למודי ד' כב

הוא גואל הדם וכו' ע"ש ואי מהא לא אריא דמ"ש רבי' וכל הראוי ליורשו היינו אם יש לו אבל בא אדם אחר וקינ' על הריגתו והרגו לאדון בדין מי לא מיפטר ויישר והרי תניא בפ' נגמר הדין שאם אין לו גואל הדם ב"ד מעמידין לו גואל ע"ש ובלא"ה הא משכחת לה בפשיטות ברודף. והרמ"ג שם כ' עוד לפ' דאי לאו בשבט הו"א כישראל ואם הרגו בדבר שאין בו כ"ל תוך יום או יומים ויש בו כ"ל אח"כ נהרג עליו והוי עמ"ה אבל השתא דכתי' בשבט אין פוטרין אותו עד שיהא בו כ"ל תוך יום או יומים עש"ב ואחר המחי' אין לשון המכילת' דקאמר אם אמרת כן ענשת מ"ה לכך נאמר בשבט ללמדך שאעמ"ה מתפ' כן דהלא אצטריך בשבט להפך הדין שהייתי לומר מק"ו אם לא בשבט וא"כ לגופיה אצטריך ומה ענין עמ"ה כאן דבשלמ' אם הי' דין בשבט בדין הק"ו אז שפיר אמרי' אם אמרת כן ענשת מ"ה וכו' ולפ"ז לא יתכן ג"כ מה שפי' הרב עץ חיים ז"ל ע"פ דברי הרמב"ם ע"ש כי לפי דבריהם היל"ל בפשיטו' ת"ל בשבט לומר דפטור בכה"ג מאי דהוה מחייבינן ע"י הק"ו

עוד כתב הרב הנז' שם לפ' עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' רוצח דין ז' ע"ש ולענ"ד לא כתב כן רבי' ז"ל חלא לענין פיטור אבל לענין חיוב אי חזינן דעדיין בחיים הוא ממכת האדון מי יימר דהאדון חייב ואחר פטור ולא אמרו שאפי' בדבר שאין בו כ"ל חייב אלא כשמת תחת ידו אמנם אם הרגו אחר בדבר שיש בו כ"ל האחר הוא שחיי' ואין שייך כאן גברא קטיל' קטל דאפשר הוא לו שיחיה אחרי נפלו כיון דאין בו כ"ל ובודאי שאנו תולין במי שיש בו כ"ל

עוד כתב הרב הנז' לפ' דאי מק"ו הייתי אומר דון מינה ומינה מה ישראל א"צ שיעור גבי ברזל אף עבד כן לכך נאמר בשבט וכו' ללמדך דוקא בשבט ולא בברזל מדיוק' דקרא ולא מק"ו דאעמ"ה ועפ"ז יישב דברי רבי' ז"ל שכ' שלכך נאמר בשבט לומר דוקא בשבט אבל בברזל אפי' מחט ואפי' שהה אחר שנה חייב עש"ב וכזה פי' מוהרח"א ז"ל בס' חנן אלהים בליקוטיו ע"ש. ולענ"ד אינו נכון דלא שייך למילף עבד מישראל לענין ברזל דאיכא למפ' מה לישראל שכן חמור דלענין כדי להמית בשבט לקולא איכא ק"ו אמנם לענין ברזל מהיכ' ילפי' ומה שייך כאן דיו ולא דון מינה. ועוד יש לתמוה במה שרצה ליישב דברי רבי' ז"ל בזה דהרי רבי' שם לא איירי כלל בענין כ"ל וז"ל שם יראה לי שהמכה את עבדו בסכין או סייף או באבן ואגרוף וכיוצ' בהם וכו' אינו בדין יום או יומים וכו' לכך נאמר בשבט וכו' הרי שכ' אבן ואגרוף דיש בהם כ"ל ולענין יום ויומים קמיירי. ולי יראה שכונת המכילת' לומר ללמדך מכח היתור שאעמ"ה בעלמא גבי חיוב' והוא ע"ד אא"ע לפיטור תנהו לחיוב והיינו ללמדך וכו' ועיין בס' דינא דחיי לאוין ל"ד ע"ש. והיותר נכון בזה הוא מה שהסכים עליו ה"ה מהרש"א ז"ל בס' ג"ה כלל ד' ע"ש שצידד הרבה ולפי דרכו עלו דברי הר"מ במז"ל שזכרנו כהוגן דפסק כסוגיא דגמ' דס"ל דהך ק"ו דסייף גילוי מילת' בעלמ' הוא וס"ל לרבי' ז"ל דאי סוגי' דגמ' ס"ל כד"א שהביא המכילת' דמפיק לבשבט לג"ש לא הו"ל למשמע מלהזכירו בגמ' ומש"ה כ' רבי' ז"ל יראה לי וכו' לכך נאמר בשבט גם הניח רבי' דברי המכילת' דמוקי לבשבט ללמדך שאעמ"ה משום דבגמרין בפ"ק דמכות דף ה' ע"ב נ"ל הא דאעמ"ה מקרא אחרינ' ע"ש ובזה י"ל ג"כ דזו היא מחולקת ת"ק וד"א דהתם וע' בס' דינא דחיי לאוין הנז' שהניח דברי רבי' ז"ל בצ"ע ע"ש

אלא שק' אצלי לפ"ז מנ"ל דאעמ"ה אי מיתור' דבשבט אימא דמלת' דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא ובשלמ' לגמ' דידן כבר תירצו בגמ' בפ"ב דיבמות דף כ"ב ע"ב כתב רחמנ' היא יתירה ע"ש אמנם הכא מנ"ל וצ"ע

וראיתי כתוב לאחד קדוש עפ"י מאי דקי"ל דסנהדרין שפתחו כולן לחובה פוטרין אותו מיד דהשת' אי לאו ק"ו דהו"א אפי' אין בו כ"ל חייב נמצא דלא יש עיון לשער אות דבר אם יש בו כ"ל ושייך שיפתחו כולן לחובה ופטור אמנם השתא דילפי' בק"ו דדוק' ביש בו כ"ל וא"כ צריך לעיין בכלי ואז יפול המחלוקת ביניהם ואין כאן פתחו לחובה ואז חייב וזהו ענשת מ"ה עכ"מ

ואפשר לפ' לשון המכילת' עפ"י מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בתשובותיו מח"ב סי' ל"ב דף כ"ג ע"ב אמ"ש ה"ה ז"ל ספ"ך מה' שבת וז"ל ואני אומר דאין עונשין מדין ק"ו ע"ש וז"ל תימא דלא אמרי' אעמ"ה אלא לעונש מית' או מלקו' אבל להבי' איסור בלא מיתה או מלקות עונשין וכו' וצריך לדחוק ולומר דמ"ש ה"ה ז"ל ואני אומר דאין מזהירין מדין ק"ו לשון מושאל הוא והכוונה לומר דאיכ' לדחויי דאע"ג דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ד ואם כך יש לפ' בלשון ה"ה כ"ש דנקיטנ' רשות' לפ' כן בלשון המכילת' ודקתני ללמדך שאעמ"ה ה"ק דכתי' כאן בשבט ללמדך זה הדין ולא מק"ו שאעמ"ה ר"ל דלא סמך כאן אק"ו טרח וכתב לה להדי' בלשון מושאל הוא דכצ"ל בלא"ה אהא דבכמה דוכתי קאמר ללמדך שאעמ"ה עיין ביבין שמועה להרשב"ץ ז"ל בכללי הק"ו והלא אחת היא דילפי' מינה ההיא דפ"ק דמכות אלא דה"ק ללמדך זה הדין בכאן מקר' וכו' כבר כתבנו במ"א ע"ש ומ"ש הכריתות לשון למודים סי' קי"ד דבספרי איתא דר' ס"ל נמי דעמ"ה ע"ש הוא בפ' נשא גבי וישלחו מן המחנה וכו' ע"ש. וק"ל בגווה דבפ' ן' סורר דף ע"ג פריך וכי עמ"ה ומשני דבי ר' תנא הקישא הוא ודוחק לומר דבי ר' לאו משום האי קשיא אסיקו לה בהיקש' אלא שכך דריש בלא"ה והש"ס פריך הכי אליב' דהילכת' ואהא מייתי מהקיש' דהא אכתי תקשה לדבי ר' למ"ל הקוש' ת"ל מק"ו גם אין לומר ולחלק בין ר' לתנא דבי ר' דנהי דתרתי נינהו כדאשכחן בספ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"ב אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה מ"מ לא פליגי אהדדי דבני ישיבתו ממנו קבלו ואם ר' לא שנאה ר' חייא מנין לו ועיין בתוס' דפ"ק דפסחים דף ד' ע"א ובתוס' דפ' הנשרפין דף ע"ט ע"א ד"ה ומפקא וכו' וע' ביבין שמועה דף נ"ג מ"ש בזה וצ"ע

ולולי דבריו י"ל דלא קאמר התם ר' דמק"ו נפקא אלא משום דהוי גילוי מילת' בעלמ' דקרא אטומאת קדש ומקום שכינ' קפיד וכ"כ הרא"ם ז"ל פ' תצא גבי ויצא אל מחוץ למחנה עש"ב ובהכי פליגי התם ת"ק ור' ע"ש ותדע דאי כדברי הכריתו' הא התם באזהרה קאי וקי"ל בפ' הלוקי' אפי' למ"ד עונשין אין מזהירין מ"ה ע"ש אלא שיש לתמוה על הרא"ם ז"ל שכ' כן בפשיטות והלא צריכה רבה היא ופלוגתא דתנאי היא וכבר הארכנו בזה במ"א ועיין בפ' הקומץ דף כ"ז ע"ב ע"ש

ודע שנר' מדברי הכריתות שם דאפי' למ"ד עמ"ה אפי' בק"ו גמור ס"ל דאין מזהירין מ"ה אפי' בגילוי מילתא עש"ב וע' בס' דינא דחיי בלאוין ל"ד וק"ה ע"ש ובפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ח ע"ב ובס' שיירי כנה"ג א"ח בכללי הק"ו ע"ש

לימוד יא כתב ה"ה ז"ל בס"פ ד' מה' שבת וז"ל ואני אומר דאין ממ"ה מדין ק"ו ע"ש והוא דבר מתמיה דמנ"ל הא דלגבי עשה אין ממ"ה ואדרב' מסוגיא דפ' אלו דברים דף ס"ז ע"א מוכח להדיא דבעשה מזהירין מ"ה דגרסי' התם יאמר טמא מת ואל יאמר טמא זב וכו' ע"ש והשת' לדברי ה"ה ק' דאין ממ"ה מיהו מלאו דולא יטמאו וכו' לא ק"מ בלא"ה מהא דאין ממ"ה די"ל דה"ק דלא ליכתביה בהדי עשה ובהדי דכתי' ולא יטמאו את מחניהם ליכתוב זב ומצורע לא יטמאו וכו' וראיתי להרב שע"ה ז"ל בפ"ג מה' ביאת מקדש שנתעורר בזה ע"ש מ"ש וכן ק' מדתניא בת"כ בפ' אמור פ' י"א סי' ב' הזה חג הסוכות זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון. סוכה חג המצות שטעון מצה אינו דין שטעון סוכה ת"ל הזה