למודי ד' כד

מילתא ואמת הדבר שמצאתי הדבר ברור ותלמוד ערוך הוא בפ' בתר' דמכות דף י"ז ע"ב דפריך וכי ממ"ה ומשני איסורא בעלמא ע"ש אלמא דשייך שפיר למילף איסורא ממלקות ולא פרכינן מה למעשר שכן לוקין ונמצאו דברי הרב מש"ל ז"ל כנים ואמתיים. ומעתה חזרה התמיהא לש"ס גופיה דאיך פרכינן א"כ מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת. ואפשר לחלק דדוקא בלימוד הראשון עצמו אבל ביוכיח שבא לקיים הלימוד הא' שפיר פרכינן פרכת מלקות או כרת כנ"ל

ומיהו בפ"ק דזבחים דף י"ד ע"א קאמר אי מחוץ לזמנו שכן כרת בלימוד הק"ו עצמו יע"ש וע"ש בפירש"י ד"ה חוץ וכו' ותנוח דעתך. מיהו עיקר דבריו תמוהים הם דהיכי נ"ל כרת מהך ק"ו דהא אעמ"ה ואפשר דעדיפא קאמר אפי' מדינא לא אתי א"נ דהך ק"ו גילוי מילתא הוא דכיון דפיגול בחטאת פנימיות ה"ה חיצוניות ובהכי א"ש דקאמר אי מחוץ לזמנו דה"ל למד בק"ו חוזר ומלמד בב"א ובעיא היא באיזהו מקומן ע"ש ועי"ל דהוי גילוי מילתא הוא דכיון דבחוץ לזמנו שוין ה"ה חוץ למקומו וכו' מיהו הא ליתא דא"כ מאי פריך שכן כרת וע"ע שם בגמ' דף ע"א ע"ש

וראיתי עוד סוגיא אחרת בס' העור והרוטב דף ק"ך ע"א דקאמר נבלה לא אתיא מני' שכן ענוש כרת ע"ש ודברי התו' נמי מוכרחין שם וצ"ע אצלי. והנרא' אצלי דהיכא דבאותו האיסור עצמו שאנו באים ללמוד איסור באיזה דבר ממנו וכגון ההיא דמעשר שאנו באים ללמוד בכורים ממנו לאיסור והמלקות הוא גמר איסורו א"כ כשאנו באים ללמוד צריכין ללמוד כוליה איסורא מניה אלא משום דאין ממ"ה הוא דלא ילפינן וכמ"ש הרב הנז' אמנם היכא דהמלקות והכרת אינו מסוג הלימוד עצמו כמו חמץ בפסח בפסח שאנו באים ללמוד ממנו איסור הנאה אנו אומרים שפיר מה לחמץ שכן כרת ואע"פ שיכולין ללמוד גם כרת באכילת בשר בחלב אלא משום דאין עמ"ה מ"מ שפיר פרכינן כיון שאינו מסוג האיסור עצמו כלל

ומעתה יש לתמוה על מהרי"ן עזרא ומהרש"א ז"ל איך אישתמיט מנייהו סוגיא ערוכה דהלוקין שזכרנו וע' להרב ק"א פ' שמיני מבשרם לא תאכלו מה שהק' על מ"ש הרא"ם ז"ל דהך ק"ו הוא לאיסורא בעלמא וז"ל וע"ק לי בדבריו אלו דאחר דהק"ו הוא לתת לחמור החומרא אשר בקל מטעם היותו חמור והחומרא בו יותר ראויה א"כ אחר הק"ו לא ישיג ולא יותן לו מה שבחמור וכו' ע"ש. ועבר מזכרונו סוגיא דהלוקים שזכרנו. אמנם קשה אצלי מ"ש התו' ר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי וכו' וז"ל וא"ת והא אין ממ"ה וי"ל דגזל לאו הניתק לעשה הוא וכו' ע"ש וא"כ הוא איכא למפ' מה להצד השוה שבהן שאינו לוק' דברבית ואונא' ודאי לוקה כמ"ש מדברי התוס' שם בא"ד ע"ש דהא לא שייך התם טעמיה דהרב ז"ל שכיון דמטעם דאין מזהירין מ"ה הוא דלא מצינן למילף מנייהו מלקות לא פרכינן דא"כ ק' מ"ש התוס' שם ד"ה לעבור וכו' וז"ל וא"ת ולוקמי' בגזל גופיה ולעבור עליו בב' לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה וכו' ע"ש וקשה דאכתי נימא דאתי מה הצד למלקות כיון דאיכא איסור לאו דאהני מה הצד למלקות אלא ודאי י"ל דכיון דנתקו הכתוב א"כ גילה לנו להדיא שאין בו מלקות א"כ שפיר פרכינן מה להצד השוה שכן לוקין דלא מצינן למילף מלקו' מנייהו כיון דניתק לעשה וצריך תלמוד

וראיתי להתוס' בפ' הערל דף ע"ג ע"ב ד"ה אסור לבער וכו' שכתבו וז"ל וליכא למפ' נמי מה למעשר שכן אוכלן בטומאת עצמן לוקה דהיא גופה נילף בק"ו וכו' ע"ש ובודאי שכונתם דנילף בק"ו לאיסורא דלמלקות ממש הא אין ממ"ה ואפ"ה שפיר ילפינן לאיסורא ולא פרכינן שכן לוקין אע"ג דהתם המלקות אינו מסוג הלימוד עצמו. ושוב נדפס תוס' הרא"ש ז"ל ליבמות וראיתי לו שם אחר שכ' דברי התו' כתב וז"ל ומיהו נ"ל דשייך שפיר למפ' מה למעשר שכן אוכלו בטומאת עצמן לוקה ול"ש למימר דהיא גופא נילף בק"ו דאפי' אי ילפינן מניה לא ילפי' אלא איסורא דאין ממ"ה ואיכא למפרך מה למעשר שכן לוקה עכ"ד וכונתו כפי האופן שכתבנו ודברי התו' תמוהים וצ"ע

ועוד אני תמה על מ"ש התוס' ברפ"ב דזבחים די"ז ע"ב ד"ה שם טומאה וז"ל וא"ת מה להנך וכו' שכן במית' תאמר באונן וכו' ע"ש ומאי קושיא דהא כרת גופיה איכא למילף אלא משום דאין עמ"ה אפי' במה הצד עיין תוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי וכו' ע"ש ומעתה איך עבדינן מינה פירכא. וראיתי בגמ' שם דכ"ג ע"ב גבי יושב דפריך אי מה זר במיתה ומשני משום דהו"ל מחוסר בגדים ושלא רחוץ וכו' ב' כתובים וכו' ע"ש ולפ"ז ניחא. אמנם ראיתי לתוס' שם ד"ה אימא וכו' שכתבו וז"ל פ"ה דנגמר במ"מ וכו' וק' דגבי ערל ואונן נמי היה לו להק' כמו כן דליהוי במיתה מב"א ע"ש והנה ודאי שכונתם הוא דלפי דברי רש"י ז"ל נר' דבמיתה ביד"ש עמ"ה דדוק' גבי כרת ולזה הקשו עליו מערל ואונן ורצו להכריח דאף במית' ביד"ש אעמ"ה מה"ט כן נר' ברור בכונתם דאי לא מה טעם בערל ואונן דלא נילפו מיתה מב"א. ונמצא לפ"ז מחלוקת בין רש"י והתוס' במיתה ביד"ש ודעת רש"י מיושב ממה שהקשו עליו מערל ואונן כמ"ש התוס' עצמם דף ח"י ע"א ד"ה אתיא וכו' ע"ש ויש לתמוה עליהם מה הקשו לו כאן ועיין בס' הליכות אלי כלל י"א ואין להאריך ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע

לימוד יד יש להסתפק במלתא דאתיא בע"מ אם אומרי' בזה אין ממ"ה או דוקא בק"ו. והנה לכאורה יש להביא ראי' מדברי רש"י ז"ל דפ"ק דב"ק דף ה' ע"א ד"ה ותיתי וכו' דבמ"ע ממ"ה שכתב וז"ל במ"מ בשור שהוא מזיק וחייב וכו' ע"ש והנה יש לתמוה מי הכריחו לזה לימא בפשיטות תיתי בק"ו אשר ע"כ י"ל דמשום דאין עמ"ה בק"ו אמנם במ"מ עונשין אכן נראה דהכריחו לרש"י לס' כן משום דאי מק"ו כיון דמעיקרא ס"ד חומרא דמבעה וקילא דשור תו לא אצטריך למהדר ולמימר לא הרי המבע' כהרי השור וכו' וברור. ואדרבא אם להביא ראי' הוא הפך מהתוס' ז"ל שלא השיבו על רש"י ז"ל בזה ומסתמא כותי' ס"ל ולעיל בדף ב' ע"א ד"ה ולא זה וכו' כתבו וז"ל וק"ק דמשמע דעונשין ממון מ"ה ובמכילתא תניא וכו' ע"ש. והרב מהר"ם די ביטון ז"ל בתשו' כתב וז"ל ראשונ' הוגד לך ושמעת משם הרב מר אדוני רבי אע"ג דקי"ל אין עמ"ה מ"מ בג"ש ומ"מ עונשין ע"ש ובעלה אחר שם כתב כי תבעי לך במ"מ ששמעת דעמ"ה וגם אני שמעתי עש"ב. וגם אני שמעתי ולא אבין איך לא ראו דברי הלח"מ ז"ל ריש הל' אישות שכתב במ"מ להפך ע"ש ועיין בפ"ב מהל' שבת שכתב להדיא דבג"ש עמ"ה ע"ש וע' בחי' הר"ן ז"ל בפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב ד"ה אמרת וכו' שכתב דבמ"מ פרכינן כל דהו והזכירו הרב החבי"ב ז"ל עצמו בס' דינא דחיי לאוין ט"ז ע"ש

וראיתי להרב ג"ה סי' ט' שדחה סברת מוהר"ם די בוטון באומרו דא"כ בכל דוכתא דאמרי' וכי עונשין ומזהירין מ"ה לישני אלא אתיא במ"מ ע"ש ולי נר' דלא אתיא לפמ"ש מוהריק"א ז"ל בכללי הגמ' וז"ל וא"ת מדת ק"ו למה ניתנה תיתי במ"מ וי"ל דק"ו הוצרך ללמד ב' עניינים דלא דמי ע"ש ועוד יש כמה חילוקים כל אחד לפי עניינו בין ק"ו למ"מ ע"ש ביבין שמועה דף מ"א ובג"ה סי' תפ"ז ושוב מצאתי בתשו' הרב הנז' שהביא דברי הכנה"ג ז"ל שדחה כן ע"ש

כתב עוד הרב ג"ה וז"ל והבאתי ראי' מפ' כל הבשר דקט"ו בתוס' ד"ה מה לחמץ שכתבו וכרת גופי' ליכא למילף דאין עמ"ה וכו' ויש לי ראיה איך הילפותא שם היא במ"מ דאל"כ היכי אמרת ומה חמץ שלא נעבדה בו עבירה אי אפשר דהא כתבו התוס' פסחים דכ"ה ד"ה מה לכלאי הכרם וכו' דשור הנסקל וחמץ יוכיחו שנעבד' בהן עביר' וכו' עש"ב ולי הצעיר