מעשה וברור וכבר הארכנו בזה במ"א אך למעיין בדברי הריטב"א ז"ל שם בהלוקין ד"ה, א"ל רב חסדא וכו' יראה שכונת מרן ז"ל כדכתיבנא מעיקרא ע"ש

ושו"ר להרב המאירי ז"ל ריש פ' הכונס באו דבריו בש"מ שכ' וז"ל כל שכתבנו עליו כאן שהוא חייב בדיני שמים פי' שהוא חייב בהשבון הא לענין איסור אף מה שהוא פטור בו מד"ש איסור מיהא קעביד עש"ב ולפ"ז א"ש ההיא דהמדיר ודאין בין המודר לדעת התוס' ואזלה לה ראית הרב מש"ל ז"ל מההיא דהמדיר וכמבואר. וא"ש נמי מה שהק' הרב שע"ה ז"ל שם לדברי הר"ן ז"ל ע"ש

ודע שמ"ש מרן ז"ל בדין שלפנינו וז"ל ועוד דבחד לישנא אמרי' דמאי חייב בד"ש ודינא רבא ודינא זוטא איכא בינייהו עכ"ל כוונתו מבוארת דלהאי לישנא א"ש טפי דאתי ככ"ע דהשליח הוא דחייב מיתה מיהו דינא רבא ודינא זוטא פשיטא ליה למרן ז"ל דהא דסתם רבינו משמע דדינא זוטא הוא וככלהו לישני וכרבין דלהאי לישנא לא אתא לאשמועינן אלא גבי שמאי וזה פשוט ועיין בהרב עצמות יוסף ז"ל שכתב וצ"ע בדברי מוהרי"ק ז"ל ע"ש: ודע שהרב לח"מ ז"ל חולק בזה על דברי מרן ז"ל וזה ממ"ש בהל' ע"ז פ"ג דין ח' אמ"ש רבינו דאפי' אחרים שעשו לו ע"ז לוקה וכתב הרב ז"ל דהא הוי לאו שאב"מ ותי' דכיון דאחר עשה מעשה בשליחותו הוי כאלו עשאה הוא ע"ש ודבריו תמוהים הא אשל"ע ואפשר דמיירי שעשא' לו קטן דלאו בר חיובא דמחייב שולחו כדאית' פ"ק דמציעא ודוחק ושו"ר להרב החינוך ז"ל פ' יתרו גבי לא תעשה לך פסל סי' כ"ז שתמה על דברי רבינו הללו מהא דאשל"ע ע"ש ויש לתמוה על מרן ז"ל איך מיישב דברי רבינו בהא לפי דרכו ויראה דהא ל"ק ליה למרן ז"ל דהתם כיון שלקחה מידו והניחה ברשותו הוי מעשה גמור ולוקה ויש לתמוה על הלח"מ ז"ל שלא הזכיר מרן ז"ל על דל שפתיו תו יש לתמוה על הלח"מ ז"ל דאמאי לא אוקמוה בפשיטות הא דאחד המקיף ואחד הניקף לוקה באמר לו הקיפני וצ"ע

וראיתי להרב מקראי קדש שכתב על דברי הלח"מ ז"ל וליתא דבתמורה אמרינן לא תתני ממיר משום דבדיבוריה מתעביד מעשה ופסק רבינו פ"א דתמורה חוץ מממיר וכו' וכו' ולא מקרי מעשה וכ"ש כשאחרים עושים מעשה בשליחותו עכ"ד ולענ"ד אין זה ענין לההיא דממיר דהתם אין שם אלא דיבור ואע"פ שנמשך ממנו מעשה הרי לא עשאו בידים אבל הכא שמדין שליחות הוא מעשה גמור בידים יש כאן אע"פ שעשאוהו אחרי שלוחו כמותו וכמו שעשאו הוא עצמו ממש חשיב וזה פשוט

לימוד כא תנן בפ' בני העיר דל"א ע"ב אין מפסיקין בקללות ובגמ' טעמא שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל מפ' שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפ' שלאחריהם ע"ש והנה כת הקודמין תמהין בזה דמשנה שלימה שנינו בפ' הקורא עומר הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה הרי בימי המשנ' לא היו מברכים כ' אם הראשון בתחלה והאחרון בסוף והיכי תנן א"כ אין מפסיקין בקללות משום ברכות ולי הצעיר יראה לפי מ"ש בירושלמי ס"פ בני העיר רבי יוחנן ספרא דגופקא נחת להכא חמא לדרבי אבונא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה א"ל ועבדין כן א"ל ועדיין את צריך לזו כל השירי' טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם אשתאל לרבי סימון אמר לון רבי סימון בשם ריב"ל אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים וי' הדברות וקללות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה ע"ש. ואע"ג דמסיים שם א"ר אבהו אני לא שמעתי נראין דבריו בי' הדברות ע"ש ה"ק אני לא שמעתי בשירת הים וי' הדברות ומ"מ נראין דברים וכו' ומעתה לפי הירושלמי הלז אין מקום לקושיא זו כנלע"ד. ודע דממאי דקאמר בירושלמי ועבדין כן תשובה מוצאת לדברי הט"ז בא"ח סימן תכ"ח ע"ש

לימוד כב יש להסתפק בהא דקי"ל אין מעבירין על המצות אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ורש"י ז"ל כתב בפ' הממונה דל"ג ע"ג דנ"ל במכילתא ושמרתם את המצות ע"ש. וממה שסתם ולא כ' שהיא אסמכתא ש"מ דס"ל מלתא כפשטה דהוי מדאורייתא [וכן דעת הרמב"ן בפ' בא בפסוק כל מלאכה לא יעשה בהם אבל הרא"ם שם כ' שאפי' נחשוב שהוא דאורייתא מעליותא היא ולא נפיק מינה חורבא ע"ש. והן היום אתיא זכירה כי כאשר האיר וזרח אל עבר פנינו מופת הדור הוא הרב המופלא כמהר"י אזולאי הי"ו פתח לה פתחא בדברי הרא"ם הללו וכה הראני מ"ש אצלו בספרו הבהיר ברכי יוסף דאהאי אקהייתא בשם מהרי"ן פורנה ממ"ש הר"ם ספ"ב דממרים שהאומר בשר עוף בחלב אסור מן התור' עובר בבל תוסיף ע"ש. ומפרק לה משמא דהרמ"ך אשכנזי דהתם שאני דאיכא מלקות אבל כאן עקימת שפתיו אין בו מעשה ע"כ שמעתי מהרב נר"ו עליון למעלה מפיו יקרא אלי. ואנא זעירא דנתי לפניו בקרקע והרי ממיר לוקה משום דבדבורי' אתעביד מעשה וכן חסימה ה"נ ל"ש. והשיב הרב נר"ו לי אני הצעיר דהתם ע"י דבורו נמשך המעשה מאליו וכן עדים זוממין למאי דס"ד דהמקש' בספ"ד מיתות ע"ש שהרי ב"ד מצווין לקיים בהם הזמה וע"ע לה"ה רפי"ג דשכירות בע"א עכ"ד הרב נר"ו ועיין להרב לח"מ פ"ג דעכו"ם דין ט' ע"ש

וכשאני לעצמי חשבתי דרכי לומר דלא לקי באמירה לגוי משום דהוה לאו שבכללות דלא יעשה כולל הוא גם ע"י ישראל. ומיהו הא ליתא דבכולל מיני גופות אין נקרא לאו שבכללות וכמ"ש הרא"ש בתשו' סי' ב' כלל ט"ז ע"ש. ונראה דלאו שבכללות הוא שכולל כל מלאכות ודוקא מלאכת עבודה הוא דלא הוה שבכללות עיין תוס' דפ"ד מיתות דף ס"ג ע"ש. ואלא מיהו משכחת דנפיק חורבא אם היה באמת שלוקה אם אמר לגוי לעשות מלאכה ולא הכריזו עליו שפסול לעדות והעיד עדות א' שאם איסור זה דאורייתא ה"ז עדות בטלה וכמ"ש הר"ם פי"א דעדות דין ו' ע"ש. ועוד נ"מ לנשבע שיאמר לגוי לעשות מלאכתו שאם הוא איסור דאורייתא לא חיילא להרשב"א ז"ל כפי מה שנראה מתשובתו בסי' תרי"ו דכל דאוריי' אפי' שאינו מפו' אין שבועה חלה עליו ע"ש. וע"ע מ"ש שם בסי' תרי"ד ועיין בתשו' למהרדב"ז בח"ג נדפס דפוס אשכנז איננו פה עמנו לדעת סי' התשוב' לך נא ראה איה איפה היא ומ"מ יש ליישב דברי הרא"ם]. וכן נראה מדברי התוס' שם ד"ה עבורי וכו' שהק' לפירש"י ז"ל דמאי אריא מדר"ל ת"ל מדאמר בפ' הקומץ מדכתיב וקשרתם וכו' ע"ש ואי הוה מדרבנן עדיפא הו"ל לאקשויי דכיון דה"ט אינו אלא מדרבנן היכי מפיק ליה מה"ט והלא מדאורייתא הוא כדנ"ל בהקומץ אלא ודאי דהא נמי פשיטא לן דאורייתא היא. ועוד ראיה מדברי התוס' דפ"ק דמגילה דף ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין ממה שתירץ ר"י שם להדיא ע"ב וכן מוכח מקושייתם שם וכן הקשו בפ' הממונה