למודי ד' כג

וכו' ע"ש וה"נ תניא התם איפכא גבי מצה בפ' י"ב ע"ש והא אין ממ"ה לדעת ה"ה ז"ל ולזה י"ל דלא כתב כן ה"ה ז"ל אלא באיסור עשה של עבירה דהיינו שב ואל תעשה דומיא דלאו כההיא דקאי עלה הוא ז"ל אבל במ"ע וק"ע לא עלה על דעת לומר בכה"ג דאין ממ"ה. ובזה נדחה מה שהכריח הרב הנז' מחו' דפ"ק דקידו' דף ל"ד ע"ב ד"ה ואנא אמינא וכו' ע"ש ומה שהק' מפ' הלוקי' דף ט"ו ע"א אהא דאמר עולא לא יאמר ולו תהי' לאשה באונס וליגמר ממוציא ש"ר מק"ו ע"ש שהעלה בצ"ע. יש ליישב דבלא"ה דחי ליה התם דאיכא למפ' וכו' עד דמסיק רבא מכל ימיו וכו' ע"ש ועולא לא אסיק אדעתי' הא כי היכי דלא אסיק אדעתיה הפרכא להדיא ועיין בתוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי' וכו' ע"ש אבל מההיא דפ' אלו דברים שזכרנו הא ק' וכן יש לתמוה בפ' כיצד צולין דף פ"ב דעשה דשריפת קדשי קדשים נ"ל מק"ו דקדשים קלים ולדברי התו' שם ניחא קצת וע"ש בתוס' ד"ה אבל וכו' ע"ש ובהדיא אמרינן בפ' הלוקי' די"ז ע"ב וכי מזהירין מ"ה איסור' בעלמ' ע"ש בתו' ז"ל ובודאי איסור לאו חמור הוא מאיסור עשה כשעובר ואם שאין לוקי' על אותו לאו עיין בנמקי הרמב"ן ז"ל בחומש בפסוק זכור ושמור ובהרא"ם ז"ל פ' שמיני גבי מבשרם לא תאכלו וכו' ע"ש. שו"ר להרב החבי"ב ז"ל בתשובה ח"ב סי' ל"ב דכ"ג ע"ב שהביא דברי ה"ה ז"ל הללו וכ' וז"ל ותימ' דלא אמרי' אעמ"ה אלא לעונש מיתה או מלקות אבל להביא איסור בלא מיתה או מלקות עונשין וכ"ש וכו' וצריך לדחוק ולומר דמ"ש ה"ה ז"ל ואני אומר דאין מזהירין מדין ק"ו לשון מושאל הוא והכוונה לומר דאיכא לדחויי דאע"ג דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ל והנאני הגם שהוא דחוק בלשון ה"ה ז"ל,

לימוד יב אתמר בפ"ק דביצה דף ו' ע"ב ליכתוב רחמנ' חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינ' ומה חמץ וכו' ע"ש והדבר קשה הא אין ממ"ה וכבר עמד ע"ז מהרש"א ז"ל בס' ג"ה סי' ח' ע"ש

והנה מה שהקשה שם לב"ה הא לק"מ דבלא"ה פריך דאפי' מדינא לא אתי דאיכ' למפר' כדפריך וזה מוכרח דאלו לתי' ז"ל עדיין קשה הא דתני' במכילתא פ' בא כי כל אוכל מחמצת ונכרתה למה נאמר לפי שנא' כי כל אוכל חמץ ונכרתה שאור מנין ת"ל מחמצת עד שלא יאמר יש לי בדין חמץ שאינו מחמץ אחרים ענוש כרת שאור וכו' א"ר וכו' לא אם אמרת בחמץ שכן ראוי לאכילה וכו' ת"ל מחמצת ע"כ והשת' ק' דאין ממ"ה אלא ודאי כדאמרן ועי' תוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי' וכו' ע"ש אמנם קשה אצלי אכתי למה חלקן הכתוב הא לב"ה ידעינן תרוייהו מחילוק הכרת דצריכה ואמאי צריך לחלק בלאוי. ומה שתירץ בזה הרב ז"ל ע"ש אינו נוח לי דלפי' צ"ל דמאי דקאמר וב"ה צריכי דאי כתב שאור וכו' דהיינו בלאו א' וא"כ איך קאמר אבל חמץ אימא לא דהא כתביה. ולומר דאימא לא דקאמר היינו דדוק' ככותבת אין זה אמת דמהיכ' משמע מחילוק הלאוין דחמץ נמי בכזית גם עיין פירש"י ז"ל דפ' כ"ש דכ"ג וקשה אכתי לב"ש ליכתוב שאור ולא בעי חמץ בלאו בפ"ע ולומר דלב"ש ס"ל כיון דכתיבי מיהא תרוייהו בכזית זה דוחק גדול דהוו סברות הפוכות ואיברא בגמרין פ' אלו עוברין דף מ"ג מוקי קרא דמחמצת לנתחמץ מחמת ד"א ע"ש וע' בתוס' פ' כ"ש דף כ"ח ע"ב ד"ה מחמת וכו' ע"ש

ומה שיראה לענ"ד עפ"י מ"ש התוס' בפ"ז דנזיר דף מ"ז ע"ב אהא דגרסי' התם ומה כהן הדיוט שאינו מטמא לרחוקים וכו' וכתבו התו' שם ד"ה אי ברחוקים וכו' וז"ל דק"ו דקאמר לאו דוקא וכו' דאי על רחוקים בא להזהיר הרי הוא מוזהר ועומד משהיה כהן הדיוט וכו' דאטו משנעשה כ"ג פקעא קדושת כהן הדיוט וקדושתו להיכא אזלא וכו' עש"ב ולפי דבריהם ניחא נמי מאי דק' התם מהא דאין ממ"ה ובירוש' שם אמרו אם לאוסרו ברחוקים הרי הוא בכלל כהן הדיוט ע"ש וה"נ בנדון דידן כיון דלא שייך להעשות שאור אא"כ הי' חמץ א"כ זכינו לדין שמכיון דמשהיה חמץ הרי הוא מוזהר ועומד מני' דידיה אטו משנתחמץ יותר ונעשה שאור פקע חימוציה מני' וזה נ"ל ברור. וניחא לי נמי הא דאמרי' בפ"י יוחסין דף ע"ז ע"ב לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי בק"ו מכהן הדיוט ע"ש בפירש"י ז"ל ובמהרימ"ט ז"ל וכ"כ שם הרא"ם ז"ל בפ' לא יחלל ע"ש ועיין בחי' הריטב"א ז"ל בפ"י יוחסין שם ע"ש

וראיתי בש"מ למהר"ב ז"ל בפ"ק די"ט שם שכתב וז"ל וא"ת והא אין עונשין מדין ק"ו י"ל דכיון דלא הוי ק"ו אלא על השיעור בלבד לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמ' עכ"ד והם דברים תמוהים כמו שיראה הרואה וצ"ע (ואפשר שצ"ל הביעור במקום השיעור) ועיין להרב עצמות יוסף ז"ל ע"ש

ובהכי ניחא לי הא דתניא בספרי פ' ראה לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי והלא דין הוא ומה בשר בחלב שמותר לב"נ אסור לישראל אמ"ה שאסור לב"נ א"ד וכו' יפ"ת וכל הדומים לה יוכיחו שאסורין לב"נ ומותרין לישראל וכו' ת"ל לא תאכל הנפש וכו' ע"כ ומאי ק"ו הוא זה הלא אין ממ"ה גם שי"ל דעדיפא מינה דחי. מ"מ לדאמרן א"ש דגילוי מילת' הוא דישראל גופייהו כשהיו ב"נ היו אסורין וא"כ לא פקע. אמנם תמה אני דמאי פרכא היא זו דיפ"ת וכו' יוכיח דהא כה"ג עביד ק"ו בפ"ד מיתות דנ"ט ליכא מידעם דלישראל שרי ולגוי אסור ופריך הרי יפ"ת ומשני שאני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו והרי פחות מש"פ משום דלאו בני מחילה נינהו ע"ש בפירש"י ז"ל וה"נ א"כ מה יוכיח יפ"ת לשאר מצות וכעת צ"ע ועוד יש לתמוה דהא אצטריך לאסור לב"נ כדאית' התם ע"ש וצ"ע

לימוד יג כתבו התוס' ר"פ הנחנקין דאין עמ"ה ה"מ להלקותו ע"ש וכ"כ הרא"ם ז"ל פ' שמיני בפ' מבשרם לא תאכלו ע"ש ואיברא דיש לחקור היכי מצינן למילף איסורא ולא מלקות הא איכא למפ' מה לפ' שכן לוקים עליו ומצאתי להרב מש"ל בה' יסודי התורה דף ה' ע"ב שכ' דפרכא דמלקו' לא חשיבא פרכא שמכיון שמצד דין הק"ו יכולים להביא בלמד אף למלקו' אלא משום הכלל דאין ממ"ה לאו פרכא היא דהכי אגמריה רחמנא למשה כל דבר שתלמוד בק"ו למוד איסור אבל לא תלמוד מלקות עכת"ד ועפ"ז יישב דברי התוס' דפ"ב דפסחים דף כ"ה ע"ב ד"ה הכל מודים ע"ש והם דברי' נכונים בטעמן. אולם תמהתי אם כפי דברי הרב ז"ל מהו זה שכתבו התוס' בפ' כל הבשר דף קט"ז ע"ב ד"ה מה לחמץ וכו' וז"ל וכרת גופיה ליכא למילף דאין עמ"ה ע"ש ואם כדבריו ז"ל היכי קאמר א"כ מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת והלא פרכא דמלקות לא שמה פרכא וה"ה לכרת כיון דמטעם דאין עמ"ה הוא דלא ילפינן וכדטעים הרב ז"ל. האמנם שבתי וראה כי לא על דברי הרב ז"ל תלונתי כ"א על דברי התוס' ז"ל דא"כ הוא הא איכא למפר' מה לערלה שכן לוקי' דלא המ"ל הא דחמץ בפסח יוכיח וראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל שנתעורר בזה ואיהו מפרק לה דהאי ק"ו גילוי מילת' בעלמ' לגלויי אלא תבשל דאפי' בהנאה קמיירי ע"ש ותמה אני עליו דאיך אשתמיט ליה מ"ש התו' בפ' כ"ש ד"ה ה"מ וז"ל דלא קאמר ה"מ בבשר בחלב שמא משום דאין ממ"ה עכ"ד ואם לדבריו ז"ל כיון דמוכרח הוא מהברייתא עצמה דהאי ק"ו גילוי מילת' הוא מפני מה שהקשה הרב ז"ל א"כ עדיין הקושי' במקומה עומדת אמאי לא קאמר ה"מ בבב"ח. ומזה ג"כ יש לתמוה על מהרש"א ז"ל בס' זהב שבא שתירץ לזה דהאי ק"ו גילוי מילת' הוא משום דבההוא דואנשי קדש מיירי נמי בקדשים שיצאו וכו' כמ"ש התו' בפסחים שם ד"ה אמרת וכו' עש"ב דא"כ מה תירצו התו' ז"ל לקושייתם שם דשמא משום דאין ממ"ה כיון דמהבריית' מוכח דהוי גילוי