למודי ד' כה

לא נהירא דלא כתבו התוס' כן אלא בחמץ שעבר עליו בבל יראה וכמבואר מדבריהם ולענין יוכיח לבטל הפרכא אמנם בעיקר הק"ו למילף מחמץ שפיר ילפינן בק"ו מחמץ שלא נעבד' וכו' ואסור בהנאה ומש"ה כתבו התוס' דכרת גופי' ליכא למילף דאין ביניהם השואת מה דמה שבשניהם שלא נעבד' בהם עביר' אינו צד החומרא הגורם הדין אמנם מדברי רש"י ז"ל דפ' כשם דף כ"ח ע"ב ד"ה ובכל הספרים וכו' ירא' דלעולם חמץ נעבדה עבירה מיקרי כמו שירא' המעיין שם וע"ש

ובספר הליכות אלי סי' י"ב כתב וז"ל ועוד דזיל בתר טעמא דכתב ה"ע דכיון דק"ו ניתן לידרש מעצמו טעי איניש א"כ ה"ה במ"מ עכ"ל ומיהו לפי טעם מהרש"א ז"ל שכ' בפ"ד מיתות דף ס"ד ע"ב ע"פ דברי הסמ"ג ז"ל עש"ב נהפוך הוא ע"ש ולכאורה מדברי מרן הכ"מ ז"ל ברפ"א מה' מעילה יראה דבמ"מ עמ"ה ע"ש. ואיברא דלא היא דכיון דאיכא ריבוייא לשוגג מקרא הוי גילוי מילתא והרי זה כעין מ"ש ה"ה ז"ל ברפ"ב ממ"א להרמב"ם ז"ל ע"ש ולי נראה להביא ראיה ממ"ש התוס' בר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי וכו' וז"ל וא"ת והא אין ממ"ה ע"ש והא התם דמפקינן גזל ממה הצד מרבית ואונאה ואע"ג דהתם תחילת הדין בק"ו מ"מ כיון דצריכין להדר דינא מ"מ הוא ואפ"ה אין ממ"ה

שבתי וראה דאין משם ראיה לפי מ"ש התוס' בפר"א דמילה דקל"א ע"ב ד"ה אי מעומר וכו' שמה הצד אינו פשוט כ"כ כמו מ"מ שפשוט יותר ע"ש אשר מבואר מדבריהם דמה הצד הוי כמו ק"ו שאינו פשוט כ"כ ומ"ה אמרי' מלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמו ק"ו משא"כ במ"מ שפשוט הוא וא"כ כך לי מה הצד כמו ק"ו ואם אמרנו בהם שאין ממ"ה במ"מ מיהא מזהירין עיין בג"ה סי' ז' ובספר דינא דחיי לאוין י"ו שכתב שמקובל מרבותיו דבמה הצד עונשין ומזהירין ולא הזכיר על דל שפתיו שהתוס' ז"ל הם כנגד סברתו ודינו של הרב ז"ל כדכתיבנא והראיה שהביא מדברי הרמב"ן ז"ל לענ"ד אינו כלום כי מ"ש ר"ל בק"ו בא לפ' מלת הדין האמור בכ"מ שפי' דין הוא ק"ו ולא בא לאפוקי מידי ומ"ש עוד ממ"ש אבל על ההיקש וג"ש מזהירין ועמ"ה אדרב' משם ראיה מדלא מני בהדייהו מה הצד תדע דכשכתב ר"ל בק"ו הול"ל נמי מ"מ דאיהו נמי מודה דאעמ"ה במ"מ כמ"ש שם לאוין ק"ג ע"ש

ומה שהוכיח הרב שם מסוגיא דפ"ד מיתות דאמרינן ליכתוב רחמנא או נשיא וחרש או אלהים וחרש אא"ע וכו' ע"ש ומאי קושיא אי ממה הצד אין ממ"ה מש"ה אצטריך קרא למלקו' ע"ש באמת היא קושיא חזקה וכך הק' הרב ג"ה סי' ז' ע"ש והנרא' אצלי הוא דבפ"ק דתמורה נ"ל מלקות דמקלל חבירו בשם מליראה את ה' וכתיב והפלה וכו' ואזהרתי' מלא תקלל חרש ע"ש וכתבו התוס' בפ"ד מיתות שם דלאו דוקא מחרש אלא מאב וחרש ע"ש ואני תמה מהרב ג"ה סי' הנז' שכתב וז"ל אמנם ק"ק שם במ"ש התוס' דמקלל חבירו נפקא מאביו ונשיא והא התם הוא להלקותו ואין ממ"ה וכן הקשה בספר זהב שבא ע"ש ואיך אישתמיט מניה לימוד ערוך הוא פ"ק דתמור' כדכתיבנ' ומעתה מהיכא דנ"ל חבירו מליראה את ה' א"כ מניה אתו דיין ונשיא דלא משמע חבירו מהאי קרא טפי מהני דכלהו מוציא ש"ש לבטלה בקללתו הוא וא"כ כי ילפינן לנשיא או דיין במה הצד לאיסור לאו נ"ל שפיר מלקות מליראה את ה' ושו"ר לה' עצמו לאוין ר"ך שכתב שם בקללת דיין דלקי מליראה את ה' וכו' וכ"כ שם דף רפ"ז ע"ג ד"ה לוקה אחת ע"ש ואני תמה עליו איך לא העיר בזה

ומדברי התוס' ז"ל בפ' כ"ש דכ"ז ע"ב ד"ה מה וכו' שכתבו וז"ל דלחמץ בפסח ל"צ קרא דמצי למילף במ"מ ע"ש ושם בדף כ"א ע"ב ד"ה כל מקום וכו' משם בארה דס"ל דלוקין על איסורי הנאה ע"ש אין ראיה דגילוי מילתא הוא דכיון דילפי' מניה במ"מ לשריפה וגלי לן בפי' תשביתו הרי מבואר איסורי וילפינן במ"מ למלקות עיין לה"ה ז"ל רפ"ב מה' מ"א ועיין בתו' שם דכ"ד ע"א ד"ה אא"ע. א"נ דכיון דאכילה מין ממיני הנאה היא עמ"ה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות מל"ת קפ"ז תדע דדבר הלמד בהיקש אם חוזר ומלמד במ"מ בעיא הוא באיזהו מקומן וא"כ קשה לתוס' למ"ד בתר מלמד אזלינן: אבל יש להביא ראי' ממ"ש התוס' בפרק כ"ש דף כ"ד ע"ב ד"ה הכל מודים וכו' וז"ל והא דלא קאמר הכל מודים בבב"ח שמא משום דאין ממ"ה עכ"ל והתם במ"מ הוא דיליף במסקנא כמ"ש התוס' שם דף כ"ה ד"ה כלאי הכרם וכו' וכ"כ בהדיא בפ' כל הבשר דמכלאי הכרם הוא דיליף לה ע"ש ואין לומר דמשום זה כתבו התוס' ז"ל בלשון שמא דזה לא ניתן ליאמר דשמא שכתבו משום די"ל דהך ק"ו גילוי מלתא הוא וכמ"ש התוס' שם ד"ה אמרת וכו' ע"ש עוד אביא ראיה מפ"ק דזבחים דף י"ד ע"א דקאמר אי מחוץ לזמנו שכן כרת ופירש"י ז"ל במ"מ ע"ש וכרת גופיה ליכא למילף משום דאין עמ"ה כמ"ש התוס' ז"ל בפ' כל הבשר ע"ש דלהאי סברא ע"כ דלית ליה מיעוטא דחוץ למקומו מכרת כדקאמר התם דכ"ח ע"ב דאמר רבא היקשא הוא ע"ש

וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ב מהל' נזירות דין ט"ז שהקשה דאי במ"מ אעמ"ה א"כ מאי פריך בזבחים דף ק"ז ע"ב לא לכתוב בזריקה ותיתי מבינייא וכו' והלא אצטריך לכרת עש"ב והרב שע"ה הל' שחיטה כתב דל"ק דבמידי דקרבן עמ"ה כמ"ש הריטב"א ז"ל הביאו מוהריק"א ז"ל בכלליו ע"ש ולענ"ד ליתא דא"כ בפ"ק דמכות דיליף מאחותך דאעמ"ה הלא מידי דקרבן הוא. אבל לי נר' ליישב עפמ"ש התוס' בפ' הלוקין דף י"ז ע"ב ד"ה איסורא וכו' ע"ש אבל ק' מדקאמר מעיקרא במקבל דתיתי משחיט' ע"ש וצ"ע ליישב במ"ש התוס' ז"ל ר"פ איזהו נשך הנ"ל ע"ש ועיין במ"ש במ"א ע"פ דברי הרא"ם ז"ל פ' אמור פ' וינזרו וכו' ויתיישב הך סוגיא דהשוחט וע"ש והרב אחי ז"ל תירץ דמעיקרא מסתפק לומר דדוקא בק"ו אעמ"ה אמנם לא במה הצד ופשיט ליה דא"כ לא יאמר בזריקה וכו' להכי כתביה למימר דלא תיתי מבינייא ללמדך שאעמ"ה נמי בכה"ג וכן נכון דאל"כ כמו זר נחשב דגלי בזריקה דלא ניתי מקבל מבינייא ואין בזה טעם כלל וברור. ועיין בפירש"י ז"ל בפ"ק דזבחים די"ד ע"א ד"ה חוץ לזמנו וכו' ע"ש וע' בהליכות אלי כלל י"א ע"ש

ואחר כתבי כל זה בא לידי ס' שיירי כנה"ג א"ח להרב החבי"ב ז"ל וראיתי לו שם שהאריך בענין זה ומאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד על דבריו ע"ש ועיין בג"ה סי' תי"ט מ"ש משם הריטב"א ז"ל ע"ש ומצאתי בחי' הרשב"א ז"ל ריש נדרים דף ג' שכתב וז"ל ואי אתו במ"מ אין לוקין עליהן לפי שאעמ"ה ע"ש ומדברי התוס' דס"פ המקבל דף קט"ו ע"ב ד"ה אמר לך וכו' יראה דס"ל דלמ"מ ממ"ה ע"ש וצ"ע

לימוד טו כתב הכריתות ז"ל דאין דנין כל י"ג מדות מהלכה ע"ש וכן נר' מדברי רש"י ז"ל בפר"א דמילה דף קל"ב ע"א ד"ה עקיבא וכו' דה"ה י"ג מדות וראיתי להרב ג"ה כלל י"ד שהקשה וז"ל וצ"ע הלכ' קדושין גבי הענק' דפריך נילף ריקם ריקם מעולת ראיה בג"ש וכתבו התוס' שם דעולת ראיה הלכה עכ"ד ולי נרא' דהך ג"ש גילוי מילתא היא ואינה ג"ש גמור' כיון דהעיקר מיכתב כתיבי אלא דלא ידעי' כמה הוא פי' ריקם מש"ה נלמד סתום ממפורש. ושו"ר להרב ע"י ז"ל שכ"כ ע"ש שהוכיח לזה אמנם ראיתי שם בשיטה למי מקדושי' לא ידעתי אכנה שכתב שם וז"ל וא"ת והא אין אדם דן ג"ש מעצמו וכו' י"ל דג"ש ריקם ניתנה ריקם ריקם וכו' ולפ"ז צ"ל דאיהו פליג אדרש"י והכריתות וס"ל דדוקא ק"ו הוא דאין דנין, או י"ל דס"ל דכיון דלא אתי ג"ש לעיקר מילתא אלא לגלויי לן דקרא מיירי בכה"ג דנין. ואיברא שראיתי למוהרימ"ט